כל המשלים

שְׁתֵּי חֲבִיּוֹת
מַשָּׂאִית יָצְאָה לַדֶּרֶך,
לֹא בָּרוּר מִנַּיִן,
נָשְׂאָה חָבִית אַחַת רֵיקָה
וְגַם חָבִית עִם יַיִן.
חָבִית הַיַּיִן הַכְּבֵדָה
עָמְדָה וְלֹא הִתְנוֹדְדָה
וְהַשְּׁנִיָּה – זוֹ הָרֵיקָה –
אֲפִלּוּ רֶגַע לֹא שָׁתְקָה.
הִטַּלְטְלָה,
הִתְגַּלְגְּלָה,
מִי לֹא שָׁמַע שָׁם אֶת קוֹלָהּ?
הִיא בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת הִרְעִישָׁה,
אֶת הָאָזְנַיִם הֶחֱרִישָׁה.
כְּשֶׁהַנֶּהָג מֵעֵת לְעֵת
אֶת קֶצֶב הַנְּסִיעָה הֵאֵט
הִיא עוֹד הִמְשִׁיכָה לְהַרְעִישׁ,
הִפְחִידָה אֶת עוֹבְרֵי הַכְּבִישׁ
וְכָל אֶחָד מִיָּד הִבִּיט,
מִכָּל פִּנָּה, מִכָּל זָוִית –
לְאָן אִם לֹא אֶל הֶחָבִית?
אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּתוֹר סִכּוּם
חָבִית רֵיקָה שֶׁאֵין בָּהּ כְּלוּם
הִרְעִישָׁה כָּך אֶת הַיְקוּם.
לִפְעָמִים אָדָם עִם עֵרֶך
שׁוֹתֵק לְאֹרֶך כָּל הַדֶּרֶך
דַּוְקָא הָאִישׁ אֲשֶׁר מַרְעִישׁ –
כְּמוֹ הֶחָבִית – הוּא חַנְטָרִישׁ.
כל משלי קרילוב בנוסח עברי מעודכן, פרי עטה של משוררת הילדים האהובה חגית בנזימן. נוסח זה משמר את טעמם המקורי של המשלים, יצירי רוחו של הקלאסיקן הרוסי הגדול שתובנותיו על נפש האדם והתנהלות המדינה עוברות מדור לדור, ועם זאת מנגיש אותם לקוראים העבריים בני זמננו, בזכות החריזה הקולחת, האבחנות החדות וההומור המפוכח, המדברים ללבות ילדים ומבוגרים כאחד.

על הסופר:

איוואן אנדרייביץ’ קרילוב (ברוסית: Иван Андреевич Крылов‏; 13 בפברואר 1769 – 21 בנובמבר‏ 1844) היה משורר, מחזאי, סופר אגדות עם וממשיל משלים רוסי.
קרילוב נולד במוסקבה, אך את מרבית שנותיו המוקדמות העביר בערים אורנבורג וטבר. אביו היה קצין צבא שנפטר בשנת 1779, בהיותו בן 10. אמו גידלה אותו לבדה, ועברה לסנקט פטרבורג כשהיה בן 14 בתקווה לזכות בקצבה ממשלתית. אימו של קרילוב נפטרה בהיותו בן 19.
בסנקט פטרבורג החל קרילוב לעבוד בשירות הממשלה, תוך שהוא כותב סיפורים, סאטירות ואופרות קומיות, אך התפטר לאחר מות אימו ב־1788. 5 שנים קודם לכן הוא הצליח למכור קומדיה שכתב למוכר ספרים, מה שעודד אותו לכתוב את המחזה הרציני “פילומלה” ולנסות לחדור לחוג הדרמטי של קניאז’ין. נסיונותיו להוציא לאור מגזין ספרותי סאטירי (שנקרא “פוצ’בה דוחוב”) נכשלו ברובם וגרמו לו התנגשויות עם הצנזורה, אך יחד עם מחזותיו הם העלו אותו לתודעה בחברה הגבוהה.
בין השנים 1797–1801 היה קרילוב בן חסותו של הנסיך סרגיי גליצין, ואף ליווה אותו כמזכיר רשמי בעת שזה התמנה למושל צבאי של ליבוניה (אזור דרומית לאסטוניה של ימינו). מעט ידוע לנו לגבי קורותיו בשנים שלאחר מכן, אך הדעה הרווחת היא שנע מעיר לעיר ועסק בעיקר במשחקי קלפים, אחריהם היה כרוך.
ב־1805 הוא החל לתרגם את משלי לה פונטיין הצרפתי, אך הגיע למסקנה כי ביכולתו לכתוב משלים טובים לא פחות. אוסף האגדות הראשון (23 במספר) מפרי עטו ראה אור ב־1809 וקנה לו הצלחה ותהילה, מ־1812 ועד 1841 הוא גם החזיק משרה בספרייה הציבורית המלכותית, שם הגיע עד לתפקיד ראש מחלקת הספרות הרוסית. הצאר אלכסנדר הראשון אף הבטיח לתמוך בו כספית אם יכתוב “כיאות”.
קרילוב נהנה מהערכה רבה עוד בימי חייו: האקדמיה הרוסית למדעים קיבלה אותו כחבר לשורותיה ב־1811 וזיכתה אותו במדליית זהב. ב־1838 נערך פסטיבל גדול בחסות הצאר לחגיגות היובל של קריירת הסופר שלו והוא זכה לקיצבה נדיבה.
עד למותו נמכרו כ־77,000 עותקים של קובצי האגדות שלו ברוסיה, וסגנונו מלא ההומור התחבב על קהל הקוראים. למרות שקרילוב התחיל כמתרגם ומחקה של איזופוס, מולייר, לה פונטיין ואחרים, הוא כתב גם אגדות מקוריות רבות שהושפעו מחיי הכפר של מולדתו.
משלי קרילוב תורגמו לעברית פעמים מספר, החל בתרגומו של משה בן דוד הכהן רייכרסון מסוף המאה התשע עשרה, תרגומו של חנניה רייכמן מ־1949 (עם איורים מאת נחום גוטמן).