כך הנהגנו

מבוא ספר זה נולד מתוך העניין שיש לי במנהיגים, במנהיגות, באנשים שבוחרים ללכת אחרי מנהיגים, ובאלה שבוחרים ללכת בדיוק בכיוון ההפוך. לאחר יותר מ־3,000 שנות היסטוריה יהודית, לא היה לי קשה למצוא דוגמאות למנהיגים ולמנהיגות מסוגים ומסגנונות שונים בקרב העם היהודי. בכל אחד מהם מצאתי — למרבה ההפתעה — מוטיבים שקיימים במנהיגים של היום, מה שאומר שאנחנו לא שונים בהרבה מהמקור הקדום שלנו, כל כמה שאנחנו חושבים שאנחנו מתקדמים ממנו. ספר אחד, מנהיגים שונים, אבל הבסיס משותף — ישראל בעת הקדומה. כדי לספר את הסיפור של כל אחד מהם, נעזרתי בתחומים שונים של מדעי הניהול. כדי לפשט, היה לי חשוב לכתוב את הדברים בשפה פשוטה וברורה, ובעיקר — לאתר נקודות שטרם נתנו להן ביטוי מספק עד היום. בפרק הראשון בחרתי להתמקד בדוד המלך, ובעיקר במעשהו המפורסם בבת שבע. אם עליי לבחור תכונה אחת מתוך סט התכונות של הדמות המרתקת הזו, זו תהיה הכריזמה. דוד הכריזמטי סולל את דרכו לאט ובהתמדה, מהרגע שבו עלה על הבמה ועד שנמשח למלך על ישראל ויהודה. הכריזמה שלו משתלבת היטב במעשהו בבת שבע, וברזולוציה מאובחנת ומדוקדקת אנחנו מבינים עד כמה התכונה שהפכה אותו למנהיג נערץ, היא התכונה שגם הכשילה אותו. הפרק השני עוסק בשלוש נשים שגילו והפעילו את מנהיגותן, בעידן שבו האישה נדחקה בדרך כלל לחלקה האחורי של הבמה: מרים, הקודקוד הנשי במשולש ההנהגה של העם בנדודיו במדבר, לצד אחיה משה ואהרן. דבורה, השופטת והמנהיגה הבולטת של מספר שבטים מישראל, שהובילה לניצחון גדול על סיסרא וצבאו. אסתר, שעקב נסיבות קשות נתגלה בה לפתע כישרון למנהיגות (שהיה כנראה טמון בה קודם), ולאחר מכן אף ידעה להנציח את הסיפור המהפכני שבו כיכבה, בכך שהתעקשה שמגילתה תוכנס אל התנ״ך. הפרק השלישי עוסק בחשמונאים המקימים ממלכה. סיפור הקמתה של “ממלכת ישראל השנייה״ ממחיש יפה סגנון מנהיגות שמתנער מהכיבוש היווני, ומקים במקומו ישות עצמאית שמאפשרת חיים דתיים חופשיים לעם היושב בציון. החשמונאים הרחיבו את גבולות הממלכה ופיתחו מאוד את כלכלתה. אולם בהמשך הדרך החזון התעמעם, הדרך אבדה ואליה חדרו כוחות זרים אך צפויים כמו התנשאות, פירוד וחוסר שוויון, ולנוכח אלה הסוף ידוע. הפרק הרביעי של הספר עוסק בשמעון בר כוכבא, ובוחן את מנהיגותו ואת הדרכים שבהן ניהל את המרד הקרוי על שמו. בדומה לחשמונאים הציב בר כוכבא חזון לסילוק הכובש הזר (הרומאים בתקופתו), ולהקמתה של ישות יהודית עצמאית בארץ ישראל. הוא הכין היטב את המרד שזכה להצלחה מסחררת בתחילת הדרך, עד הדיכוי האכזרי כשלוש שנים לאחר מכן. כאן התמקדתי בסגנון המנהיגות והניהול האזרחי של שמעון בר כוכבא, בעיקר בממצאים הרבים שמספרים לנו כיצד ניהלו היהודים חיים בשטחים המשוחררים, ובהם מטבעות עצמאיים, תעודות, כתוֹבוֹת ועוד. הפרק החמישי עוסק במנהיגותם של חז״ל במאה הראשונה לספירה, כשניסו לייסד מחדש את היהדות לאחר החורבן. הפולחן במקדש והעלייה לרגל אליו, שהיו הביטוי העיקרי לחיים הדתיים, פסקו וצריך היה למצוא להם חלופות. מטבע הדברים, התעוררו ביניהם מחלוקות מעוררות מחשבה ואתגר, אך בסופו של דבר הם קבעו מדיניות הלכתית אחידה שהייתה מקובלת על כולם. נבחן זאת תוך התמקדות בסוגיה ידועה ופופולרית — “תנורו של עכנאי״, שזכתה לאינספור שעות של פלפול, דרשות, שיעורים והרצאות במוסדות דתיים, מכינות קדם צבאיות (גם חילוניות) וישיבות. במקרה הזה נגלה כיצד ההכרעה שהתקבלה וההלכה שנקבעה, גרמה לקרע בין החכמים והמחלוקת מצטיירת ככישלון מנהיגותי. הפרק השישי והאחרון של הספר בוחן את מנהיגותם של חז״ל על פי התייחסותם לתופעה ייחודית לעת העתיקה: השימוש במטבעות כאמצעי להנצחת המעמד העליון, באמצעות טביעת דיוקנם של שליטים לצד עיטורים וסמלים שונים. תוך שהם רומזים על דעתם להנצחה המעמדית, עושים חז״ל שימוש במטבעות כדימוי שנועד לבטא בבירור מסרים והלכות אותם ביקשו להטמיע בחיי היום יום של החברה היהודית. אני מקווה שתיהנו מקריאת הספר, כמו שנהניתי אני לכתוב אותו. אני מקווה גם שנלמד מהתכונות החיוביות של המנהיגים שלנו מהעבר הרחוק ושלא נחזור על שגיאותיהם, ובעיקר — שנמשיך לבנות עוד ועוד קומות יציבות וחזקות בבניין הנצחי שלנו, כאן בארץ ישראל.