טבעת זו

במשך שנים גרתי בבית עצום ובודד בעיר הכי קרובה לתל אביב.

בכל בוקר שחיתי בבריכה שלי ושתיתי מיץ תפוזים סחוט וטעמתי מלחם מחמצת טרי, פינוקים שהכינה לי קיקי, שותפתי לדירה, המנהלת האמיתית של הבית הענק שבו גרנו. היא דאגה לקניות, ניהלה את כל קבלני המשנה והתחזוקה שדרש הבית, הניקיון והבריכה והגינה הגדולה, היא דאגה לי לכל פרט משמעותי בחיי - שתהיה לי מגבת חמה שמדיפה ניחוחות מרכך כביסה בדיוק כשאצא מהמקלחת, שתהיה לי מסכת פנים יומית שרקחה לכבודי, פעם לניקוי ופעם למיצוק ופעם להזנה ופעם להרגעה, פעם ירקרקה ופעם ורדרדה ופעם מגורענת ופעם חלקה. קיקי משחה את עשר אצבעותיי בלק, עשתה לי מסאז' שבועי. היא הייתה גם החברה שלי בלילות גשומים או בלילות שרביים, כשנשארנו שתינו בערב בבית.

הכרתי אותה כעשור קודם, כשהייתה בעלת מכון יופי. הייתי מגיעה אליה באופן קבוע פעם בשבועיים, לעשות לק, להוריד שערות בשעווה, לסדר את הגבות. פעם בשבועיים, בשבע בבוקר, התייצבתי אצלה, הלקוחה הראשונה ביום, בעסק שאותו פתחה אחרי שנים שבהן עבדה כשכירה אצל אחרים. חנות קטנטנה בהרצליה במרכז מסחרי, מעוצבת לעילא ולעילא, הכול פרי תכנון שלה ומעשה ידיה. תמיד מטופחת, אודם משוח על שפתיה הבשרניות ועיניה הכחולות הגדולות מאופרות בגווני ירוק וכחול, שכל כך החמיאו לה. קיקי הייתה אז בת חמישים ואני בסוף העשור השני לחיי. החיבור היה כמעט מיידי. מהר מאוד מצאנו את עצמנו מתפלספות על החיים, על היחסים בין נשים לגברים, היא תמיד מקשיבה יותר משהיא מדברת. בתוך זמן קצר קיקי ידעה עליי כל כך הרבה. על ההורים, האחים, הבחורים בחיי. לא שופטת, נותנת הרגשה שאני הכי חכמה והכי טובה, רק שלא אגע בפנים או בציפורניים. לפני שנתיים הצעתי לקיקי לעבור לגור אצלי. בעלה נפטר, ילדיה גרו בהרצליה. אצלי התפנתה היחידה שמאחורי הבית, וסיפרתי לה שאני מחפשת שוכר, רציתי שתהיה קרובה אליי.

מאז ומתמיד הרגשתי שהפרסונה שלי לידה, לפי יונג, היא של 'המטופלת', הרגשתי איתה כאילו שאני בסדנה מתמשכת להעצמה נשית, שהיא נפש עתיקה ממני, מבינה טוב ממני את הכללים של החיים, ויותר מזה - את הכללים הלא כתובים בין מערכת היחסים בין גבר לאישה. וכך, כשכל העולם ראה בי אשת ברזל קשוחה – הלקוחות, העובדים ואפילו האחים שלי - איתה הייתי מטופלת רכה ונשית. החיבור היה מושלם.

העסק שלי, עיקרו ליווי של אנשים עשירים מאוד בכל הקשור לניהול נכון של עסקיהם וכספיהם אך גם דאגה לחוויית ביקוריהם בישראל, שתהיה הטובה ביותר, שתשאיר טעם לעוד ושלעיתים המשיכה בחזרתם אל ארץ הקודש. תיכנוני מס מתוחכמים, גישה לפרוייקטי השקעות אשר שעריהן פתוחים רק לעשירים והמקושרים ביותר וגם מציאת מקומות בסוויטות במלונות בוטיק, הזמנת מקומות במסעדות הטובות ביותר וכמובן ניהול לו"ז צפוף ומדויק שדואג לשילוב נכון בין ביזנס לפלז'ר שגשג והצליח. עבדתי קשה, השקעתי בו מחשבה אינסופית בכל שעות היום וגם בלילות, אספתי לקוחות, על הדרך איבדתי כמה, והוספתי הרבה אחרים, בניתי לי צוות נאמן ומסור, ולאט-לאט לפני שנה שכרתי לי משרד מפואר בתחילת שדרות רוטשילד, בבניין המיועד לשימור בעיר תל אביב. לכל הדעות, הייתי סיפור הצלחה עסקי.

באותו בוקר בחרתי לי מה ללבוש מתוך הקולקציות הכי חדשות, שכבר היו תלויות בחדר הארונות הענק. יכולתי להסתכל סביבי ולהסתחרר במעגל גדול כשהידיים פשוטות לצידי, מרוב שהיה מרווח כל כך. לבסוף בחרתי בשמלה של ויקטוריה בקהאם, אחרי שהתלבטתי בינה לביו זו של גוצ'י ונעמה בצלאל. התאפרתי וסידרתי את השיער במהירות וביעילות. מונית חיכתה לי בדיוק בזמן ולקחה אותי לפגישה הראשונה, שכמו תמיד נפתחה ב'רביבה וסיליה'.

בשבועות האחרונים התמקדו הבקרים שלי בפגישות בהמשכים על קפה ואספרסו עם לרוני ווינד, לקוח שגר קרוב אליי והיה זקוק לייעוץ כמעט ברמה יומית. הוא חזר לארץ אחרי שהות של שנים ארוכות בחו"ל, השאיר מאחוריו אישה וילדים, והיה לו ה-מון כסף ומעט מאוד חברים. עזרתי לו להתאקלם כלכלית, איך נכון להשקיע את הכספים בתקופה מאתגרת שכזו, אבל גם על המון עניינים אחרים. הוא היה בשנות הארבעים לחייו, שיער מקליש אבל גוף מחוטב וראש חד, מלא הומור כפי שלמדתי בהמשך.

הפגישות האלה, שתמיד נפתחו בהפרחת נשיקה קלה על כל לחי והסתיימו בנשיקה אירופאית על גב כף ידי שאותה נטל בידו, חידדו בי את התחושה, שכבר פמפמה בי מזה זמן, שהנפש זקוקה להרבה יותר מאשר כסף כדי להיות בטוב עם עצמה, להרגיש שמחה ויציבה. הבנתי גם בין השורות שהנפש היא שמכתיבה את מחירה של ההצלחה. לא כולם יודעים לעכל הצלחה כלכלית גדולה ובטח שלא את הבדידות שבאה פעמים רבות בעקבותיה.