כל שאני

 1

יש משהו מפוקפק במועדון הזה. משהו שלא היה קיים במועדון הקודם שלי, האחוזה. במקום הקבוע הקודם שלי בסארי הילז הרגשתי כמו בבית. השטחים המטופחים, העיצוב המעודן, הסביבה החברתית. הרגשתי שזו שלוחה של חיי, וזה מה שזה היה. הָקס הוא סתם מקום שאני בא לזיין בו.

הוא טובל תמיד בתאורה עמומה, ארוטית, וערפל הגניחות שעוקב אחריך לכל מקום מתקבע בראשך ומשתהה שם זמן רב אחרי שאתה יוצא מהמקום. הכול קורה כאן תמיד בהילוך איטי. אנשים הולכים, אנשים מדברים, פיות נעים לאט כל כך שאתה יכול לקרוא שפתיים ולהבין פחות או יותר כל מילה שנאמרת. דיבורים על פנטזיות, על כוונות ועל תשוקות עמוקות וחשוכות ביותר. שום דבר אינו קדוש פה. אין מסתורין או תככים. אתה נכנס מבעד לדלתות האלה, מתוך סמטה אחורית בלונדון, ואתה יודע בדיוק מה אתה הולך לקבל. סקס. סקס מהסוג המטונף. הקטע חסר הרגש מתאים לי באופן מושלם. אין לי זמן לסיבוכים של מערכת יחסים.

אני עומד מאחורי גופה הכורע, כורך את השרשראות סביב צווארה ולוחץ, רק לשבריר שנייה, עד שנשימתה רדודה אפילו יותר משהייתה לאחר האורגזמה שלה. אני מתכופף, מקרב את פניי אל פניה. "תודה ששיחקת," אני לוחש באוזנה לפני שאני מניע את פי דרומה ונושך את לחיה. היא מסובבת את ראשה ונועצת בי מבט בעיניים שעדיין מכילות רעב אינסופי. רעָב אליי.

אני משחרר אותה, משאיר אותה על ברכיה, צועד אל חדר האמבטיה הצמוד ומתקלח, שוטף מעליי את ניחוח הסקס העז. אחרי שאני מתנגב אני מביט בעצמי במראה, עיניי הכחולות עייפות, שערי הכהה פרוע ונופל על מצחי, מכסה את הקמטים הבודדים שנוצרו בשנים האחרונות. אם כי הצלחתי לחמוק מהשיער האפור המאיים. "לא רע יחסית לשלושים ותשע, דרו."

אני לובש את החליפה שלי וחוצה את המועדון בעודי מגולל בטלפון שלי כדי לראות איפה החבר'ה. עכשיו מששיחררתי קצת את הלחץ, הגיע הזמן לבירה.

"היי, דרו."

אני מאט ופונה לאחור ורואה את הבעלים של היכל התענוגות הדקדנטי הזה, קול הקס, סוגר את רוכסן מכנסיו, חזהו הרחב חשוף, שרירי זרועו התפוחים נוצצים מזיעה בתאורה העמומה. "מה קורה, קול?"

"קח." גופו בגובה שני מטרים ניצב מולי תוך כמה צעדים ארוכים, ידו העצומה מושיטה לי פיסת נייר.

"מה זה?" אני שואל ולוקח אותה בהיסוס.

"חדשה." הוא מסתובב והולך אל משרדו. "היא אמרה שהיא רוצה מישהו קר, חסר רגש ומלוכלך."

"אז חשבת עליי." אני אומר לעצמי ומביט מטה על השם ומספר הנייד. "רָאיָה." אני ממלמל, דוחף את הפתק לכיסי ופונה אל המכונית שלי. אני יכול להיות קר, חסר רגש ומלוכלך. עם מעט מאמץ. למעשה, ללא כל מאמץ.

* * *

אני מגלגל את כתפי כשאני נכנס לתוך הבר, משחרר קצת מהנוקשות בעיווי קל של פניי. היה לי שבוע ארוך במשרד, אבל עם שמונה מכירות שסגרתי, אחת מהן של פנטהאוז במחיר מופקע ובמצב לא מזהיר בצ'לסי. הוא היה בשוק מעל לשנה. אפשר לומר שזה היה שבוע נהדר לעסקים.

אני מוצא את סם, אחד מידידיי הוותיקים עומד לבד ליד הבר ומצטרף אליו ואל בירה שכבר מחכה לי. "איפה ג'סי?" אני שואל כשאני מתיישב על השרפרף לצדו. שלושתנו מקפידים על דייט־הגברים השבועי שלנו מאז הכרנו זה את זה, ורק במקרים בודדים ונדירים במהלך כמה עשורים מישהו מאיתנו החמיץ את זה. אז איפה הוא?

המבט שסם שולח אליי מלא בשעשוע שמנסה להסוות עצמו כאהדה.

"מי עצבן אותו?" אני מרים את הבירה שלי ומקיש אותה בזו של סם.

"אני אתן לך שני ניחושים." הוא מרים את הבקבוק שלו אל שפתיו, עיניו מרקדות בהנאה.

"מאדי." אני לא צריך שני ניחושים. "איך בנאדם יכול להתעצבן כל כך מילדה בת שבע?"

סם מצחקק, מתענג כתמיד על ייאושו של החבר המסכן שלנו. "היא לא כמו ג'ורג'יה שלך."

אני מחייך למשמע שמה של הילדה שלי. הילדה הקטנה, הרגועה והמתוקה שלי. היא נראית כמוני. ויש לה את האופי המאופק והשקט שלי. אני שמח כל כך, כי אני שונא את האמא המזדניית שלה. אני לוקח אותה בחזרה מקורל ביום שבת, תודה לאל. שלושת הימים בשבוע שהיא לא איתי ארוכים ובודדים. "מה שלום קייט?"

"אופה בלי הכרה. זאת עונת החתונות." הוא מושיט יד אל כתפו ומבריש ממנה מעט קמח. "היה לך שבוע טוב?"

"שבוע נהדר."

סם סוקר אותי מלמעלה למטה, עיניו נעצרות על המפשעה שלי. "היית במועדון?"

אני מביט למטה ומגלה שהרוכסן שלי פתוח. בגלגול עיניים, אני מחזיק את צוואר הבקבוק שלי בפה כשאני סוגר אותו. "מקנא?"

"לא. אני מרוצה למדי עם הבחורה שלי, תודה רבה לך." הוא מנפנף אותי בשנייה.

אני מחייך בלבי. "אני זמין אם אתה צריך אותי." זה מושך מיד את תשומת לבו, ולא בצורה חיובית. "רק אומר." אני מרים את ידיי כאילו בכניעה.

"אז אל." החבר העליז שלי, שעיניו נוצצות בשמחה דרך קבע, נמצא על סף נהמה. "זה היה משהו חד פעמי לפני שמונה שנים."

אני פונה אל הבר, מחניק במהירות את הצחוק שלי לפני שהוא יכניס לי אגרוף. פעם אחת לפני שמונה שנים החליטה חברתו הנוכחית של סם שהיא רוצה להתנסות בכל מיני דברים קינקיים. ועוד איך נתנו לה מה שהיא רצתה. בחיי, נתנו לה מה שהיא רצתה. אני לא נקשרתי, אני אף פעם לא נקשר. אבל סם כן.

הוא טופח על ברכי, ואני מביט לעבר הדלת שאליה הוא מסתכל, רואה את ג'סי שועט לעברנו. הוא נראה רותח מזעם. אני מסמן במהירות לברמן להביא בירה. "הי, גבר!" קורא סם וחובט בידו על הבר.

"לך תזדיין," נוהם ג'סי, ואני צוחק חרישית, מכין את עצמי לקיטור על כל מה שקשור לבתו. מאדי היא נמרצת. הגדרה של ג'סי, לא שלי. הוא מטיח את התחת שלו על השרפרף וכמעט חוטף את הבירה מידו של הברמן. אנחנו מורידים את הטון, פונים אל הבר, ואני מציץ מזווית העין ורואה את סם מגחך סביב שפת הבקבוק שלו. הוא מחפש צרות.

אני מכחכח בגרוני ומתכנן לפתוח בשיחת גברים כדי להסיח את דעתו של ג'סי מהלחץ של האבהות, ובמקביל לעצור את סם מלדחוף אותו מעבר לקצה. "יש לי —"

דבריי נקטעים כשהטלפון של ג'סי מצלצל, ודממה נופלת עלינו כשכולנו מביטים למטה על המסך שלו שבו מהבהב השם 'אווה' כמו נורת אזהרה.

"אוי ואבוי." אני נאנח כשג'סי חוטף אותו מהבר. כתפיי מתרוממות, ניסיון צולע לכסות את אוזניי, ואני ממצמץ מהכאב העמוק שהתנועה מעוררת. לעזאזל. אני מושיט יד למעלה ומשפשף את שריריי. אני צריך לטפל בכתף הפגועה הזאת.

"זה לא לדיון, אווה," עונה ג'סי לטלפון ישר ולעניין. שפתיו של סם מתהדקות כדי למנוע מצחוק להיפלט החוצה, ובתמורה הוא זוכה לבעיטה מתחת לבר ממני ולמבט זעם רצחני מג'סי. סם מתכווץ על השרפרף שלו אם כי הצחוק שלו מוצדק: כולנו יודעים שהמזג החם של אווה מוציא את ג'סי מדעתו, אבל לצחוק על זה או להציע עצה יהיו בבחינת טעות גורלית. אני חבר של ג'סי מספיק זמן כדי לדעת שהדעה שלי שווה לתחת כשהוא מתמודד עם אשתו וילדיו. גם אם הוא טועה, וזה מה שקורה רוב הזמן. עיניי נעצמות כשאני שומע את אווה.

בקול. צלול. וברור.

"זה שיער, ג'סי," היא אומרת לו ומרימה את קולה. "אתה סתם מתנהג בפאקינג דרמטיות כמו תמיד."

סם ואני מתכווצים, שנינו מחכים לזה.

הוא חובט את אגרופו בדלפק וכל הבר מזדעזע. "תשמרי על הפה המזוין שלך!"

"זה יגדל בחזרה." נימת קולה של אווה נהיית מיד פייסנית. היא מבזבזת את הזמן שלה.

"אפילו לא התייעצת איתי, לעזאזל," הוא נובח. "את והממזרה הקטנה הזאת קשרתן קשר מאחורי גבי, ועכשיו התינוקת שלי כמעט קירחת!"

שפתי נלחצות זו לזו, אבל סם עבר את נקודת האל־חזור, כל גופו מאבד שליטה מרוב צחוק.

"הוא מגיע לה עד מעבר לכתפיים, ג'סי. תפסיק להיות כל כך לא הגיוני, לעזאזל." זה כאילו היא מנופפת בסמרטוט אדום מול שור מזוין. "נדבר על זה כשתגיע הביתה."

"כשאני אגיע הביתה, אווה," הוא נושם, מתוח, בנימת קול מאיימת עד כדי כך שאפילו אני דואג לאווה. "אני במקומך הייתי מסתתר כי יש זיון ענישה בעתיד שלך, גברת." הוא מטיח את הטלפון שלו בבר ולוגם חצי מהבירה שלו, מתנשם וזועף כמו דוב גריזלי.

"אז מאדי הסתפרה?" שואל סם. לבנאדם יש משאלת מוות.

"נשחטה, יותר נכון." ג'סי פונה לעברנו על השרפרף שלו ומצביע עם הבירה שלו מעבר לחזי אל סם. אני נסוג, יוצא מחוץ לקו האש. "והאישה שלך גם ידעה על המזימה. יום ספא, הן אמרו. זמן בנות, הן אמרו. הן רק שכחו לציין שהתינוקת שלי תחזור עם חצי מהשיער על הראש שלה ועם ציפורניים פאקינג ורודות. היא בת שבע, לעזאזל!"

"היי." סם נסוג. "קייט היא בנאדם עצמאי. אין לזה שום קשר אליי."

ג'סי עושה תנועת לגלוג, ואני מחליט לקחת את העניינים לידיים לפני שהוא מתפוצץ. "אז יש מישהי שזקוקה לשירותיי." אני מטיח את פיסת הנייר שקול נתן לי על הבר.

ג'סי וסם רוכנים מיד קדימה, דעתם מוסחת כמתוכנן, ומציצים לעבר הנייר. "ראיה," אומר סם בהרהור.

"איך היא השיגה אותך?" שואל ג'סי.

"דרך המועדון." תשובתי גורמת לשפה העליונה של ג'סי להתגלגל בבוז, כהרגלו כשאני מדבר על הקס. אני צוחק לעצמי. "טוב, אם לא היית מוכר את האחוזה, לא הייתי נאלץ למצוא מקום אחר למשחקים שלי."

"אתה צריך להפסיק עם אורח החיים הזה," אומר לי ג'סי בפעם האלף.

"איך אחרת אני אמור לשחרר קיטור בין העבודה לג'ורג'יה?" אני עונה ברוגז.

"לצאת לדייטים."

אני מזעיף את פניי. "אין לי זמן לחרא הזה."

"אתה מתקרב לארבעים. הגיע הזמן להקים בית עם מישהי."

"לך תזדיין," אני מתיז. "אתה מתקרב לחמישים, והסיבה היחידה שיצאת הייתה כי בדרך נס מצאת אישה שהצליחה להתמודד עם ההתנהגות חסרת ההיגיון שלך."

"אני בן ארבעים ושש ואני לא חסר היגיון." הוא מהנהן, כאילו הוא מסכים עם עצמו. "אני לא יודע למה כולם ממשיכים להציק לי עם זה כאילו אני איזה איש מערות מטורף שלא פועל בהיגיון." הבקבוק שלו נעצר באמצע הדרך אל שפתיו כשהוא קולט אותי ואת סם בוהים בו בפיות פעורים במקצת. "אני בהחלט הגיוני."

"מה שתגיד. בכל אופן," אני ממשיך, מבין שאני נלחם מלחמה אבודה. "יש לי את ג'ורג'יה ארבעה ימים בשבוע. בינה לבין העבודה לא נשאר הרבה זמן לשום דבר אחר. הקס מרגיע. זה מי שאני. זה מה שאני אוהב."

אני מתעלם מפניהם השואלות של החברים שלי ומזמין שוט. אני לא משקר. זה באמת מה שאני אוהב. בלי מחויבות. בלי סיבוכים. רק זיון טהור וחייתי. אני לא בוטח בנשים, וזה לא אמור להפתיע מישהו כשהאמא של הילדה שלי השתמשה בי כדי להיכנס להיריון רק כדי שתוכל לנסות להגיד שההיריון מגבר אחר. ולא סתם גבר אחר אלא אחד החברים הכי טובים שלי. האובססיה שלה לג'סי כמעט הרסה את ההפי אנד שלו עם אווה. וכתוצאה מתוכניתה הכושלת, אני עכשיו אב גאה לילדה בת שבע. אני מחייך שוב כשאני מסיים את הבירה שלי. מעז יצא מתוק.

"מה קורה?" סם שולף אותי ממחשבותיי, מצביע על כתפי. "אתה כל הזמן מושך בכתפיים."

"פרקתי את הכתף כששיחקתי כדורסל עם ג'ורג'יה."

החדשות שלי מפיקות שאגת צחוק משניהם. "כל החרא הזה שאתה עושה בהקס, ואתה פוצע את הכתף שלך במשחק עם הילדה הקטנה שלך?" ג'סי מצחקק ואני מושיט יד כדי לעסות ולהפחית קצת את הנוקשות.

אולי הוא צודק. אולי אני באמת מזדקן מדי בשביל כל החרא הזה.