יהודה הראל – ביוגרפיה

הספר הזה בא מאהבה.

ההיכרות, החברות והשותפות בין יהודה הראל לביני הן בנות 34 שנים, מאז עלייתי לגולן ב-1984. פעלנו יחד בוועד יישובי הגולן, בדרך השלישית, בחברת וקטור ועוד. ידענו מחלוקות אידיאולוגיות, בעיקר בשנים האחרונות בהן אימץ יהודה השקפת עולם ליברטריאנית. יש לי הערכה עצומה ליהודה ולמפעל חייו, שהוא גם מפעל חיי - ההתיישבות בגולן. אני מזכיר כל זאת בפתח הספר כגילוי נאות. איני מתיימר להיות אובייקטיבי, ודומני שכל מי שיקרא את הספר ייווכח בכך. עם זאת, ניסיתי ככל יכולתי לדבוק בעובדות בלי לייפותן ולשמור על מבט ביקורתי. האם הצלחתי בכך? יפסוק הקורא.

מה עלול היה להקשות עלי לדבוק בכתיבה ביקורתית? שלדים שנטמנו עמוק בארון ושגיאות וכישלונות שיש נטייה להצניעם. שלדים, אני מודה, לא מצאתי. ובאשר לכישלונות ולשגיאות, הרי אין זריז מיהודה להודות בהם. יהודה אינו מספר על שגיאותיו בנימה של הלקאה עצמית. להפך, הוא גאה בהן. בתפיסת עולמו האקטיביסטית יש לשגיאות מקום של כבוד, משום כך הוא מכנה אותן לעתים "שגיאות מפוארות". בעיניו, השגיאות הן מרכיב הכרחי בעשייה. ויהודה, על אף היותו אדם של רעיונות, הוא בראש ובראשונה איש של הגשמה. מטעויות לומדים ומכישלונות נבנים. יהודה נוהג לומר שגאוותו הגדולה ביותר היא על כך שהצליח להגשים חמישה אחוזים מן הפנטזיות שלו. כדי להצליח להגשים חמישה אחוזים היה עליו להיכשל ב-95 אחוזים. לא כל מה שהוא מגדיר ככישלון וכשגיאה נתפס בעיני ככזה.

קשה לטעות, מודה יהודה ותוהה, איך קורה שאלה שעשו כל מאמץ לתת לאסד האב ולאסד הבן את הגולן אינם אומרים את שתי המילים: "סליחה, טעינו". גם אלה שהצביעו בעד היציאה החד-צדדית מהרצועה ועקירת יישובי גוש קטיף עדיין לא מודים בטעות, וגם יוזמי ותומכי הסכמי אוסלו עדיין לא ביטאו את המילה "טעות". ייתכן שהשם הרע שיצא לטעות מקשה על אנשים מכובדים משמאל ומימין להודות בכך. יהודה חושב שהגיע הזמן לתת לטעויות את הכבוד המגיע להן. הרי אין דמות היסטורית שחוללה משגה כה גדול, תוצאה של שורת טעויות מביכות, כמו כריסטופר קולומבוס. בהערכת ההיקף של כדור הארץ טעה בשליש, בלבל בין מיילים ערביים (1,830 מ') למיילים איטלקיים (1,230 מ'), את המרחק בין האיים הקנריים ליפן העריך ב-3,700 ק"מ (המרחק האמיתי הוא יותר מ-20 אלף ק"מ) וכתוצאה מכל השגיאות הללו שט מספרד מערבה, וכשהגיע לקובה היה משוכנע שהוא בהודו. בזכות הטעויות הללו התגלתה לאירופאים יבשת אמריקה, ובזכותן נקראים על שמו של קולומבוס מדינת קולומביה, שתי בירות של מדינות בארצות הברית (אוהיו ודרום קרוליינה) ועוד אזורים, ערים וכיכרות באירופה ובאמריקה.

ביוגרפיה זו של יהודה נפתחת בימים שקדמו למלחמת ששת הימים ומסתיימת בפרס ישראל שהוענק לו ביום העצמאות ה-70 על מפעל חייו - ההתיישבות בגולן. הצלחה מרשימה זו היא תזכורת לכישלון הגדול ביותר של יהודה, להשקפתו. עלייתו לגולן לא היתה לשם הקמתם של 33 יישובים, אלא כדי לחולל את מהפכת הציונות הסוציאליסטית הקונסטרוקטיבית הוולונטרית בארץ ישראל. יהודה האמין שבעקבותיו יבוא הנוער הישראלי בהמוניו ואחריו הנוער היהודי מן התפוצות, ואלה יקימו מאות קיבוצים בכל רחבי ארץ ישראל, מן הים עד הירדן, מן החרמון ועד סואץ, שישנו את פניה של החברה הישראלית.

בחינה מעמיקה של מצב התנועה הקיבוצית הביאה את יהודה להכרה שזו מנוונת וחולה. מפעל חייו השני היה שינויו של הקיבוץ. גם שינוי זה, שעיצב למעשה את דרכם של הקיבוצים השיתופיים היום, הוא פרי כישלון המהפכה הגדולה שניסה לחולל. בעצם, השינוי שהציע נועד להציל את המהפכה בדרך קיבוצית שונה. המהפך בהשקפתו על הסוציאליזם הוא תולדה של כישלון הניסיון הזה.

ספר זה עוקב אחר סוד מנהיגותו המיוחדת של יהודה הראל. יהודה ברח כל חייו מתפקידי מנהיגות וניהול פורמליים. כמעט כל מה שחולל עשה ללא תואר, ללא סמכות וללא תקציבים. הוא פעל מאחורי הקלעים, משך בחוטים, דיבר, שידל, ניסה להשפיע ובעיקר - העז ונתן דוגמה אישית. בדרך זו הצליח הרבה יותר מממשלות, מארגונים, מתנועות ומרשויות מקומיות. נשאלת השאלה, מה היו מקורות הסמכות של מנהיגותו.

הסוציולוג מקס ובר תיאר שלושה מקורות סמכות מנהיגותית: סמכות מסורתית, המבוססת על מסורת וירושה; סמכות רציונלית, המתבססת על חוקים, תקנות והיררכיה ארגונית; וסמכות כריזמטית, המסורה לאנשים מעצם העובדה שאנשים בוחרים להאמין בהם וללכת אחריהם. מנהיגות מן הסוג האחרון היא זו המסוגלת להתמודד עם משברים ולפרוץ דרכים חדשות.

יהודה הראל הוא התגלמותה של מנהיגות כריזמטית, אף שלא ניחן בתכונות המאפיינות בדרך כלל כריזמה, כמו כישרון רטורי יוצא דופן והקרנת עוצמה. להפך, יהודה מגלה צניעות וביישנות (את חיוכו הביישני הוא מכנה "חיוך דבילי"), דיבורו שקט ואיטי, לפעמים מסורבל, ואף על פי כן הצליח לגלם מנהיגות כריזמטית פורצת דרך, יוצרת מציאות והופכת עולמות. סוד מנהיגותו של יהודה אינו שאלת מחקר שתזכה לתשובה ברורה. יש לו תשובות רבות, ואלה מסתתרות בפרקיו הרבים של סיפור חייו וסיפור מפעל חייו.

***

את המחקר על יהודה הראל פתחתי בריאיון עומק עמו, שנמשך כ-120 שעות, בהן חקרתי אותו על סיפור חייו. המשכתי בראיונות רבים עם אנשים שהיו קשורים בו ובעשייתו לאורך השנים - בני משפחתו, שותפיו להתיישבות בגולן, חבריו בתנועה הקיבוצית ובמערכת הפוליטית. בנוסף, הסתייעתי בשורת ראיונות שערכתי לצורך סרט שהפיקה משפחת הראל לרגל יום הולדתו ה-75 של יהודה.

עיקר העבודה היתה בארכיונים - עברתי על עשרות ארגזים של מסמכים וקטעי עיתונות המתעדים את עשייתו של יהודה לאורך השנים, ונמצאים בארכיונים שונים, כמפורט באחרית הדבר.

אורי הייטנר

אורטל, 2018