כל התלמוד על רגל אחת

מבוא

לחיילי צה"ל יש פרופיל רפואי, ציון בין 21 ל־97, שמשקף את מידת יכולתו של החייל לשמש בתפקידים שונים. למה הציון המקסימלי הוא 97 ולא 100? האגדה האורבנית גורסת שזה בגלל שאין אדם מושלם.

הסבר דומה ניתן גם למספור דפי הגמרא. דפי הגמרא מסומנים באותיות: הדף הראשון הוא דף ב, הדף הבא ג, וכן הלאה. ולמה לא מתחילים בדף א? אולי יש כאן אמירה: אף אחד לא יכול להשלים את כל התורה. בגמרא יש 2,711 דפים, ולכל אחד מהם שני צדדים ("עמוד א" ו"עמוד ב"). זה לא מעט, וזו רק הגמרא עצמה. על הגמרא יש עשרות פירושים של הראשונים ועוד מאות של האחרונים (עוד נחזור למושגים האלה בהמשך, אבל תוכלו להשלים פערים בעזרת מילון המושגים בסוף הספר). הפתיחה בדף ב מזכירה לכל לומד שהוא אולי יסיים את המסכת, אבל בעצם, הוא אפילו לא התחיל.

זה הסבר יפה, אבל כנראה לא זו הסיבה שבגללה פתחו בדף ב. למעשה, המסכת נפתחת בדף א, שהוא דף השער, ודף שער לא נהוג למספר.

לימוד הגמרא הוא משימת חיים. אבל גם חיים שלמים מתחילים בהיכרות ראשונית. את ההיכרות נעשה בלימוד הדף הראשון, דף ב, של כל אחת מ־37 המסכתות של התלמוד הבבלי. נלמד את הדף, ודרך הלימוד ננסה להכיר את אופן העריכה של הגמרא, את דרכי הלימוד שלה, את הערכים שעומדים בבסיסה. מתוך הפרטים נגיע לעקרונות.

היכרות כזאת תתאים למי שלא למד גמרא מימיו, אבל גם למי שכבר סיים ללמוד אותה כמה פעמים וזו לו היכרות מחודשת. כי לא תקראו כאן רק על 37 דפים. השאיפה היא להבין את מה שעומד מאחוריהם. מדף אחד לתלמוד כולו.

למה דווקא הדף הראשון? התשובה הבסיסית היא "ככה". צריך מסגרת, אז בחרנו את דף ב. באותה מידה יכולנו לכתוב על דף יג או דף מז. אבל יש תשובה נוספת. אומנם כמעט בכל דף גמרא אפשר למצוא עקרונות יסוד, אבל בדף הראשון יש משהו מיוחד. הדף הראשון הוא חלון הראווה של המסכת, ואנחנו נוטים להאמין שבדף הזה שיבצו עורכי המשנה והגמרא סוגיות שיאפשרו לערוך איתה היכרות. לפעמים זה בולט יותר, לפעמים פחות, אבל זה כמעט תמיד נמצא שם.1

ולאלה שזו באמת ההיכרות הראשונה שלהם עם הגמרא — היכנסו פנימה וסגרו את הדלת מאחוריכם. לא נעסוק בהטפה, אך גם לא באפולוגטיקה. לא ננסה לשכנע אתכם באמיתות התורה או בהיגיון של מצוותיה. לא נתנצל כשנדבר על הקורבנות במקדש, כשנזכיר שרק הבעל נותן טבעת לאשתו או כשנראה שבתורה יש גם עונשי מוות. זהו מפגש היכרות. הגמרא היא עולם בעל חוקים פנימיים משלו, ואין טעם לעסוק בו בפעם הראשונה מתוך השוואה מתמדת לעולמות אחרים. עכשיו אתם פה, תהיו פה לגמרי.

הניסיון ללמוד מבפנים מוביל לעיקרון נוסף: זהו לא ספר אקדמי. לא נעסוק בשאלות כמו מתי בדיוק נערך כל חלק, האם את הסוגיות הראשונות בכלל כתבו הסבוראים ומי היה הקיסר באותה שנה. גם לא נשווה בין כתבי יד, ולא נבדוק אם רש"י הוא באמת רש"י. כל אלה שאלות מעניינות, אבל אלה אינן השאלות של הספר. הן בוחנות את הגמרא מבחוץ, וכאן, כאמור, אנחנו רוצים ללמוד אותה מבפנים. הגמרא שעומדת בפנינו כפי שהיא. ראיית הגמרא כיצירה אחידה — זה מה שמאפשר לנו להניח שאם דיון מסוים הובא בתחילת המסכת, יש לזה סיבה.

* * *

אם ניתן למאה אנשים לכתוב על הדף הראשון של כל מסכת, כנראה נקבל מאה ספרים שונים מאוד זה מזה. כי לימוד גמרא איננו מדע מדויק. הלימוד הוא פגישה, ופגישה תלויה בשני הצדדים. אני מביא לכם את הגמרא כפי שאני לומד אותה. אם משהו לא ייראה לכם, זאת לא היא, זה אני.

וכפי שהגמרא נקראת שונה בעיניו של כל אדם, הגמרא גם משתנה עם כל אדם. הסברים שתזדהו איתם היום אולי כבר לא יספקו אתכם בעוד חודשיים. דברים שלא תבינו היום ייראו מובנים מאליהם בעוד שנה. אני מקווה שאילו הייתי כותב את הספר מחדש בעוד שנתיים, התוצאה הייתה שונה לחלוטין. הגמרא היא תיעוד של בית מדרש חי, וכך גם הלימוד שלה. אנחנו הולכים ומשתנים ומתחדשים, והיא מתחדשת איתנו.

למי שעוד לא מכיר את עולם הגמרא, אני מאחל היכרות נעימה, מעניינת ומגוונת. למי שכבר מצוי בעולם הגמרא, אני מאחל שהקריאה בספר תעזור לחדש את הקשר — ולהתאהב מחדש. זה מה שאני מאחל גם לעצמי מדי יום.

* * *

לימוד של דף גמרא ממוצע יכול לקחת, למי שרגיל בזה, בין 40 ל־60 דקות. אם הוא ממש ממהר, אולי 30. מצד שני, בישיבה שלמדתי בה בצעירותי, ישיבת הר עציון, היינו לומדים את הדף הראשון במשך כמה שבועות. ואפילו אז עוברים הלאה לדף הבא מתוך תחושה שלא באמת ראינו הכל. יש ישיבות שמשקיעות בדף אחד כמה חודשים.

בספר הזה נקדיש לכל דף כמה עמודים. אפשר לכתוב פחות, ואפשר גם הרבה יותר. במהלך הקריאה יעלו לכם שאלות, קשיים והערות שלא התייחסנו אליהם. זה טוב. גם זה חלק מאופיו של לימוד הגמרא. זה גם אופיו של הספר. אם הפגישה תהיה טובה, יבואו עוד בעקבותיה.

ואם אתם רוצים ללמוד גם את שאר הדפים, אתם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: www.sinai.org.il. שם תוכלו גם להגיב, לשאול ולהתווכח על מה שתקראו בספר.

* * *

אומנם אני כתבתי את הספר, אבל קשה לומר שזה הספר שלי. לימוד תורה הוא חוכמת המונים. את הרוב אנו מקבלים מאלה שקדמו לנו, והם מאלה שקדמו להם. פה ושם אנחנו מוסיפים, מסגננים, לפעמים אפילו מחדשים, אבל עדיין — הבסיס תמיד היה קודם.

הבסיס שלי מתחיל מהוריי, אימי ז"ל ואבי, שחינכוני לתורה, חשיבה ויזמות. הכרת הטוב כלפיהם קשה לתיאור. הבסיס הבא — בישיבות השונות שלמדתי בהן, ובפרט בישיבת הר עציון. זכיתי ללמוד מרבני הישיבה וראשיה כשמונה שנים גדושות, והשתדלתי לספוג מהם תורה ויראה. דרכי הלימוד, אהבת הלימוד והניסיון להאהיב ולפשט את הלימוד עד כמה שניתן — הכל מהם. תחושת התודה על מה שלימדו אותי רק הולכת ומתחדדת עם השנים.

כתיבת הספר לקחה זמן רב. זו זכות גדולה להשקיע ולשקוע בלימוד ובכתיבה, ואני מלא בהודיה כנה לכל מי שאיפשר זאת.

תודה להוצאת כנרת, זמורה, דביר, ולעורכי הספר שמואל רוזנר ויעל נעמני. תודה על היוזמה, על האמון, על הדחיפה, על העריכה המקצועית ועל סבלנות אין קץ.

תודה לחברי הכולל בפרדס חנה, שבו זכיתי לשבת, ללמוד ולכתוב רוב היום. תודה לראש הכולל, הרב נדב מיטב, שהיה לי כתובת קבועה לשאלות כמו "איפה כתוב?" או "מי אמר ש...?" וגם הציל אותי לא פעם מטעויות מביכות.

תודה לתלמידים הרבים של אתר סִינַי. על הפרגון והתמיכה, התיקונים והקושיות. "ומתלמידי יותר מכולם".

תודה למשפחתי הרחבה. על העידוד, העצות, ועל עצם היותכם.

ומעל כולם, תודה לאשתי. לא תמיד פשוט לחיות עם בעל שמשקיע זמן משמעותי בלימוד תורה. זה משפיע על התנהלות המשפחה, על התקציב, על הזמן הפנוי. את מקבלת את זה באהבה, בשמחה ובתחושה של שליחות משותפת. על כל מילה ומילה בספר, ובכלל, אני יכול לומר בלב שלם "שלי שלך הוא". תודה. כך גם לכם, ילדים יקרים מאוד.

* * *

הגמרא במסכת ברכות מספרת על חזן אחד בבית הכנסת של ר' חנינא. אותו חזן לא הסתפק במילות השבח המקובלות לקדוש ברוך הוא, והוסיף עליהן עוד ועוד משלו — "הקל הגדול הגבור והנורא והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד". נשמע טוב? ר' חנינא לא אהב את זה. "סיימת? זה כל מה שיש לך לומר?" הניסיון לנסח הודיה ושבח לה' מביך. איך אפשר לנסח את האינסוף במילים?

אז איך בכל זאת מודים לה'? ר' חנינא הציע לחזן שלו כך: תשתמש במילים שכבר נאמרו לפניך. הוא התכוון למילות התורה, אני אשתמש במילים של חז"ל: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, ברוך אתה ה', נותן התורה".

1 וראו הרחבה על התופעה המיוחדת הזאת של הדפים הראשונים במאמרו של הרב יהודה ברנדס, "המשוכה הראשונה", בתוך "על דרך האבות", הוצאת תבונות, אלון שבות תשס"א, עמוד 33 ואילך.