כוחו של מיקוד

אני כותב את המילים האלה על רקע המולת שיחות עמומה וכלי אוכל מצטלצלים במסעדת דיינר קטנה בקינגסטון, אונטריו, קנדה.

מאז ומתמיד הייתי חובב צפייה והתבוננות בבני אדם. יש כל כך הרבה לראות ולקלוט — איך הם מתלבשים, מתהלכים, משוחחים ומתנהגים כשהם לבדם או במחיצת אחרים. בבית קפה הומה אדם, או במסעדה כמו זו שאני יושב בה כעת, נחמד ומשעשע לראות גופיפי אישיות מתנגשים בכל מיני וריאציות כמו חלקיקים במאיץ; לראות כיצד אישיותו של גבר משתנה כשהוא עובר משיחה עם ידידו לחילופי מילים עם המלצרית; לצפות בהתנהלותם המשתנה של המלצרים כשהם משרתים כל שולחן, מתאימים את עצמם למשפחות גדולות, לזוגות צעירים וכן הלאה.

מתוך התמקדות באנשים אחרים הגעתי לאבחנות רבות לגבי הדברים שאותם אנשים מתמקדים בהם. בכל רגע נתון כל אחד מאיתנו מתמקד במשהו, גם אם אתה משייט חופשי בלי אבחנה בשרשרת מחשבות פנימית. הבה נעיף מבט במסעדה הזאת.

אני מפנה את תשומת ליבי תחילה לשתי הבחורות בנות עשרים ומשהו בשולחן לשמאלי, שמתמקדות בעיקר בטלפונים החכמים שלהן במקום זו בזו. בין רצפים תכופים של הקלדת הודעות ומסרים הן מניחות את הטלפונים שלהן על השולחן עם הפנים למטה, אבל זאת מחווה חסרת תוחלת — לא עוברות שלושים שניות לפני שהן מרימות אותם שוב. אני לא יכול לקלוט כל מילה שנאמרת ביניהן, אבל אני יכול להבחין שהן רק מרפרפות על פני השטח של השיחה שהיו יכולות לנהל ביניהן. הן יושבות ביחד פיזית, אך תשומת ליבן נתונה למחוזות אחרים.

או קח לדוגמה את הזוג מעברו השני של החדר. הם שקועים בשיחה מתודלקת על ידי קפה מהביל וחביתיות. כשהגיעו ניהלו שיחה שקטה יחסית, אך עד מהרה נעשתה השיחה ערה ומרוכזת יותר. בניגוד לבחורות, הם ממוקדים אך ורק זה בזה מאז שהתיישבו כאן.

שיר קליט של אד שירן בוקע מן הרמקולים של המסעדה, ותשומת ליבי מוסבת לשני בחורים שיושבים כמה שולחנות הצידה מן הזוג. אחד מהם מתופף קלות ברגלו לקצב הפזמון בעוד ידידו מזמין. מתופף הרגל פורש מן הסתם את תשומת ליבו על פני שלושה דברים: השיר, ההזמנה של ידידו וההחלטה שלו לגבי ארוחת הבוקר שבדרך. אחרי שהוא מזמין את המנה המרכזית משלוש ביצים, כשהמלצר שואל כיצד הוא רוצה את הביצים, הוא מפנה את תשומת ליבו פנימה, מן הסתם להיזכר כיצד הוא אוהב את הביצים בדרך כלל. הוא מזמין מקושקשת.

על הבר יושבים כמה זרים שמנהלים ביניהם שיחה קלילה בעודם צופים בסיקור חדשות הכדורגל של ליל אמש. זה מרתק ומקסים בעיניי שמיליוני בני אדם ברחבי העולם, כולל שלושת הבחורים האלה, מרותקים למסך הקטן הזה. בעודי צופה, אחד מהם מטה את ראשו, שקוע במחשבות. ואז, כאילו עבר איזה גל הלם חשמלי בגופו, הוא חש לתפוס את הרעיון שעלה במוחו ולהעלותו על הכתב בפנקס קטן שהוא שולף מכיסו. בעודו שקוע בחלומו שבהקיץ, לקול סיקור חדשות הכדורגל, צצה במוחו תובנה כלשהי, משום מקום. היה לו רגע של אהה!

או קח אותי, למשל, יושב כאן עם המחשב הנייד שלי. הבוקר, בעודי לוגם קפה ומכרסם טוגנים, יכולתי להתמקד בצורה עמוקה יותר בעבודתי, ויש לי יותר אנרגיה לשרוף. מדיטציית הבוקר שלי אולי הועילה בכך — אני מוצא שאני יכול לכתוב יותר מילים כשאני נוטל חלק בטקס הזה (40 אחוז יותר, לפי החישובים שלי). השארתי את הטלפון הנייד בבית על מנת שאוכל לכתוב בלי הפרעות, וכך המוח שלי היה יכול לזכות במנוחה בהליכה לדיינר, ולנדוד חופשי. כפי שאדון בהמשך, התנתקות היא אחת הדרכים החזקות ביותר לעורר רעיונות חדשים וחדשניים. המוזיקה המתנגנת במסעדה קליטה וערבה לאוזן, אך לא מספיק כדי להסיח את הדעת. אני לא כאן בשביל פס הקול, ובחרתי במסעדה הזאת על פני הקפה החביב עליי בדרך כלל כי אין כאן חיבור לאינטרנט — חיבור תמידי הוא אחת ההפרעות הגרועות ביותר למיקוד וליצרניוּת. כפי שהפסקאות האחרונות ממחישות, דעתי מוסחת במקצת על ידי הסביבה והאנשים המאכלסים אותה, אך לעומת זאת, הם משמשים חומר גלם טוב להקדמתי.

הסצנה הזאת כאן במסעדה היא דוגמה נוחה וזמינה לתגלית שנגלתה לי לא מזמן: תשומת לב מצויה בכל מקום סביבנו. ברגע שאתה רואה את זה, אינך יכול שלא לראות את זה. כל אדם ער ברגע זה על פני האדמה — בין שהוא אוכל ארוחת בוקר, עובד או מבלה בחיק משפחתו — ממוקד במשהו. תשומת לב היא הרקע שעליו אנחנו מנהלים את חיינו בכל אשר נלך ובכל מה שאנחנו עושים, גם אם אנחנו רק עוקבים אחר המחשבות החולפות בראש שלנו.

עברו כמה שנים מאז שהתחלתי לחקור כיצד אנחנו יכולים לא רק להתמקד טוב יותר אלא גם לחשוב ביתר בהירות. אומנם לא קל להודות בכך, במיוחד בתור מי שהתקיים למחייתו בתור "מומחה לפרודוקטיביות", אך התחלתי להבחין אצלי בהסחת דעת הולכת וגוברת, במיוחד ככל שצברתי עוד ועוד מכשירים למיניהם. מעולם לא הייתי עסוק כל כך תוך שאני משיג מעט כל כך. התחלתי להרגיש חסר מנוחה משעמום והעדר גרייה, וניסיתי לדחוס כמה שיותר לכל רגע. ידעתי שהמוח שלי מעולם לא תפקד היטב כשניסיתי לבצע ריבוי משימות במקביל, אך בכל זאת הרגשתי מחויב לעשות את זה. עבודה עם לקוח במייל פתוח והסמארטפון על השולחן לידי הייתה פשוט מפתה יותר מניסיון להתרכז בדבר פשוט אחד או שניים. מבחינתי, הספר הזה הוא תולדה של כורח: כתבתי אותו מפני שהייתי זקוק לזה.

בדרך כלל, כשאני מתלהב מרעיון חדש, אני מזמין עשרות ספרים על הנושא ומשקיע בזה כאחרון החנונים. מיקוד הוא הנושא החם האחרון שלי. זה כולל את האופן שבו אנחנו יכולים לנהל את הסחות הדעת סביבנו; לבצע ריבוי מטלות ביתר יעילות, אם הדבר אפשרי (זה אפשרי); לגבור על ההתנגדות להתמקד במשימות שגורמות לנו לדחיינות; וגם לדעת לצאת ממיקוד באופן שנוכל להתרגע באמת ולהיטען מחדש. בחומר הקריאה שלי מצאתי המון מידע — עצות (לעיתים קרובות סותרות) שהיה אומנם נחמד לקרוא, אך בסופו של חשבון לא הועילו לי להתקדם בעבודתי ובחיי.

ואז פניתי למחקר המדעי הממשי — עשרות רבות של מחקרים אקדמיים ועשורים של תיעוד שהוקדש ללמידה כיצד להתמקד באופן המיטבי.1 תוך שקראתי בעיון כל מחקר שיכולתי להניח עליו את ידי הלכה תיקיית ה"מיקוד" על המחשב שלי ותפחה. צברתי עשרות אלפי מילים של הערות, והתחלתי לבודד מהן את הלקחים המעשיים והטקטיים ביותר. התחלתי לדבר עם חוקרי הקשב ותשומת הלב המובילים בעולם כדי לרדת לחקר השאלה מדוע דעתנו מוסחת בקלות כה רבה, ולגלות כיצד אנחנו יכולים להביא את התודעה העיקשת שלנו להתמקד בעולם של הסחות הדעת. והתחלתי לערוך ניסויים בנושא הזה בעצמי, לראות אם אוכל באמת להגיע לכדי שליטה ביכולת ההתמקדות שלי.

מה שגיליתי שינה לחלוטין לא רק את האופן שאני עובד, אלא גם את האופן שאני חי את חיי. התחלתי לראות מיקוד לא רק כתורם לפרודוקטיביות שלי, אלא גם כגורם מרכזי ברווחתי הכוללת. באופן מפתיע, למדתי שאחד הגורמים הטובים ביותר לפיתוח היצירתיות והיצרניות שלי היה ללמוד כיצד לצאת ממיקוד. כששמתי לב לשום דבר באופן מיוחד ונתתי לתודעה שלי לנדוד — כמו שעשיתי בדרכי למסעדה בקינגסטון — גיליתי שאני יוצר חיבורים טובים יותר בין רעיונות, ועולה על רעיונות חדשים.

מצאתי גם שאנחנו חווים כיום הסחות דעת רבות יותר מכפי שחווינו בכל תולדות האנושות. מחקרים מראים שאנחנו יכולים לעבוד בסך הכול ארבעים שניות בממוצע מול המחשב לפני שאנחנו גולשים להסחת דעת או הפרעה כזאת או אחרת. (מיותר לומר שאנחנו עושים את מיטב העבודה שלנו כשאנחנו מקדישים למטלה הרבה יותר מארבעים שניות.) עברתי מראיית ריבוי מטלות כמגבר עבודה ממריץ ומעורר לראיית הדבר כמלכודת של הפרעות בלתי פוסקות. כשאתה מנסה לעסוק במטלות רבות יותר בו־זמנית אתה מונע מעצמך להשלים מטלה משמעותית אחת כלשהי. והתחלתי לגלות שבהתמקדות עמוקה בדבר חשוב אחד בזמן נתון — מה שאני קורא מיקוד מועצם — אתה הופך לגרסה הפרודוקטיבית ביותר של עצמך.

מעל לכל דבר אחר התחלתי לראות תשומת לב כמרכיב החשוב ביותר שאפשר להוסיף על מנת שתוכל להיות יצרני, יצירתי ומאושר יותר — בעבודה ובבית. כשאתה משקיע את תשומת ליבך המוגבלת באופן מושכל ומכוון, אתה מתמקד עמוק יותר וחושב בהיר יותר. זאת מיומנות חיונית בעולם של ימינו, כשאנחנו מוצאים את עצמנו לעיתים כה קרובות בסביבות מסיחות דעת, עוסקים בעבודה שדורשת ריכוז שכלי.

הספר הזה לוקח אותך לסיור מודרך דרך החקירה שלי בנושא המיקוד. אשתף לא רק בדברים המרתקים שלמדתי, אלא גם כיצד לעשות ברעיונות האלה שימוש בחייך (ערכתי מבחן שטח מעשי לכל אחד מהם). מחקרי פרודוקטיביות הם דבר נהדר — אך חסרי כל תועלת אם אינך מיישם אותם בפועל. במובן הזה, אני רואה את כוחו של מיקוד כסוג של ספר "עזרה עצמית מדעית"; ספר שמתעמק במחקר המדעי המרתק בנושא המיקוד, אך גם מגשר בין התובנות האלה לחייך היומיומיים, לבחון דרכים שבהן תוכל לנהל בצורה טובה יותר את תשומת הלב שלך על מנת להיות יצרני ויצירתי יותר. הרעיונות האלה כבר שינו את חייו של אדם אחד (עבדך הנאמן), ואני יודע שהם יכולים לשנות גם את חייך שלך. על פני השטח, התוצאות יכולות להיראות קצת כמו מעשי להטים, אבל קסם חדל להיות קסם ברגע שאתה יודע איך זה פועל.

1 לקרוא מחקר מדעי מתחילתו ועד סופו זאת משימה שקל יותר לומר מאשר לעשות — אך בת ביצוע כשאתה מגלה עניין אמיתי בנושא. מעניין בהקשר זה שמחקרים מלמדים שמה שמאפשר לך להתמקד כשאתה קורא אינו מידת המורכבות של המאמר או המחקר, אלא מידת ההתעניינות שלך במה שאתה קורא.