כנפי האש 1: שליחי הנבואה

פרולוג

דרקון ניסה להסתתר בסערה.

ברק הבזיק לרוחב העננים הכהים. וִיטוּר המשיך במעופו, לופת את המטען השברירי קרוב יותר אליו. אם יוכל לחצות את ההרים, הוא יהיה בטוח. הוא ברח מארמון דרקוני השמיים בלי שיבחינו בו. והמערה הסודית קרובה כל כך...

אבל עיניים שחורות כבזלת כבר עקבו אחריו מלמטה.

לדרקונית שניצבה על אדן הסלע שבהר היו קשקשי זהב חיוורים שהבליחו בחום כמו אופק מדברי. עיניה השחורות התכווצו כשהביטה לעבר נצנוץ כנפי הכסף, גבוה למעלה בין העננים.

היא הצליפה בזנבה, ומאחוריה המריאו השמיימה שני דרקונים וצללו ללב הסערה. צווחה נוקבת הידהדה מן ההרים כשטופריהם תפסו את דרקון הקרח הבהיר כירח.

״קִשרו את פיו,״ הורתה הדרקונית המחכה כשחייליה הפילו את ויטור על אדן הסלע הרטוב החלקלק לפניה. הוא כבר שאף אוויר לריאותיו לקראת תקיפה. ״מהר!״

אחד החיילים חטף שלשלת מערימת הפחמים המעשנים. הוא זרק אותה על חרטומו של דרקון הקרח, הידק את לסתותיו זו לזו בריח רוחש של קשקשים נשרפים. ויטור פלט זעקה חנוקה.

״מאוחר מדי,״ לשונה המפוצלת של הדרקונית בצבע החול השתרבבה שוב ושוב מפיה. ״לא תשתמש בנשימת המוות המקפיאה שלך עלינו, דרקון קרח.״

״הוא החזיק את זה, המלכה לַהַב,״ אמר אחד החיילים ונתן לה ביצת דרקון.

להב צימצמה את עיניה והביטה בביצה מבעד לגשם הניתך. ״זאת לא ביצת כנף־קרח,״ סיננה. ״גנבת אותה מארמון כנף השמיים.״

דרקון כנף הקרח החזיר לה מבט נוקב. אדים רוחשים הקיפו את חרטומו במקום שהשלשלאות החמות נגעו בקשקשי כסף קרים.

״חשבתָ שחמקת מבלי שהבחינו בך?״ שאלה להב. ״בעלת בריתי מכנף־שמיים לא טיפשה. המלכה אודם יודעת כל מה שקורה בממלכתה. הזקיפים שלה דיווחו שגנב כנף־קרח חמק מהארמון, ואני החלטתי שגילויך אולי יוסיף מעט אלימות לביקורי המשעמם.״

להב הרימה את הביצה הגדולה אל אור האש וסובבה אותה לאט. אדום וזהב הבליחו מתחת לפני השטח הבהירים החלקים.

״כן. זאת ביצת כנף־שמיים, כמעט מוכנה לבקיעה,״ הירהרה להב. ״מדוע שאחותי תשלח אותך לגנוב דרקונון כנף־שמיים? שלהבת שונאת כל דרקון צעיר ויפה ממנה.״ היא חשבה לרגע, והגשם תופף על מדף הסלע מסביבם. ״אבל... הלילה הלבן, ליל הירחים, יחול מחר...״

זנבה הזדקר כזנב עקרב, העוקץ הארסי במרחק כטופֶר מעיניו של ויטור. ״אתה לא בצבא של שלהבת, מה? אתה אחד ממחרחרי השלום האווילים שבמחתרת?״

״טופרֵי השלום?״ תהה אחד החיילים, ״הם קיימים באמת?״

להב פלטה נחרה. ״כמה תולעים שבוכות על קצת דם, לא יותר. הורידו מעליו את השלשלת. הוא לא יוכל להקפיא אותנו עד שהקשקשים שלו יתקררו.״ דרקונית החול אדירת הממדים נשענה לעברו, בעוד החייל שלה מושך מעל השבוי את השלשלת. ״אמור לי, דרקון קרח, אתה אכן מאמין בנבואה של כנף הלילה הזקן והנפוח?״

״האם לא מתו כבר די דרקונים במלחמה שלכם?״ רטן ויטור בפרצוף מעוות מהכאב שבלסתותיו. ״כל פִּירִיָיה סובלת כבר שתים־עשרה שנים. הנבואה אומרת —״

״לא אכפת לי. אף נבואה לא תחליט מה יקרה לי,״ קטעה אותו להב. ״אני לא אתן לכמה מילים או גורי דרקונים לבחור מתי אמות או לְמה אכנע. נוכל לזכות בשלום כשאחיותי ימותו ואני אהיה מלכת כנפי החול.״ זנבה הארסי התקרב מעט אל דרקון הכסף.

גשם טפח על קשקשיו של ויטור. הוא נשא אליה מבט זועם. ״הדרקונונים יבואו, בין שתרצי ובין שלא, והם יבחרו מי תהיה מלכת כנפי החול הבאה.״

״באמת?״ להב נסוגה צעד לאחור וסובבה את הביצה לאט בין טפריה. לשונה המפוצלת נשלפה מחיוכה וחזרה לתוכו. ״אז מה, כנף־קרח, הביצה הזאת היא חלק מהנבואה העלובה שלכם?״

ויטור לא נע ולא זע.

להב נקשה קלות על קליפת הביצה בטופר ארוך אחד. ״מי שם?״ קראה, ״יש שם דרקונון גורל? מוכן לצאת ולשים קץ למלחמה הגדולה והרעה?״

״עזבי אותו,״ פלט ויטור בקול חנוק.

״תגיד לי,״ אמרה להב, ״מה יקרה לנבואה היקרה שלכם... אם אחד מחמשת הדרקונונים לא ייוולד בכלל?״

״את לא תעשי את זה,״ אמר. ״אף אחד לא יפגע בביצת דרקון.״ עיניו הכחולות התמקדו נואשות בטפריה.

״לא יהיו 'כנפי־שמיים' שיעזרו להציל את העולם,״ אמרה להב. ״סיפור עצוב כל כך.״ היא התחילה להקפיץ את הביצה מכפה אחת לאחרת. ״זאת אומרת, כנראה אתה צריך להיזהר מאוד־מאוד עם הביצה הקטנה והחשובה כל כך, ש — אופס!״

בתנועה מוגזמת העמידה להב פנים שהביצה הרטובה מחליקה מבין טפריה... ואז הניחה לה ליפול מעבר לקצה הצוק אל העלטה הסלעית שמתחת.

״לא!״ צווח ויטור. הוא ניער מעליו את שני החיילים והשליך את עצמו לעבר קצה הסלע. להב הטיחה את כפותיה האדירות מטה על צווארו לפני שהספיק לצלול אחרי הביצה.

״זה סופו של ה'גורל',״ חייכה ברשעות, ״זה סופה של התנועה הקטנה והטרגית שלכם.״

״את מפלצת,״ נאנק כנף הקרח, מתפתל מתחת לטפריה. קולו נסדק מרוב ייאוש. ״לעולם לא נוותר. הדרקונונים — הדרקונונים יבואו לעצור את המלחמה הזאת.״

להב נרכנה לעברו ונשפה באוזנו. ״גם אם כן — בשבילך יהיה מאוחר מדי.״ טפריה קרעו לגזרים את כנפיו של דרקון הכסף, והוא צווח בייסורים. בתנועה מהירה היא נעצה את זנבה הארסי דרך גולגולתו והעיפה את הגוף הכסוף הארוך מקצה הצוק.

צרחותיו של דרקון הקרח נקטעו זמן רב לפני הדי הפגיעה של גופתו בסלעים שלמטה.

דרקונית כנף החול הפנתה את עיניה השחורות אל חייליה. ״מושלם,״ אמרה. ״אני מקווה שזאת הפעם האחרונה שנשמע על הנבואה המטופשת.״ היא פרשה את טפריה כדי שהגשם יוכל לשטוף מעליהם את דם הדרקון המבהיק. ״בואו נלך למצוא עוד משהו להרוג.״

שלושת הדרקונים פרשו את כנפיהם והתרוממו אל בין העננים הכהים.

זמן־מה אחר כך, הרחק מתחת, טיפסה דרקונית גדולה בצבע השקיעה על הסלעים אל גופו השבור של דרקון הקרח. היא הזיזה מעט את זנבו והרימה רסיס קליפת ביצה שהיה מתחתיו, ואז התגנבה בחזרה אל תוך מבוך המערות שמתחת לצוקים.

קירות אבן התחככו בכנפיה. היא נשפה עננת להבה שתאיר את דרכה לאורך המעבר החשוך, עמוק לתוך ההר.

״אני תומך בטופרי השלום,״ סינן קול מבין הצללים. ״בז? זאת את?״

״אנחנו מחכים לכנפי האש,״ ענתה הדרקונית האדומה. דרקון כנף־ים בגוני כחול־ירוק יצא ממערה צדדית, והיא זרקה את קליפת הביצה לרגליו. ״לא שזה יועיל לנו במיוחד עכשיו,״ סיננה. ״ויטור מת.״

דרקון כנף הים בהה בקליפת הביצה. ״אבל... ביצת כנף השמיים —״

״שבורה,״ אמרה. ״איננה. הכול נגמר, קרומים.״

״לא יכול להיות,״ אמר. ״מחר לילה לבן. שלושת הירחים יהיו מלאים כולם בפעם הראשונה זה מאה שנה. דרקונוני הנבואה חייבים לבקוע מחר.״

״טוב, אחד מהם כבר מת,״ אמרה בז. זעם ניצנץ בעיניה. ״ידעתי שהייתי צריכה לגנוב את ביצת כנף השמיים בעצמי. אני מכירה את ממלכת השמיים. הם לא היו תופסים אותי גם הפעם.״

קרומים עיווה פנים וגירד בטופר אחד את זימי צווארו. ״גם אָשָׁה מתה.״

״אָשָׁה?״ פרץ להבה נורה מאפה של בז. ״איך?״

״היא נקלעה לקרב בין הכוחות של שלהבת ושל להט בדרך לכאן. היא הצליחה להגיע עם ביצת כנף הבוץ האדומה, אבל היא מתה מפצעיה כעבור זמן קצר.״

״אז רק אתה, גבע ואני נשארנו לגדל את התולעים הקטנות,״ נהמה בז. ״בשביל נבואה שלא תוכל להתממש לעולם. בוא נשבור כבר עכשיו את הביצים המקוללות ונגמור עם זה. נסתלק הרבה לפני שטופרי השלום יחזרו לקחת את הדרקונונים."

״לא!״ סינן קרומים. ״שמירה על חייהם של הדרקונונים בשמונה השנים הבאות חשובה יותר מכל דבר אחר. אם את לא רוצה לקחת חלק —״

״אוי, תסתום כבר,״ ירקה בז. ״אין דרקון חזק ממני בטופרי השלום. אתם צריכים אותי, ואין זה משנה מה דעתי על הדרקונונים הקטנים והמגעילים.״ היא הביטה בקליפת הביצה שעל הארץ וחיככה את כפותיה המצולקות זו בזו. ״אם כי חשבתי שלפחות אחד מהם יהיה כנף־שמיים.״

״נמצא לנו דרקונון חמישי.״ קרומים עבר במהירות על פניה, קשקשיו מתחככים בסלע.

״אי אפשר לחזור לממלכת השמיים, חסר מוח,״ אמרה. ״הם ודאי שומרים עכשיו בשבע עיניים על המדגרה.״

״אז אני אשיג ביצה ממקום אחר,״ אמר הדרקון בפנים חמורות סבר. ״כנפי הגשם אפילו לא סופרים את הביצים. אני יכול לקחת ביצה מיער הגשם שלהם בלי שאף אחד ישים לב.״

״זה רעיון נורא במיוחד,״ אמרה בז ברעד. ״כנפי־גשם הם יצורים עלובים. לא דומים בכלל לכנפי־שמיים.״

״חייבים לעשות משהו,״ אמר קרומים. זנבו העיף את קליפת הביצה על הרצפה, והוא נשף ברוגז. ״בעוד שמונה שנים טופרי השלום יבואו לקחת חמישה דרקונונים. הנבואה אומרת חמישה, ואנחנו נוודא שהיא תתגשם... בכל מחיר.״