כיכר העיר 4

מסע בדף היומי סיגלית אור

לפני כשנה התחלתי מסע בן כשבע וחצי שנים – מסע הדף היומי בתלמוד. כבר אי־אלו שנים שאני משתעשעת ברעיון להצטרף למסע הזה, נמשכת ונרתעת חליפות. החומר מאתגר: מסובך מבחינה לוגית, נע בקלילות בין ארמית לעברית, עם נגיעות של יוונית ופרסית, לעיתים מתיש בפרטים, לעיתים אנכרוניסטי להבהיל, או מקומם בתפיסותיו. אבל, מצד שני, זו הזדמנות לעבור, ולו ברפרוף, על פני כל החיבור העצום הזה שהתאהבתי בלימודו לפני שנים; לפגוש שוב סוגיות שעמן התיידדתי זה מכבר, ולהכיר חדשות. בחנוכה תש"פ לקחתי נשימה עמוקה וקפצתי למים יחד עם עוד רבבות יהודיות ויהודים ברחבי העולם.

אז מהו הדף היומי? ב־1926 הכריז הרב מאיר שפירא מלובלין על יוזמה חדשה, שעל פיה בכל רחבי העולם היהודי ילמדו על פי הסדר את כל דפי התלמוד הבבלי (2,711 דפים), כאשר בכל יום לומדים כולם את אותו הדף. מאז כבר הושלם מחזור הלימוד 13 פעמים, ובחנוכה תש"פ החל מחזור נוסף. היוזמה תפסה תאוצה עצומה בשנים האחרונות, ולרשות הלומדים עומדים אמצעי עזר מגוונים: אתרי אינטרנט, ספרי עזר, שיעורים יומיים מוקלטים או חיים, קבוצות ווטסאפ, קבוצות פייסבוק... השמים הם הגבול.

במחזורים הראשונים למדו רק גברים, אך מהפכת לימוד התורה לנשים בשנים האחרונות הצמיחה דור של תלמידות חכמים שיכולות ללמוד אף הן. וההצטרפות של תלמידות החכמים דרבנה גם נשים מן השורה לנסות. אחד הגורמים שחיזקו אותי בהחלטה להתחיל ללמוד היה אירוע הסיום של המחזור הקודם שהפיקו בארגון "הדרן" (ארגון המשמיע "קול נשי בשיח התלמודי"). בכנס עצום ומרגש, שנערך בבנייני האומה, עלו לבמה נציגות של קבוצות נשים לומדות מרחבי הארץ וגם מהעולם ואמרו יחד את טקסט הסיום. המנחה התקשתה להתגבר על תשואות הקהל, בתוכו נערות וצעירות רבות, שעודדו את חברותיהן והתרגשו מגודל המעמד. הדור הזה עוד מתפעם מהחידוש שבלימוד תלמוד של נשים; בדורות הבאים אולי יהפוך הדבר לשיגרה מבורכת.

יש במפעל הזה עוצמה שקשה להסבירה, אבל אנסה. ראשית, אני מתפעמת מהעובדה שכל הלומדים ממש "על אותו הדף" – פשוטו כמשמעו. אנשים שאני פוגשת בהקשרים שונים זורקים מדי פעם איזו הערה בקריצה המתייחסת לדף של היום, ונוצר קשר מיידי. אני מחליפה קיטורים על מסכת עירובין עם החברותא הזומית שלי מבוסטון, הקולגה מירושלים והחברה מהלימודים. וכולנו נפגשים שוב ושוב, יום־יום, דרך הדף.

גבולות הדפים שרירותיים, תוצר לוואי של החלטותיהם מלפניכ־500 שנה של המדפיסים בדפוס ונציה, שסידרו את התלמוד לדפוס כפי שהוא מסודר עד היום הזה. לעיתים רחוקות בלבד מסתיים עניין מסוים בגבול הדף, ולרוב הוא נמשך גם אל הדף הבא, ואף לכמה דפים. כך נוצרת תחושה של רצף מתמשך, שהלומדים קופצים כל יום אל קטע מתוכו. פעמים רבות קשה להחזיק את מבט העל בשיטת הלימוד המקוטעת הזו, ולזכור את ההקשר. ישנו תסכול הנובע מהחלקיות ולפעמים מהשטחיות של הלימוד – אך מי שמוכן להרפות מהשאיפה להבנה שלמה ומעמיקה, מתרגל לתחושה של ידיעה חלקית ומוגבלת. מתרגל ומקבל. מה שלא מובן ונרכש במחזור הזה, ייתפס טוב יותר בסיבוב הבא.

מעל לכול, ישנה המחויבות להתמדה ולקביעות, ולתדירות הגבוהה. לא פעם בשבוע, לא בראשי חודשים, לא לקראת חגים; הלימוד מתבצע יום־יום, בתקופות של לחץ בעבודה, בימים של מחלה, גם אם הדף משעמם, קשה או עמוס. בהמלצת חברה, אני משתדלת לצבור לימוד של כמה דפים לפני זמנם, אבל יש המקפידים ללמוד כל דף ביומו, ויש המצויים בפיגור תמידי, במירוץ להדביק את החבורה.

בתחילת הדרך החלטתי לחַשֵׁק את עצמי, שלא אסוג ברגע של חולשה: פרסמתי על קיר הפייסבוק שלי התחייבות להעלות בכל יום פוסט ובו משהו מתוך הדף של היום. חשבתי שזה יעזור לעמוד בקצב, ולו רק כדי שאעמוד בהבטחה. ביני לביני רציתי שהפוסטים הללו ייתנו טעימה ממה שיש בתלמוד גם למי שלא למדו ממנו מעולם, שלא יהיו מיועדים רק ליודעי ח"ן של מעגל פנימי בקודים הידועים לו בלבד. רציתי לבדוק עבור עצמי ועם אחרים אם אפשר שבטקסט העתיק הזה יש מספיק חומר המדבר גם לקשת רחבה של ישראלים, ולא הייתי בטוחה כלל שהניסוי הזה יצליח. הוותיקים הזהירו שהסיכוי קלוש: "מילא, מסכת ברכות שפותחים בה, העוסקת בשאלות פילוסופיות ותאולוגיות – שם זו לא חוכמה. חכי חכי, כשתגיעי לעירובין, הטוחנת עד דק פרטי־פרטים יבשים של שיתופי מבואות ועירובי חצרות!" אבל עד כה נמצאו תמיד עניינים להעלותם: מעשי חכמים, דילמות המהדהדות גם בעולם המודרני, מטבעות לשון והערות משעשעות, פרטי ריאליה, פתגמים עממיים עסיסיים, הסתכלויות על מבנה הדיונים ופירושים מעניינים של רש"י, שטיינזלץ ובעלי התוספות. כדי לשכנע את האלגוריתם של פייסבוק להגביר את התפוצה, הקפדתי מן ההתחלה להעלות גם תמונה יחד עם כל פוסט, ובלי להתכוון נוצר כך מעין מדרש נוסף על הטקסט, הסתכלות מכיוון אחר.

וסביב חלק מהפוסטים התפתח שיח ער, שאותו ניהלו אנשים שלעולם לא היו נפגשים בבית־מדרש קונבנציונלי: חבריי מעולמות ההייטק וההתחדשות היהודית, רבות ורבנים מכל הזרמים, כיפות שחורות, סרוגות, גדולות וקטנות, שקופות ובלי; בני משפחה ושכנים קרובים ורחוקים, מן הקיבוץ והיישוב והעיר, מכל קצוות הארץ ומתקופות שונות בחיי. שואלים, עונים, מתווכחים, מתקוממים, דוחים בתוקף, מתפעלים, מציעים קישורים שלא העליתי בדעתי ומסבירים עניינים שלא הבנתי. והכול במינוני הפייסבוק – קטן, קצר, לא מחייב, א־סנכרוני, ובכל זאת בעל משמעות. המפגשים שהזדמנו על הקיר היו מפתיעים ושונים: בן דודי מהחוגים החרד"ליים דן עם חברתי הרבה הקונסרבטיבית, שמרנים וליברלים הגיבו לקטע המחפצן נשים, דתיים וחילונים שוחחו על אידאל ההתקדשות ללימוד התורה. בתוך גוב האריות של הרשת החברתית, המעודדת אנשים להתלהם ולהקצין, התנהלו דיונים תרבותיים להפליא על סוגיות עקרוניות שעלו מן הטקסט הקדום אך נכחו במציאות חיינו.

אנשים שאני פוגשת מספרים לי שהפרויקט הזה נוגע בהם. חברה התקשרה לבקש שארחיב קצת יותר על הביוגרפיות של החכמים ששמם עולה, במקום שזה רלוונטי. בת משפחה הציעה לשנות את סדר הדברים, ובמקום להתחיל בקטע מן התלמוד ואז לקשרו לענייני דיומא, לפתוח דווקא בחיבור האישי. קולגה סיפרה שפיתחה מנהג – ללמוד את הדף ולנחש במה אתמקד לפני שהיא מסתכלת לבדוק אם צדקה. ואחֵר העלה רעיון שנבע מן הפוסט, ובעקבות הדיון שלח שאילתה לארכאולוג שהכיר כדי שיפסוק בסוגיה.

הנה, למשל, דוגמה לדיון שנבע ממשפט קצר במסכת פסחים, דף מ ע"ב. הסוגיה עוסקת בגדרות שגודרים סביב האיסורים, ומצטטת פתגם – "'לך, לך', אומרים לנזיר, 'סביב סביב – לכרם אל תקרב'". בפוסט שהעליתי ליוויתי את הפתגם בשאלות: כאשר אדם מקבל על עצמו להתנזר ממשהו, מהי האסטרטגיה המועדפת: להימנע מלהיחשף לדבר, או אדרבה, להיחשף כדי לאמֵן את כוח האיפוק? כשאדם בדיאטה, האם כדאי שלא יחזיק בבית שוקולד, או שאדרבה יחזיק, ויפתח את היכולת לעצור בעצמו?

לעולם איני יודעת אילו פוסטים יעוררו עניין ואילו ייענו בשתיקה. כאן הצטברו התגובות מיד, לכיוונים שונים: שכן שאביו אובחן לאחרונה כחולה סוכרת הזמין את עצמו לקפה כדי לשוחח על האסטרטגיה הנכונה לסייע לאביו להימנע מאכילת מאכלים שיזיקו לו; תלמידה בוגרת, חברה מהטיולים בשביל ישראל וקולגה מ"נשים עושות שלום" (קונסרבטיבית, אורתודוקסית וחילונית, בהתאמה) המליצו כולן מניסיון אישי על שיטת ההתנזרות; המחותן שלי טען שזה עניין אינדיבידואלי, והצביע על כך שנדר הנזירות בעצמו הוא לרוב תגובה לכֶשל של המתנזר בעמידה בפיתוי; וכמה נשים הציעו קריאה אלטרנטיבית של הפתגם – לא המלצה לנזיר להקיף את הכרם כדי להתרחק מן הפיתוי, אלא להפך – הצעה להסתובב סחור־סחור בקרבת הענבים המפתים, כדי להתרגל למראה המגרה ולאמן את שריר ההתאפקות. לא הגענו למסקנות, ואפילו לא סיכמתי את הכיוונים שעלו. אך למשך כמה שעות באותו יום עסקו המשתתפים בדיון בשאלת ההתנזרות וההתאפקות מזוויות שונות, חלקו חוויות אישיות, פירשו את הטקסט לכאן ולכאן וקישרו אותו לחייהם האישיים. ומלבד השותפים הפעילים בדיון, היו עדים גם קוראים נוספים – חלקם העידו על ביקורם בסוגיה באמצעות סימון "לייק", וחלקם נותרו סמויים מן העניין. בית־מדרש בזעיר אנפין.

מחזור הלימוד הנוכחי החל מעט לפני פרוץ משבר הקורונה, ובדיעבד אני אסירת תודה שעמד לרשותי העוגן הזה בתקופה הכאוטית שאנו חווים. מסביב סגרים, בידוד, משבר פוליטי ומנהיגותי מייאש ומתסכל, מבול של חדשות מבהילות מרחבי תבל. העולם מצטמצם והולך אל ד' אמות של מחשב על שולחן עבודה, מחובר אל העולם דרך צינור האינטרנט. לימוד הדף היומי היה לעוגן בודד של יציבות ושגרה, כשכל שאר העוגנים נשלפים ונסחפים בסערה.

במסע בן שבע וחצי השנים יש גם תחנות ביניים – סיומי מסכתות, שבהם חוגגים השלמה של עוד מִקטע משמעותי בדרך. בין סגר לסגר הזמנתי לחצר ביתי קבוצה של שכנות חברות, לחגוג איתי את סיום מסכת שבת (156 דפים – יותר מחמישה חודשים!). חלקן עקבו אחרי הפוסטים בזמן אמת; חלקן שמעו ממני מדי פעם על המסע; שמחתי בכל מי שהייתה איתי, בטקס המוזר־משהו המתרחש בסיום מסכת – גם אלו שהסתכלו על הנעשה בעין אנתרופולוגית. ישבנו בריחוק זו מזו, למדנו יחד את השורות האחרונות של המסכת, וחברותיי היו עדות לטקסט הסיום שקראתי, בקול רועד, בפעם הראשונה. פתחנו שמפניה והרמנו כוסית לכבוד הלימוד, והמסע, והחיבור למסורת העתיקה.

אך הסיום היה רגע נדיר של מפגש פיזי, שמיד לאחריו חזרתי אל הלימוד המתוּוך דרך המסך. המעבר אל המרחב הווירטואלי פתח עושר עצום של עזרים טכנולוגיים: אני משתדלת להשתתף באופן קבוע בשיעור זום שאותו מלמדים בסבב פרופסורים לתלמוד ורבות ורבנים מזרמים שונים, בקבוצת "ענן כבודך"; מאזינה בלילה לשיעורי הבזק של הרב אורי בריליאנט ("הדף היומי בעשר דקות"); נהנית ממאמרים מלומדים שמעלים חוקרים לקבוצת הפייסבוק "יומי", ומן המֵמים שיוצרים חברי "ממים על הדף היומי". אני מוקפת ותמוכה בכל כך הרבה אוצרות שתורמים אנשים למען קהילת הלומדים. והלימוד המקוון יוצר אפשרויות למפגשים על־זרמיים, שהרי בריבועי הזום אין רואים בהכרח אם פלוני חובש כיפה, ואם אלמונית לובשת חצאית. הכניסה אל בית־המדרש הווירטואלי נעשית בלחיצת עכבר, והשערים פתוחים לרווחה.

זו אינה קהילה במובן הפשוט של המילה – אין שום מנגנון המאחד את חבריה מלבד הקצב האחיד של הלימוד. אך אנו חולקים עניין אינטלקטואלי משותף, זיכרונות, חוויה רגשית, מחויבות ללימוד ורגעי שיא. הלכנו יחד כברת דרך, ועוד נכונה לנו דרך ארוכה יחדיו. הרגליים המהוססות כבר צוברות קצת ביטחון, המשימה כבר נראית קצת פחות בלתי אפשרית, והחברותא, גם אם וירטואלית, מחזקת וממלאת.

מקורות

פלורליזם. מיכל, צפי, משואה

https://www.facebook.com/sigalitur/posts/10159229771334994

 

לחפש בנרות. שרגא, צפי, גולן ברק, חיים גלעדי (הקשר אישי, פוליטי, פשט ודרש...)

https://www.facebook.com/sigalitur/posts/10159203326024994

 

במה משמחו. אפרת, לילה וסיד, דני מלר, גיל נתיב, יעל זילברמן

https://www.facebook.com/sigalitur/posts/10159377894469994

 

כללים בלי יוצאים מן הכלל. קישור אישי לחזרה של רותם, תמונה של שבלונה ערבית. איתן עומר, גלית ביתן

https://www.facebook.com/sigalitur/posts/10159277835334994

 

עכבר מכניס לחם אחרי ניקוי פסח. ברוך, מיכל, יעל, דני מלר, משה לביא, רחלי ותרצה קלמן

https://www.facebook.com/sigalitur/posts/10159209801024994

 

Flow (לימוד תורה בזמן בדיקת חמץ). משואה, דניאל, מיכל, צבי שטרן, אילה דקל, עליזה רענן, ידידה

https://www.facebook.com/sigalitur/posts/10159194969629994

 

קצצו ידיו של כוהן גדול. דיון על עריכה, שוחד, ברבריות. גלית ביתן, צביקה לקח, איציק וולף ויעל לדרר שחק

https://www.facebook.com/sigalitur/posts/10159329827449994

[1] הרבה ד"ר סיגלית אור היא בוגרת בית־המדרש לרבנות ישראלית ובעלת תואר דוקטור בתלמוד מאוניברסיטת ת"א. סיגלית היא רכזת־שותפה של תנועת הרבנות הישראלית, והיא מלמדת ומנחה ברחבי הגליל. [חזרה] [2] https://hadran.org.il/he. [חזרה] [3] https://www.facebook.com/groups/293239328388507. [חזרה] [4] https://www.sinai.org.il. [חזרה] [5] https://www.facebook.com/groups/1778041112485689. [חזרה] [6] https://www.facebook.com/groups/256337422319297. [חזרה]