טמהארי

אקספוזיציה באנציקלופדיה גלקטיקה שכתב דאגלס אדמס, לא מוזכר עידן ההתפשטות שהחל במהלך המילניום הרביעי מאז הלך ישו לעולמו. אחד מהאירועים המסעירים ביותר במילניום זה התרחש במאותיו הראשונות, לאחר שבני האדם כבר למדו היטב לשלוט בטכנולוגיית הארצת פלנטות וכוכבים, הנדסה גנטית וויתור על דפוס הגוף ההומינואידי - ארבע גפיים, ראש ושלד פנימי. באותה עת הם גם הצליחו ליצור התמרה בריאותיהם ושינוי בצורך לנשום רק את האוויר על פלנטת "טרה". האירוע הדרמטי ששינה במעט את פני האימפריה הגלקטית של שביל החלב היה מקרה "וילמה 12". ראשיתו של האירוע המורכב לא העידה על אחריתו. ואחריתו לימדה כמה וכמה פונקציונרים שיעור בשליטה, בהערכה עצמית ובחירות האדם. במהלך אותן שנים התגבשה האימפריה הגלקטית של בני האדם, שמוצאם מפלנטת טרה. היא נשארה מושבה נידחת, שריד היסטורי ונוסטלגי, אם כי על פניה חלו שינויים מופלאים. בני האדם לא איבדו מאומה מהטכנולוגיה המפוארת שלהם, אבל העדיפו בחירות של חיים ייחודיים. האימפריה נוהלה על ידי כוכב אוקטופוס, שיועד כולו לניהול האימפריה ולאחסון כל מסמכיה, ובתוכם ההיסטוריה הרשמית והלא רשמית. באוקטופוס היה ועד מנהל שמנה כאחד־עשר חברים, שתפקידו היה לנהל כל אירוע שהתרחש בגלקסיה והצריך התערבות. הכוכב עצמו, על כל רכיביו, שימש ארכיון למידע שקודד לאטומים ונשמר באבנים, במינרלים ובחומרים נוספים. איסוף החומר בוצע בשיטות רבות ומורכבות, הוא מוין ואוחסן. בשעת הצורך בוצעו אתחול ואחזור ונשלף המידע הרלוונטי. המנהלים והעובדים שעבדו בתחום נדרשו למאות רבות של שנות חיים לשם למידה ורכישת מיומנות. בין היתר עשו העובדים שימוש במקלדות חומריות או וירטואליות, והדבר חייב שימוש ביותר משתי כפות ידיים ויכולת חלוקת משימות, ביזור ופיזור, שהיו קשים או בלתי אפשריים עבור האדם הרגיל. התנ"ך, על פי "חולית" של פרנק הרברט, סיפק להם מידע רב על תהליכי שיעתוק בני אדם (גולם), על צבירת מידע גנטי ואחר (אפיגנטיקה) והעברתו לגולם. בנוסף שיטות השיעתוק אפשרו להם הנדסה גנטית של גוף האדם. הצלחה מדעית זו הובילה בין השאר גם לשיפוץ כל ספינות החלל, ששימשו למטרת התיישבות בפלנטות אחרות, שיפור שיטות הרבייה באמצעות רחמים מלאכותיים ופרוטוקולים מובהקים וחד משמעיים להנדסה גנטית. אותן ספינות מולאו בצברים של עוברים קפואים, שבשעת הצורך, בהתאם לפרוטוקול אלדוס האקסלי, הוחיו בתנאים שונים על מנת לקבל גיוון מרבי של בני אדם לתפקידים שונים. והיה גם כוכב מרכזי, כוכב השליטה באימפריה. בטרה הניחו שהם ישמשו בתפקיד זה, אולם במרכז הגלקסיה נמצא הכוכב שהתאים יותר לתפקיד. שמו של הכוכב הנבחר - גאיה. בכוכב הזה התמקם הצבא ובראשו עמד קיסר. מדובר היה בשליט בובה, שקיבל הנחיות והוראות מהוועד המנהל של כוכב אוקטופוס. היה זה למעשה רק תפקיד ייצוגי בסיסי. הקיסר שימש בנוסף ראש הארגון הדתי הגלאקטי והאל השליט בפנתיאון האלים. האלה הראשית הייתה גאיה והשליט שהיה בנה נקרא - גילגמש. משך חייו של הקיסר היה כ־400 שנים, אם הוא זכה לחיות את כל שנותיו. 2,000 שנים לערך שלטו גילגמש וענת בכוכב - 100 שנים כל אחד מהם, לסירוגין. כאלף שנים אחרי המאה ה־21 חלק גדול מהכוכבים המוכרים הוארצו, או לפחות נוצרו בהם אזורים מוארצים לחיים אנושיים. בכל אזור כזה התקיים סגנון חיים מובהק, שהוכיח עצמו במהלך ההיסטוריה האלימה של המין האנושי. כן, גם לאחרונה ניסה שליט מטורלל ממשפחה שלטת לתקוף את כוכב אריס, שהיה הצלחה פנומנלית בהנדסה גנטית והתמרת בני אדם לחיים אמפיביים - כמו באותם סרטים פרימיטיביים מהמאה ה־21. זו הייתה אימפריית ענק שלמדה מטעויות האימפריות הזעירות על כדור הארץ, וזו הייתה אימפריה שהמעמד השליט בה התכונן לשלוט לאורך מילניה, ולמה לא בעצם? הכוכב היחיד בקבוצה הגלקטית וגם הכוכבית/פלנטרית, שזכה בכל החירויות האפשריות למעט אחת - בחירת מנהיגיו. העיקרון המנחה היה - דמוקטטורה. הייתה משפחה שלטת אחת שתפקידה היה לשלוט. המשפחה עסקה בחקיקת חוקים, יחסי חוץ עם פלנטות אחרות, שמירה על החוק וניהול טקסים. והיו הרבה טקסים. בני הכוכב למדנו מהיהודים ומהנוצרים הקתולים, שערכו טקסים בכל יום ועודדו רוחניות נעלה, שהוסיפה משמעות לחיי האזרחים. באריס התפללו תמיד לגאיה, שהייתה הבסיס לחיים הרוחניים והתרבותיים. מדובר היה בשילוב נפלא של בודהה, קונפוציוס, משה, ישו, מוחמד ועוד כמה מנהיגים בולטים דוגמת גנדי, מרטין לותר קינג, פרייזר פון שטיפל והאב לודמילה קורינטוס טרנסנוביה. לאף אחד מתושבי הכוכב לא היה מושג ממשי איך טרה נראתה באמת או איך חיו בה. אחת הסיבות הייתה שחלפו יותר מ־500 שנים מאז הטרני האחרון נחת באריס. לפי מבחן התוצאה נראה כי הוא בהחלט סיפק זרע לכל הנשים הפנויות בכוכב. מה שהביא בין היתר לכך שהעיסוק בחקר המוצא הגנטי של אנשי הכוכב היה אחד מתחומי המדע המרכזיים. סיפור וילמה 12 הוא סיפור של ניסיון הארצת פלנטה חדשה, שהשתבש לחלוטין. על פני השטח המציאות נראתה פשוטה, אבל מחקרים היסטוריים ואחרים גילו בהמשך כי וילמה 12 הפך לקו פרשת המים באמצע האלף הרביעי. (ארקוס 14, שנת 4600)