ילדי בית העץ 5: הסוד של סבא אפרים

"אָז מָה עוֹשִׂים?" שָׁאֲלָה מַאיָה וּמַבָּטָהּ פָּנָה אֶל שָׁנִי, אָמִיר וְעֵרָן, שֶׁהָיוּ שְׂרוּעִים עַל הַפּוּף בְּמֶרְכַּז בֵּית הָעֵץ.

"לֹא יוֹדֵעַ, אוּלַי עוֹבֵר עָלָיו מַשֶּׁהוּ," אָמַר עֵרָן.

"בָּרוּר שֶׁעוֹבֵר, הוּא בְּדִכָּאוֹן," קָבְעָה שָׁנִי, שֶׁבַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הִרְגִּישָׁה שֶׁיּוֹאָב מִתְחַמֵּק אֲפִלּוּ מֵהַפְּגִישׁוֹת שֶׁלָּהֶם לְבַד, בְּלִי הַחֲבוּרָה. ״וַאֲנִי יוֹדַעַת בְּדִיּוּק לָמָּה.״

אַחֲרֵי חֻפְשַׁת הַקַּיִץ הֶחְלִיטָה מְנַהֶלֶת בֵּית הַסֵּפֶר ע"ש רַבִּין שֶׁהַשָּׁנָה הִיא מְעַרְבֶּבֶת בֵּין הַכִּתּוֹת כְּדֵי לְיַצֵּר חֲבֵרוּיוֹת וְהִזְדַּמְּנוּיוֹת חֲדָשׁוֹת לַיְּלָדִים. הַשְּׁמוּעָה אָמְרָה שֶׁזֶּה הָיָה בִּכְלָל בִּגְלַל שֶׁבְּכִתָּה אַחַת הָיוּ הַרְבֵּה יְלָדִים וִילָדוֹת עִם קְשָׁיִים וְהַמּוֹרָה לֹא הִסְתַּדְּרָה אִתָּם וְלָכֵן רָצוּ לְפַזֵּר אֶת הַכִּתָּה הַזֹּאת.

יוֹאָב הָיָה הַיָּחִיד שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ חֲבֵרִים בַּכִּתָּה הַחֲדָשָׁה. בַּהַתְחָלָה הַחֲבוּרָה נִסְּתָה לְעוֹדֵד אוֹתוֹ, וּבֶאֱמֶת הַזְּמַן שֶׁבִּלָּה בְּבֵית הָעֵץ פִּצָּה קְצָת עַל שְׁעוֹת הַבְּדִידוּת בַּכִּתָּה, אֲבָל מַצַּב הָרוּחַ שֶׁלּוֹ לֹא הִשְׁתַּפֵּר בִּמְיֻחָד, וּבַשָּׁבוּעַ הָאַחֲרוֹן הוּא לֹא הִגִּיעַ לְבֵית הָעֵץ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת.

"אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁמָּחָר נִתְפֹּס אוֹתוֹ בְּסוֹף הַלִּמּוּדִים וְנַעֲשֶׂה אִתּוֹ שִׂיחַת בֵּרוּר וְנַגִּיד לוֹ שֶׁכָּכָה זֶה לֹא יָכוֹל לְהִמָּשֵׁךְ," אָמַר עֵרָן.

"אֲנִי בְּעַד. אוּלַי אִם נַפְעִיל עָלָיו קְצָת לַחַץ, הוּא יִתְעוֹרֵר סוֹף־סוֹף," הִסְכִּימָה שָׁנִי תּוֹךְ שֶׁהִיא מְצַיֶּרֶת פְּרָחִים צִבְעוֹנִיִּים עַל הַשֻּׁלְחָן הַיָּרֹק, שֶׁכְּבָר מִזְּמַן הָיָה זָקוּק לְשִׁפּוּץ קָטָן.

"אֲנִי לֹא יְכוֹלָה מָחָר," אָמְרָה מַאיָה בְּקוֹל מִתְנַצֵּל. "הִבְטַחְתִּי לְאִמָּא שֶׁלִּי שֶׁאֲנִי אַתְחִיל לְאַרְגֵּן אֶת הַדִּירָה שֶׁל סַבָּא שֶׁלִּי וּלְפַנּוֹת אֶת מָה שֶׁנִּשְׁאַר בָּהּ, כִּי סַבָּא שֶׁלִּי עָבַר לְבֵית אָבוֹת סִעוּדִי בִּגְלַל מַחֲלַת הָאַלְצְהַיְמֶר שֶׁלּוֹ."

"וְאַתְּ צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה? לָמָּה לֹא אִמָּא שֶׁלָּךְ?" שָׁאַל עֵרָן.

"לְאִמָּא שֶׁלִּי אֵין זְמַן, וְנִרְאֶה לִי שֶׁגַּם מַמָּשׁ קָשֶׁה לָהּ עִם זֶה. לֹא מַסְפִּיק שֶׁסַּבָּא שֶׁלִּי לֹא תָּמִיד מְדַבֵּר לָעִנְיָן וְלִפְעָמִים הוּא אֲפִלּוּ לֹא מְזַהֶה אוֹתָנוּ, אָז הִיא גַּם צְרִיכָה לְהִתְמוֹדֵד עִם הַבָּלָגָן בַּבַּיִת שֶׁלּוֹ," קוֹלָהּ נַעֲשָׂה עָצוּב פִּתְאוֹם. "וְאֶת אֲחוֹתִי שׁוּם דָּבָר לֹא מְעַנְיֵן חוּץ מֵהָרִקּוּדִים שֶׁלָּהּ וְהֶחָבֵר הֶחָדָשׁ. חוּץ מִזֶּה, אִמָּא שֶׁלִּי יוֹדַעַת שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת לְחַטֵּט בִּדְבָרִים יְשָׁנִים וְלִמְצֹא מְצִיאוֹת. לָהּ זֶה עוֹשֶׂה אָלֶרְגִּיָּה," מַאיָה מִהֲרָה לְסַלֵּק אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת הָרָעוֹת. "וּלְגַבֵּי יוֹאָב, לֹא נִרְאֶה לִי שֶׁצָּרִיךְ לִלְחֹץ עָלָיו, גַּם כָּכָה קָשֶׁה לוֹ. תִּהְיוּ עֲדִינִים אִתּוֹ. תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְגַּעְגְּעִים אֵלָיו."

״טוֹב, בְּסֵדֶר בְּסֵדֶר, גְּבֶרֶת פְּסִיכוֹלוֹגִית, נִהְיֶה עֲדִינִים אִתּוֹ כְּמוֹ עִם גּוֹזָל שֶׁל צִפּוֹר," צָחֲקָה שָׁנִי. "יַאלְלָה, אֲנִי חַיֶּבֶת לָטוּס לַחוּג אָמָּנוּת שֶׁלִּי, אָז נִתְרָאֶה מָחָר בְּבֵית סֵפֶר. בַּיייי," הִיא הִמְשִׁיכָה לִצְעֹק בְּעוֹדָהּ יוֹרֶדֶת בַּסֻּלָּם שֶׁל בֵּית הָעֵץ וְנֶעֱלֶמֶת בֵּין עֲצֵי הַחֻרְשָׁה.

"אוּלַי תָּבוֹאוּ מָתַיְשֶׁהוּ לַעֲזֹר לִי בַּבַּיִת שֶׁל סַבָּא שֶׁלִּי?" הִצִּיעָה מַאיָה לְעֵרָן וּלְאָמִיר.

"יַאלְלָה, בְּסֵדֶר. אוּלַי נִמְצָא שָׁם אֵיזֶה מַטְמוֹן בֵּין כָּל הַבָּלָגָן הַזֶּה שֶׁל סַבָּא שֶׁלָּךְ," אָמִיר צָחַק.

הֵם הִכִּירוּ הֵיטֵב אֶת הַבַּיִת שֶׁל סַבָּא אֶפְרַיִם. הוּא הָיָה מְמֻקָּם בְּמֶרְחָק שֶׁל שְׁנֵי רְחוֹבוֹת מִבֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלָּהֶם, וְהַרְבֵּה פְּעָמִים הֵם הָיוּ קוֹפְצִים עִם מַאיָה לְבַקֵּר אֶת סַבָּא שֶׁלָּהּ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים, מִתְפַּלְּלִים כָּל הַדֶּרֶךְ שֶׁגַּם הַיּוֹם יָכִין לָהֶם אֶת קְצִיצוֹת הַחוּבֵּזָה שֶׁלּוֹ. הַחוּבֵּזָה גָּדְלָה פֶּרֶא בַּגִּנָּה מִתַּחַת לַבַּיִת שֶׁלּוֹ, וְאַחֲרֵי הַגְּשָׁמִים הוּא הָיָה קוֹטֵף אֶת הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים וּמְטַגֵּן לָהֶם בְּמַחֲבַת שְׁחֹרָה יְשָׁנָה אֶת הַקְּצִיצוֹת הֲכִי טְעִימוֹת בָּעוֹלָם.

אֲבָל לֹא פָּחוֹת מֵהַקְּצִיצוֹת הֵם אָהֲבוּ אֶת הַסִּפּוּרִים שֶׁלִּוּוּ אוֹתָן. סִפּוּרִים עַל הַיַּלְדוּת שֶׁלּוֹ בַּיָּמִים שֶׁל הֲקָמַת הַמְּדִינָה. סַבָּא אֶפְרַיִם יָדַע לְרַתֵּק אוֹתָם לְכִסְּאוֹת הָעֵץ הָרְעוּעִים שֶׁלּוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הָיָה חוֹזֵר עַל אוֹתוֹ סִפּוּר שֶׁכְּבָר שָׁמְעוּ מִילְיוֹן פַּעַם. הוּא פָּשׁוּט סִפֵּר אוֹתוֹ כָּל כָּךְ טוֹב, שֶׁהֵם הָיוּ בְּמֶתַח גַּם כְּשֶׁיָּדְעוּ אֶת הַסּוֹף מֵרֹאשׁ.

מַאיָה, אָמִיר וְעֵרָן יָרְדוּ עַכְשָׁו בַּסֻּלָּם וְהֵעִיפוּ מַבָּט אַחֲרוֹן מֻדְאָג עַל בֵּית הָעֵץ שֶׁלָּהֶם. הַחִסָּרוֹן שֶׁל יוֹאָב הָיָה מֻרְגָּשׁ. בֵּית הָעֵץ בִּלְעָדָיו נִרְאָה פִּתְאוֹם נָטוּשׁ וְעָזוּב, כִּמְעַט חֲסַר חַיִּים.