חיי משפחה – שאלות עכשוויות בשיח רפואי-הלכתי

אני לא יודעת איך להתחיל. זה כל כך מורכב. אני רואה בדמיוני את מאור - אותה בחורה בת 37, עם חליפה קצרה, תסרוקת קצוצה ותיק אופנתי בידיה, שעברה היום בהצלחה את כל התהליך של הקפאת הביציות - מגיעה אליי בעוד עשר שנים, בגיל 47, כדי להרות בפעם הראשונה. הגיוני?

היא לא הייתה להוטה להתחתן, אך בחרה לעבור את התהליך כחלק מהסגנון שבו היא מתנהלת, כאומרת: ׳אני שולטת בחיים שלי׳. למעשה היא ממשיכה לזרום ללא כל כיוון ברור.

בעוד עשר שנים הביציות יהיו עדיין בסדר, כנראה, והיא תוכל להשתמש בהן. אבל היא תהיה בת 47 בהיריון ראשון. כמה זה מסוכן! היא יכולה לפתח סיבוכים מכל מיני סוגים כמו סוכרת הריונית, כמו מחלת לב, ומה לא!

ואני, מה אייעץ לה? מותר יהיה לי, בכלל, לאפשר את ההיריון הזה? ואם היא תיכנס, חלילה, למצב של אי-ספיקת-לב ותאושפז בטיפול נמרץ בסכנת חיים במהלך ההיריון?...

שרה אמנו מתבשרת בבשורת ההיריון והיא בת תשעים שנה ׳בלבד׳. איזו שמחה! ואמנו הצדיקה צוחקת בלִבה: ׳אחרי בלותי הייתה לי עדנה?׳ האם אברהם הזקן יוכל להוליד?...

מה הנתונים לגבי פוריות גבר בן 100? האם גם הפוריות שלו דועכת עם השנים? - ייצור הזרע מתחדש מדי כשלושה חודשים ואין הוכחות חד-משמעותיות לגבי דעיכה מוחלטת בגיל מסוים. גם קשה לבדוק פריון בגיל זה - כמה גברים קשישים נשואים לנשים בגיל הפריון? ידוע למשל שהנצי"ב מוולוז׳ין זצ"ל נישא כשהיה בן יותר מ-60, בזיווג שני לאחייניתו שהייתה צעירה ממנו בשלושים שנה, וממנה נולדו לו עוד שני ילדים. לחפץ חיים זצ"ל נולד ילדו האחרון כשהיה כמעט בן 70. אולם מצד שני - בספרות הרפואית יש נטייה לומר שקיימת דעיכה משמעותית באיכות הזרע מעל גיל 53, ובמקביל קיימות יותר הפרעות כרומוזומליות ותסמונות בעייתיות שונות אצל תינוקות שנולדו לאבות בני גיל זה בערך.

לגבי האישה - טוב תעשה אם תכלכל את צעדיה בחכמה, בצעירותה. הטוב מכל הוא למצוא את ה׳נסיך׳ בגיל צעיר ואם חס וחלילה לא יימצא עד גיל 35-34, כדאי לשקול הקפאת ביציות באופן מידי, כמעין ׳תוכנית חיסכון׳, על מנת לתת תקווה לאימהוּת ביולוגית עתידית בגיל מבוגר יותר. אולם צריך לזכור שמדובר בפעולה רפואית חודרנית (אם כי פשוטה יחסית), על תשלום כבד מאוד (פעולה זו אינה כלולה, בדרך כלל, בביטוחים המשלימים למיניהם) ועל סיכון לא מבוטל שהביציות המוקפאות, לכשיופשרו לא יצליחו להביא היריון. בנוסף: גם אם האישה תזכה להיריון ׳אחרי בלותה׳ מביציותיה שלה - אי אפשר להתעלם מכך שהריונות בגיל מבוגר מלווים בסיבוכי היריון לא פשוטים כגון: סכרת הריונית, יתר לחץ דם, מחלות לב, ניתוחים קיסריים ועוד.

אני קוראת את דבריה של בחורה הזועקת מעל גבי העיתון: איך ייתכן שכל מערכות החינוך שבהן עברתי במהלך שנותיי, וכמותן גם מערכת הבריאות, לא מצאו לנכון ליידע אותי שלפוריות האישה יש חלון הזדמנויות מוגבל?

לדאבוננו, איננו בדרגתם של האבות שנעשים להם ניסים, ושילדו את בניהם - אבותינו בגיל מאוד מבוגר. אנו חייבים מצדנו לעשות כל השתדלות שהיא, הן רוחנית והן מעשית, כדי לא ליפול בסטטיסטיקה של בעיות הפריון. ההשתדלות העיקרית (שיש לה כמובן גם טעמים נוספים!) היא נישואים בגיל צעיר - יחסית.

שרה אמנו הייתה האם האולטימטיבית למרות גילה המופלג. האם, אכן, אימהות בגיל סבתאות היא רצויה? - מניסיוני, הריונות ולידות בגיל מבוגר הם קשים יותר ומורכבים יותר מאשר בגיל צעיר, אך חשוב מזה - יש לאישה המבוגרת פחות כוחות פיסיים כדי לצלוח את הצרכים שדורשת אימהוּת טובה. עם זאת, להורות בגיל מבוגר יש גם יתרונות - הורים חכמים יותר ובעלי ניסיון חיים עשיר, מבינים יותר את חשיבות התפקיד החינוכי של ההורות, בדרך כלל בעלי משאבים חומריים רבים יותר וכלים לבניית זוגיות יציבה כתשתית לבית חם לילדים. ובכל זאת, זכות קדימה יש לדרכו של עולם - בניית משפחה וגידול ילדים בגיל צעיר יחסית.

השחלה מכילה את תאי הרבייה של האישה - הרי הן הביציות. לעוברה שנמצאת ברחם בשבוע עשרים להיריון יש כ: 6 - 7 מליון ביציות בשחלות ועד שעת הלידה יורד המספר למיליון. בגיל ההתבגרות נשארו לנערה כ-300 אלף מהן ואילו בשנות הפריון המספר יורד לכמה אלפים. מלאי הביציות מתרוקן לחלוטין כשהאישה מגיעה לגיל המעבר (50 בערך) אבל - ואת זה חשוב להזכיר כי הרבה נשים לא מודעות לכך - עוד הרבה לפני גיל המעבר, כשהמחזור הנשי אצל האישה עדיין קיים, הביציות שנותרו בשחלה מאבדות מאיכותן והן אינן ראויות, בדרך כלל, להפריה. כבר בגיל 35 יש ירידה דרסטית בכמות הביציות ובאיכותן אצל רוב הנשים (אם כי יש תמיד שונוּת בטבע, כך שיש נשים שגילן הכרונולוגי 40 והגיל הביולוגי של השחלה שלהן צעיר יותר, ולהיפך - נשים בגיל 30 ואף פחות מזה שסובלות מתופעת ׳השחלה המזדקנת׳ ובשלב מוקדם הן כבר איבדו את פוריותן).

אם כך, גיל הפריון האופטימלי אצל רוב הנשים הוא מגיל 20 בערך ועד 37-35. באותם גילים האישה צעירה בגופה וברוחה ויכולה לעבור את חוויות ההיריון והלידה, חוויות שדורשות מאמץ פיזי מבורך אך מתיש, מתוך בריאות ורעננות.

הספרות הרפואית דנה בסיבוכים הכרוכים בשחלה המזדקנת ובתקתוק האכזרי והעקבי של השעון הביולוגי. יש ביטוי לעובדת העלייה בגיל השחלה, בכל הרצף של הפרעות הפריון למיניהן, אם באי-פריון שניוני על רקע ביציות באיכות נמוכה, עבור להפלות מוקדמות על רקע עוברים פגומים כרומוזומלית, וכלה בלידת ילדים עם תסמונות גנטיות בעייתיות שונות. יש לתת את הדעת גם לגורם האימהי במהלך ההיריון עצמו, כאשר סיבוכי ההיריון האימהיים עולים באופן משמעותי עם העלייה בגיל האישה, וביניהם - השמנה, סכרת הריונית, יתר לחץ דם הריוני, תסחיפים, טרומבוזות, זיהומים, ניתוחים קיסריים ועוד.

בנייר עמדה שהוציאה האגודה הישראלית לחקר הפריון (איל"ה) נוסחו המלצות והנחיות לרופאים המטפלים בנשים בנות 45 ומעלה המעוניינות בהיריון בהפריה חוץ גופית. הן תידרשנה לעבור בדיקות רפואיות כדי לאתר גורמי סיכון למחלות נפוצות בגיל המבוגר, כגון: יתר לחץ דם, השמנת יתר וסוכרת. למחלות האלה בקרב הנשים המבוגרות עלולה להיות השפעה משמעותית על התפתחות העובר ועל בריאות האישה ההרה. כמו כן, טיפולי ההפריה החוץ גופית, שבהם נעשה שימוש בביציות האישה שהוקפאו מבעוד מועד או בעזרת ביציות של תורמת שכמובן נצרכות בגיל הזה, כלולים בסל הבריאות עבור נשים עד גיל 54.

בעוד עשר שנים תרצה מאור להרות ואז היא תהיה בת 47. מותר לאישה לסכן את עצמה סיכון ׳סביר׳ עבור היריון בגיל מבוגר. בוודאי שהדבר נכון במקרה של אישה שעדיין לא ילדה; שהצורך שלה ללדת ילד הוא כמעט ברמה של פיקוח נפש - "וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית ל, א). גם אישה שכבר ילדה, מותר לה לסכן את עצמה סיכון שאינו ישיר ואין בו סכנת חיים מידית לצורך השגת היריון נוסף. אמנם היא אינה מצווה במצות "פְּרוּ וּרְבוּ" (בראשית א, כח; ט, א, ז), אך גם היא כלולה במצווה הכלל-אנושית: "לֹא-תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" (ישעיהו מה, יח), ׳שֶבֶת׳ - המצווה להשתתף ב׳יישובו של עולם׳. היא גם מעוניינת לסייע לבעלה לקיים את מצוות "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת-זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל-תַּנַּח יָדֶךָ"׳ (קהלת יא, ו), ׳לָעֶרֶב׳, המצווה מדרבנן להמשיך להשתדל להוליד ילדים גם אם הוא כבר זכה לקיים את מצוות ׳פרו ורבו׳, דהיינו שנולדו לו כבר בן ובת בריאים.