יוזמת ז’נבה מבט מבפנים

קבוצת אנשים ונשים, רובם בגילאי ארבעים עד שישים, וכמה ילדים הצטלמה למזכרת ב־13 באוקטובר 2003 בפתח המלון הירדני, רגע לפני שעלתה לאוטובוס. שום דבר בהופעתם לא העיד שאין הם עוד קבוצת תיירים שבחרה לנפוש לחופו של ים המלח. שום דבר ביחסים שבין חברי הקבוצה לא העיד כי הם באים משני עמים שהיו שקועים בעימות דמים, גל נוסף במאבק שהחל לפני כמאה ועשרים שנים. שעתיים קודם־לכן הם חתמו באחד מאולמות המלון על מכתב לשרת החוץ של שווייץ לו צירפו מסמך ארוך בן חמישים עמודים: יוזמת ז'נבה. דגם מפורט של הסכם שלום ישראלי־פלסטיני שעליו נשאו ונתנו כשנתיים. הדרמה המתוארת בספר זה ממחישה כיצד יכול להסתיים המשא על הסדר קבע ישראלי־פלסטיני.

הם נכנסו לאולם לטקס החתימה כשבאוויר תלויה ועומדת תחושה מעורבת. לבושם היטיב לבטא אותה. אחד השרים הפלסטינים לבש חליפה חומה ונראה מתוח. אחרים לבשו לבוש ספורטיבי קליל מהסוג המאפיין נופשים במלון. הם נראו כאילו נעצרו באולם לרגע בדרכם לבריכת השחייה. רוב הנוכחים לבשו חולצות מעומלנות, חגיגיות משהו, אך ללא עניבה וז'קט. הייתה תחושה של הישג אך לא תחושה של אופוריה. פריצת דרך? אכן. אך מה אורכה של הדרך להפיכת היוזמה למדיניות וכמה זמן ייקח להפוך את המדיניות למציאות? על כך תהו כולם כשהם מודעים למעשה חסר התקדים שעשו.

יוזמת ז'נבה היא יותר מאשר סימולציה של משא ומתן בתנאי מעבדה. השתתפו בה שחקנים שהמשיכו מאותו שלב שהם עצמם הפסיקו במסגרת המשא ומתן הרשמי. התפקיד שהם ייעדו לעצמם לא הסתיים עם חתימת היוזמה. בסיום המודל הם נרתמו להפוך את היוזמה למציאות.

לא חזיתי מראש את ההתפתחויות. בשנת 2000 לקיתי באופטימיות יתר ובנאיביות באשר ליכולת לחתום על הסדר קבע, שמקורן בחוסר ניסיון ביורוקרטי ובהיעדר מידע על המתרחש בחדרי חדרים. בהמשך השתדלתי ללמוד מניסיוני. לאורך הדרך לא הייתה לי מסקנה מוצקה ומוכנה מראש שעמה הלכתי. כפי שמראה הספר עמדתי השתנתה, ולא רק היא. גם דעת־הקהל הישראלית וזו הפלסטינית, וגם עמדות הנושאים ונותנים השתנו. לכן ספר זה נושא עימו מסר אופטימי. אפשר להשתנות, וצריך לשנות עמדות.

הייתי עֵד מעורב וצופה שנטל חלק באירועים שעליהם אני כותב ושאותם אני חוקר, ולכן ניתן לראות ספר זה כסוג של אנתרופולוגיה פוליטית, שבמסגרתה החוקר מפנה את מבטו גם כלפי עצמו ולא מתבונן רק באחרים. זהו מבט אישי שלי שאינו בהכרח זהה לזה של חברַי לצוות יוזמת ז'נבה. אני מודע לקשיים הנובעים מכך שיוזמת ז'נבה נחתמה לפני שנתיים בלבד וחסרה פרספקטיבה כדי להעריך נכונה את המהלך, קל וחומר את תוצאותיו והשלכותיו. למרות זאת, רק בודדים יחלקו על כך שיוזמת ז'נבה הצליחה למצב את עצמה כמסגרת התייחסות עיקרית וכחלופה של הסדר קבע ישראלי־פלסטיני. יוזמת ז'נבה עומדת בניגוד למדיניות של מהלכים ישראליים חד־צדדיים הנכפים על הפלסטינים ובניגוד למדיניות המבקשת לנהל את העימות במקום לפתור אותו.

ספר זה מתבונן ביוזמת ז'נבה מבפנים ומבחוץ בעת ובעונה אחת. הוא מתאר את עליותיה ומורדותיה מנקודת־מבטו של שותף ליוזמה, ויחד עם זאת מתבונן בה במבט אנליטי, תוך השוואתה למקרים דומים של דיפלומטיה אזרחית, כפי שמציגה אותם ספרות המחקר האקדמית. בה בעת הספר נושא אמירות ברורות על יחסיה של מדינת ישראל עם הפלסטינים שבשליטתה ועל הדרך שבה אפשר לשנותם. אדם אחד חתום על ספר זה אבל בעצם יש לו שני מחברים: מומחה מקצועי ואזרח מעורב. שניהם מספרים על התהליך שבו הם מעורבים ומנתחים אותו. ככותב הספר וכחוקר אני מודע לבעייתיות שבכפילות זו ולאי־יכולתי להפריד באופן חד בין שני המחברים. כל שיש באפשרותי לעשות הוא להודות בכך ולהציג את כפל התפקידים בפני הקורא לשיפוטו.

בכתיבת הספר נעזרתי לא רק בהתנסותי האישית כמשתתף וצופה בתהליך היווצרותה של יוזמת ז'נבה, אלא גם בקלטות שתיעדו את שני מפגשי המשא ומתן של הצוותים הרחבים, ליד לונדון, בפברואר ולחוף ים המלח, באוקטובר 2003. המצלמה סייעה לי היכן שזיכרוני בגד בי. היא גם נכחה בדיונים שבהם לא נטלתי חלק. תודתי נתונה לעמיתי ממטה ז'נבה בתל־אביב שהעמידו לרשותי את הקלטות. אני גם חייב תודה עמוקה לד"ר יוסי ביילין ולאל"מ [במיל'] שאול אריאלי שקראו חלקים נכבדים מכתב־היד והעירו הערות מועילות וחשובות. ללא הערותיהם המחכימות וניסיונם העשיר בכתיבה ובעריכה של הפרופסורים גבי שפר וברוך קימרלינג מהאוניברסיטה העברית, ג'ואל מגדל מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל וד"ר מוטי גולני מאוניברסיטת חיפה לא הייתי יכול להעמיד לפני הקוראים טקסט זה. למותר לציין שכל האחריות למשגים עובדתיים, שיפוט וניתוח מוטעים היא כולה שלי.

קרן ריץ' לחינוך לתרבות ולרווחה סייעה בהפקת הספר. תודתי הרבה נתונה למר אבנר אזולאי מנהל הקרן.

את המפות לספר שירטטה בכישרונה הרב ורד שתיל על בסיס עבודתם של שאול אריאלי ושרי מוטרו להם אני אסיר תודה על עזרתם.

את האינדקס הכין יואב וינפלד ואני מבקש להודות לו על המאמץ שעשה.

קטעים אחדים מספר זה פורסמו על־ידי כמאמרים או נכללו בספרים שפרסמתי בעבר. כל הקטעים הללו עברו עריכה מחודשת כדי להכלילם בספר זה.

הספר מוקדש לבני משפחתי - רבקה, אריאב, ענב, תאנה ואמיר שחוו את היעדרותי התכופה מהבית בגין המהלכים שתוארו לעיל. אני תקווה שהקריאה בספר תהווה פיצוי מה על החסך.