כמו ציפורים נודדות

קטע מתוך הסיפור "מסע האופניים של נחום הג'ינג'י"

יושקו אוהב את מלכה בת זוגו. כולם יודעים שהוא מעריץ את עפר רגליה. הבעיה היא שהוא אוהב גם את דינה ולאה ורוחה'לה.

בדיוק כשהוא מתלבט איך לשאול את נחום הג'ינג'י על מה יוספה ומלכה שלו מדברות ביניהן, הוא רואה מזווית עיניו את גווה הדק ואת אחוריה הנתונים במכנסיים מהודקים של יוספה, האחראית על המועדון לחבר. גם נחום רואה את אימו מזווית העין. הוא קופץ ממקומו ונעלם. יושקו לא מאבד את העשתונות. הוא קם, מנער מבגדיו את אפר הסיגריה, מכחכח בגרונו וניגש אל יוספה.

זו גוחנת על המדפים הנמוכים ובודקת אם העיתונים והגיליונות של כתבי העת נמצאים במקום. "את 'העולם הזה' החדש כבר קיבלנו?" הוא שואל, והיא יודעת שהוא אחד מהקוראים הנלהבים של העיתון, שהיא מכנה בינה לבין עצמה 'שערורייתי'.

"אני בודקת, אתה לא רואה?" היא עונה מבלי להסיר את מבטה מהמדפים. "דווקא כן רואה, ואני שמח שאת בודקת, ובכלל רציתי להגיד לך בשם כוווולם, שאת עושה יופי של עבודה, ממש יופי."

יוספה מתעבת את הקול השמנוני, הנמרח קלות של יושקו, אבל היא צמאה כל כך לאשליית הליטוף, שהיא נכונה להעלים עין. היא זוקפת את ראשה, מביטה בו וכמו רואה אותו לראשונה. עיניו הכחולות, המנצנצות, מביטות בה מתוך לחייו הספוגיות וחסרות התואר. משהו בה נכמר אל מול הלחיים התפוחות והשפתיים האדומות הילדותיות. היא רוצה לחבק אותו פתאום כמו שמחבקים תינוק. אבל אז היא מסמיקה, בכלל לא מבינה מה עובר עליה, ונפנית ממנו בתנועה חדה.

הוא מביט בה ומחייך. היא שונאת את ההבנה שניצתת בעיניו, אבל אז היא מוצאת את מבוקשו ושולפת באחת את הגיליון ודוחפת אותו לידיו כאילו רצתה לומר 'קח ותסתלק כבר.'

כשידה על ידית דלת המועדון, היא מדמה לשמוע אותו לוחש מאחוריה: "אחכה לך כמו נעלייך." אז יש דברים שהיא אינה יודעת, שאולי איש אינו יודע על יושקו, היא חושבת. אבל אז היא מחליטה שאיש כמוהו לא באמת מתכוון למילים כאלו לעולם. הוא פשוט עובר הלאה. אלא שמשהו בטון המשתוחח, שלכאורה נמנע מלהישמע, גורם לה לעצור.