כלא המשאלות

מכת ימין ישירה, שחלפה ליד אוזנו השמאלית של דויד "המחסל" מארס, טלטלה אותו מבהייתו והוא הגיב כברק בקומבינציה של חבטת שמאל ישירה לבטנו של "עיני־דם" ומהלומת מגל ימינית היישר ללסתו. החבטה התיזה אשד של טיפות מלוחות חמוצות מכפפת האגרוף ומפרצופו הנרתע של עיני־דם. לזכותו יֵאמר שכוח העמידה שלו היה מדהים, מהירות התאוששותו לא תיאמן, ואת חבטת ההמשך של מארס, מכת מגל שמאלית, כבר בלם בחומת כפפותיו.

מארס רקד סביב יריבו, שומט את ידו השמאלית למותניו, מגביה את ימינו לכסות על הלסת, מניע את גופו בתנועות גמישות וקלות ימינה ושמאלה, מרקיד את הפומפונים הירוקים על נעלי הספורט השחורות שלו, שהתנחשלו בחינניות כפומפונים של מעודדות במשחק הפוטבול. עיני־דם הגיב במהירות לפתח שיצר מארס באגף השמאלי, שולח לשם מכת שמאל ישרה, ג'אב עוקצני שלווה בקרס ימיני אדיר. מארס חייך בבוז, חושף את מגן השיניים הסגול, חומק משתי החבטות בתנועה מעגלית אחורנית כרקדן בלט. עד שהשלים את התנועה הסיבובית ונכנס לעמדת התקפה חזר היריב לתנוחת הגנה וכיסה את פרצופו האטום מהבעה בשתי כפפותיו. מארס שלח שתי שמאליות מהירות אחת אחרי השנייה לבין הכפפות כדי לפרוץ את ההגנה, וברגע שהבחין שהלה ממשיך להתחפר בכפפותיו, צעד קדימה בזריזות ושלח ימנית ארוכה לתוך הבטן שנחשפה בין המרפקים. עיני־דם הוטח על אחוריו ונעצר בחבלי הזירה. השופט נחפז להיכנס בינו לבין מארס, שנפנף באגרופיו מול פרצופו של יריבו, מצביע לכיוון הפינה של מארס – לך לשם.

ידעתי שאין זה נוק־אאוט, ובכל זאת טיפסתי על החבלים, הרמתי את ידי לאות ניצחון, מחייך מאוזן עד אוזן, מכה על חזי באגרוף ימין בתנועות קצובות לשאגות הקהל: "מארס, מארס, מארס", קריאות משלהבות ומתוקות, שהרטיטו את כל כולי בגל של עונג אלוהי, צף בתוך ענן חלומי ורוד – מלך הגברים! הרקדתי את שרירי החזה, הבלטתי את שרירי הזרועות, והנעתי את מותניי קדימה ואחורה. "מארס, מארס, מארס." התהלכתי בזירה כטווס, כאליל יווני, יפה וחטוב ממנו. בשורה השנייה הבחנתי בשתי יפהפיות הצורחות במלוא גרונן, מפריחות אלי אלפי נשיקות. אלוהים, מה יכול להיות נפלא מזה. ובעודי מרעיף עליהן אלומות של נשיקות, מניע את ירכיי במעגלים ונוהם כגורילה מלכותית, הבחנתי שהבעת פניהן משתנה לפחד. ידעתי, עיני־דם שועט אלי להלום בי נוק־אאוט סופי מהצד. כופפתי את ברכי ובתנועת הנפה נהדרת, כשל אלוף התעמלות על קורה, התעופפתי אחורנית, מתהפך באוויר מעל ראשו של עיני־דם, ונוחת על רגליי בגמישות של חתול בר. וכשהיריב נסב, ניתרתי קדימה שולח מכת מגל מהממת שבאה מכל גופי, מכפות הרגלים ועד לכפפה השחורה, היישר לתוך פרצופו, חבטה מלאה, שזרקה אחורנית את ראשו והעיפה את גופו אל העמוד הפינתי של הזירה, נופל על צדו, מגן השיניים ניתז מפיו, ודם פורץ מחתך שנפער בגבתו, מורח את מסכת פרצופו החתומה מהבעה ומכתים אותה בצבע עיניו – הצבע האדום.

השופט קפץ בין מארס לבין עיני־דם והחל לספור בקול רם; כשהגיע לשבע, שניות לפני הצהרת הניצחון בנוק־אאוט, צלצל הגונג להפסקה, למנוחת דקה. כמה חבל חשב שימון המאמן של מארס על שהסכים לדרישת המאמן של עיני־דם להסיר את כלל האגרוף שצלצול אינו יכול להפסיק את ספירת הנוק־אאוט. חישובי זהירות לא תמיד משתלמים.

המאמנים של עיני־דם גררו אותו לעבר פינתו והושיבו אותו על שרפרף קטן. ניקו את הדם במהירות, הפסיקו את זרימתו בעזרת תמיסת אדרנלין, מרחו את פניו בווזלין כדי שכפפות היריב יחליקו על הפרצוף ולא יקרעו את העור, השיבו אוויר לריאותיו בנפנוף מגבת, זרזפו לפיו מים שיירק לדלי, והספיקו גם להזהיר אותו מפני המלכודת באגף השמאלי שהניח מארס, ומפני נטייתו להוריד את יד ימין כשהוא חובט בשמאל. אין מה להגיד, הם היו ענייניים ומקצועיים לחלוטין.

בהפסקה לא ישב מארס על השרפרף בפינתו. הוא הסתובב בזירה מניף את ידיו מעלה, מתענג על קריאות הקהל "מארס, מארס", ועושה להם תנועות הבו עוד, השמיעו עוד, והקהל צרח וצווח. שולי היפהפייה, בביקיני החושף את חמודות גופה הנהדר, מגבירה את צרחות הקהל עד טירוף, נכנסה בין החבלים לזירה מניפה מעל ראשה את כרזת הסיבוב הבא. כשעברה ליד מארס, חבט זה קלות על אחוריה הגמישים בגב הכפפה. היא נעצרה, מחליפה מבטים עם המתאגרף הצעיר הקורץ לה ומעלה חיוך מתחת לשפמו הדק כשל סרסור. תאווה לעיניים. פתח לה רווח בין חבלי הזירה ולחש, "מותק, חכי לי אחרי שאגמור עם האידיוט הזה." הפנתה את ראשה ובעודה עוברת בכפיפה בין החבלים לחשה, "בסדר מארס, אבל היזהר ממנו. אל תזלזל, הוא מאוד מאוד מסוכן." הוא צחק, וכשעמד לענות בהתרברבות משך אותו שימון בזרועו והושיבו בכוח על השרפרף. "מה אתה חושב שאתה עושה," לחש שימון בחמה כבושה, "מה אתה? אידיוט, או מה? עכשיו אתה מתחרמן לי על השולי הזאת, מטומטם!" הוא התחיל לטפל במארס במהירות, אף על פי שהמערכה עד כה לא עייפה את המאגרף – הוא היה בכושר מעולה.

עיני־דם, גבר העשוי מקשה אחת של שרירים, גוש פלדה, ראשו הכבד נעוץ ישירות על כתפיו הרחבות, ישב בפינתו, נועץ ביריבו מבט יבש ואכזרי, ריק מרחמים, אדום ומקרין מוות. הגונג צלצל והוא קם ממקומו באטיות מחושבת, טומן את סנטרו בשקע כתפו השמאלית, מתקדם בצעד שמאל וסוגר ברגל ימין, ברכיו כפופות במקצת ויציבותו חזקה ונינוחה. מארס ניתר ממקומו, נוחת על כפות רגליו כקפיץ, מרקד סביב יריבו בקלילות ובגמישות.

כמה אהבתי לחוש את גמישותו החייתית של גופי ואת חוסנו. דרוך כקפיץ פלדה מחושל הבורק בכחלחלותו. כזה הייתי, מערכת שרירים רוטטת נטולת שומן, עור מתוח שזוף, נוצץ בסיכת זיעתי המתוקה המבליטה את שריריי החזקים, רוקד סביב עיני־דם, שולח בו שמאליות ישרות, קומבינציות מתפרצות של שמאל וימין, פעמים ישרות פעמים חבטות מגל או קרס.

עיני־דם אינן משנות את הבעתן החלולה. הבעתו האטומה כשל מסכת הפוקר המתוחה על פרצופו, אינה משתנה גם כאשר אגרופי מארס פורצים את הגנתו. הוא ממשיך להתקדם, שמאל וימין, שמאל וימין, מנסה ללכוד את יריבו בפינת הזירה, להיכנס מתחת לאגרופיו המהירים של מארס, לקצר את המרווח ולפתוח במתקפה מטווח קצר, אולם מארס הזריז מטעה אותו בתנועות גו מתפתלות, ומתחמק שוב ושוב, מטיח בו אגרופי בזק.

האיש אינו מתמוטט ומבטו אינו מסגיר ייאוש. הוא מקרין מין החלטיות רצחנית, חולפת מחשבה מפחידה בלבו של מארס. אף על פי שכל הסיבובים נסתיימו עד כה בניצחוני ואני מוביל בבטחה, האיש ממשיך לספוג מהלומות ולהתקדם לעברי, מחפש את מתקפת הנוק־אאוט, במין עקשנות מאיימת, מטורפת, עיניו בוהקות בדם־מוות בחורי מסכת פניו האטומה. מבעית.

בפינת הזירה חומק מארס בחצי סיבוב מתחת לשתי מהלומות המחליקות מעל שער ראשו הרטוב, ואז, כדי להתגבר על הפחד הוא משפיל את יריבו ומשפשף את בוהן אצבעו לאורך ישבנו של עיני־דם מלמטה למעלה. אולי זה יוציאו משלוותו האין סופית. עיני־דם הסתובב במהירות במבע אטום, ואני בחוסר אכפתיות מופגנת, חומק משדה הראייה של השופט ומכניס לו סטירה קלילה בגב הכפפה. אבל עיני־דם ממשיך להתקדם. מכונת הרג.

הקהל התפוצץ מצחוק ושאג "מארס, מארס", ושתי היפהפיות שלי שלחו אלי מטר של נשיקות. נשקתי את כף הכפפה ונשפתי אליהן נשיקה. כמה שזה נפלא. עבור רגעים נפלאים כאלה כדאי לחיות. הפנים היפהפיות שלי, הגוף הנהדר שלי, כמה שאני אוהב אותו, הרגליים הארוכות האלה, השריריות האלה, הישבן הקטן והמוצק שלי, האם אינו שווה תהילת עולם? האינו זוהר ומהולל כגופו של קסיוס מרסלוס קלי האלוהי, המרקד על הזירה כפרפר ועוקץ את יריביו כדבורה? הבטן השטוחה המרוצפת במלבנים של שרירים, החזה הרחב והמוצק הזה שנע בקלילות כזו על מותניי הצרים, והזרועות, הזרועות הנהדרות הקשוחות הללו, שמתנועעות כנחשי מדוזה, פורצות כברקי זאוס האל ופוגעות כהרף עין. הגוף המופלא הזה, שנע כברדלס, מרקד כפנתר, חומק ממטח האגרופים של עיני־דם החלולות, בריקוד הקרב היפה והגברי הזה. פה על הזירה הזו, לפני כל הקהל הזה, אני מריח את ניחוח ההערצה שלו אלַי, אלַי, אֶל מארס אֵל המלחמות, גדול המתאגרפים.

"מה אתה חושב שאתה עושה, אידיוט קטן, טיפש ופתטי." סינן שימון בין שיניו כשהוא מנגב את הזעה מפניו של מארס, ומורח עליהם וזלין. שימון הגדול, סמיון הרוסי שכולם קוראים לו שימון, גבר כבן ארבעים וחמש, חזק ונוקשה, שהיה בגיל שמונה עשרה אלוף מוסקבה במשקל חצי כבד, עלה לישראל בצעירותו ופתח בחיפה אורוות אגרוף "שימון הגדול". הוא מנפנף במגבת להשיב אוויר לריאותיו המתנשפות כמפוח של מארס, וממשיך ללחוש בארסיות על אוזנו האטומה, "כאן זה לא זירה לריקודי מתרוממים, מפגר אחד. כאן זה זירה של גלדיאטורים. אני רוצה לראות דם, נוק־אאוט, אתה מבין, נוק־אאוט. היו לך כמה הזדמנויות ואת כולם פספסת, רוקד מסביב כמו איזה הומו, מלהיב את הקהל כמו איזה זמרת מסוממת, מתחרמן לי על שולי הפרחה. שמע מה שאני אומר לך, אתה רוצה לדפוק את שולי, בי מיי גסט, אין שום בעיה, אבל לא עכשיו. אני רוצה שתעלה לסיבוב הבא עם רצח בעיניים, תחבוט בו עד שהכליות שלו יעופו מהתחת, הבנת? אתה לא עושה עליו שום רושם, חתיכת מפגר. האיש לא מתעייף ולא מתעצבן ומחפש אחריך לנוק־אאוט. הוא הוציא עליך חוזה, ואם לא תחסל אותו ראשון הוא יעיף לך את הראש מהכתפיים."

מארס לא הקשיב לו. קרץ לשולי שגמרה להסתובב עם הכרזה מעל הראש, וברגע שהתכופפה לצאת מהזירה בין החבלים, נשלחה ידו במהירות אל בין ירכיה. שימון נכנס בין שולי לבין מארס ותקע למתאגרף סטירה חפוזה. "אם לא תפסיק, אם לא תצא מזה עכשיו, הוא יחסל אותך. ואם תפסיד בקרב אתה יכול לשכוח מכל הכספים שדיברנו עליהם מקודם, חתיכת אידיוט. עם מי, קיבינימט, יש לי עסק כאן!"