יין ויאנג 2: אור

אני בחוף הים, עומדת בדיוק בנקודה שבה הגלים נשטפים לחוף וחוזרים חזרה. הצדפים דוקרים את כפות רגליי, אך אני מתעלמת מכך וצועדת לעבר אהוב ליבי החוזר מטבילה ארוכה. אני משכשכת את רגליי במים הצוננים ומחייכת לעברו. מתי אפסיק להתפעם מגופו המושלם? כל גופי משתוקק אליו. המחשבות שלי, כולן בו, בכל צורותיו. הוא רץ לעברי כמו אל המים ואני צוחקת כשהוא מניף אותי ומניח אותי בעדינות על החול הרך. הלב שלי מתפוצץ מאהבה.

"על מה את חושבת, חתולה?" הוא שואל ומביט בי בשובבות. גופו הגדול חוסם את קרני השקיעה ומרטיב את שמלתי.

"לא כדאי לך לדעת." אני מחייכת ונושכת את שפתי התחתונה.

"תפסיקי," הוא נוהם, "אם את לא רוצה שאפשיט אותך כאן ועכשיו." הוא ממשיך לנשק את צווארי לכל אורכו ואז מחכך את אפו באפי.

"נשיקת גמדים," אני לוחשת לו.

"נשיקת גמדים, יפה שלי," הוא לוחש חזרה ומסתער על פי. לשונו החמה חודרת את שפתיי בקלות וגורמת לגופי להשתוקק למגעו. מליחות מי הים מתערבבת בפיותנו ומאזנת את הרגע המתוק והרומנטי. אומנם רוי לא רומנטיקן, צנוע או עדין, אבל הוא דומיננטי, מעשי, חזק וכל מה שאני זקוקה לו. זרועותיי נכרכות סביב עורפו ומצמידות אותו אליי בצורך נואש. גופו החלקלק מדביק את גופי לחול החמים. זרועותיו הארוכות מפשקות את רגליי והוא מתמקם ביניהן.

רחש הגלים מחזיר אותי למציאות. "רוי, תכף עוז ושון יבואו לקרוא לנו. אתה יודע שהם חסרי סבלנות."

"כן, אני יודע, לעזאזל. אני מקווה שהם כבר מוכנים, כי אני רעב."

"בוא נלך. אני צריכה לעזור לקלרה לערוך את השולחן. השבת תיכנס בכל רגע."

הוא נעמד בחוסר רצון ומעמיד אותי בקלות. אנחנו מתהלכים יד ביד לאורך החוף. משב אוויר קריר נשבר בפניי וגורם לשערי הארוך להתנפנף. רוי נעצר ומסובב אותי אליו בפנים קשוחות. הוא מתנשף ומעביר את כפות ידיו על צווארי ואגודליו מלטפים את לחיי.

"את יפה," הוא אומר. עיניו קשות ומודאגות.

"אתה דואג כי אני יפה?" אני שואלת ומחייכת.

הוא נושף אוויר בקול ומחייך. "זאת גם סיבה לדאגה, אבל לא בגלל זה." הוא מסיט את מבטו הצידה, כאילו המילים שעליו לומר קשות עבורו. "יוני ואני יוצאים למשימה מחר בבוקר. אני לא יודע כרגע מתי אחזור." הוא מביט בי, גבותיו מתחברות ואישוניו בוחנים אותי.

"רוי, לא משנה מתי תחזור, אני תמיד אחכה לך. אתה נמצא בלב ובנשמה שלי, ואתה ענק כל כך שאתה תופס שם את כל המקום," אני מצחקקת.

הוא צוחק צחוק אמיתי וסקסי, מקרב אותי אליו, נושך את שפתי התחתונה ומבעיר אותי באיטיות משכרת. ידיי מייד עולות לעבר חזהו המוצק ועושות דרכן לכתפיו הרחבות. הוא מתנתק ממני מעט ומביט בעיניי בנחישות.

"כשאחזור, נתחתן. תהיי שלי לנצח," הוא מודיע לי בנחרצות.

"שלך לנצח, אהובי," אני לוחשת לו.

המילים שלי חודרות אליו ועיניו מתמלאות אושר פראי. נשימותיו העמוקות נשמעות באוזניי ומסוות את הרעשים מסביב. אני נצמדת אליו כמו מכורה, נואשת לסם. הוא נצמד אליי, ידיו מונחות על גבי התחתון ומצחו יורד למצחי. כשעיניו היפות נפקחות הן נעוצות בעיניי, חודרות בעוצמה, מספרות לי על אהבה. הוא פותח את פיו כדי לומר משהו, אך במקום זאת, מניח את שפתיו על שפתיי ומנשק אותי בתשוקה ובלהט. אני נוגעת בפניו בכפות ידיי, זיפים מעקצצים באצבעותיי. אנחנו נושמים יחד ומתמסרים לרגע המושלם הזה, רחש הגלים ברקע משכיח את המחר.