׀ פרק ראשון ׀
טיפות המים קיפצו וזחלו לאורך העלים הרחבים, דילגו מֵעָלֶה לְעָלֶה, מענף לענף, ולבסוף הצטרפו להמוני פסי מים, החליקו מטה והפכו לערוצונים אשר יצרו זרמי מים.
אוושת הזרימה הגיעה לאוזני הנשים כהות העור, שהצטופפו יחדיו מתחת לסוכך ענפי הקוקוס המקושת. בתוך סוכת הענפים נשמר מעט היובש.
הנשים קטנות הקומה היו כעין משפחה. לידן השתעשעו ארבעה פעוטות. הם בחשו בידיהם את המים הרוחשים בסדקי הקרקע ונהנו מאוד.
שש הנשים המתינו בקוצר רוח להפסקת הגשם. מזה זמן רב שלא בא בשר אל פיהן. הגברים נדדו הרחק למחוז אחֵר לתור אחר בשר ציד, שכעת אינו מצוי בסביבתם. על הנשים הוטל לצאת וללקט פירות וירק לאכילה.
חשרת העננים נדדה לבסוף, ופיסות מהרקיע הכחול החלו להיראות מבעד לענפי הסככה. זה היה האות עבורן לצאת למשימה שנועדה להן.
אחת הנשים, אישה נמרצת ושופעת חיים, בעלת עור כהה ושיער מתולתל, סימנה לכולן לצאת מהסוכה בהשמיעה קולות צקצוק, שצלילם הזכיר נשיפת נחש. הנשים מיהרו לקחת את המקלות המגולפים, שהיו שעונים על מוטות הסוכה. גם זוּ נטלה בידיה מקל. היא לקחה בזרועותיה את בנה הפעוט בּוּ והניחה אותו בסל הצמוד לחזה החשוף. הילד סירב בתוקף להיכנס למנשא, רקע ברגליו והשמיע קולות התמרמרות. גם יתר הילדים הקטנים התנגדו לחדול משעשועיהם. המשחק ברפש ובזרמי המים מצא מאוד חן בעיניהם. למגינת ליבם לא עזרו המחאות, וכולם הוכנסו למנשאים בעזרתה של נערה צעירה. תוך זמן קצר נרגעו הפעוטות והחלו ביניקה נמרצת מדדי אימותיהם.
שש הנשים יצאו לדרכן לתור אחר מזון. הן פסעו בצעדים קטנים, רגליהן החשופות פינו מדרכן בזהירות את השרכים ואת הצמחים הירוקים העסיסיים. באדמה המחורצת עדיין מזדחלים מי הנגר, שנאספו בטפטוף מתמשך מחופת העצים. הן לטשו את עיניהן בדריכות ותרו אחר כל מה שיסכון למטרתן.
זוּ, שצעדה בראש הקבוצה, נעצרה בבת אחת, בסמנה לחברותיה בהינף יד לעמוד. הקבוצה בלמה מייד את הליכתה, דרוכה לקראת הבאות. הנשים כיוונו את מקלותיהן בעלות החוד המגולף כלפי הקרקע. זוּ פינתה במקלה בתנופה שרכים ועלים רחבים, שהסתירו את הקרקע. מייד נשמעו נשיפות, ונחש חנק ענק הרים את ראשו המשולש ושלח לעברן לשון מפוצלת. בטרם הספיק לחשוף את את שיניו החדות המאונקלות, ניחת עליו מקלה המחודד של זוּ ופילח את קודקודו. מקל נוסף ננעץ בגופו. הנחש הארוך נמשך החוצה מבין הצמחים, כשזנבו עדיין מיטלטל מצד לצד.
בּוּ התינוק חדל לרגע מיניקתו ומייד המשיך בשלו. נראה שהנחש לא הטריד אותו יתר על המידה.
חבורת הנשים מצאה לה מקום מוגבה, חשוף ויבש, וגררה אליו את היצור המת. צווארו של הנחש נפרש על גבי ענף יבש, ובעזרת בול עץ הִכוהו עד שראשו נכרת. כולן התיישבו סביב גופתו של הנחש, נגסו בשיניהן נתחים־נתחים ובלעום בשקיקה. זמן רב לא הגיע בשר לפיהן, ושמחתן הייתה רבה. הן צחקקו ועלזו תוך כדי אכילה, ומצב רוחן היה מרומם.
בחבורת הנשים ניכרת שמחת חיים. הן צעדו וגרגרו. קולות היער, צרצורים, נאקות וקריאות הקופים התמזגו להפליא עם המייתן ויצרו יחד תזמורת מגוונת. כפות רגליהן בטשו באדמה הלחה והשאירו עקבות עמוקים. הן חלפו מעל לגדמי עצים, שרכים וענפים יבשים. הנשים אזורות מלפנים במניפת דקלים, ואילו גופן העליון חשוף. שדיהן מיטלטלים עם כל צעד וצעד.
בּוּ ויתר הפעוטים תפסו מדי פעם בדדי אימותיהם, ינקו וגרגרו. מי מהן גחנה לצמח כלשהו הניתן לאכילה וליקטה ממנו, האחרת ניערה ענף במקלה הארוך והחד וְהִשִּׁירָה פירות זהובים.
לאחר זמן מה התיישבו כולן על גזע עץ המונח על האדמה וחילקו ביניהן את השלל. יום זה היה עבורן מוצלח ביותר. הן אכלו לשובעה ממה שיד נעלמה סיפקה להן ברוחב לב.
היום נטה לערוב. הנשים, כולן כאחת, פרשו ללא אומר ענפים וזרדים במקום מוגבה. חיש קל הקימו סוכה מחופה בעלווה, סוכה המגינה עליהן מרסיסי המים הממלאים את חלל האוויר.
שלושת הזאטוטים והבת הקטנה הילכו או זחלו להנאתם בתוך הסוכה.
צלילי הלילה הלכו ופשטו במרחב. עד מהרה ירדה שלווה על המקום המוגן. כולם השתרעו על מצע העלים והזרדים. תוך זמן קצר שקעו בנות החבורה בתנומה. רק קול נשימתן הקצוב, החד־גוני, נשמע. זהרורי אור הירח, שחדרו מבין הענפים, ריצדו בסוכה.
לפתע נשמעה צריחת כאב חדה. שוכני הסוכה התעוררו כהרף עין. היער כולו ניעור לחיים. שאגות הקופים וקריאת העופות הגבירו את המהומה שמסביב.
זוּ התעוררה ראשונה. היא נחרדה למראה נחש עבה שהתחיל להיכרך סביב רגלו של אחד הפעוטות. לועו הפעור של הנחש חשף שפע של שיניים חדות. הפעוט המבוהל ייבב בבהלה, וזוּ נותרה חסרת אונים. לפתע הגיח מבחוץ וחדר לסוכה נער חסון, שאזור למותניו. בתנופת יד אחת נמרצת נעץ מוט מחודד בין עיני הנחש. הנשים, שהתעוררו בבהלה, הצטרפו אליו מייד ונעצו אף הן את מקלותיהן בראש הנחש. הלה הכה בזנבו, פרפר ושחרר את רגלו של הפעוט מבין שיניו.
הנער שהציל את הילד משיני הנחש ליווה את קבוצת הנשים בחשאי מהרגע שבו יצאו לדרכן. תפקיד זה הוטל עליו כשהגברים יצאו לציד.
הפעוט לא נרגע מן הכאב ומן הבהלה. זוּ בדקה את רגלו של הפעוט ונוכחה לדעת שלא אירע לו מאומה. הנשים רכנו סביבו וכולן כאחת השמיעו באוזניו קולות הרגעה, אך הוא המשיך ביבבותיו ומיאן להירגע. לראשונה בחייו הוא פגש במפלצת, שבעתיד לבוא תהווה עבורו גורם לחלחלה אבל גם מקור למזון, תלוי מי יפגוש את מי תחילה. האפלה הכבדה לא אפשרה ללקט עשבי מרפא. האם חפנה את העולל בזרועותיה והגישה את פטמת שדה לפיו. תוך כדי יניקה הוא נרגע מעט ושקע בשינה טרופה.
כשקרני השמש הראשונות הפציעו מבין עלוות היער סימנה זוּ לחמש הנשים בקול צקצוק, וכולן נפוצו לכל עבר, לחפש צמחי מרפא עבור הפעוט שנפגע. הנערה הרכה נצמדה לזוּ והלכה בעקבותיה.
בּוּ הפעוט התאושש. הוא ליהג, ניתר מעל בטנה של אימו ודרש בתוקף לרדת לקרקע. בסופו של דבר נענתה אימו לדרישתו והוא הורד לקרקע. ברגע שכפות רגליו דרכו על האדמה, המחופה בעלים וברקבובית, הוא החל לפזז ברגליו הקטנות ולדדות אחרי אימו. האם תלשה מדי פעם צמח כלשהו, מוללה אותו באצבעותיה וקירבה אותו לאפה. את מרבית הצמחים השליכה, ואת חלקם תקעה באזור שלמותניה. הנערה הצמודה אליה חיקתה את מעשיה ועשתה כמותה.
בּוּ אף הוא תלש מכל הבא ליד, רחרח ומולל את העלים, מבלי לדעת ולהבין מה תכליתם.
לאחר זמן מה נסתיים הליקוט, וכולן שבו ונאספו במקום המחסה.
הנער השומר החל לפשוט את עור הנחש באמצעות אבן משוננת. אחת הנשים המהמה "הְם הְם". למשמע קולה הניח הגבר הצעיר לנחש. פניו השחורות בהקו מזהרורי השמש. הוא השמיע בשפתיו "תְְס, תְְס", הגיח מהמחסה ועם אחת האימהות, שתינוקה נתון במנשא שעליה, יצא לקושש זרדים יבשים. את הזרדים ערמו סמוך למחסה. הגבר לקח את מערכת ההצתה – לוח עץ ומקל יבש – שהייתה קשורה בחבל ותלויה על מותניו, והחל לשפשף בנמרצות ובכוח את המקל בתוך חריץ שבלוח. האישה שלצידו פיזרה בסמוך סיבים ועלים יבשים. עד מהרה ניתזו גיצים על ערמת הזרדים, ושלהבת אש היתמרה מעלה. למראה האש החל הזאטוט לקפץ בתוך המנשא. אימו הניחה אותו על הקרקע.
שתיים מנשות החבורה גררו את הנחש אל האש שהלכה והתגברה.
הבשר הנצלה העלה ריח ניחוח, אשר עורר את תאבונן של בנות החבורה. הן הצטופפו סביב המדורה, שבינתיים הלכה ודעכה, עד אשר נותר ממנה רק רמץ מתנוצץ. כולן שלחו ידיים ותלשו מבשר הנחש. הקטנים חיקו את הנשים הבוגרות ועשו כמותן. נשמעו קולות מצמוץ והנאה. הייתה זו ארוחה ראויה לשמה.
הנשים קירבו את הצעיר המגן עליהם אל נתחי הבשר המהבילים ובעצמן זזו מעט לאחור. הייתה זו מחוות תודה על כל אשר עשה למענן. הצעיר, על אף שרעבונו היה רב בהתאם לגילו, דחה את המחווה בצורה עדינה. כולם המשיכו בזלילה תוך השמעת רחשי נגיסה ולעיסה.
נחש החנק היה ארוך ועבה וסיפק להן נתחי בשר לרוב. לא היה באפשרותן לשאת חלק מהם, ומשום כך אכלו את הצלי עד תום. אין לדעת מתי תזדמן להם סעודה נוספת.
הכרסים התמלאו והתבלטו מבעד לאזור המותניים. פניהם של הפעוטים התמלאו בפיח ובשומן. עד מהרה עטו על שאריות המזון זבובים, יבחושים וחיפושיות לרוב. כל בני החבורה שבו למחסה והשתרעו על מצע הזרדים. תוך זמן קצר נשמעו נשימות קצובות ונחירות. רק בּוּ ופעוט נוסף נותרו ערים. הם יצאו מן המחסה, הגיעו אל הביצה המעופשת והחלו לדדות במימיה, מבלי לתת כלל את הדעת על גופם המזדהם ברפש. נדמה היה שהם אפילו נהנים מכך. השניים כלל לא חשו בתולעי הביצה ובעלוקות שדבקו לגופם.
הם הלכו והתרחקו ממקום החניה, מבלי לחוש שהנער השומר הולך בעקבותיהם ושומר את צעדיהם. הם הרגישו שהם יכולים לעשות ביער כרצונם, באין מפריע. ידיהם נשלחות לשלוליות הדומן ושולות מתוכן מקלות נרקבים, שבלולים, חלזונות עירומים... חלק מה"מציאות" הללו נדחף לפיותיהם. לעיתים התכרכמו פניהם מגועל ולעיתים מצמצו בהנאה.
לאחר זמן מה הבחינו שהם לבד ביער הגדול והתמלאו בהלה. הם החלו לדדות בין העצים והשיחים מבלי דעת לאן עליהם ללכת. חברו של בּוּ פצח בבכי מבוהל. בּוּ ליטף את ראשו ואחז בידו, אך גם הוא לא זכר היכן חנו והיכן נמצא השבט.
משלא הצליח להרגיע את הפעוט הממרר בבכי, צץ לפתע הנער המושיע. הוא חפן את שניהם בזרועותיו וצעד בבטחה אל הסוכה, כשהפעוט ממאן להירגע. למשמע קולות הבכי מיהרו אימהותיהם לצאת לקראתם. הן אספו מידי הנער את הפעוטות, ומייד התמלאו שתיהן ברפש ובעלוקות. זוּ וחברתה נעמדו ליד פלג, שזרם בין העלים והטחב, היזו על השניים מים והסירו מהם את העלוקות בעזרת קוצים חדים. חברו של בּוּ יילל ללא הרף, אך בּוּ שמח וצהל כאילו דגדגו אותו.
הנער האחראי שיתף פעולה עם בּוּ והוסיף דגדוג באצבע צְרֵדָה. חברו של בּוּ נדבק אף הוא באווירת העליזות, ושני הפעוטים הביעו את נחת רוחם בקולות "בָּה בָּה", לאמור, אתה אבא טוב.
הנשים לא ידעו מי הוא באמת אבי הילדים. כל הגברים כאחד היו בעיניהן אבות הצאצאים. דבר אחד היה ברור לכול – מי הן אימותיהן של כל ילד וילדה.
זוּ סימנה ליתר הנשים במנוד ראש לכיוון שממנו באו. שבעות ורעננות החלו לצעוד למקום הכינוס בחופת היער, מקום שהכינו בו קודם לכן את הסוכך מענפי הקוקוס.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.