חמוטל ומכשיר לא בידינו

מתוך מייל פרטי, 12.6.13

אצלי זה התחיל משאלה שאני כבר הולך איתה 40 שנה — איך קרה ומה גרם לכך שאנחנו, חבורת ״פרים צעירים״ שהחשש העיקרי והיחיד שלהם היה שיחמיצו את המלחמה, עלינו דאיוש על יעד חי"ר חמוש באמצעי נ"ט, מבלי לדעת על מה אנחנו עולים, מבלי שיש לנו את הכלים הבסיסיים הדרושים (מקלעים) כדי להילחם באויב שנמצא על היעד או אפילו לזהות אותו (משקפות), מבלי לדעת שלפני פחות משעה עלו כוחות שלנו על אותו יעד ונדפקו שם — והפכנו תוך דקות מפלוגה כשירה חלקית (8 טנקים, כאמור ללא מקלעים) לפלוגה שהמ"פ בה מנוטרל; הסמ"פ מחוסל, עם צוותו, עוד טנק נפגע, ויתרת הפלוגה יורדת מהיעד עם הזנב בין הרגליים.

ב־8 באוקטובר 1973, קצת אחרי השעה 17:00, עם אור אחרון, עלתה פלוגת שריון על דיונה מוארכת שנקראה במפת הקוד הצה"לית "חמוטל". הפלוגה מנתה 8 טנקים. בתוך כמה דקות הפלוגה היתה מרוסקת: טנק הסמ"פ נפגע והושמד, ארבעת אנשי הצוות היו לנעדרים; טנק המ"פ נפגע, המ"פ ותותחן הטנק נפצעו, צריח הטנק הושבת. טנק נוסף חטף פגיעה במסננים וירד מן הגבעה.

מפקד הפלוגה — פלוגה מ' בגדוד הטנקים 257, הייתי אני.

אנו, בוגרי מלחמת יום הכיפורים, חזרנו לעסוק במלחמה רק בשנים האחרונות. בשלושת העשורים הראשונים שלאחר המלחמה היינו שקועים בהקמת משפחה, בבניית קריירה, ובוודאי גם בהדחקת המלחמה ומוראותיה. ב־15-10 השנים האחרונות התפנינו, אולי גם מפני שיש לנו יותר זמן פנוי, אבל בעיקר משום שבגרנו וכיום יש לנו יכולת רגשית להתמודד עם מה שקרה באותה מלחמה. רק בשנים אלה החל הדור שלנו לעסוק במחקר ובכתיבה על המלחמה, בהקמת אתרי אינטרנט בנושא המלחמה, וגם בהקמת אנדרטאות כיד לנופלים. הקשר עם חברים לנשק חודש. אני עסקתי בהקמת אנדרטה ואתר אינטרנט לחטיבת המילואים 421 (חטיבת "הצליחה") שבה לחמתי במלחמה. במסגרת איסוף החומר וכתיבת ההיסטוריה של החטיבה עבור אתר האינטרנט החטיבתי, נחשפתי לעדויות ולתחקירים על הקרב ב"חמוטל". זאת לא היתה הפעם הראשונה שחזרתי לאירועי "חמוטל". אנו, בוגרי המלחמה ההיא, מכירים היטב את תסמונת "שבוע יום הכיפורים" ששבה ופוקדת אותנו כל שנה, כשסביב יום השנה לפרוץ המלחמה אנחנו חוזרים במחשבותינו וברגשותינו לאותם ימים. אולם כעת, תוך כדי העיסוק בחומרים ההיסטוריים, ביקשתי בפעם הראשונה להבין, קודם כול עבור עצמי, מה קרה לנו שם — כיצד קרה שפלוגה צעירה ורעננה, שמפקדיה וחייליה יצאו חדורי התלהבות לקרב, התרסקה בתוך פחות מחצי שעה על יעד שהיה עלום ולא מוכר. מה קרה שם, על "חמוטל", לפלוגה מ'?

התחלתי מבירור התמונה הפלוגתית המצומצמת. ככל שהרחבתי את היריעה והעמקתי ב"חפירה", הלכה ונחשפה תמונת הכאוס שבו התנהלו הקרבות בחזית הדרום בימים הראשונים של המלחמה. מצאתי כי המערכה בגזרת "חמוטל־מכשיר" הכילה את כל המאפיינים והסימפטומים של התפקוד הצה"לי אל מול הצבא המצרי אשר הביאו לכישלון כל התקפות הנגד, לכל רוחב החזית, על המאחזים שהקים הצבא המצרי ממזרח לתעלה.

במשך יממה וחצי מפרוץ מלחמת יום הכיפורים עמד הכוח הסדיר של צה"ל בסיני מול צליחה מצרית בחמש גזרות דיוויזיוניות. אוגדת סיני הסדירה נשחקה במהלך שתי היממות הראשונות למלחמה ואיבדה כשני־שלישים מכוחה. אולם, החל בצהרי ה־7.10 החלו להצטבר בגזרה הצפונית והמרכזית של חזית התעלה אוגדות המילואים, שהצטרפותן למערכה אמורה היתה להיות הגורם המכריע שייטול את היוזמה, יוביל התקפת־נגד ויביא למהפך ולביטול הישגים קרקעיים כלשהם של המצרים. אלא שהפעלתן של עוצבות המילואים לא יצרה את המפנה המיוחל. מול סדרה של התקפות נגד שנוהלו על ידי שתי אוגדות המילואים של פיקוד הדרום — אוגדה 162 בפיקודו של אברהם אדן ("ברן") ב־8.10, ואוגדה 143 בפיקודו של אריק שרון ב־9.10 — הצליחו הכוחות המצריים להחזיק במאחזים הקרקעיים שתפסו ממזרח לתעלה. המערך שהקים הצבא המצרי בגזרת "חמוטל־מכשיר", בין ציר טסה־איסמעיליה (ציר "טליסמן") לבין ציר "עכביש" (הציר שחיבר את טסה לאגם המר הגדול והיה עורק החיים של מבצע צליחת התעלה של צה"ל), חסם את אפשרויות התמרון של צה"ל לעבר המערך שהקימו המצרים במתחם החווה הסינית ובמרחב שמצפון לו ("מיסורי"). זוהי הגזרה שבה השיגו המצרים את ההישג המשמעותי ביותר מבחינת עומק החדירה לשטח שממזרח לתעלה.

הקרבות על מערך "חמוטל־מכשיר" החלו בשעות אחר הצהריים של ה־8.10 והתנהלו במשך שלושה ימים. לאחר כמה ימים של רגיעה יחסית, ב־14.10, התנהל בגזרה קרב שריון בשריון בין חטיבת שריון ישראלית לחטיבת שריון מצרית, בו הובסה החטיבה המצרית. בין ה־21.10-19.10 התחדשו ניסיונות התקיפה של צה"ל בגזרה.

במהלך המלחמה תקפו יחידות של צה"ל 9 פעמים את המערך המצרי שהתמקם ב"חמוטל־מכשיר". היו גדודים שתקפו את המערך המצרי פעמיים או שלוש. כל ההתקפות נהדפו במחיר כבד לשני הצדדים. בתשע ההתקפות על המערך המצרי ובחילופי האש עם המערך נפלו 61 חיילי צה"ל, ש־45 מתוכם נחשבו נעדרים במשך חודשים ארוכים, נפצעו 100-70 חיילים, ו־6 נפלו בשבי. אין נתונים לגבי האבדות המצריות. במהלך הקרבות הושארו במתחם "חמוטל־מכשיר" 26 טנקים של צה"ל, שברובם נותרו בשטח אנשי צוות שהוגדרו בהמשך כנעדרים. עם תום המלחמה היו פזורים בשטח שנותר בשליטת המצרים לפחות 19 טנקים של צה"ל (חלק מהטנקים הוצאו מהשטח על ידי המצרים במהלך המלחמה), 6 נגמ"שים ו־2 זחל"מים.

אין עוד מערך אויב שהותקף מספר רב כזה של פעמים במהלך מלחמת יום הכיפורים, ולמעשה הדברים נכונים לגבי כל מלחמות ישראל.

לספר זה קדם מחקר שנעשה בניסיון לברר באופן יסודי, כיצד התנהלו ההתקפות על "חמוטל" ו"מכשיר", ומה הסיבות לכישלון הסדרתי של עוצבות המילואים של צה"ל בניסיונות לעקור את המאחז המצרי בגזרת "חמוטל־מכשיר". המחקר מתבסס על תחקירי המלחמה שנערכו על ידי היחידות; דו"חות יחידתיים שהוגשו לאחר המלחמה; תחקירי פיקוד הדרום שנערכו בחודשים מרס־יולי 1974; דו"חות ועדת אגרנט (במיוחד פרקי הדו"חות העוסקים באוגדות 143 ו־162) והעדויות בפני החוקרים מטעם ועדת אגרנט; ספרות מחקר על מלחמת יום הכיפורים; ספרי יחידות; ספרי זיכרונות וספרים על המלחמה שכתבו מפקדי יחידות; וסדרת ראיונות שערכתי עם מפקדים ברמות שונות שהשתתפו בקרבות המתוארים.

בנוסף, נאספו נתונים ממקור שכמעט ולא נעשה בו שימוש בחקר המלחמה: דו"חות אית"ן — הענף לאיתור נעדרים שהוקם לאחר המלחמה באגף כוח אדם של צה"ל — על הסריקות לאיתור נעדרי צה"ל שהתנהלו בחודשים ינואר־מרס 1974. אנשי יחידת אית"ן ביצעו תחקירים יסודיים על השתלשלות הקרבות על מנת ללמוד היכן לחפש את הנעדרים שנותרו בשטח, ותחקיריהם מהווים כלי עזר חשוב להבנת מהלכי הקרבות. תחקירי אית"ן איפשרו למקם במדויק היכן נפגעו טנקים שנשארו בשטח, וכפועל יוצא — היכן בדיוק תקפו אותן יחידות שאליהן השתייכו אותם טנקים.

כמו כן נעשה שימוש בשני מקורות מצריים: ספרו של מפקד החטיבה המצרית אשר כבשה את מתחם פתחת "פוטון"־"חמוטל" וצפון "מכשיר" ב־8.10, נאחזה בו, והדפה את כל ההתקפות הצה"ליות על המתחם; וזיכרונותיו של מפקד מחלקה מצרי מאותה חטיבה. הספרים שופכים אור על הקרבות במתחם מזווית הראייה המצרית, ומוסיפים פרטים שלא היו ידועים עד כה. את הספרים תירגם אל"מ (מיל') פסח מלובני, שתרם רבות גם במידע נוסף ממקורות מצריים. תיאור הקרבות מנקודת הראות המצרית מלווה את כל פרקי הספר.

מקור נוסף לניתוח המערכה היו תצלומי אוויר (תצ"א) של הגזרה שצולמו על ידי חיל האוויר, בדרך כלל פעמיים ביום, החל מתאריך ה־7.10.73. התצ"אות מאפשרים לשרטט את היערכות הכוחות היריבים בשלבי המערכה, וניתן לזהות בהם יחידות של צה"ל עד לרמת הגדוד, ולעתים רמת הפלוגה, תוך כדי הקרב. את התצלומים הללו פיענח ביסודיות ניצן שפירא, אשר תרם רבות גם לתובנות שיוצגו בהמשך.

הצלבת פענוח תצלומי האוויר עם המידע מהמקורות המצריים איפשרה לשרטט מפות של היערכות משוערת של החטיבה המצרית שנאחזה במתחם פתחת "פוטון". מפות אלה נערכו על ידי ניצן שפירא.

כלי נוסף ששימש את המחקר היו הקלטות רשתות הקשר האוגדתיות (הקלטה שיטתית של רשתות הקשר החטיבתיות החלה רק בשלב מאוחר במלחמה). בניגוד לעדויות המפקדים, שלעתים קרובות הן מוטות מסיבות שונות ומושפעות מתעתועי הזיכרון האנושי — גם אם נמסרו בתחקירים שהתקיימו במהלך החודשים שלאחר המלחמה, ובוודאי אם ניתנו מאוחר יותר — רשת הקשר מציגה את תמונת המצב בזמן אמת ללא כחל וסרק. יצוין כי בתמלולי רשתות הקשר שנעשו במחלקת היסטוריה באמצע שנות השבעים קיימים אי־דיוקים רבים, חלקם כתוצאה מפענוח לא נכון של הדברים שנאמרו ברשת, חלקם מאי־הכרה או מאי־הבנה של המתמללים את הגזרה, את הקרבות שהתנהלו בה, את המפקדים שנשמעו ברשת, ולעתים מחוסר כלים להבנת ניואנסים בדברי הדוברים, שיכלו להיות מובנים רק למי שהיתה לו היכרות בלתי אמצעית עם הזירה ועם המפקדים שפעלו בה. לכן קיבלתי החלטה שלא להסתמך (רק) על התמלולים, אלא להאזין ככל הניתן (והנמצא) לסרטי ההקלטה המקוריים, ולהסתמך עליהם ישירות.

ספר זה מוקדש לרעי, הצעירים שנשארו צעירים לנצח, לוחמי יחידות השריון שלא חזרו מהקרבות על מערך "חמוטל־מכשיר".

עודד מגידו

יפו/נטף

אפריל 2018