טולי תעלולי 28: תעלומת צרור המפתחות

 פֶּרֶק 1 שֶׁבּוֹ אֲסַפֵּר לָכֶם עַל הַתָּכְנִית שֶׁל אַלּוֹן

הַסִּפּוּר הַזֶּה בִּכְלָל לֹא הָיָה מַתְחִיל, אִם הַהוֹרִים שֶׁל אַלּוֹן לֹא הָיוּ נוֹסְעִים לַחֲתֻנָּה בִּטְבֶרְיָה. לָמָּה?

כִּי אִם הֵם לֹא הָיוּ נוֹסְעִים לַחֲתֻנָּה בִּטְבֶרְיָה, הֵם לֹא הָיוּ מְבַקְּשִׁים מֵאַבָּא לְאָרֵחַ אֶת אַלּוֹן לְלַיְלָה אֶחָד בִּכְפַר־הַנֹּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ.

וְאִם אַלּוֹן לֹא הָיָה מִתְאָרֵחַ לְלַיְלָה אֶחָד אֶצְלֵנוּ, לֹא הָיִיתִי יוֹצֵאת עִם אַלּוֹן לְטַיֵּל לְיַד הַגָּדֵר שֶׁל כְּפַר־הַנֹּפֶשׁ.

וְאִם לֹא הָיִיתִי יוֹצֵאת עִם אַלּוֹן לְטַיֵּל לְיַד הַגָּדֵר, לֹא הָיִינוּ מוֹצְאִים אֶת הַמַּפְתְּחוֹת.

וְאִם לֹא הָיִינוּ מוֹצְאִים אֶת הַמַּפְתְּחוֹת, כָּל מָה שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת לְתָאֵר לָכֶם בַּסִּפּוּר הַזֶּה לֹא הָיָה קוֹרֶה.

בְּקִצּוּר, אִם הַסִּפּוּר יִמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם, תַּגִּידוּ תּוֹדָה לַהוֹרִים שֶׁל אַלּוֹן, שֶׁהֶחְלִיטוּ לִנְסוֹעַ לִטְבֶרְיָה וּלְהַשְׁאִיר אֶת אַלּוֹן שֶׁיִּישַׁן אֶצְלֵנוּ בִּכְפַר־הַנֹּפֶשׁ.

יְלָדִים שֶׁלֹּא קָרְאוּ אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים שֶׁלִּי, שֶׁהָרְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר, בְּוַדַּאי לֹא יוֹדְעִים מִי זוֹ שֶׁמְּסַפֶּרֶת לָהֶם עַכְשָׁיו אֶת הַסִּפּוּר עַל הַהוֹרִים שֶׁל אַלּוֹן שֶׁנָּסְעוּ לַחֲתֻנָּה בִּטְבֶרְיָה. אוּלַי הֵם גַּם לֹא מְבִינִים מִי הוּא אַלּוֹן. אָז לְכָל הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה אֲנִי חַיֶּבֶת הֶסְבֵּר וּצְרִיכָה לְהַצִּיג אֶת עַצְמִי.

בְּבַקָּשָׁה, הִנֵּה אֲנִי:

שְׁמִי טוּלִי (זֶה מִין שֵׁם חִבָּה לְטַלְיָה) וַאֲנִי גָּרָה בִּכְפַר־הַנֹּפֶשׁ 'אָבִיב' לְיַד הַיָּם. הוֹרַי הִתְגָּרְשׁוּ. אִמָּא שֶׁלִּי עָבְרָה לָגוּר בְּתֵל־אָבִיב, וַאֲנִי עָבַרְתִּי לָגוּר עִם אַבָּא שֶׁלִּי, שֶׁהוּא מְנַהֵל כְּפַר־הַנֹּפֶשׁ.

כְּפַר־נֹפֶשׁ זֶה מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ מָלוֹן, וַאֲנָשִׁים בָּאִים אֵלָיו בַּחֻפְשׁוֹת כְּדֵי לָנוּחַ וּלְבַלּוֹת. אֲבָל אֲנִי גָּרָה בּוֹ תָּמִיד, וְלָכֵן אֵין לִי בַּיִת כְּמוֹ לְכָל הַיְּלָדִים, וַאֲנִי גָּרָה בְּבִיתָן כְּמוֹ הָאוֹרְחִים. אֲבָל הַבִּיתָן שֶׁל אַבָּא וְשֶׁלִּי הוּא בִּיתָן קָבוּעַ, אֲנַחְנוּ לֹא מַחְלִיפִים אוֹתוֹ כָּל שָׁבוּעַ.

יֵשׁ לִי שְׁנֵי חֲבֵרִים טוֹבִים וּשְׁתֵּי חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת. הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי הוּא אַלּוֹן, וְהוּא מַמָּשׁ שָׁוֶה. זֶה אַלּוֹן שֶׁנִּשְׁאַר לִישׁוֹן בִּכְפַר־הַנֹּפֶשׁ כְּשֶׁהַהוֹרִים שֶׁלּוֹ נָסְעוּ לַחֲתֻנָּה בִּטְבֶרְיָה. הֶחָבֵר הַשֵּׁנִי הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי הוּא דֻּבִּי הַשָּׁמֵן, וְהוּא בֶּאֱמֶת שָׁמֵן מְאוֹד, אֲבָל אֲנִי לֹא צוֹחֶקֶת עָלָיו וְלֹא לוֹעֶגֶת לוֹ כְּמוֹ יְלָדִים אֲחֵרִים. בְּעֵינַי הוּא יֶלֶד מַקְסִים. הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי הִיא דָּגָן תָּמָרִי, וְהַחֲבֵרָה הַשְּׁנִיָּה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי הִיא נוֹעָה.

וְיֵשׁ לִי עוֹד חָבֵר, שֶׁהוּא לֹא יֶלֶד, אֶלָּא אִישׁ מְבֻגָּר. זֶהוּ שְׁמִיל, הַטַּבָּח הַסִּינִי שֶׁל כְּפַר־הַנֹּפֶשׁ וְהוּא מֵכִין לִי אֶת הַסֶנְדְוִיצִ'ים שֶׁאֲנִי לוֹקַחַת אִתִּי לְבֵית־הַסֵּפֶר.

שְׁמִיל לֹא מְדַבֵּר עִבְרִית טוֹבָה. הוּא מְדַבֵּר כְּמוֹ עוֹלֶה חָדָשׁ. לָכֵן לִפְעָמִים יוֹצְאוֹת לוֹ שְׁגִיאוֹת מַצְחִיקוֹת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא צוֹחֲקִים עָלָיו, אֶלָּא מְנַסִּים לְהָבִין מָה הוּא אוֹמֵר, כִּי הַדְּבָרִים שֶׁלּוֹ בְּדֶרֶךְ כְּלָל חֲכָמִים מְאוֹד.

לִשְׁמִיל גַּם קָשֶׁה מְאוֹד לְהַגִּיד אֶת הָאוֹת ר', כִּי לַסִּינִים אֵין ר', וּבִמְקוֹמָהּ יוֹצֵאת לוֹ הָאוֹת ל'. שְׁמִיל לֹא קוֹרֵא לִי טוּלִי, אֶלָּא "גְּבֶרֶת טוּלִי", רַק שֶׁאֶצְלוֹ זֶה נִשְׁמָע "גְּבֶלֶת טוּלִי". אֲבָל מָה שֶׁהֲכִי חָשׁוּב זֶה שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתִי הֲכִי בָּעוֹלָם, וְשֶׁהוּא מוּכָן לַעֲשׂוֹת לְמַעֲנִי כָּל דָּבָר.

זֶהוּ, עַכְשָׁיו כְּשֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים מִי אֲנִי וּמִי הֵם הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי וְאֵיפֹה אֲנִי גָּרָה, אֲנִי יְכוֹלָה לְהַמְשִׁיךְ לְסַפֵּר לָכֶם עַל אַלּוֹן, שֶׁבָּא אֵלַי מִיָּד אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים וְהֵבִיא אִתּוֹ תִּיק וּבוֹ בְּגָדִים לְהַחְלָפָה וְגַם מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם וּמִשְׁחַת שִׁנַּיִם. מַגֶּבֶת הוּא לֹא הֵבִיא, כִּי כָּל מִי שֶׁבָּא לִכְפַר־הַנֹּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ מְקַבֵּל מַגֶּבֶת נְקִיָּה.

"אַלּוֹן לֹא יוּכַל לִישׁוֹן בַּבִּיתָן שֶׁלָּנוּ," אַבָּא אָמַר לַהוֹרִים שֶׁלּוֹ, "אֲבָל שְׁמִיל, הֶחָבֵר הַטּוֹב שֶׁל טוּלִי, הִתְנַדֵּב לְאָרֵחַ אוֹתוֹ בַּבִּיתָן שֶׁלּוֹ."

"יֹפִי!" אַלּוֹן הֵרִיעַ וּמַמָּשׁ קָפַץ מֵרֹב שִׂמְחָה, "אֲנִי אֶשְׂמַח לִישׁוֹן בַּבִּיתָן שֶׁל שְׁמִיל."

הָאֱמֶת? אִם אַבָּא הָיָה מִתְאַמֵּץ, הוּא הָיָה מְאַרְגֵּן עוֹד מִטָּה בַּבִּיתָן שֶׁלָּנוּ, וְאַלּוֹן הָיָה יָכוֹל לִישׁוֹן אִתָּנוּ. אֲבָל אַבָּא שֶׁלִּי עָסוּק מְאוֹד וְלֹא תָּמִיד יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהִתְאַמֵּץ בִּשְׁבִילִי. בִּגְלַל זֶה, כַּאֲשֶׁר שְׁמִיל הִתְנַדֵּב לְאָרֵחַ אֶת אַלּוֹן, הוּא הִסְכִּים מִיָּד, וְזֶה לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי הִתְרַגַּזְתִּי. הַמַּחְשָׁבָה שֶׁאַלּוֹן וּשְׁמִיל יִישְׁנוּ יַחַד בְּאוֹתוֹ חֶדֶר קִלְקְלָה לִי אֶת הַשִּׂמְחָה. קִנֵּאתִי בְּאַלּוֹן שֶׁהוּא יָשֵׁן בַּחֶדֶר שֶׁל שְׁמִיל, וְקִנֵּאתִי בִּשְׁמִיל שֶׁהוּא יָשֵׁן בַּחֶדֶר שֶׁל אַלּוֹן.

"בָּנִים יְשֵׁנִים עִם בָּנִים," אַלּוֹן נִסָּה לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי לֹא לִכְעוֹס, "אַתְּ לֹא צְרִיכָה לְהִתְעַצְבֵּן."

הוּא צָדַק, זֶה הָיָה דֵּי טִפְּשִׁי לְהִתְעַצְבֵּן. לֹא בְּכָל יוֹם יֵשׁ לִי הִזְדַּמְּנוּת לְאָרֵחַ לְלַיְלָה אוֹרֵחַ כָּל כָּךְ חָשׁוּב, אָז לָמָּה אֲנִי הוֹרֶסֶת אֶת כָּל הַחֲוָיָה בַּכַּעַס שֶׁלִּי? לָקַחְתִּי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי, 'אַל תִּכְעֲסִי!' וְכַאֲשֶׁר אַלּוֹן וַאֲנִי הִגַּעְנוּ לִכְפַר־הַנֹּפֶשׁ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים, הִכְרַחְתִּי אֶת עַצְמִי לֹא לַחְשׁוֹב עַל הַשֵּׁנָה.

"מָה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנַּעֲשֶׂה אַחֲרֵי אֲרוּחַת צָהֳרַיִם?" שָׁאַלְתִּי אֶת אַלּוֹן.

"קֹדֶם כֹּל נָכִין שִׁעוּרִים," אַלּוֹן אָמַר.

"וְאַחֲרֵי שֶׁנְּסַיֵּם?"

"אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁנַּעֲרֹךְ סִיּוּר בִּכְפַר־הַנֹּפֶשׁ וּנְחַפֵּשׂ דְּבָרִים חֲשׁוּדִים," אַלּוֹן אָמַר.

"דְּבָרִים חֲשׁוּדִים?" הִתְפַּלֵּאתִי.

"כֵּן," אַלּוֹן הִנְהֵן.

"אֵיזֶה דְּבָרִים חֲשׁוּדִים אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בִּכְפַר־הַנֹּפֶשׁ?" לֹא הֵבַנְתִּי.

"עַד שֶׁלֹּא נַעֲרֹךְ אֶת הַסִּיּוּר, לֹא נוּכַל לָדַעַת," אַלּוֹן הֵשִׁיב.

אֲנִי חַיֶּבֶת לְהוֹדוֹת שֶׁהָרַעֲיוֹן נִרְאָה לִי קְצָת טִפְּשִׁי. מוּבָן שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי לְאַלּוֹן שֶׁהָרַעֲיוֹן שֶׁלּוֹ טִפְּשִׁי. מְאָרְחִים אֲמוּרִים לְהִתְיַחֵס בְּנִימוּס אֶל הָאוֹרְחִים שֶׁלָּהֶם. אִם אֲנִי הָיִיתִי מִתְאָרַחַת אֵצֶל אַלּוֹן, הָיִיתִי מְצַפָּה מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה מָה שֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת, לֹא? זוֹ הַסִּבָּה שֶׁאָמַרְתִּי:

"בְּסֵדֶר. כְּשֶׁנְּסַיֵּם לְהָכִין שִׁעוּרִים, נַעֲרֹךְ סִיּוּר בִּכְפַר־הַנֹּפֶשׁ וּנְחַפֵּשׂ דְּבָרִים חֲשׁוּדִים."

אַלּוֹן הָיָה נִרְגָּשׁ. בִּגְלַל הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁלּוֹ הוּא לֹא הִתְרַכֵּז בַּהֲכָנַת הַשִּׁעוּרִים וְעָשָׂה טָעֻיּוֹת בַּתַּרְגִּילִים הֲכִי פְּשׁוּטִים בְּחֶשְׁבּוֹן. תִּקַּנְתִּי אוֹתוֹ. נָתַתִּי לוֹ לְהַעֲתִיק אֶת הַפִּתְרוֹנוֹת מֵהַחוֹבֶרֶת שֶׁלִּי.

פַּעֲמַיִם אַלּוֹן הִצִּיעַ שֶׁנִּדְחֶה אֶת הֲכָנַת הַשִּׁעוּרִים לָעֶרֶב, אֲבָל אֲנִי לֹא הִסְכַּמְתִּי. הִזְכַּרְתִּי לוֹ שֶׁהוּא הֶחְלִיט שֶׁקֹּדֶם נְסַיֵּם לְהָכִין שִׁעוּרִים. אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹ־יוֹ וְשֶׁבְּבַקָּשָׁה לֹא יְשַׁגֵּעַ אוֹתִי. אִם הוּא מְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ כָּל שְׁתֵּי דַּקּוֹת, זוֹ בְּעָיָה שֶׁלּוֹ. אִם הוּא רוֹצֶה שֶׁגַּם אֲנִי אֲשַׁנֶּה אֶת דַּעְתִּי כָּל שְׁתֵּי דַּקּוֹת, אָז סְלִיחָה, אֲנִי לֹא מוּכָנָה.

עַד הַשָּׁעָה שָׁלוֹשׁ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הָיִינוּ עֲסוּקִים בַּהֲכָנַת הַשִּׁעוּרִים. בְּשָׁלוֹשׁ בְּדִיּוּק סִיַּמְנוּ וְיָצָאנוּ מֵהַחֶדֶר שֶׁלִּי. כְּשֶׁחָלַפְנוּ עַל פְּנֵי הַמִּטְבָּחוֹן שֶׁל הַבִּיתָן שֶׁלָּנוּ, אַלּוֹן הִבְחִין בַּמַּצְלֵמָה שֶׁל אַבָּא שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן.

"בּוֹאִי נִקַּח אֶת הַמַּצְלֵמָה," הוּא הִצִּיעַ.

"בִּשְׁבִיל מָה?" שָׁאַלְתִּי.

"בִּשְׁבִיל הַסִּיּוּר," אַלּוֹן אָמַר.

"אֵיךְ מַצְלֵמָה קְשׁוּרָה לַסִּיּוּר?" לֹא הֵבַנְתִּי.

"לְסִיּוּרִים תָּמִיד יוֹצְאִים עִם מַצְלֵמוֹת," אַלּוֹן קָבַע.

אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי עַל הַחֹק הַזֶּה שֶׁל הַסִּיּוּרִים, אֲבָל כֵּן שָׁמַעְתִּי עַל כְּלָלִים שֶׁל אֵרוּחַ. כְּמוֹ שֶׁכְּבָר צִיַּנְתִּי, מְאָרְחִים אֲמוּרִים לְהִתְיַחֵס יָפֶה לָרַעֲיוֹנוֹת שֶׁל הָאוֹרְחִים שֶׁלָּהֶם. לָכֵן תָּלִיתִי אֶת הָרְצוּעָה שֶׁל הַמַּצְלֵמָה עַל הַכָּתֵף שֶׁלִּי וְחִיַּכְתִּי אֶל אַלּוֹן.

"הִנֵּה, אֲנִי לוֹקַחַת אֶת הַמַּצְלֵמָה," אָמַרְתִּי לוֹ.

"אַתְּ אַחְלָה." אַלּוֹן חִיֵּךְ אֵלַי.

עַכְשָׁיו סוֹף סוֹף יָצָאנוּ. אַלּוֹן הִצִּיעַ שֶׁנַּתְחִיל מֵהַשַּׁעַר וְנִפְנֶה יָמִינָה. הָרַעֲיוֹן שֶׁלּוֹ הָיָה שֶׁנַּעֲרֹךְ אֶת הַסִּיּוּר לְאֹרֶךְ הַגָּדֵר, כִּי סִיּוּרִים תָּמִיד עוֹרְכִים לְאֹרֶךְ גְּדֵרוֹת.

מֵאַיִן הָיָה לְאַלּוֹן כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מֵידָע עַל סִיּוּרִים? אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת אַל תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי. תִּשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ. וְאִם אֲנִי לֹא שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ, זֶה הָיָה רַק מִפְּנֵי שֶׁהִתְחַשַּׁבְתִּי בַּכְּלָלִים שֶׁל הָאֵרוּחַ וְלֹא רָצִיתִי לְהָצִיק לוֹ.

הַשּׁוֹמֵר שֶׁל כְּפַר־הַנֹּפֶשׁ חָשַׁב שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לָצֵאת מִשֶּׁטַח הַכְּפָר וְשָׁאַל אוֹתָנוּ לְאָן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים. אַלּוֹן הִרְגִּיעַ אוֹתוֹ וְאָמַר שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא הוֹלְכִים לְשׁוּם מָקוֹם, אֲנַחְנוּ רַק מְטַיְּלִים. הָיָה בָּרוּר שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּלָּה "מְטַיְּלִים" וְלֹא בַּמִּלָּה "מְסַיְּרִים", כִּי הוּא לֹא רוֹצֶה לְשַׁתֵּף אֶת הַשּׁוֹמֵר בַּסּוֹדוֹת הַפְּרָטִיִּים שֶׁלָּנוּ.

וּבֶאֱמֶת, כְּשֶׁהַשּׁוֹמֵר שָׁמַע שֶׁאֲנַחְנוּ מְטַיְּלִים, הוּא עָזַב אוֹתָנוּ וְלֹא הִמְשִׁיךְ לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת. אַלּוֹן הָיָה בָּטוּחַ שֶׁאִם הוּא הָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הַמִּלָּה "מְסַיְּרִים", הַתְּגוּבָה שֶׁלּוֹ הָיְתָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי.

מֵהַשַּׁעַר פָּנִינוּ יָמִינָה, וְהִתְחַלְנוּ לָלֶכֶת לְאֹרֶךְ הַגָּדֵר.

אַלּוֹן נִרְאָה רְצִינִי מְאוֹד וְהוּא לֹא הֵרִים אֶת הַמַּבָּט שֶׁלּוֹ מֵהָאֲדָמָה, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְעֵץ הַתְּאֵנָה שֶׁצָּמַח לְיַד הַגָּדֵר. מוּל הָעֵץ הוּא לֹא רַק עָצַר, אֶלָּא גַּם הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ הֵרִים אֶת יָדוֹ וְהִצְבִּיעַ אֶל אַחַד הָעֲנָפִים הָעֶלְיוֹנִים שֶׁל הָעֵץ וְקָרָא:

"שְׁיוּ! תִּרְאִי אֵיזֶה חֵפֶץ חָשׁוּד גִּלִּיתִי!"