ים של פרגים

1

מראה הספינה גבוהת התרנים המשייטת באוקיינוס נגלה לעיניה של דיטי ביום שגרתי למדי, אך בו ברגע ידעה שהחיזיון המופלא הוא

אות משמים, כי מעולם לא ראתה כלי שיט שכזה, גם לא בחלומותיה. איך יכלה לראות? היא הלא חיה בצפון בּיהאר, כשש מאות קילומטרים מהחוף. הכפר שלה שכן עמוק כל-כך בפנים הארץ שהים הגדול נראה לה רחוק כמו השְאול: עבורה הוא היה תהום פעורה של אפלה, מקום שבו נהר הגנגס נעלם לתוך הקאלָה-פּאני, "המים השחורים".

זה קרה בסוף החורף, בשנה שבה הפרגים התעצלו משום מה להשיר את עלי הכותרת שלהם: קילומטר אחר קילומטר, מבֶּנארֶס ומזרחה, זרם הגנגס כאילו בין שני קרחונים וגדותיו כוסו במרבד סמיך של פרחים שלהם עלי כותרת לבנים. נדמה ששלגי ההימלאיה ירדו על המישורים לחכות לפסטיבל הוֹלי ולשִפעת צבעי האביב שלו.

הכפר שדיטי התגוררה בו נמצא בפאתי העיירה גאזיפּוּר, כשמונים קילומטרים ממזרח לבֶּנארֶס. כמו כל שכניה, גם דיטי הייתה מודאגת מאוד מהאיחור ביבול הפרגים: באותו יום היא קמה מוקדם, ביצעה את מלאכות הבית כאילו לצאת ידי חובה, הכינה לבעלה הוּקאם סינג דוטי וקאמיזi שזה עתה כובסו וארזה לו את הרוטיii ואת האצ'ארiii שיאכל בצהריים. לאחר שעטפה וארזה את ארוחת הצהריים התפנתה לביקור קצר בחדר המקדש: מאוחר יותר, אחרי שתתרחץ ותחליף בגדים, תבצע את טקס הפּוּגָ'ה המלא, עם כל הפרחים והמנחות. לעת עתה, כשהיא לבושה בסארי שישנה בו, היא רק עמדה בפתח חדר המקדש והצמידה את ידיה בקידה זריזה.

עד מהרה הכריזה חריקת הגלגלים על בוא העגלה הרתומה לשוורים, ההסעה של הוּקאם סינג למפעל שעבד בו בגאזיפּוּר, כחמישה קילומטרים מביתם. אף שהמרחק לא היה גדול, הוּקאם סינג התקשה לגמוא אותו ברגל – הוא נפצע ברגלו כשהיה סיפּוֹיiv, חייל בגדוד בריטי. עם זאת, נכותו הייתה קלה יחסית ולא הצריכה שימוש בקביים, והוּקאם סינג ניגש לעגלה בכוחות עצמו וללא עזרה. דיטי השתרכה כמה צעדים מאחוריו, נושאת בידיה את ארוחת הצהריים ואת המים של בעלה, ומסרה לו את הצרור העטוף בבד כשטיפס לתוך ההסעה שלו.

קָלוּאָה העגלון היה הר אדם. אבל הוא לא זע ממקומו כדי לסייע לנוסע, והקפיד להסתיר ממנו את פניו: הוא נולד לקסטת הבורסקאים והוּקאם סינג, שנולד לבני הראג'פּוּט האצילים, האמין כי מראה פניו של קָלוּאָה ימטיר חוסר מזל על היום הצפוי לו. הסיפּוֹי לשעבר טיפס אל ירכתי העגלה, התיישב בגבו אל העגלון והניח את הצרור שלו בחיקו כדי שלא יבוא במגע עם אף אחד מחפציו של קָלוּאַה. כך יצאו לדרכם העגלון ונוסעו בעגלה שקרקשה וחרקה בדרכה אל גאזיפוּר – ושוחחו ביניהם בחביבות כל הדרך, אך לא העזו להחליף מבטים.

גם דיטי הקפידה להסתיר את פניה בנוכחות העגלון: רק כשחזרה אל פנים הבית כדי להעיר את קאבּוּטרי, בתה בת שש, הרשתה לגוּנגטָהv של הסארי שלה להישמט מראשה. קאבּוּטרי שכבה על המזרן בתנוחה עוברית, ודיטי ידעה שהיא שקועה עמוק בחלום שכן בתה חייכה והזעיפה פנים חליפות: היא עמדה להעיר אותה אולם לפתע פתאום נסוגה לאחור. בפניה השלוות של בתה ראתה את פניה שלה – אותן שפתיים מלאות, אותו אף מעוגל, אותו סנטר בולט – אף-על-פי שלילדה היו תווים נקיים ומשורטטים היטב, ושלה היטשטשו והוכתמו. גם אחרי שבע שנות נישואים, דיטי עצמה עוד הייתה ילדה, ובכל זאת זרקו כמה שערות לבנות בשערה השחור הסמיך. עורה היה יבש וכהה מחשיפה לשמש, ואף נסדק קלות בזוויות פיה וסביב עיניה. אבל למרות חזותה הפשוטה היה לה מאפיין בולט אחד: עיניים אפורות בהירות, סממן יוצא דופן בחלק זה של המדינה. עיניה היו בהירות כל-כך – או שמא נטולות צבע – עד שלעתים נראתה עיוורת ורואת-כול בעת ובעונה אחת. מראה עיניה הפחיד את ילדי האזור וחיזק עוד יותר את דעותיהם הקדומות ואת האמונות הטפלות שלהם: היו שהגדילו לעשות ונהגו לצעוק לעברה ולהתגרות בה – צ'וּדאלִיָה, דַאיניָה – כאילו הייתה מכשפה. אבל דיטי הייתה צריכה רק להישיר אליהם את מבטה, ולמראה עיניה היו נפוצים מיד לכל עבר. אף שדיטי נהנתה לא אחת מהמבוכה שנוצרה סביבה, למען בתה שמחה מאוד שלפחות את המאפיין הזה היא לא ירשה. היא שבעה נחת מעיניה הכהות של קאבּוּטרי, שהיו שחורות לא פחות משערה המבריק. כעת, כשהביטה בפניה החולמות של בתה, חייכה לעצמה והחליטה לא להעיר אותה: בתוך שלוש או ארבע שנים בתה תינשא ותצא מחייה; יהיה לה די זמן לעבוד קשה כשתעבור להתגורר בביתו של בעלה. בשנים הספורות שעוד נותרו לה בבית הוריה, מוטב שתנוח.

דיטי בקושי הרשתה לעצמה לנגוס נגיסה מהרוטי ומיד יצאה החוצה, אל החצר השטוחה שקרקעיתה עפר כבוש שהפרידה בין קירות הבוץ של הבית לשדות הפרגים שמאחור. לאורה של השמש העולה גילתה לרווחתה הרבה שכמה מהפרחים השירו סוף-סוף את עליהם. אחיו הצעיר של בעלה, צ'נדאן סינג, כבר עמד בשדה הסמוך ובידו נוּחה בעלת שמונה להבים. הוא השתמש בשיניים הזעירות של הסכין כדי לחרוץ חריצים זעירים בכמה מתרמילי הפרג החשופים – אם השרף יזרום ללא הפסקה במשך הלילה, מחר הוא יוציא את משפחתו אל השדה כדי לקטוף את היבול. העיתוי חייב להיות נכון, כי השרף יקר הערך זרם רק לפרק זמן קצר מאורך חייו של הצמח: רק יום או יומיים לכאן או לכאן, וכל התרמילים יאבדו את ערכם כאילו היו עשבים שוטים.

צ'נדאן סינג ראה אותה, והוא לא היה טיפוס המניח לאדם לחלוף על פניו בדממה. לצעיר פעור הפה היו חמישה זאטוטים משלו, והוא מעולם לא החמיץ הזדמנות להזכיר לדיטי עד כמה מצומצמת משפחתה. מה קרה? צעק אליה וליקק טיפת שרף טרי מקצה הסכין שבידו. את שוב עובדת לבד? כמה זמן תוכלי לעמוד בזה? את זקוקה לבן, לזוג ידיים עובדות. הרי את לא עקרה...

דיטי התרגלה לגיסה ולאופיו ולא התקשתה להתעלם מלעגו: היא הפנתה לו את גבה ופנתה אל השדה שלה, משעינה על מותניה סל נצרים רחב. עלי כותרת שדמו לפיסות נייר ריפדו את הקרקע בין שורות הפרחים, והיא אספה אותם מלוא החופן והפילה אותם לתוך הסל. שבוע או שבועיים קודם לכן ודאי הייתה נזהרת שלא להתחכך בפרחים, אבל היום היא נעה בתנועות מגושמות ואף לא הצטערה כשהסארי המתבדר ברוח העיף אשכולות של עלי כותרת מהפרחים המבשילים. היא מילאה את הסל, סחבה אותו אל מחוץ לשדה ורוקנה אותו ליד הצ'וּלָהvi הפתוחה ששימשה אותה לבישול. שני עצי מנגו ענקיים הצלו על החלק הזה בחצר ביתה, וזה עתה הנצו מענפיהם הניצנים הראשונים של האביב. דיטי, ששמחה להיות בשמש, התיישבה על עקביה לצד התנור ותחבה לתוכו מלוא הזרוע עצי בערה כדי להבעיר מחדש את שרידי הגחלים מאמש, שלחששו עמוק בתוך האפר.

קאבּוּטרי התעוררה כעת, וכשצצו פניה בפתח הבית אמה כבר לא הייתה במצב רוח מפנק. מאוחר כל-כך? התפרצה עליה. איפה היית? נראה לך שאין עבודה לעשות?

דיטי הורתה לבתה לערום את עלי הכותרת לערמה ואילו היא עצמה התעסקה בליבוי האש ובחימום טאווה כבדה ממתכת. כשהמחבת הייתה חמה דיה, היא פיזרה לתוכה חופן עלי כותרת ולחצה אותם אל קרקעית המחבת בסמרטוט מגולגל. עלי הכותרת הקלויים כהו ונדבקו זה לזה, וכעבור שניות ספורות נראו בדיוק כמו הרוטי העגול מקמח חיטה שארזה דיטי לבעלה. למעשה, גם מעטפת עלי הפרגים כונתה באותו שם, "רוטי", אף-על-פי שתכליתה הייתה שונה לגמרי: נהגו למכור אותה למפעל האופיום סוּדֶר שבגאזיפּוּר, שם ריפדו בה את כדי החרס המשמשים לאריזת האופיום.

בינתיים לשה קאבּוּטרי קצת אַטָהvii ורידדה בצק רוטי אמיתי. דיטי טיגנה אותם במהירות ולאחר מכן הנמיכה את האש באמצעות המחתה: עלי הרוטי הונחו בצד, והן יאכלו אותם עם השאריות מאתמול – סיר של תפוחי אדמה ישנים שבושלו בממרח של זרעי פרג. מחשבותיה נדדו שוב אל חדר המקדש: שעת הפּוּגָ'ה של צהרי היום קרבה והלכה והגיעה העת לרדת לנהר לרחצה. היא עיסתה בשמן פרג את שערה של בתה וגם את שלה, ולאחר מכן הניחה על כתפה את הסארי להחלפה שלה ופנתה עם בתה אל הנהר, מעברו האחר של השדה.

שדה הפרגים נגמר על גדת החול שהשתפלה אל עבר נהר הגנגס; השמש חיממה את החול, והוא צרב את סוליות רגליהן היחפות. הנטל הכבד של הצורך בהתנהגות אימהית ונאותה צנח לפתע פתאום מכתפיה הכפופות של דיטי, והיא החלה לרוץ אחרי בתה שדילגה לפניה. כפסע או שניים לפני שפת המים נשאו שתיהן תפילה אל

הנהר – ג'אי גנגה מאיָה קי... – ואחר כך נשמו נשימה עמוקה וצללו פנימה.

שתיהן צחקו באושר כשצפו אל פני המים: אחרי ההלם הראשוני, הסתגל גופן במהירות למים הקרירים והמרעננים בעונה זו של השנה. חומו הכבד של הקיץ אמנם היה עוד במרחק כמה שבועות, ובכל זאת נדמה שזרם המים בגנגס פחת. דיטי פנתה מערבה, לכיוון בֶּנארֶס, והרימה את בתה על כתפיה כדי שתשפוך מלוא החופן מים כהוקרה לעיר הקדושה. נוסף על המנחה, צנח מכפות ידיה של הילדה גם עלה כותרת. הן פנו להביט בזרם שנשא את העלה אל עבר הגאטוֹת של גאזיפּוּר.

חומות מפעל האופיום של גאזיפור היו מוסתרות חלקית מאחורי עצי מנגו ופרי הג'ק, אבל הדגל הבריטי המתבדר ברוח נראה היטב למרות העלווה, וכך גם צריח הכנסייה שמנהלי המפעל התפללו בה. בגאט של המפעל, על שפת הגנגס, עגנה דוברה חד-תורנית שדגלה של חברת הודו המזרחית הבריטית מתנוסס מעליה. היא הביאה עמה מטען של אופיום מסוג צ'אלאן מאחד ממעוזי החברה הרחוקים ושורה ארוכה של קוּלים – פועלים – פרקה את המטען.

אימא, שאלה קאבוטרי ונשאה את מבטה אל אמה, לאן מפליגה האונייה?

שאלתה של קאבוטרי היא שהציתה את דמיונה של דיטי: לפתע ראתה מולה חיזיון של ספינה עצומה עם שני תורנים גבוהים. מפרשים לבנים ובוהקים נתלו מהתורנים, וחרטום הספינה הצטמצם והלך עד שהסתיים בפסל ארוך מקור, ספק חסידה ספק אנפה. ליד החרטום שמאחור עמד גבר, ואף-על-פי שלא ראתה בבירור את פניו הייתה לה תחושה של נוכחות ייחודית וזרה.

דיטי ידעה שהמראה איננו אמיתי – לא כמו הדוברה שעגנה ליד המפעל – שכן היא מעולם לא ראתה את הים, מעולם לא יצאה מגבולות מחוז הולדתה, מעולם לא דיברה שפה זרה פרט לבּוֹג'פּוּרי. ועם זאת היא לא הטילה ספק בעובדת קיומה של הספינה אי-שם, וידעה שהספינה מתקרבת אליה. המחשבה על כך הטילה עליה אימה, כי מימיה לא חוותה חיזיון שכזה ולא היה לה מושג מה פשרו.

קאבוטרי ניחשה שמשהו קרה. היא חיכתה רגע או שניים ולאחר מכן שאלה: אימא? על מה את מסתכלת? מה ראית?

פניה של דיטי התעוותו מפחד ומתחושה מבשרת רעות והיא ענתה בקול רועד: בֶּטי, ילדתי, ראיתי ג'אהאי – ספינה.

את מתכוונת לספינה שעוגנת שם?

לא, בֶּטי: זו ספינה שכמותה מעולם לא ראיתי. כמו ציפור ענקית, עם כנפי מפרשים ועם מקור ארוך.

קאבוטרי העיפה מבט במורד הנהר ואמרה: את יכולה לצייר לי את מה שראית?

דיטי ענתה לה במנוד ראש ושתיהן קרבו בחזרה אל החוף. הן החליפו בגדים במהירות ומילאו קנקן במימי הגנגס, כדי להביאו לחדר הפּוּגָ'ה. משחזרו הביתה הדליקה דיטי עששית והובילה את קאבוטרי אל חדר המקדש. הוא היה חשוך, קירותיו שחורים מפיח וכל כולו מדיף ריח עז של שמן ושל קטורת. בפנים היו מזבח קטן ועליו פסלים של שיווה ושל גאנֶש והדפסים ממוסגרים של מָא דוּרגָה ושל שְרי קרישנה. אבל החדר הוקדש לא רק לאלים; זה היה הפנתאון האישי של דיטי, ובו עשרות מזכרות מבני משפחתה ומאבותיה, בהן גם קבקבי העץ של אביה המת, מחרוזת של חרוזי רוּדראקשָה שהורישה לה אמה והעקבות הדהויים של רגלי סביה וסבתה שהוטבעו רגע לפני שגופותיהם הועלו באש. הקירות סביב המזבח הוקדשו לתמונות שציירה דיטי בעצמה על דסקות דקיקות של עלי כותרת: היו שם דיוקנאות מצוירים בפחם של שני אחיה ואחותה שמתו בילדותם. גם כמה קרובי משפחה חיים זכו לייצוג, אבל רק כשרטוטים פשוטים שצוירו על עלי מנגו – דיטי האמינה שציור דיוקן ממשי של מי שעדיין מהלך על פני האדמה יביא עליו מזל רע. לפיכך הסתפקה רק בכמה קווים כלליים כשציירה את אחיה הבכור האהוב, קֶסרי סינג, וייחדה את דמותו בעזרת השפם המסולסל ורובה הסיפּוֹי שהחזיק בידו.

כעת נכנסה לחדר הפּוּגָ'ה, הרימה עלה מנגו ירוק, טבלה את קצה ציפורנה במכל קטן של צבע אדום-עז וציירה בכמה משיחות שני משולשים דמויי כנפיים שנתלו מעל ספינה גדולה וקמורה שבקצהּ מקור מעוקל. הספינה נראתה כמו ציפור במעופה, אבל קאבוטרי זיהתה אותה מיד – ספינה דו-תורנית ותפוחת מפרשים. היא נדהמה לגלות שאמה ציירה את הספינה כאילו הייתה יצור חי.

תתלי את התמונה בחדר הפּוּגָ'ה? שאלה.

כן, השיבה לה דיטי.

הילדה לא הבינה מה לספינה ולפנתאון המשפחתי. אבל למה? שאלה.

אני לא יודעת, ענתה לה דיטי, כי גם היא הופתעה מעוצמת השכנוע הפנימי שלה: אני פשוט יודעת שמקומה פה; ולא רק הספינה אלא רבים מנוסעיה; גם להם יש מקום על קירות חדר הפּוּגָ'ה שלנו.

אבל מי הם? שאלה הילדה המבולבלת.

אני עוד לא יודעת, אמרה דיטי. אבל אדע כשאראה אותם.

 

ראשה המגולף של הציפור שהתנוסס בקצה חרטומה של האיבּיס היה מוזר דיו לשמש הוכחה – עבור מי שנזקק להוכחה – שזו אכן הספינה שראתה דיטי כשעמדה במימי הגנגס. לימים יודו גם המלחים המנוסים ביותר שהציור שלה היה העתק מרשים ביותר של הספינה, בהתחשב בעובדה שהציירת לא ראתה מימיה מפרשית דו-תורנית, וגם לא שום כלי שיט אחר המשייט במים עמוקים.

בקרב כל ההמונים שראו באיבּיס אב קדמון תתפשט בבוא הזמן האמונה כי הנהר עצמו העניק לדיטי את החיזיון: כי בבואתה של האיבּיס נשלחה במעלה הנהר כמו זרם חשמלי, מרגע שבאה במגע עם מימי הנהר הקדוש. וזה אומר שהדבר קרה בשבוע השני של מרס 1838, כי אז עגנה האיבּיס לחופי האי גנגה-סָגאר, שם נשפך הנהר הקדוש אל מפרץ בנגל. ובזמן שהאיבּיס חיכתה לנווט שיוביל אותה עד לכלכותה, זכה זאקרי ריד להצצה ראשונה בהודו: הוא ראה סבך צפוף של עצי מנגרובה, וגם גדה בוצית שנראתה לא מיושבת עד שפתאום נפלטו מתוכה סירות ההספקה, צי קטן של סירות קאנו ובוציות ובכולן פירות, דגים וירקות שבעליהן רצו למכור למלחים שזה עתה הגיעו זה.

זאקרי ריד היה בעל גובה ממוצע ובנוי היטב, עם עור בגוון של שנהב ישן ורעמת תלתלים שחורים כפחם שנפלו על מצחו ונכנסו לעיניו. אישוניו היו כהים כמו שערו, אך פה ושם קישטו אותם כתמים של חום: בילדותו נהגו זרים לומר שאפשר למכור זוג עיניים כמו שלו לדוכסית על תקן יהלומים (ולימים, כשיתווסף גם הוא לפנתאון של דיטי, יתמקד הדיוקן במבטו הזוהר). משום שאהב לצחוק, וכל הילוכו העיד על קלילות חסרת דאגות, היו שחשבו שהוא צעיר מכפי גילו, אבל זאקרי מיהר לתקן את הרושם המוטעה: כבנה של שפחה משוחררת ממרילנד הוא התגאה בעובדה שידע בדיוק מה גילו, ואפילו באיזה תאריך נולד. ולכל השוגים נהג לומר שהוא כבר בן עשרים, לא פחות ולא (הרבה) יותר.

מדי יום נהג לחשוב לפחות על חמישה דברים שביכולתו להלל, מנהג שהחדירה בו אמו כפיצוי על לשונו החדה מדי. מאז שעזב את אמריקה הייתה זו בעיקר האיבּיס עצמה שכיכבה במניין הדברים הראויים לשבח שמנה מדי יום במחשבותיו. ולא משום שהספינה הייתה מהירה במיוחד או יפה במיוחד: להפך, האיבּיס הייתה מפרשית מיושנת מעט, לא מלוטשת וגם לא מצוחצחת סיפון כמו שאר הספינות שנמל בולטימור נודע בהן. היו לה סיפון אחורי קצר וסיפון קדמי מוגבה, וגם בית סיפון ששימש מטבח ותא שינה לקברניט ולחובלים. הסיפון המרכזי המבולגן וקורת הרוחב הטעו לא פעם מלחים ותיקים, והם חשבו שהאיבּיס היא בעצם דוברה: בין אם זה נכון ובין אם לאו, עבור זאקרי היא תמיד הייתה אותה מפרשית אהובה, הראשונה שהצטרף אל צוותה מימיו. בעיניו היה משהו חינני באופן שבו נקשרו המפרשים אל התרנים, כמו ביאכטה, לכל אורכה של הספינה במקום לרוחבה. הוא הבין מדוע היו שחשבו שהיא נראית כמו ציפור לבנה במעופה, עם המפרש הראשי והמפרש הקדמי: בשאר הספינות גבוהות התורן נערמו ערמות של מפרשים רבועים, וכולן נראו כמעט מכוערות לעומתה.

רק עובדה אחת לא הייתה ידועה לזאקרי: שהאיבּיס נועדה במקור לשרת אחד מענפי המסחר הרווחיים ביותר, הסחר בעבדים. ומשום כך גם החליפה בעלים: כי בשנים שעברו מאז ביטולה הרשמי של העבדות ערכו ספינות של הצי הבריטי והאמריקאי סיורים תדירים לחופי מערב אפריקה, והאיביס כבר לא הייתה מהירה דיה לחמוק מהן בבטחה. כמו ספינות עבדים רבות אחרות, גם בעליה החדשים של המפרשית ביקש להתאימה לענף מסחר חדש ורווחי לא פחות: האופיום. במקרה של האיבּיס, היו הבעלים החדשים הללו האחים בּוּרנאם, חברת ספנות ומסחר שיש לה עסקים נרחבים בהודו ובסין.

נציגי החברה לא בזבזו רגע ומיהרו לשלוח את הספינה לכלכותה, שם התגורר דרך קבע בעל החברה, בנג'מין בּרַייטוֶול בּוּרנאם: עם הגעתה ליעדה הייתה הספינה אמורה לעבור שיפוצים, ולשם מטרה זו בדיוק נשכר גם זאקרי. כי בשמונה השנים האחרונות הוא עבד במספנות גארדינֶר, בפֶלז פּוֹינט שבבּולטימור, וכבר היה מיומן דיו לפקח על שיפוץ ספינת העבדים הישנה. אשר לשיט עצמו, הוא הבין בספנוּת לא יותר מהנגר הממוצע, וזו לו הפעם הראשונה שיצא אל הים הפתוח. אבל זאקרי רצה להיות מלח, והוא עלה על סיפונה של האיבּיס בהתרגשות רבה, על כתפו תיק בד ובתוכו רק חליפת בגדים אחת וחליל קטן שנתן לו אביו בילדותו. האיבּיס העניקה לו חינוך מזורז ונוקשה ביותר, ויומן המסע העיד על כך היטב כי היה מלא ברשימת הצרות שנחתו עליהם למן ההתחלה. מר בּורנאם היה להוט להביא את הספינה להודו, ועל כן היא הפליגה מבּולטימור עם צוות חסר שמנה תשעה-עשר איש בלבד; תשעה מתוכם "שחורים", וביניהם גם זאקרי. על אף המחסור בכוח אדם הייתה אספקת המזון לקויה מאוד – באיכות ובכמות כאחת – ודבר זה הוביל לעימותים רבים בין החובלים למלחים, בין הדרים בבית הסיפון לנערי הסיפון. ואז הגיעה הספינה אל לב ים ואנשיה גילו שקורות העץ דולפות: למעשה, זאקרי הוא שגילה שסיפון הביניים, שבו אופסן בעבר המטען האנושי של האיבּיס, מנוקב כולו בחורי הצצה ובפתחי אוורור שקדחו דורות של אפריקאים שבויים. האיבּיס נשאה בבטנה מטען של כותנה שנועד לממן את המסע; אך בעקבות השיטפון נספגו צרורות הכותנה במים ולבסוף הם נאלצו להשליכם הימה.

סמוך לחופי פטגוניה אילץ אותם מזג האוויר הגרוע לשנות את מסלולם, שהיה אמור לשאת אותם אל מעבר לאוקיינוס השקט ומשם אל חופי ג'אווה. אך כעת כוונו המפרשים אל כף התקווה הטובה, והתוצאה הייתה מזג אוויר גרוע לא פחות שכן הספינה היטלטלה שבועיים באוקיינוס נטול משב רוח קל לרפואה.

הצוות נאלץ להסתפק במחצית מהקצבת המזון הרגילה, וניזון מצנימים שורצי תולעים ומבשר מרקיב. מטבע הדברים פרצה בספינה מגפת דיזנטריה: עוד בטרם חזרו הרוחות לנשב מתו שלושה מאנשי הצוות ושניים מהשחורים נכבלו בשלשלאות כי סירבו לאכול את האוכל שהונח לפניהם. המחסור בידיים עובדות החריף וזאקרי נאלץ להניח בצד את כלי העבודה של הנגר ולאייש את קן הצופה, לטפס בחווקי החבל ולאסוף את המפרש העילי.

ואז יום אחד נפל החובל השני, שהיה שנוא על כל השחורים בספינה, למים וטבע: כולם ידעו שלא הייתה זו תאונה, אך המתח בספינה הגיע לשיאים חדשים והקברניט – אירי חד לשון מבוסטון – נאלץ להעלים עין. זאקרי היה היחיד מאנשי הצוות שמיהר להגיש הצעה כשחפציו של המת הוצעו למכירה פומבית, וכך קנה לעצמו סֶקסטַנט – מכשיר למדידת זוויות ומרחקים – ותיבת מסע מלאה בגדים.

עד מהרה הפך זאקרי למתווך בין הצדדים, כי לא היה נער סיפון וגם לא ישן בבית הסיפון, ולקח על עצמו את תפקידו של החובל השני. הוא כבר לא היה הטירון שעלה לסיפון בתחילת המסע, ועם זאת גם לא היה בקי בחובותיו החדשות. ניסיונותיו המהוססים לא תרמו לשיפור המורל, וכשעגנה המפרשית בקייפטאון נפוצו אנשי הצוות לכל עבר והפיצו שמועות על הגיהינום הצף ועל התשלום המזערי שקיבלו. המוניטין של האיבּיס ניזוקו קשות, ואף אמריקאי או אירופי לא רצה לעלות על סיפונה, גם לא הפושעים והשיכורים הגרועים ביותר: יורדי הים היחידים שניאותו לאייש את הספינה היו לסקאריםviii.

לזאקרי הייתה זו ההתנסות הראשונה עם הגזע הייחודי הזה. הוא תמיד חשב שהלסקארים הם אומה או שבט, כמו הצ'רוקי או כמו הסוּ: כעת גילה שהם הגיעו ממקומות שונים, ושלא היה להם דבר במשותף פרט לאוקיינוס ההודי; היו ביניהם סינים ומזרח-אפריקאים, ערבים ומלזים, בנגלים ובני גואה, טמילים ובורמזים. הם הגיעו בקבוצות של עשרה או חמישה-עשר, ולכל אחת מהן מנהיג שדיבר בשם כל הקבוצה. הניסיון להפריד בין חברי הקבוצה היה בלתי אפשרי; הם התעקשו לעבוד יחד, ואף-על-פי שהיו זולים מאוד, היו להם חוקים משלהם – הם קבעו את שעות העבודה שלהם, וכמה מאנשיהם חלקו ביניהם את אותה מלאכה. משום כך היה צריך לשכור שלושה או ארבעה לסקארים כדי לבצע עבודה של מלח מיומן אחד. הקברניט הכריז שמעולם לא ראה חבורת כושים עצלנים כל-כך, אבל בעיני זאקרי נראו הלסקארים בעיקר מגוחכים. קודם כול בשל לבושם: רגליהם היו עירומות כביום היוולדם ונדמה שלרובם לא היו בגדים ארוכים יותר מפיסת בד שהקיפה את אזור החלציים. היו שהסתובבו לעיני כול בתחתונים, ואחרים לבשו סרונג שהתבדר כמו חצאית סביב רגליהם הכחושות; לעתים נדמה שהסיפון הפך לטרקלין בבית בושת. איך יכול אדם לטפס על תורן ברגליים יחפות, כשכל לבושו פיסת בד קטנה, כמו ילד בחיתוליו? אף שהם היו קלי תנועה כמו כל מלח שראה מימיו, זאקרי נמלא אי-נוחות כשראה אותם תלויים על חווקי החבל, כמו קופים: וכשהסרונג שלהם התבדר ברוח, מיהר להשפיל את עיניו פן יראה דבר איום ונורא.

לאחר ששינה את דעתו שוב ושוב החליט הקברניט להעסיק חבורה של לסקארים בראשותו של סֶראנג עלי. הוא היה איש מרשים, ופניו היו מעוררות קנאה גם בג'ינגיס חאן. הן היו ארוכות, צנומות וצרות, ובהן עיניים שחורות שהתרוצצו בחוריהן בעצבנות מעל עצמות לחייו הבולטות. שתי רצועות דקיקות של שפם הגיעו עד לסנטרו ומסגרו את פיו שנראה כאילו הוא נתון בתנועה מתמדת וקצותיו בהקו באדום עז: האיש נראה כאילו ליקק את שפתיו בהנאה כל העת, לאחר ששתה מוורידיה של סוסה כמו טטארי צמא דם בערבות מונגוליה. גם הגילוי כי החומר שלעס הוא בעצם צמח לא תרם לשלוות נפשו של זאקרי: כי פעם ראה את האיש יורק את המיץ האדום כדם מעל למעקה הסיפון, ומיד הבחין בסנפירי הכרישים מבצבצים מתוך המים. איך ייתכן שהבֶּטֶל הזה אינו מזיק, שאפילו הכרישים חושבים שזה דם?

המחשבה על הפלגה להודו עם צוות כזה החרידה את החובל הראשון כל-כך עד שגם הוא נעלם; הוא ברח מהספינה כל עוד נשמתו בו והשאיר אחריו שק מלא בגדים. ולמשמע הידיעה שגם החובל הראשון נמלט, נהם הקברניט: "תפס את הרגליים וברח, הא? אני לא מאשים אותו. גם אני הייתי עושה אותו דבר, לו קיבלתי כבר את המשכורת שלי."

הנמל הבא שציפה למפרשית היה האי מאוריציוס, שם היו אמורים להחליף מטען של דגן במטען של הבנה ומהגוני. מכיוון שלא נמצא קצין מתאים שיחליף את החובל הראשון לפני שהאיבּיס הפליגה לדרכה, נאלץ זאקרי למלא את מקומו: וכך קרה שבמסע אחד, בעקבות מקרי מוות ועריקה, טיפס הבחור בסולם הדרגות – ממלח טירון ליורד ים בכיר, מנגר לסגן הקברניט – וגם קיבל תא שינה משלו. הוא הצטער רק על דבר אחד שאירע כשעבר מהסיפון לתאו הפרטי: חלילו האהוב אבד אי-שם ולזאקרי לא הייתה ברֵרה אלא להשלים עם האובדן.

קודם לכן הורה לו הקברניט לאכול את ארוחותיו בסיפון התחתון: "אני לא רוצה צבעוניים ליד שולחן האוכל שלי, גם אם זה רק צהוב חיוור." כעת, במקום לאכול לבדו, עמד על כך שזאקרי יצטרף אליו בחדר האוכל שלו, שם שירת אותם צוות גדול של נערי סיפון לסקארים, חבורה עלובה של לוֹנדֶרזix ושל צ'אקֶרוּזx.

משהפליגה הספינה נאלץ זאקרי להתמחות שוב בתחום חדש לגמרי, אך הפעם לא בימאות כי אם באורחות חייו של הצוות החדש. במקום משחקי הקלפים המוכרים שנהגו המלחים לשחק, שמע כעת קרקוש קוביות ולמד לשחק פּארצ'יזיxi על לוח משחק עשוי מחבלים; את קולות הזמרה העליזים שהכיר החליפו כעת מנגינות חדשות, צורמות ומחרישות אוזניים, ואפילו ריחה של הספינה השתנה וניחוח תבלינים חלחל לתוך קורות העץ. מכיוון שהיה אחראי על מחסני הספינה, התוודע זאקרי גם למיני מזונות שלא הכיר קודם לכן והיו שונים לגמרי מהצנימים ומבשר הבקר המעושן. הוא למד לעוות מילים ולהבליע הברות, ואף ניסה את כוחו במילים כגון "דאל"xii, "מסאלה" או "אצ'אר". הוא התרגל לאוצר מילים חדש – "מאלוּם"xiii במקום חובל ראשון, "סֶראנג"xiv במקום קברניט, "טינדאל"xv במקום חובל שני ו"סיקאני"xvi במקום הגאי. הוא שינן מילים שנשמעו מוכרות במקצת, אבל לא בדיוק: הקריאה לעצור – "אבאסט!" – הפכה ל"בּאס!"xvii; וקריאתם של הצופים בשעת צהריים הפכה מ"אוֹלז וֶול" ל"אָלזבֶּל"xviii. הסיפון נקרא מעתה "טוּטאק", והתורן נקרא "דוֹל"xix. פקודה הפכה ל"הוּקאם"xx; ובמקום המינוח המוכר לימין הספינה ולשמאלה, לקדמת הספינה או לאחוריה, השתמש מעתה במילים "ג'אמנָה" או "דאווה", "אָג'יל" או "פּיצ'יל"xxi.

דבר אחד נותר ללא שינוי: חלוקת הצוות לשתי משמרות, ובראש כל משמרת טינדאל אחד. רוב המטלות בספינה היו באחריותם של שני הטינדאלים, וביומיים הראשונים איש כמעט לא ראה את סֶראנג עלי. אך ביום השלישי עלה זאקרי אל הסיפון ואת פניו קידמה הקריאה העליזה: "צ'ין-צ'יןxxii, מאלוּם זיקרי! לרצות אוכל-אוכל? מה יש שמה?"

זקארי אמנם נבהל לרגע, אך במהרה שקע בשיחה נינוחה עם הסֶראנג: נדמה שצורת הדיבור הייחודית של האיש שחררה מעט גם את לשונו שלו. "סֶראנג עלי, מאיפה בא אתה?" שאל.

"סֶראנג עלי בּלוֹנגיxxiii מרוהינגיה, מה קוראים בורמה."

"ואיפה למדת לדבר ככה?"

"באונייה," ענה לו האיש. "בצד של הסין. ג'למן יאנקי לימד מדבר ככה-ככה. בְּגם קַצינים כמו מאלוּם זיקרי."

"אנְלא קצין," תיקן אותו זאקרי. "עליתי לאונייה בתור נגר."

"לא משנה," ענה לו הסֶראנג בנימה ותרנית ופטרונית. "לא משנה בכלל-בכלל. מאלוּם זיקרי להיות ג'למן יופי-יופי. תגידה לי: תפסתי אישה כבר?"

"לא, עוד לא." זאקרי צחק. "ומה איתך? סֶראנג עלי תפסתי אישה?"

"סֶראנג עלי אישה מתה," השיב לו האיש. "בֶּמֶת-בֶּמֶת, עולה גן עדן. מתי רוצה, סֶראנג עלי תופסת עוד אישה..."

כעבור שבוע, סֶראנג עלי עצר שוב את זאקרי: "מאלוּם זיקרי! קפּיטן לא יופי-יופי. למה הוא חולה מאודי! דחוף צריך דוקטו. בְּגם הוא לא אוכל-אוכל שום טיפיןxxiv. כל הזמן עושה פיפי, קקי. תא של קפּיטן מסריחי."

זאקרי מיהר אל חדרו של הקברניט, שם נאמר לו שהכול

בסדר: זה סתם שלשול. זו לא דיזנטריה, כי אין שום זכר לדם. "אני יודע לטפל בעצמי: זו לא הפעם הראשונה שהקיבה שלי עושה לי בלגאן."

אך הקברניט נחלש והלך עד שהתקשה לצאת מתאו וזאקרי לקח על עצמו את הטיפול ביומן המסע ובמפות הניווט. הוא למד בבית ספר עד שמלאו לו שתים-עשרה, לפיכך ידע לכתוב – לאט אבל בכתב יפה: הכתיבה ביומן לא הייתה בעיה עבורו. הניווט, לעומת זאת, היה סיפור אחר: אף-על-פי שלמד חשבון כשעבד במספנה, הוא התקשה להתמודד עם מספרים. מצד שני, במהלך המסע התעקש לצפות בקברניט ובחובל הראשון כשביצעו את התצפיות שלהם בצהרי היום; לפעמים גם שאל שאלות, ואפילו זכה לתגובה: הסבר לקוני או אגרוף לרקה, תלוי במצב רוחם של הקצינים. כעת השתמש בשעונו של הקברניט ובסֶקסטַנט שירש מהחובל המת והעביר חלק ניכר מזמנו בחישוב מיקומה של הספינה. ניסיונותיו הראשונים הסתיימו בעיקר בחרדה, וחישוביו הרחיקו את הספינה מאות קילומטרים ממסלולה. אך כשנתן הוקאם ודרש לשנות את המסלול, גילה שניווטה של הספינה בלאו הכי אינו נמצא בידיו.

"מאלוּם זיקרי מה חושב לסקאר לא יודע לשוט אונייה?" שאל אותו סֶראנג עלי בכעס. "לסקאר יודע הרבה מאוד-מאודי, מבטיחי."

זאקרי מחה וציין שהתרחקו כחמש מאות קילומטרים מהמסלול לפורט לוּאי. הוא נענה בתוכחה קצרת רוח: "למה מאלוּם זיקרי עושה מדברת מדי-מדי ונותן מלא-מלא הוּקאם? מאלוּם זיקרי עוד לא לומד פּיגֶ'ןxxv. לא יודע טוב-טוב אונייה פּיגֶ'ן. לא רואה סֶראנג עלי חכם בפנים מאוד-מאודי? לוקחת אונייה פּורט לוּאי שלוש ימים, מבטיחי."

והנה, כמובטח, כעבור שלושה ימים בדיוק צצו בג'אמנָה הגבעות של מאוריציוס, וגם פּורט לוּאי ששכנה במפרץ לרגליהן.

"שאני ימות!" קרא זאקרי בפליאה מהולה בקנאה. "אתה יותר טוב מההולנדים! מבטיחי זה המקום?"

"מה אני אמרת? סֶראנג עלי יודע אונייה פּיגֶ'ן מספר אחד."

מאוחר יותר גילה זאקרי שסֶראנג עלי ניווט את הספינה לאורך כל הדרך, תוך שימוש בשיטת הניווט המשוער – הוא קרא לזה "טאפּ קָה שוּמאר" – וקריאה תכופה בכוכבים.

הקברניט היה חולה מכדי לרדת מהאיבּיס, וזאקרי התכונן לרדת לחוף כדי להשלים את ענייניו של בעל הספינה באי, שכללו בעיקר מסירת מכתב לבעליה של אחוזת מטעים כעשרה קילומטרים מפּורט לוּאי. כשפנה לרדת מהספינה, עצר אותו פתאום סֶראנג עלי. האיש אמד אותו בדאגה מכף רגל ועד ראש.

"מאלוּם זיקרי צרה גדול-גדולה אם יורדת ככה לפּורט לוּאי."

"למה? אני נראה בסדר."

"מאלוּם מסתכל." סֶראנג עלי נסוג לאחור ונעץ בו מבט ביקורתי. "מה זה בגדים מה לובש?"

זאקרי לבש את בגדי העבודה שלו, מכנסי קנבס וחולצת מלחים – טוניקה רפויה מאריג אוֹסנבּורג דהוי וגס. אחרי שבועות ארוכים בים היו פניו מזוקנות, ושערו המתולתל היה מלוכלך משמן, זפת ומלח. אבל זה לא הטריד אותו כהוא זה. הוא בסך הכול אמור למסור מכתב. הוא משך בכתפיו: "נו, אז מה?"

"מאלוּם זיקרי ללכת ככה פּוּרט לוּאי, לא חוזרת יותר," אמר לו סֶראנג עלי. "הרבה כנופיות בפּורט לוּאי. מלא-מלא סוחרים מה רוצים לתפוס עבד יופי-יופי. אולי יעשו לך שנגחאי, יחטפו מאלוּם בשביל למכור עבד; מכות הרבה-הרבה, שוט כואב. לא טוב."

זאקרי שקל בכובד ראש את דבריו של האיש, ואחר כך חזר אל תאו וחיטט בין כל החפצים שצבר בעקבות מותם ועריקתם של חובלי הספינה. אחד מהחובלים היה טיפוס גנדרן, ושפע הבגדים שהשאיר בתיבת המסע הפחיד את זאקרי ובלבל אותו: מה מתאים למה? מה לובשים בשעות היום? הוא אהב לראות את בגדי החמודות על גופם של אחרים, אבל ללבוש אותם בעצמו? זה כבר היה מעבר לכוחו.

סראנג עלי שוב נחלץ לעזרתו: מתברר שבין הלסקארים היו כמה שהתגאו במיומנויות נוספות פרט לימאות. בין השאר היה שם גם קוּסאבּxxvi שעבד כמשרתו האישי של בעל ספינות; חובל שהיה גם דארזיxxvii והרוויח כמה גרושים מתיקון בגדים וגם טוֹפּאסxxviii שהשתלם כגלב ושימש בָּלווארxxix של אנשי הצוות. תחת עינו הפקוחה של סראנג עלי מיהרו כולם למלאכתם. הם חיטטו בתיבה ובשקים של זאקרי, הם בחרו בגדים, מדדו וקיפלו, חתכו ותפרו. שעה שהחובל-החייט והצ'אקֶרוּז שעבדו עמו העסיקו את עצמם במכפלות ובחפתים, הוביל הטוֹפּאס שהיה גם גלב את זאקרי אל הפתח להרקת המים – בצד שכנגד הרוח – ובעזרתם של שני לוֹנדֶרז קרצף אותו כפי שמעולם לא קורצף. זאקרי לא גילה התנגדות עד לרגע שהטופּאס שלף נוזל כהה ומבושם והתכוון לשפוך ממנו על ראשו: "היי! מה זה?"

"צ'אמפי," אמר לו הגלב, ועשה תנועות של חפיפה בידיו. "עושה שמפו טוב-טוב..."

"שמפוxxx?" זאקרי מעולם לא נתקל בחומר שכזה: הוא לא שש להניח להם לחפוף את שערו, אך בסופו של דבר נכנע. ולהפתעתו הרבה לא הצטער על כך לרגע, שכן ראשו מעולם לא היה נקי ואוורירי כל-כך, ושערו אף פעם לא היה ריחני כל-כך.

כעבור שעתיים הביט זאקרי בבבואה זרה ומוזרה שניבטה אליו מתוך המראה. הוא לבש חולצת כותנה לבנה, מכנסי רכיבה ומעיל קיצי עם רכיסה כפולה. את צווארו קישטה עניבה לבנה; שערו קוצץ, הוברש ונקשר על עורפו בסרט כחול ולראשו חבש כובע שחור. שום דבר לא חסר, כך נדמה, אבל סראנג עלי לא היה מרוצה לגמרי: "טיק-טוק אין?"

"מה?"

"שעון." הסראנג תחב את ידו לתוך הלסוטה שלו כאילו התכוון לשלוף משם שעון כיס.

המחשבה שיוכל להרשות לעצמו לקנות שעון הצחיקה את זאקרי עד מאוד. "לא," אמר. "אין לי שעון."

"לא משנה. מאלוּם זיקרי רק שנייה."

הסראנג מיהר לסלק את שאר הלסקארים מהתא, ולאחר מכן נעלם גם הוא לעשר דקות ארוכות. כשחזר הסתיר דבר מה בין קפלי הסרונג שלבש. הוא סגר את הדלת מאחוריו, פרם את הקשר סביב מותניו ומסר לזאקרי שעון כסף נוצץ.

"אלוהים אדירים!" פיו של זאקרי נפער. הוא הביט בשעון שנח בידו כמו צדפה בוהקת: שני צדיו היו מקושטים להפליא בחוטי כסף, והשרשרת עוצבה מחוליות כסף דקיקות ויפות. הוא פתח את המכסה ולטש מבטו בתדהמה במחוגים הנעים ובגלגלי השיניים.

"הוא יפהפה." בצד הפנימי של המכסה הבחין בשם שנחרט באותיות קטנות. הוא קרא בקול: "אדם ט. דאנבּי. מי זה? הכרת אותו, סראנג עלי?"

הסראנג היסס לרגע אך לבסוף הניד את ראשו: "לא. לא. קונה שעון בבית עבוטי, בקייפטאון. עכשיו שעון שייך מאלוּם זיקרי."

"אנְלא יכול לקחת זה שעון, סראנג עלי."

"זה בסדר, מאלוּם זיקרי," אמר לו הסראנג וחייך חיוך נדיר. "זה בסדר גמורי."

המחווה נגעה ללבו. "תודה, סראנג עלי. אפְחד לא נתן לי כזה יופי-יופי בחיים שלי." הוא נעמד מול המראה, השעון בידו והכובע על ראשו, ופרץ בצחוק. "היי! בסוף ימנו אותי לראש העיר."

סראנג עלי הנהן: "עכשיו מאלום זיקרי סאהיבּxxxi טוב-טוב. כמו ג'למן. אם בעל אחוזה יבוא לחטוף מאלוּם זיקרי, חייב לעשות דאמקָאוּxxxii."

"דאמקָאוּ?" שאל זאקרי. "מה זְתוֹמֶרֶת?"

"מאלוּם זיקרי חייב צועק גדול-גדול: בעל אחוזה, לך בּארנשוּטxxxiii את אחותך. אני פּוּקָה סאהיבּxxxiv משו-משו, לא תופסת אותי. אם בעל אחוזה לנסות שנגחאי, חייב לירות פרצוף שלו."

זאקרי תחב לכיסו את האקדח וירד אל החוף בחשש, אך מרגע שדרכה רגלו על המזח גילה שכולם נוהגים בו בכבוד יוצא דופן. הוא פנה לאורווה הסמוכה כדי לשכור סוס והבעלים הצרפתי קד לו קידה, קרא לו "מילוֹרד" ויצא מגדרו כדי להשביע את רצונו. הוא רכב אל אחוזת המטעים וסייס רץ מאחוריו כדי להורות לו את הדרך.

העיירה הייתה קטנה, רק כמה רחובות של בתים שדהו והפכו לערב רב של צריפים ובקתות; מחוץ לעיירה התפתל לו שביל בתוך יער עבות וגבה צמרות ובין סבך של קני סוכר. הגבעות והצוקים שמסביב נראו זרים ומוזרים, מעוותי צורה; הם התנשאו מעל המישור כמו שורה של חיות ענקיות שקפאו במקומן בניסיון להימלט מאחיזת הקרקע. מעת לעת, כשחלף בין שדות של קני סוכר, הבחין בחבורות של גברים שהניחו את חרמשיהם מידם ובהו בו ארוכות: מנהלי העבודה קדו קידה ונעזרו במגלבים שבידיהם כדי להרים קלות את כובעם במחווה של כבוד. הפועלים, לעומת זאת, לטשו בו מבטים בדממה ובפנים חתומות, והוא שמח על כך שבכיסו מוסתר כלי נשק. בית האחוזה נגלה לעיניו עוד ממרחק, מבעד לשדרה של עצים בעלי קליפה מתקלפת בצבע דבש. הוא ציפה לבית מידות, כמו באחוזות המטעים של דלאוור ומרילנד, אך בבית שעמד מולו לא היו עמודים נישאים וגם לא גמלונים; זה היה בית עץ חד-קומתי, עם מרפסת רחבה שהקיפה אותו מכל עבר. הבעלים, מיסיֶיה ד'אֶפּינֶה, ישב במרפסת לבוש בתחתונים ובביריות בלבד – את זקארי זה לא הטריד, והוא הופתע מאוד כשמארחו התנצל בפניו על מראהו הלא מכובד. הוא הסביר באנגלית רצוצה שלא ציפה לקדם בביתו את פניו של ג'נטלמן בשעה זו של היום. הוא השאיר את האורח לטיפולה המסור של משרתת אפריקאית, מיהר פנימה ויצא כעבור מחצית השעה בלבוש מלא, ולאחר מכן כיבד את זאקרי בארוחה ובה מנות רבות וגם כמה יינות משובחים.

כעבור זמן-מה הציץ זאקרי באי-רצון בשעונו והכריז שהגיעה השעה ללכת. מיסיֶיה ד'אֶפּינֶה ליווה אותו אל מחוץ לבית ומסר לו מכתב המיועד למר בנג'מין בּורנאם בכלכותה.

"קני הסוכר שלי נרקבים בשדות, מר ריד," אמר לו בעל האחוזה. "אמור למר בּוּרנאם שאני זקוק לידיים עובדות. כעת, משאסרו עלינו להחזיק בעבדים במאוריציוס, אני זקוק לקוּלים, אחרת אני אבוד. תעשה לי טובה ותגיד לו איזו מילה טובה, בבקשה."

הם נפרדו בלחיצת ידיים ומר ד'אֶפּינֶה שילח אותו לדרכו בלוויית אזהרה. "פקח עין, מר ריד, והיזהר. ההרים סביבנו מלאים פושעים, שודדים ועבדים נמלטים. ג'נטלמן שרוכב על סוסו בגפו חייב להיזהר. החזק את האקדח שלך שלוף בכל עת."

זאקרי התרחק בדהרה קלה מאחוזת המטעים כשעל פניו חיוך רחב והמילה "ג'נטלמן" מהדהדת באוזניו: לא היה ספק בלבו שהתווית הזו מלווה ביתרונות רבים, ויתרונות אלה התבררו לו עוד יותר כשהגיע אל המזח בפּורט לוּאי. עם רדת הלילה התעוררו הסמטאות הצרות שסביב בזאר הלסקארים לחיים ונמלאו בנשים, ונדמה שזאקרי הותיר עליהן רושם מהפנט עם מעילו הכבד והכובע שחבש. בגדים נאים נוספו כעת לרשימת הפריטים הראויים לשבח והלל. בזכות קסמם, אותו זאקרי ריד שאפילו הזונות בפֶלז פּוֹינט התעלמו ממנו על-פי-רוב, פסע כעת ברחובות כשנשים תלויות על זרועותיו: אצבעותיהן ליטפו את שערו, מותניהן נלחצו אל מותניו וידיהן השתעשעו בכפתורי הקרן של מכנסיו. אחת מהן, שקראה לעצמה שושנת מדגסקר, הייתה נערה יפה מאין כמותה, פרחים מאחורי אוזניה ושפתיה אדומות ומשוחות בצבע: אחרי עשרה חודשים בים לא היה מאושר ממנו לוּ הניח לה לגרור אותו אל דלת ביתה, לוּ תחב את אפו בין שדי היסמין שלה, לוּ ליקק בלשונו את שפתי הווניל שלה – אך לפתע פתאום ראה מולו את סֶראנג עלי, לבוש בסרונג. האיש חסם את הסמטה, פניו החדות מעוקמות במורת רוח. שושנת מדגסקר הבחינה בו ומיד כמשה ומיהרה לברוח.

"מאלוּם זיקרי לא שכל בראש שלו?" שאל הסֶראנג שעמד מולו עם הידיים על מותניו. "יש מים במקום שכל בראש? מה פּיתוֹם רוצה נערת פרחים? מאלוּם לא פּוּקָה סאהיבּ עכשיו?"

זאקרי לא רצה לשמוע הטפות מוסר. "תעוף לי מהעיניים, סראנג עלי! אפְחד לא יכול להרחיק מלח ממאורת זונות."

"מה פּיתוֹם מאלוּם זיקרי לשלם בשביל ג'יגי-פּיגֶ'ן?" שאל הסראנג. "לא ראה בחיים תמ-נון? למה זה הדג שמח מאודי-מאודי."

"תמנון?" זאקרי כבר היה מבולבל לגמרי. "מה זה קשור?"

"לא מבין?" שאל סראנג עלי. "מר תמ-נון יש שמונה ידיים. עושה מאוד-מאודי שמח בפנים. כל זמן מחייך. למה מאלוּם לא עושה גם ככה-ככה? אין מאלוּם עשר אצבעות?"

זאקרי הרים את ידיו באוויר במחווה של כניעה והניח לאיש לגרור אותו בחזרה אל הספינה. וכל אותה עת לא חדל סראנג עלי להבריש את בגדיו, לתקן את עניבתו ולהחליק את שערו. נדמה כאילו תבע בעלות על זאקרי, כעת משעזר לו להפוך לסאהיבּ. זאקרי קילל במרץ וסטר לידיו של הלסקאר, אבל הוא סירב להפסיק: נדמה שזאקרי היה דוגמה ומופת לג'נטלמן אמיתי, המצויד בכל מה שדרוש כדי להצליח. לפתע פתאום עלה על דעתו שסראנג עלי נחוש להרחיקו מנשות הבזאר כי גם את בנות זוגו ביקש לברור היטב. כך לפחות חשב.

הקברניט עדיין היה חולה; הוא השתוקק להגיע לכלכותה וביקש להרים עוגן בהקדם האפשרי. אבל סראנג עלי התנגד נחרצות: "קפּיטן חולה מאוד-מאודי," אמר האיש. "אם לא יבוא דוקטו, הוא למות. ילך גן עדן מדי-מדי מהר."

זאקרי היה מוכן להזעיק רופא, אך הקברניט סירב. "אני לא מוכן שאיזה רופא אליל יחטט לי באחוריים. אני בסדר גמור. סתם שלשול, זה הכול. מצבי ישתפר ברגע שנפליג."

למחרת נשבה בריזה טובה והאיבּיס יצאה אל הים הפתוח. הקברניט הצליח לדדות אל הסיפון האחורי והכריז שהוא "כמו חדש", אבל דעתו של סראנג עלי הייתה שונה: "קפּיטן יש חולירע. הנה – לשון שלו שחור. מאלוּם זיקרי כדאי עומד רחוק." לאחר מכן הוא גם מסר לזאקרי מרקחת מצחינה מעשבים ושורשים. "מאלוּם לשתותי ולא חולה. למה חולירע – זה רע מאוד-מאודי." בעצתו של סראנג עלי שינה זאקרי גם את תזונתו, מתפריט המלחים הקבוע שכלל צנימים ונזיד בשר לתפריט לסקארי שכלל בעיקר קריבּאטxxxv וקדגרי – תבשיל חריף מאורז, עדשים וחמוצים, ולפעמים גם תוספת של דגים טריים או מעושנים. בתחילה התקשה זאקרי להתרגל לטעמים שחרכו את לשונו, אך הוא הבין שהתבלינים החריפים מיטיבים עמו כי הם צורבים את איבריו הפנימיים. במהרה אף למד לאהוב את המרקמים הלא מוכרים.

כעבור תריסר ימים, בדיוק כמו שחזה סראנג עלי, הלך הקברניט לעולמו. הפעם איש לא הציע לקנות את חפציו האישיים של המת: כולם הושלכו לים, וחדרו של הקברניט נשטף היטב ונשאר פתוח כדי שאוויר הים המלוח יחטא אותו.

בלוויה, רגע לפני שהושלכה הגופה לים, זאקרי הוא שקרא מכתבי הקודש. הוא עשה זאת בקול עמוק ועשיר שזכה למחמאות מסראנג עלי: "מאלוּם זיקרי ג'וֹס-פּיגֶ'ןxxxvi מספר אחד. למה לא שר שיר כנסייה?"

"לא, אנְלא יכול," השיב לו זאקרי. "אנְלא יודע לשיר."

"לא משנה," אמר לו סראנג עלי. "למה יש זמר משו-משו." הוא הצביע על נער סיפון גבוה וגמלוני בשם ראג'וּ. "הלוֹנדֶר זה בּלוֹנגי פעם במיסיון. ג'וֹס-פּיגֶ'ן לימד הוא זְמור."

"לימד אותו מזמור?" שאל זאקרי המופתע. "איזה מהם?"

כאילו בתגובה פצח מיד הלסקאר הצעיר בשירה: "למה רגשו גויים, ולאומים יהגו ריק...?"

ולמקרה שלא הבין את פירוש הדברים, סיפק לו הסראנג תרגום בגוף המזמור. "זה מה אומר," לחש באוזנו של זאקרי, "בשביל מה כופרים עושים הרבה מאוד-מאודי רעש? אין מה לעשות חוץ מבּובֶּריxxxvii?"

זאקרי נאנח: "נראה לי שלכך בדיוק כיוון המשורר."

 

האיבּיס עגנה לבסוף בשפך נהר ההוּגלי אחד-עשר חודשים אחרי שהפליגה מבולטימור. בשלב זה נותרו מהצוות המקורי של המפרשית שניים בלבד: זאקרי וקראבּי, החתול של הספינה.

רק יומיים-שלושה הפרידו כעת בינו לבין כלכותה, וזאקרי השתוקק להמשיך בדרכו. כמה ימים חלפו והצוות הנרגן חיכה לבואו של הנווט. זאקרי ישן בתאו כשהוא לבוש בסרונג בלבד, ופתאום נכנס סראנג עלי ודיווח לו שסירת בּאנדֶרxxxviii קרבה אל האיבּיס.

"מיסטֶה דאמקאוּ מגיע."

"מי זה?"

"נווט. הוא עושה דאמקָאוּ הרבה מאוד-מאודי," הסביר לו הסראנג. "מאלוּם מקשיב."

זאקרי כרה אוזן ושמע קול רועם על כבש הספינה: "לאלף אלפי עזאזלים! בחיים שלי לא ראיתי כזאת חבורה של בני זונות בּארנשוּטים ובָּדמאשיםxxxix! חבורה עלובה של צ'וּטיםxl ובּוּדזאטים! מה זה צריך להיות, שכולכם יושבים על התחת ומשחקים עם המה-שמו בזמן שאני עומד פה בשמש?"

זאקרי מיהר ללבוש חולצה ומכנסיים, יצא מתאו וראה מולו אנגלי חסון וזועם שהלם בסיפון במקל המלאקָה שבידו. לבושו היה מוגזם ומיושן – חולצה עם צווארון מוגבה ומעיל קצר, ואבנט שנכרך סביב מותניו. לפניו היה גוון של בייקון, שפמו נראה כמו צלע של כבש, לחייו היו בשרניות ושפתיו אדומות כמו כבד; בסך הכול, נראה האיש כאילו הורכב מדלפק שלם של קצב. מאחוריו עמדה קבוצה קטנה של סבלים ולסקארים שסחבו תיבות מטען, מזוודות ושאר מיני כבודה.

"יש רק חַלאלקוֹרxli סתומים בספינה הזאת?!" הוורידים פעמו במצחו של הנווט כששאג על הצוות הקפוא מפחד: "איפה החובל? מישהו מסר לו בכלל את החוּבֶּרxlii שסירת הבּאנדֶר שלי הגיעה? מה אתם עומדים?! ג'אוּ!xliii קדימה, אפסים, לעבודה, לפני שאראה לכם את נחת הלאטיxliv שלי. אם לא תזיזו את התחת, נשבע לכם שמהר מאוד תתחילו לצעוק בּיסמיללה."

"אני מתנצל, אדוני," אמר זאקרי וקרב אל האיש. "צר לי על שנאלצת לחכות."

עיניו של הנווט הצטמצמו באי-שביעות רצון למראה לבושו המרופט של זאקרי ורגליו היחפות. "חי זקנו של מי-שאתה-רוצה!" קרא האיש. "הזנחת את עצמך לגמרי, אתה לא חושב? זה לא יעלה על הדעת, במיוחד כשאתה הסאהיבּ היחיד על הסיפון – אלא אם כן אתה רוצה שהכושים שלך ישספו את גרונך באמצע הלילה."

"מצטער, אדוני... אני פשוט קצת מבולבל." זאקרי הושיט לו את ידו. "אני החובל השני, זקארי ריד."

"ואני ג'יימס דוֹהטי," הציג את עצמו הנווט ולחץ את ידו של זאקרי בחירוק שיניים. "לשעבר בשירות נווטי הנהר של בנגל, וכיום האָרקאטיxlv והטוּרניxlvi הרשמי של האחים בּוּרנאם. בּוּרָהxlvii סאהיבּ – כלומר, בן בּוּרנאם – ביקש ממני לקחת פיקוד על הספינה." הוא נופף אל הלסקאר שעמד מאחורי ההגה. "זה הסיקאני שלי; הוא יודע מה הוא עושה. הוא יכול לנווט בבּוּרֶמפּוּטֶרxlviii בעיניים עצומות. מה דעתך שנשאיר את הניווט לבּדמאש הזה ונלך לשתות איזה לוֹל שראבּxlix?"

"לול שראבּ?" זאקרי גירד את סנטרו. "מצטער, מר דוֹהטי, אני לא יודע מה זה."

"יין קלרט, נערי היקר," אמר לו הנווט בחביבות. "אולי יש לך איזה בקבוק על הסיפון? אם לא, אני מוכן לשתות גם ברנדי פּאוּניl."

 Kameez/kameeze + כניסתה של המילה לתוך האורקל הייתה מן הסתם מדהימה את ניל, שהאמין כי גורלה נחרץ. "ההיגיון שלי מבוסס על שתי סיבות עיקריות. ראשית, לטוניקה הידועה בשם זה יש מילה מקבילה וראויה לא פחות, קוּרטָה. יהיו שיאמרו שהקאמיז ארוך יותר ואולי גם מהודר יותר – אבל אם כך הדבר, האם לא נעדיף לקרוא לו בשם ערֵב יותר לאוזן, אָנגארחָה? והסיבה השנייה לכך שהמילה קאמיז תיעלם אט-אט מהשפה היא קרבתה המאתגרת מאוד למילה שֶמיז (chemise) באנגלית. יהיו כמובן כאלה שיחלקו עליי ויטענו שקאמיז נגזרת מהמילה הערבית qamís בעוד המילה האנגלית שֶמיז (כמו camiz הפורטוגלית) נגזרת מהמילה הלטינית camisia. אבל אין טעם להתווכח בעניין זה, מהסיבה הפשוטה שגם המילה הערבית נגזרת כנראה מן הלטינית. על כל פנים, אין ספק שקאמיז ושֶמיז קרובות זו לזו; ואין בלבי ספק שהאחרונה תגזול עד מהרה את מקומה של הראשונה, כפי שהביטוי pyjama-chemise יחליף בקרוב את הלבוש המוכר לנו היום כ-sulwaur-kameeze. והשינוי הזה בהחלט מבורך: כי אולי האפגני אוהב המדון יחווה גם שינוי לטובה במזגו הסוער אם ינטוש את המילה החורקנית קאמיז ויעדיף במקומה את שֶמיז, המתגלגלת טוב יותר על הלשון." Roti + "האורקל מציין שמקור המילה הינד. אך ייתכן בהחלט שמדובר במילה הבנגלית רוּטי (rooty/rootie), כפי שמציין Barneymen. במילה זו משתמשים החיילים הבריטים כדי לתאר את הלחם שהוגש להם בארוחה. ידוע לכול שהחייל האנגלי הממוצע אינו טורח להבחין בין לחם שאור ללחם שלא תפח, כי את האחרון הוא לא מכיר: לפיכך, הרוּטי של החייל הבריטי הוא למעשה פּאוֹ-רוֹטי. נאמר לי שההבדל אינו נעוץ רק בשמרים, אלא גם בתחילית פּאוֹ. בשל אותה תחילית, סיפּוֹי רבים נמנעים מאכילת הלחם האנגלי: על-פי אמונתם, בצק שתפח נוהגים ללוש ברגליים (פּאוֹ) ומשום כך הוא לא נקי. לו רק היו מסבירים להם שפּאוֹ הוא בסך הכול עיוות הינד. של המילה pão, כלומר לחם בפורטוגלית! שוו בנפשכם שבעת צעדת הצבא אל הקרב, חיילים ירעבו למוות רק בשל טעות בהבנת מילה [...] הנה דוגמה הממחישה היטב מדוע גם אטימולוגיה חיונית להישרדות האדם." Achar + "יש שיאמרו שמדובר בחמוצים נוסח הודו," כותב ניל, "אך התיאור הזה מיטיב לתאר את ההגדרה עצמה, החמוצה משהו, יותר מאשר את המילה המוגדרת." Sepoy/seapoy + "המונח עורר לא מעט בלבול במשך השנים (ראו גם צ'ארפּוֹי, הערה 187). ווּרדי-פּנדיט אלמוני שלא ידע על מה הוא מדבר אפילו העלה את התאוריה שמדובר בעיוות של המילה sea-boy, ומשום כך גם שם נרדף למילה לסקאר. מדובר בטעות בסיסית ביותר הנובעת מאיות לא נכון של המילה. הפתרון פשוט: לשנות את האיות ל-sepohy. איות שכזה ייטיב להמחיש שמקורה של המילה בפרסית או בטורקית (sipáhi), ועוד יותר מזה יעיד על קרבתה למילה הצרפתית spahi – שכיר חרב קולוניאלי." ghungta: ראו צ'אדאר (הערה 192). Choola/chula + "עוד אחת מאותן מילים שבהן ההגירה חוללה שינוי קל. בבּוֹבּאצ'י-קוֹנָה של הסאהיבּ המילה מתייחסת בדרך כלל לתנור, ואילו בהינד. – לאש פתוחה (ומכאן גם הצ'וּלדאן של הלסקארים, דהיינו 'מטבח הספינה'). לעתים קרובות תנורים אלה היו ניידים, והחומרים הדליקים הונחו בתוך בּאלטי מחמר או ממתכת. אולי משום כך טעו כמה פּנדיטים לחשוב שעוף בּאלטי נקרא על שם סוג מסוים של תנור. לא צריך להכיר את האופן שבו מכינים את המאכל כדי לדעת שזה בּאקווֹש, כי אם כך היה, היו קוראים לו עוף צ'וּלָה." Atta/otta/otter + יש כמה אפשרויות איות באנגלית למילה ההודית הנפוצה שפירושה "קמח חיטה". הגרסה הראשונה היא זו שזכתה להיכלל באורקל. אבל דווקא האחרונה, שזכתה לברכתם של בּארֶר ולילנד, הייתה המועדפת על ניל, ותחת קורת הגג שלו נאסר להשתמש במילה אחרת. זיכרון האיסור הזה הועבר במשפחה אפילו עד דורי. וכך הצלחתי באחרונה להביך פּנדיט יומרני שניסה לשכנע קהל של פתאים כי הביטוי kneading the otter הוא לשון נקייה מהסוג "flaying the ferret" או "skinning the eel". Lascar + "כל הלסקארים עצמם יטענו שמקור שמם במילה הפרסית lashkar, דהיינו 'מיליציה' או 'חבר מיליציה', ומכאן גם 'שכיר-חרב' או 'עובד שכיר'. אין ספק שיש קשר בין שתי המילים, ואני משוכנע שהשימוש במונח במשמעותו הימית הוא המצאה אירופית, שמקורה אולי בפורטוגלים. בהינד., כמובן, מתייחס המונח לחייל רגלי, ולא למלח, והוא מופיע כמעט תמיד ברבים [...]. גם היום, הלסקארים עצמם משתמשים במונח לעתים רחוקות בלבד, ומעדיפים במקומו מילים כמו jahazi או khalasi (עיוות של המילה האנגלית classy, למרבה הפלא). לחלופין, ישתמשו הלסקארים בתוארם או בדרגתם: הדרגה הבכירה ביותר היא סֶראנג, ולאחריה טינדאל וסיקאני. אך אלה אינן הדרגות היחידות בין הלסקארים, כי יש גם את הקוּסאבּ ואת הטוֹפּאס, שתפקידם אינו ברור כל צורכו (אם כי האחרון מקבל בדרך-כלל את תפקיד מטאטא הסיפון). אין זה מפתיע שלא קיימת בקרב הלסקארים מילה מיוחדת לדרגה הנמוכה ביותר: כמו כל נער סיפון, גם אצל הלסקארים האומלל הזה נידון להתגרויות ולבעיטות, ויש המתייחסים אליו כאל ישבן לבעוט בו יותר מאשר כבן-אדם; משום כך, יהא זה עלבון להגות את שמו (והמונחים הרווחים ביותר אכן מעליבים מאוד: launda ו-chhokra – או בגרסה האנגלית: לוֹנדֶר וצ'אקֶרוּ). אם כן, המונח הכולל 'לסקארים' משמש את הלסקארים עצמם במובן ההינד. או הפרסי, יותר מאשר במשמעות האנגלית – בדרך-כלל כשם כולל ל'צוות' (lashkar). וזה גם לא הפרט המסקרן ביותר באודיסיאה הזאת של המילה לסקאר: כי כיום היא חדרה שוב לכמה שפות הינד. (בייחוד לבנגלית), שם היא משמשת במשמעות האירופית שלה, כלומר 'מלח'! לטעמי זה קרה לאחרונה, ואני משוכנע שהמילה חדרה שוב לשפות הללו דרך הז'רגון הימי של הפורטוגלים או של הבריטים." Launder/launda: ראו לסקאר, (הערה 8). Chokra/chuckeroo + "מקרה נוסף של הבדלים דקים בין ההינד. לאנגלית, כי chhokra פירושו צעיר, נער, ואילו צ'וֹקרָה/צ'אקֶרוּ מתייחסות לדרגה בסולם התעסוקה – במשק הבית, במחנה צבאי או על סיפונה של ספינה; בדרך כלל מדובר בדרגה הנמוכה ביותר, השמורה מטבע הדברים לנערים (אם כי לא בהכרח). ברָשחאלי ראג'בּארי, איש לא היה קורא לחידמָטגאר בגיל העמידה צ'וֹקרָה. באנגלית, לעומת זאת, זה לא נראה יוצא דופן..." ראו גם לסקאר, הערה 8. Parcheesi/parcheezi + ניל נחרד לגלות שהמשחק האהוב והמוכר של ילדותו, ה-pachcheesi, נארז ונמכר בתור לוּדוֹ ופּארצ'יזי. "לו רק יכולנו לעגן בפטנט או בזכויות יוצרים את כל מורשתנו לפני שתיתבע ותיגזל בידי כל מיני תאבי בצע, שאף אינם מתביישים למכור לילדינו את כל אותם משחקי ילדות שהעניקו לנו אבותינו בחינם." ניל מעולם לא הרשה לאיש מבני משפחתו לקנות את המשחק בחנות, ודאג לכך שגם ילדיו ישחקו בדיוק כמו שהוא שיחק בילדותו – על ריבוע של בד רקום, עם החלזונות הססגוניים ביותר מאיי סיישל. Doll/dal + ניל היה כנראה שמח לגלות שבאורקל מוזכר המאכל ההודי הנפוץ בשם דאל, ולא דוֹל (אל תבלבלו בינו לבין פּוּטלי), וגם לא dhal המסתורי – מילה הינד./בנגלית שפירושה "מגן". באחד משרבוטיו הוא מנחש שלעתים קרובות המילה מאויתת כך כי למעשה היא מתייחסת למאכל פופולרי בשדה הקרב, "שעועית מבושלת בתוך מגן". Malum + "בכמה מילונים מתעקשים לאיית את המילה באיות שגוי -malem, אף-על-פי שהאיות הנכון היה קיים באנגלית עוד במאה ה-17. בשפתם של הלסקארים פירוש המילה הוא 'קצין' או 'חובל', ומקורה במילה הערבית מוּעלם (מורה)." Serang + ראו לסקאר, הערה 8. Tindal + ראו לסקאר, הערה 8. Seacunny/seaconny + את המילה הזאת פירש ניל על צדו האחורי Bas! (* Roebuck) סגן רוֹבּאק מייחס את המילה לעיוות הלסקארי של המילה avast! באנגלית, אך ניל האמין כי שתי הצורות הללו נגזרות למעשה מהמילה הערבית בּאס, "די" או "מספיק". Alzbel (* Roebuck) "אכן, לשונם המוסיקלית של הלסקארים הוסיפה מנגינה לקריאת הצופה, All's Well: אח, אני זוכר זאת היטב..." Dol (* Roebuck) כמה מהג'וקרים של ניל מוקדשים למונחי הימאות של הלסקארים. "דול הוא תורן בשפתם, ולמפרש הם קוראים serh, עיוות של המילה האנגלית sail (אף-על-פי ששמעתי אותם משתמשים גם במילה הבנגלית pâl). ויש עוד אינספור מונחים אחרים..." Hookum + "המקבילה הלסקארית לפקודה." Agil ו-peechil (* Roebuck) "רבים ירימו גבה כשיבינו שמדובר במקבילה של הלסקארים ל-fore ול-aft. מדוע לא השתמשו הלסקארים ב-agey וב-peechhey, כנהוג בשפת ההינד.? הייתכן שמונחי הימאות הבסיסיים הללו שאולים למעשה משפת קוצ'ין או סינד? פעמים רבות שאלתי, אך מעולם לא נעניתי לשביעות רצוני. אך גם בעקבות ניסיוני שלי וגם בעקבות עיון בספרו של הסגן החביב, אוכל לומר בבטחה שהלסקארים משתמשים אך ורק באג'יל ובפּיצ'יל." Chin-chin + (* The Barney-Book) "ברכות" (ומכאן גם הביטוי chin-chin-joss שפירושו "פולחן" או "תפילה"). B'longi/blongi (* The Linkister) "רבים חושבים בטעות שמקור המילה בעיוות של belong באנגלית, אך בעצם מדובר באוגד אלגנטי וחסכוני מאוד, שמחליף את הפועל to be על כל הטיותיו." tiffin: "אכן, כמה אירוני שדווקא הודו הפכה למפלטו האחרון של הפועל to tiff, דהיינו 'להתכבד', שהיה נפוץ בעבר בצפון אנגליה (וממנו התפתחה המילה טיפין לארוחת צהריים וכדומה)". Pijjin/pidgin + "מקורותיו של הביטוי השכיח הזה נדונו רבות, כי

רבים מתקשים להאמין שזה פשוט שיבוש של אחת המילים הנפוצות ביותר בשפה האנגלית: business. אבל מה לעשות, זה נכון, ומשום כך נהוג לכנות את הטירון או את הגריפין גם בשם learn-pijjin (כי הוא עדיין לומד את הביזנס). באחרונה גיליתי צירוף חדש ומעניין –

stool-pijjin, המשמש כמדומני תיאור מעודן לביזנס שעושים כשהטבע קורא."

Kussab (* Roebuck) ראו לסקאר, הערה 8. durzee + "המיסטרי של החייטות (ראו הערה 150)." Topas/topass + ניל היה נדהם לגלות כיצד מוגדרת המילה באורקל: "אדם שמוצאו מעורב, שחור ופורטוגלי; מתייחס לעתים גם לחייל או למטאטא הסיפון השייך למעמד הנמוך ביותר." ראו לסקאר, הערה 8. balwar (* Roebuck): "הצליל של המילה קרוב מדי לזה של המילה הנרדפת barber, 'ספר', כך שאין לה סיכוי לשרוד." Shampoo + "רוב המילים ההינד. שהיו מועמדות לחדור אל

האנגלית הן מילים המתארות היאבקות, אחיזה, לפיתה, קשירה ואפילו הלקאה; וזו בוודאי אינה עדות מחמיאה במיוחד ליחסים בין אנגליה להודו. אך מכל אותן מועמדות – כמו פּאקרוֹ, בּוּנדוֹ, לאגוֹ וצ'אבּוּק – רק אחת זכתה בכבוד הגדול וקנתה לה אחיזה של ממש בשפה.

למרבה הפלא, המילה שזכתה היא דווקא הצנועה ביותר, chãpo/chãpna, שעוותה והפכה לבסוף לשמפו. הבחירה אינה אקראית, כי צ'אפּוֹ מתייחס להיבטים הנעימים ביותר של האחיזה, הלפיתה או התפיסה – דהיינו ללישה, ללחיצה, למגע, לעיסוי. ומי שחושב שאפשר להסתפק בשימוש במילה כשם עצם בלבד, ראו הוזהרתם: היא לא תסכים

לאבד את משמעותה הפעילה (עדות לכך היא ההטיה הצרפתית

le shampooing).

Sahib + המילה הטרידה מאוד את ניל: "איך קרה שמילה ערבית שפירושה 'חבר'ה' הפכה בהינד. ומכאן גם באנגלית למילה שפירושה 'אדון'?" על השאלה הזאת ענה אחד מנכדיו, לאחר שביקר בברית-המועצות; בשולי ההערה של ניל הוא שרבט: " עבור הראג', 'סאהיבּ' הייתה בדיוק כמו comrade עבור הקומוניסטים – הסוואה ידידותית ליחסים של שליטה." (ראו גם בּיבּי, הערה 95). Dumbcow/dumcao (* Glossary) "הפופולריות של המילה והפיכתה

בהדרגה לפועל נעוצות ללא ספק בעובדת היותה רבת הבעה. Dumbcowing פירושה מבול של קללות וצעקות שמשתיקות את הקורבן משל היה פרה אילמת – ועוד יותר מזה, מהלכות עליו אימים (מה שנקרא גאבּרָאוּ)."

Banchoot/barnshoot/bahenchod/b'henchod (* Glossary) בהגדרת הביטוי הזה על שלל נוסחיו מתנצח ניל עם הגורו שלו, סר הנרי, שמגדיר את הביטוי במעורפל כ"מילת גנאי שהיינו מהססים להדפיס על הנייר, אילולא הייתה משמעותה הנתעבת מעורפלת כל-כך. לו ידעו האנגלים שמשתמשים בה מעת לעת מה משמעותה האמיתית, אין ספק שהיו מזועזעים מעוצמת הקלון." אך מעטים הם האירופים שהיו מזדעזעים לו ביטאו את המילה: היא הייתה פופולרית מאוד, וניל היה משוכנע ש"מדובר באחד מאותם ביטויים שנוצרו משידוך בין ההינד. לאנגלית. וכדי להוכיח זאת יש לפרק את המילה לשני חלקיה: ההברה הראשונה, בּאנ/בּארנ וכדומה היא ללא ספק קיצור של המילה 'אחות' בהינד. (bahin). את ההברה השנייה מאייתים באופנים שונים, ולדעתי מדובר בנגזרת של המילה האנגלית chute... כמו מילים רבות אחרות, גם מקורה של זו הודו-אירופי, מן הסתם. מעניין לציין שהמילה צ'וּט כבר אינה משמשת כפועל באנגלית (בניגוד למילים דומות בשפות ההודיות). אך יש עדויות לכך שבעבר היה לה שימוש גם כפועל: דוגמה לכך היא המילה צ'אוּדֶר, שנגזרת ללא ספק מהמילה ההינד. Chado/chodna. מספרים שהמילה עדיין נפוצה מאוד באמריקה כשם עצם, ומתייחסת לסוג של מרק. אמנם לא הזדמן לי לטעום מהמאכל האמור, אך נאמר לי שמייצרים אותו תוך כתישה וריסוק, עובדה שמהדהדים בה היטב היבטים מסוימים ממשמעותה העתיקה של המילה, שהשתמרה עד היום במשמעותה המקורית בהינד." Pucka/pucca + ניל האמין שמשמעותה האנגלית של המילה לא הגיעה לשפה מהמילה "בשל" בהינד., כפי שגורסים רבים, אלא דווקא ממשמעותה החלופית – "מבושל" או "אפוי". במובנים מסוימים, היא אף התייחסה ללבנים "שרופות". "אם כן, פּוּקָה סאהיבּ הוא הסאהיבּ המנוסה ביותר והמרשים ביותר. למרבה הפלא, הביטוי ההפוך kutcha sahib אינו נמצא בשימוש, ובמקומו נוהגים להשתמש בגריפין." Karibat גילויה של המילה ב-*Barney-Book הסב לניל אושר רב, כי בשנים האחרונות לחייו היא כמעט נשכחה והפכה לארכאית. המילה היא צירוף של Kari הטמילית, ו-bhat הבנגלית, דהיינו "אורז", ומתוך רשימותיו של ניל עולה כי בעבר הייתה זו מילה נפוצה באנגלית, מעין שם כולל לכל "ארוחה הודית". במובן זה, משמעותה הייתה רחבה הרבה יותר מאורז בקארי. הוא התקשה לומר זאת בוודאות מלאה, אך נדמה שזכר את השימוש במילה גם במשפטים כמו "Have you karibatted?" במשמעות של, "האם כבר אכלת?" Joss + "במקאו גיליתי את האטימולוגיה הנכונה של המילה. כפי שחשדתי, השורש הקנטונזי שלה נגזר מהמילה הפורטוגלית Dios, כלומר 'אלוהים'. ומכאן גם השימוש בג'וס במגוון ביטויים הקשורים לדת ולפולחן: joss-stick, joss-house, joss-candle, וכמובן גם ג'וס פּיגֶ'ן, שפירושו 'דת' (ומכאן גם joss-pijjin-man, דהיינו 'כומר')." Bobbery/bobbery-bob + "המילה הזאת, שפירושה 'מהומה', הייתה פופולרית מאוד בדרום סין, והיא למעשה עיוות של baap-ré-baap." האורקל מתרגם את הביטוי כ"הו, אבי! " אבל זה תרגום מילולי של baap-ré בלבד, ואם נתרגם את הביטוי כולו נקבל את "אבי, הו אבי!" הנגזרת החלופית שהוצעה, מהמילה הקנטונזית לרעש, pa-pi, מוטלת בספק רב, כפי שמציין Barney-Book, ובצדק. Bunder/bandar + ראו בּאנדאר, הערה 86. Budmash/badmash + "כמו המילים בּוּדזאט והוּרֶמזאד, גם המילה בָּדמאש עושה עוול ללקסיקוגרפים יותר מאשר למושאי הקללה העסיסית הזאת. מה טעם יש לפרק את המילה למרכיביה הערבים והפרסים, כשכל המילים גם יחד הן למעשה גרסאות שונות למילה 'נבל', דהיינו 'בן בליעל'?" ניל ללא ספק צדק בהעדפתו את בָּדמאש על פני בּוּדזאט – מילה שנשכחה ונעלמה מן השפה. Chute/choot "הפופולריות של המילה נובעת בעיקר מהיתרון הברור שלה על פני מושגים אנטומיים אחרים: ולראיה, ניתן לייחס אותה לכל בן אנוש באשר הוא ללא הבדל מין, ולדעת בבטחה שלמושא העלבון אכן יש כמה איברים כאלה. אולי זו הסיבה לפופולריות הרבה של המילה גם בהינד. וגם באנגלית; אלא שבאנגלית נוספת לה כמעט תמיד תחילת כלשהי (כמו ban או Betee). יוצאת מכלל זה המילה chutier, המרמזת בלעג לאותו איבר אנטומי 'המצויד היטב'." ראו גם בּאנצ'וט/בּארנשוּט (הערה 33) וכדומה. Halalcor/halalcore + "באנגלית, אחד מהשמות הרבים שניתנו למיסטרי של הניקיון, כמו הארי-מֵייד ומָטראני." Khubber/kubber/khabar (* The Glossary) "רק אדם תמים יאמין שפירוש המילה הוא 'חדשות' או 'בשורות', במובן המקובל שלה, מהמילה הערבית achbar. לו היה זה פשוט כל-כך, הפירוש המתבקש של המילה הנגזרת khubberdaur/khabardar היה מן הסתם 'מבשר' או 'איש בשורה', אך עובדה שפירושה של המילה הוא: 'זהירות!'" Jaw/jao (* The Barney-Book) ראו צ'וּל, הערה 220. Lattee/lathee/lathi + "יש הטוענים שזה פשוט 'מקל'. למעשה זו מילה נרדפת (פחות או יותר) ל'שרביט' – כי באופן מסורתי התייחסה תמיד למקל ששימש בעת ובעונה אחת ככלי ענישה וכסמל לסמכותו של המלך." Arkati (* The Barney-Book) מילה זו נפוצה מאוד, ופירושה 'נווט הספינה'. יש הטוענים שמקורה בנסיכות אָרקוֹט לשעבר, ליד מדראס, כי מספרים שהנסיך המקומי הוא שהעסיק את כל הנווטים במפרץ בנגל. המלומדים שביניכם ודאי יתאוננו על כך שניל קיבל ללא היסוס את ההסבר של בּארֶר ולילנד, אבל זו בהחלט דוגמה שמעידה רבות על ניל, כי כשאולץ לבחור בין הסיפור הססגוני להסבר האטימולוגי המהימן ביותר, הוא בחר תמיד באפשרות הראשונה. Turnee (* Roebuck) "המילה הזאת (וגם tarni או tanni) היא בעצם שיבוש לסקארי של המילה attorney, דהיינו עורך דין, אבל התייחסה תמיד לממונה על סחורות ומטען. Phaltu-tanni, לעומת זאת, הוא ביטוי לסקארי המתייחס לגלגלות ולציוד העגינה של הספינה." Burra/bara + "אני משוכנע שגם המילה הזו נכנסה לאנגלית בדרך הים, כי זה מונח לסקארי נפוץ המתייחס לתורן הגבוה ביותר בספינה – התורן המרכזי." Burrampooter (* The Glossary): "גרסה מאונגלזת – שלמרבה השמחה גם לא האריכה ימים – של נהר הברהמאפּוּטרָה." Lall-shraub/loll-shrub/lál-sharáb (* The Glossary, * The Barney-Book) "מונח המתייחס בדרך כלל ליין אדום ונתפש כיומרני במיוחד." ראו גם שָראבּ/שָראב, הערה 59. Pani/pawnee/parny + ניל הטיל ספק בדעה הרווחת שהמילה ההינד. שפירושה "מים" נכנסה לאנגלית באמצעות ביטויים כמו brandy-pawnee או blatty-pawnee. גם במקרה הזה הוא סמך את ידיו על בּארֶר ולילנד, וקבע שמדובר בנגזרת של המילה "מים" בשפת הצוענים (ראו גם בּילאיוּט, הערה 117).