כסף טוב

פרק ראשון

בנקים וניהול חשבון

1. איפה פתחתם את החשבון הראשון שלכם

את חשבון הבנק הראשון שלי פתחתי בבנק לאומי, בסניף ברחוב רוטשילד בפתח תקווה, מול הסופר־פארם. זה היה באמצע שנות התשעים. כילד, נהגתי להגיע עם אימא שלי לבנק פעם או פעמיים בשבוע. שני דברים אני זוכר מהביקורים התכופים האלה בבנק: דבר ראשון, זה היה אחד הדברים המשעממים ביותר שיצא לי לעשות. אני לא יודע במדויק כמה זמן חיכינו בכל פעם בתור, אבל בעיניים של ילד זה נראה כמו נצח. הדבר השני שאני זוכר משם הוא את הקיר הגדול שתיאר את תהליך הקמת פתח תקווה – ייבוש ביצות, בתי מושבה קטנים, יואל משה סלומון. כאלה. כן, ביליתי שם יותר מדי זמן בלי שום דבר לעשות.

כשהייתי בן 14 אימא שלי לקחה אותי לפתוח לעצמי חשבון בנק בסניף שלה. לא באמת נזקקתי לחשבון בנק בגיל 14, אבל היה משהו אחר שרציתי: כרטיסים להופעה של משינה בפסטיבל ערד באותה שנה. היום לא ברור לי בכלל איך אימא שלי הסכימה שאסע עם חברים בלי שום השגחה לפסטיבל ערד בגיל 14, בלי טלפון ובלי כלום, אבל זו כנראה הייתה תקופה אחרת. דבר אחד לא השתנה בין התקופות: הבנקים עדיין מנסים לגייס לקוחות בגיל מאוד צעיר עם כל מיני הטבות מצחיקות.

אם גם חשבון הבנק שלכם עדיין נמצא באותו סניף שבו פתחתם לראשונה חשבון, וגם אתם עשיתם את זה בגלל כרטיסים להופעה או משהו כזה, או אם גם החשבון שלכם עדיין נמצא בבנק של ההורים שלכם רק משום שזה הבנק של ההורים שלכם – אתם יודעים על מה אני מדבר. וקרוב לוודאי שאתם יודעים כי זה המצב אצל מרבית הישראלים.

אין הרבה גופים מסחריים אחרים שמנסים לגייס לקוחות בגיל צעיר כל כך כמו הבנקים, למרות שלילדים אין באמת צורך בשירותים שהם מציעים. ובכל זאת, הבנקים עקביים עם האסטרטגיה הזו, ויש להם סיבה: הם רוצים שתיכנסו אליהם בגיל צעיר מאוד כי הם יודעים שהסיכוי שתעזבו אותם אי־פעם – עד יומכם האחרון – הוא בערך שני אחוזים וחצי. כן, זה שיעור האנשים בישראל שעוברים בנק מדי שנה. זה נמוך בערך כמו שיעור הישראלים שעוברים בין קופות חולים.

זו גם הסיבה שלבנקים לא אכפת להרעיף עליכם הטבות נאות בתחילת הדרך. לא רק כרטיסים למשינה, אלא גם פטור מעמלות כשאתם צעירים, חיילים, סטודנטים. העיקר שתישארו עוד. העיקר שיבוא היום הזה שבו הם יגבו מכם הרבה מאוד כסף. והיום הזה יבוא, הוא תמיד בא, ואז כבר לא תשימו לב. זה חלק מרכזי במודל העסקי.

2. מנוע הרווח של הבנק – חוסר ההתמקחות שלנו

מה זה בכלל בנק, ואיך הבנקים מרוויחים כסף? במקור, הבנקים התחילו בתור מוסד ששומר עבור לקוחות את הכסף שלהם, במקום שהם ייאלצו להסתובב איתו ולהסתכן בכך שהכסף ייגנב. הבנקים הקדומים באיטליה של ימי הביניים חילקו ללקוחות שלהם ניירות שעליהם היה כתוב שמי שמחזיק בנייר הזה מחזיק בכך וכך מטילי זהב בכספת הבנק שלו. בשלב מסוים, במקום ללכת ולהוציא את הזהב בכל פעם שנאלצו לשלם על משהו, אנשים פשוט היו מחליפים ביניהם את הניירות האלה של הבנקים, שהעידו שיש להם מספיק ממון בכספת איפשהו.

מאז הבנקים השתכללו מאוד והם מציעים היום אינספור שירותים, אבל בלב כל הסיפור נשאר מודל עסקי די פשוט בסופו של דבר. אתם מפקידים כסף בפיקדון של הבנק, והבנק נותן לכם תמורתו ריבית נמוכה. מייד לאחר מכן, הבנק לוקח את הכסף שלכם ומלווה אותו לאנשים אחרים – לכם, להורים שלכם, לחברים שלכם – תמורת ריבית גבוהה יותר. הפער בין הריביות האלה הוא מקור ההכנסה העיקרי של הבנק.

אנחנו רגילים לחשוב שהבנקים עושים את עיקר הכסף שלהם מעמלות. אבל זה לא נכון. כלומר, אל תבינו אותי לא נכון – הם עושים המון כסף גם מעמלות. בשנת 2021 ההכנסות של כל הבנקים מעמלות היו כ־13 מיליארד שקל. אבל זה כלום לעומת ההכנסות שלהם מריביות, שהיו יותר מ־35 מיליארד שקל באותה שנה. הביזנס האמיתי הוא הריביות.

עקרונית, אפשר להסתכל על הבנקים בתור סופרמרקטים פיננסיים. אתם נכנסים לסניף או לאתר, ובוחרים מהמדף את המוצרים שאתם צריכים או רוצים. רוצים פיקדון לשנה? יש. רוצים לחמש שנים? יש. רוצים הלוואה לקנות רכב? בבקשה. רוצים סתם למשוך כסף? אפשר. רוצים צ׳ק בנקאי? קחו. שפע שירותים פיננסיים, רק תבחרו.

אלא שבניגוד לסופרמרקט רגיל, המחיר שתשלמו בבנק על כל אחד מהשירותים שלהם משתנה מלקוח ללקוח. אם, למשל, אתם משלמים לבנק שלכם עמלת שורה בגובה 1.75 שקלים על כל דבר שקורה בחשבון שלכם – לא משנה אם זו משיכת כסף או שפשוט נכנסה לכם משכורת בתחילת החודש – אז ברכות, אתם משלמים פי אינסוף ממני. אני לא משלם לבנק שלי כלום על עמלת שורה. הבנק שלי נתן לי פטור. למה? תכף אספר, אבל קודם כול – בואו נדבר על העיקרון. השירותים שהבנק נותן מתומחרים באופן שונה לכל לקוח ולקוחה בנפרד, אתם פשוט לא מודעים לזה.

זה כאילו שאתם תיכנסו לסופר ותקנו חלב ב־6 שקלים, ואני איכנס לסופר, אקח את אותו קרטון חלב ואצא בלי לשלם בכלל. אם זה היה קורה בסופר מול העיניים שלכם, הייתם מתחרפנים ומתחילים לצעוק בקופה. בבנקים זה קורה בשקט, מתחת לאף, בצורה לא שקופה, אז אף אחד לא פוצה פה.

זה קורה לא רק בעמלות, אלא גם בריביות. אם אני אפקיד 50 אלף שקל בפיקדון מסוים בבנק שלי, יש סיכוי שאקבל ריבית טובה יותר מכם. ואם אקח הלוואה של 50 אלף שקל מהבנק שלי, יש סיכוי שאשלם פחות ריבית מכם. או להפך. זה תלוי בהמון המון גורמים, אבל בעיקר – זה תלוי בנו ובמודעות שלנו.

למה אני לא משלם כל כך הרבה עמלות? לא כי אני מיוחד, מקושר או נצר לשושלת של אוליגרכים – אלא פשוט כי התמקחתי, ואני ממשיך להיות על זה. כל הזמן. והחלק הכי נחמד? זה אפילו לא מצריך כל כך הרבה מאמץ. סקר שוק בסיסי ואחרי זה לשלוח מייל או להרים טלפון פעם בשנה, כשקופצת לי התזכורת. זהו. עם מאמץ מינימלי אני חוסך בין מאות לאלפי שקלים בשנה בעמלות, וגם אתם יכולים לעשות בדיוק את אותו הדבר.

בואו נתחיל לפרק את זה.

3. אין בנק אחד מושלם, ואין סיבה להתחתן עם אף אחד מהם

שוק הבנקאות בישראל אינו תחרותי במיוחד. בישראל פועלים רשמית 11 בנקים, על חלקם לא שמעתם מעולם, אבל בפועל חמשת הבנקים הגדולים מחזיקים בנתח שוק של יותר מ־90% מהמערכת הבנקאית. במילים פשוטות זה אומר שרק 8% מהישראלים, בערך, לא מחזיקים חשבון בנק באחד מהבנקים הגדולים.

שני הבנקים הגדולים ביותר – הפועלים ולאומי – מהווים יחד את מרבית המערכת הבנקאית. נתח השוק המשותף שלהם הוא בערך שני שלישים – בנק הפועלים מחזיק בשליש ולאומי מחזיק בערך בעוד שליש. כשזה המצב, כששני בנקים מחזיקים ביחד את מרבית המערכת הבנקאית, זה נותן להם המון כוח בידיים. זה אומר שהם יכולים להשפיע במידה משמעותית על המחירים בכלל המערכת הבנקאית, גם בבנקים אחרים, שעלולים ליישר איתם קו כלפי מעלה.

זה אומר שאם בעלת עסק קטן רוצה לקחת הלוואה בשביל להשקיע בפיתוח העסק שלה, אין לה המון אפשרויות. יש סיכוי של שני שלישים שהיא תיקח אותה מהפועלים או מלאומי. וכשזה המצב, זה אומר שהריבית שהיא תשלם על ההלוואה תהיה גבוהה יותר לעומת שוק שיש בו יותר בנקים גדולים, ותנאים תחרותיים יותר. זה המצב.

פעם, אגב, היו בישראל הרבה יותר בנקים. אבל מאז קום המדינה הבנקים הגדולים פשוט קנו עוד ועוד בנקים קטנים יותר ומיזגו אותם לתוכם. בנק מסד, בנק אוצר החייל, בנק פועלי אגודת ישראל ואחרים היו פעם בנקים עצמאיים. היום הם חלק מבנק גדול. הריביות והעמלות של השירותים שהם מציעים התיישרו בהתאם.

הבנק האחרון שהוקם בישראל קיבל רישיון בסוף 2019 – הבנק הדיגיטלי הראשון – וואן זירו. אני עוד אתייחס אליו בהמשך. הבנק האחרון שנפתח לפניו נפתח לפני ארבעים ומשהו שנה. אלה היו ארבעים שנה של מדבר בנקאי, בלי שום אפשרויות חדשות ללקוחות הישראלים. במקום תחרות – קיפאון.

האם יש בנק מושלם שכדאי להיות בו? התשובה הפשוטה היא, לא. אין בנק אחד שמתאים לכולם. לאנשים שונים יש העדפות וצרכים שונים לגמרי. יש אנשים שמה שחשוב להם הוא שהסניף של הבנק שלהם יהיה במרחק הליכה כי הם צריכים לבקר בו פעם או פעמיים בשבוע. יש אנשים שמה שחשוב להם הוא לא לבקר בסניף של בנק, לעולם אם אפשר, ולכן הם מחפשים בנק שהאפליקציה שלו נוחה ומעולה. יש אנשים שכל מה שחשוב להם הוא שהבנק שלהם ידע לתת שירות טוב לעסקים קטנים. יש מי שמחפשים הטבות מיוחדות לסטודנטים. כל אחת ואחד והצרכים וההעדפות שלהם.

וזה בדיוק העניין – ההעדפות והצרכים שלנו משתנים לאורך החיים. מה שמתאים לנו עכשיו לא בהכרח יתאים לנו אחר כך. וכשם שמדי פעם אנחנו מחליפים את חברת הסלולר שלנו או את הרכב, בדיוק באותו האופן אפשר לחשוב על הבנק שלנו. זה בסך הכול עוד ספק שירות.

כל הבנקים הגדולים דומים זה לזה כמעט בכל השירותים המרכזיים שלהם. ואם אתם קוראים את השורות האלה ואומרים לעצמכם –"מה פתאום, בבנק הפועלים פעם נתנו לי שירות ממש גרוע ולכן עברתי לדיסקונט," אז דעו שיש קוראת אחרת של הספר הזה שאומרת לעצמה בדיוק את ההפך ממש עכשיו. ואלה סתם שתי דוגמאות אקראיות.

כל הבנקים הגדולים דומים זה לזה בשירותים שהם מציעים, באפליקציות שלהם, ולצערי גם במחירים. ולכן, אנחנו יכולים להסתכל עליהם לגמרי כמו תפוחי אדמה. אכפת לכם לאיזה משק שייכים תפוחי האדמה שקניתם בסופר? לא נראה לי. לא נראה לי שאתם יודעים בכלל איזה מגדל גידל לכם את תפוחי האדמה. זה לא מאוד חשוב כי אלה תפוחי אדמה – ראית אחד, ראית את כולם. אז אותו הדבר עם בנקים. זה לא שבבנק מסוים תקבלו פיקדון יותר נוצץ מאשר בבנק אחר.

האם זה אומר שזה לא חשוב באיזה בנק אתם? לא. זה ממש חשוב שתמצאו לכם את המקום שנותן לכם את התמורה הכי טובה לכסף שלכם בהתאם לצרכים וההעדפות שלכם. זה פשוט לא חשוב להישאר שם כל החיים, זה הכול. והתובנה הזו חשובה, כי זה כוח המיקוח שלכם. בלעדיה – אתם לקוחות שבויים. הבנקים יודעים את זה, ולכן אתם משלמים להם הרבה יותר מדי.

לפי חישובים שערך משרד האוצר על בסיס הדוחות הכספיים של הבנקים, משפחה ישראלית ממוצעת משלמת לבנק שלה 2,700 שקל בעמלות כל שנה, ועוד 6,900 שקל בריביות. וביחד – 9,600 שקל בשנה.

כשראיתי את המספרים האלה לראשונה נדהמתי והייתי משוכנע שהם מנופחים. הלכתי לדוחות הכספיים של חמשת הבנקים הגדולים. הוצאתי משם את ההכנסות של כל בנק מעמלות ומריביות. חילקתי במספר חשבונות הבנק שיש לכל אחד מהם ונדהמתי לגלות שהמספרים נכונים. אז כן – אלה ממוצעים. יכול להיות שאתם משלמים פחות. אני ממש מקווה בשבילכם שאתם משלמים פחות. אבל באותה מידה – יש לקוחות שמשלמים יותר. ככה בדיוק נראית מערכת בנקאית שאינה תחרותית מספיק.

בשנים האחרונות הממשלה עשתה כמה ניסיונות להגדיל את התחרותיות בענף הבנקאות. חלקם הצליחו. חלקם פחות. הניסיון הגדול ביותר לתחרות מתחולל ממש עכשיו בכמה חזיתות. קודם כול, חברות כרטיסי האשראי הופרדו מהבעלות של הבנקים ועכשיו הן מנסות לתת להם פייט. במה? גם בכרטיסי האשראי שהן מציעות, אבל גם בהלוואות בריביות שאמורות להיות אטרקטיביות יותר. בדגש על אמורות.

חוץ מזה, בשנים הקרובות אמורים להתחיל לצוץ בישראל כל מיני שירותים דיגיטליים שיוכלו לקחת את המידע שלכם מהבנק, בהסכמתכם, ולהציע לכם שירותי אופטימיזציה. כלומר, לנתח כמה אתם משלמים לבנק ועל מה, ולהציע אלטרנטיבות. למשל, להעביר את הפיקדון שלכם לבנק אחר שמציע ריבית גבוהה יותר. או למחזר את ההלוואה שלקחתם במקום אחר לגמרי, שמציע ריבית נמוכה יותר. כאלה מין.

ועוד לפני שזה יקרה, הבנק הדיגיטלי הראשון, שצפוי להתחיל לפעול במהלך 2022, אמור להציע שירותים בנקאיים מסוג חדש. המנהלים שלו מתהדרים בכך שהם שברו את המודל העסקי של הבנקים המסורתיים – שבמקום להרוויח מהמינוס שלכם, הבנק הדיגיטלי יהיה בצד שלכם. אלה הצהרות יפות, אבל לא צריך להיסחף. גם הבנק הדיגיטלי עדיין יעשה כסף מהכסף שלכם, כנראה בדיוק באותה הדרך – ריבית נמוכה על פיקדונות, ריבית גבוהה על הלוואות. זה לב המודל העסקי של כל בנק. ועדיין, כניסה של שחקן משמעותי נוסף לשוק נטול התחרות הזה אמורה לעשות טוב לכל הלקוחות בטווח הבינוני־ארוך.

4. כך תשלמו פחות לבנק שלכם בארבעה צעדים

עד שהתחרות תתחיל, הכול נמצא על הכתפיים שלנו ובידיים שלנו. והאמת היא שזה לא עד כדי כך מסובך לשלם פחות לבנק ולנהל את הכסף שלנו נכון יותר. הנה כמה צעדים פשוטים שגם אתם יכולים לעשות בשביל להגיע למצב טוב יותר בבנק שלכם:

מיפוי

הדבר הראשון שאני מציע לכם לעשות הוא להסתכל בתעודת הזהות הבנקאית שלכם ולהבין כמה אתם משלמים לבנק ועל מה. אולי הפעולות הכי בסיסיות שאתם עושים בחשבון שלכם עולות לכם יותר מדי? אולי תיק ניירות הערך שואב מכם עמלות של אלפי שקלים בשנה? אולי הריבית על המינוס שלכם לא מספיק נמוכה?

בשביל להיות מסוגלים לענות על השאלות האלה, אתם צריכים את תעודת הזהות הבנקאית. זהו המסמך היחיד שהבנק מפיק שנותן לכם תמונת מצב מקיפה על כל העניינים שלכם בבנק, לרבות על מה שאתם משלמים לבנק עצמו.

את תעודת הזהות הבנקאית אפשר למצוא באתר הבנק או באפליקציה. לפעמים הם קצת מחביאים את זה בפנים, כך שאם אתם ממש ממש לא מוצאים, כתבו לבנק או הרימו טלפון ובקשו את תעודת הזהות הבנקאית הכי מעודכנת. הבנק מחויב לשלוח לכם אותה פעם בשנה.

לתעודת הזהות הבנקאית יש שתי גרסאות, מצומצמת ומורחבת. הביאו רגע את הגרסה המצומצמת של תעודת הזהות הבנקאית, ובואו נקרא אותה יחד:

בתעודת הזהות הבנקאית שלכם תמצאו במרוכז את המידע המלא על מה שקורה לכם בחשבון. בשני החלקים הראשונים של המסמך הזה תמצאו את הפרטים האישיים שלכם, ואת היתרות שלכם נכון לסוף השנה שעברה – כמה היה לכם בעו״ש, כמה בפיקדונות וכו׳. כל זה לא מעניין במיוחד.

החלק שמעניין אותי להתעכב עליו יחד איתכם הוא חלק ג'4 - עמלות. רק כאן, בחלק הזה של המסמך, תוכלו לראות בצורה מרוכזת את כל העמלות ששילמתם לבנק בשנה הקודמת. ראשונות הן עמלות העובר ושב. יש להן מיליון שמות, כמו פעולה בערוץ ישיר או פעולה מול פקיד או זיכוי מסלקה או דברים אחרים מסוג זה. זה לא חשוב, כולן עמלות עובר ושב. העמלות הבאות הן עמלות מט״ח, על כל קנייה או רכישה של דולרים או מטבע חוץ אחר. והסוג השלישי הוא עמלות ניירות ערך, לכל מי שמנהלים חשבון ניירות ערך דרך הבנק. גם דמי כרטיסי האשראי שהבנק הנפיק לכם אמורים להופיע בחלק הזה.

כשתראו את הסכום הכולל של העמלות ששילמתם לבנק שלכם ואת הפירוט, תוכלו להבין מה המצב שלכם. אם אתם משלמים לבנק שקלים בודדים בשנה, הכול טוב, אפשר להמשיך הלאה בחייכם. אם אתם משלמים לבנק מאות או אלפי שקלים בשנה, זה הרגע לתפוס את זה ולהוזיל עלויות.

כשאני אומר את זה לאנשים, לפעמים שואלים אותי בתגובה – רגע, אבל למה שהבנק יוזיל לי את המחיר? הבנק הרי צריך לעשות כסף ממשהו? אז התשובה היא – כן, הבנק עושה כסף מהרבה דברים. למשל, מהמינוס שלכם או מהלוואות אחרות, ואפילו מזה שיש לכם כסף בעו״ש. אל תדאגו לבנק, תדאגו לשורה התחתונה שלכם. הבנק כבר דואג לשורה התחתונה שלו, אין סיבה שאתם תעשו את זה בשבילו.

יצירת קשר עם הבנק

אחרי שמיפיתם את התשלומים שלכם לבנק, ואחרי שהבנתם עם עצמכם מה השירותים העיקריים שאתם צורכים מהבנק ומה פחות חשוב לכם, זה הזמן לשלוח מייל, להרים טלפון או לקבוע פגישה בסניף, מה שנוח לכם.

לשיחה או לפגישה הזו עם פקיד או פקידת הבנק אתם כבר תגיעו מצוידים בתעודת הזהות הבנקאית ובמידע ששאבתם ממנה. אתם צריכים להגיע לפגישה הזו מוכנים. גם מעשית וגם נפשית. מהתבוננות מהצד בלא מעט אנשים שעשו את התהליך הזה, זה לא קל לפעמים, לשבת מול הפקידה או הפקיד ולדרוש פטור מוחלט מעמלות ניהול החשבון, אבל זה בדיוק מה שאתם עומדים לעשות. פטור מוחלט. לא הנחה קטנה, לא צ׳ופר – פטור מוחלט מעמלות ניהול החשבון ומכל עמלה אחרת שחשוב לכם להתמקח עליה. למשל, אם יש לכם תיק ניירות ערך גדול שאתם מנהלים דרך הבנק, דרשו פטור מוחלט מעמלת דמי ניהול (נקראת לפעמים גם דמי משמרת). עמלה כזו לבדה יכולה להסתכם באלפי שקלים בשנה, תלוי בגודל התיק. לא חבל?

הפגישה הזו והדרישה הזו יכולות לקחת אתכם לכמה כיוונים. זה נורא תלוי בסיטואציה, במאפיינים האישיים שלכם ובכל מיני דברים שלא קשורים אליכם בכלל, כמו למשל שיעור נטישת הלקוחות של סניף מסוים. אם מנהל סניף יודע שהיו לו כמה לקוחות גדולים שעזבו, אתם תקבלו יותר בקלות את מה שתדרשו, ואפילו לא תדעו למה.

ייתכן שהפקיד או הפקידה יגידו לכם – סבבה, קחו פטור מוחלט לשנה. זה קורה הרבה יותר ממה שאתם חושבים. זה הזמן להגיד תודה ולשים לעצמכם תזכורת לעוד שנה בשביל לוודא שהפטור ממשיך הלאה.

ייתכן שהפקידה או הפקיד יציעו לכם הנחה של 50% או כל שיעור אחר. אל תסתפקו בזה. נסו להיות אסרטיביים ולדרוש פטור מוחלט. זה הזמן להזכיר שאתם לקוחות טובים, נמצאים בבנק הזה כבר מלא זמן, ושבקלות רבה אתם יכולים למצוא לכם בנק אחר. אם הפקידים יחשבו שאתם רציניים, הם יגיעו בסוף לפטור הזה.

אם אתם לא מאמינים לי, בשנה האחרונה חזרתי על המסרים האלה שוב ושוב בכל מקום אפשרי. בטלוויזיה, ברדיו, בטוויטר. בשלב מסוים אנשים התחילו לכתוב לי חזרה ולספר את סיפורי ההצלחה שלהם. רובם המוחלט חזרו על אותה הנקודה – הם לא האמינו כמה קל זה היה וכמה מעט מאמץ נדרש בשביל להוזיל לעצמם את השירותים הבנקאיים במאות שקלים בשנה.

עם זאת, לפעמים זה לא עובד כל כך חלק. לפעמים אנשי הבנק יגידו – "מצטערים, אבל לא. אנחנו לא נותנים פטור מעמלות." אם זה קורה, דעו שזה פשוט לא נכון, זה שקר. לקוחות אחרים של הבנק הזה קיבלו פטור, באחריות מוחלטת. אבל אם הבנק בכל זאת מתעקש, נראה שאין ברירה אלא לעבוד על זה עוד קצת.

סקר שוק

אם הבנק שלכם לא זורם איתכם, זה הזמן להוכיח לו שאתם רציניים. ואין דבר שמעיד על רצינות יותר מאשר לבדוק כמה מציעים לכם הבנקים המתחרים. הישראלים יודעים לעשות סקר שוק. כשאנחנו רוצים לקנות מכשיר חשמלי, מטוסטר ועד מקרר, אנחנו נכנסים לזאפ או למנוע השוואת מחירים אחר, ומשווים. קוראים ביקורות, בודקים דירוגים וקונים. כשזה מגיע לשירותים פיננסיים כמו חשבון בנק – קדחת, אנחנו הולכים שבי אחרי מה שבנק אחד אומר וזהו. וככה אנחנו מפסידים כסף. התחום היחיד שבו זה שונה הוא תחום המשכנתאות. ישראלים רבים – לא כולם, אבל רבים – עושים סקר שוק מקיף כשהם עומדים לקחת משכנתה. לפעמים זה נעשה באמצעות ייעוץ משכנתאות, לפעמים באופן ישיר. זה לא משנה. השימוש בסקר שוק מוזיל מחירים, נקודה. מחקר שערכה רשות התחרות הראה בדיוק את זה – ישראלים שעשו סקר שוק חסכו עשרות אלפי שקלים במשכנתה שלהם, לפעמים אפילו יותר.

אותו הדבר יקרה אם הישראלים יתחילו לעשות סקר שוק לגבי ניהול חשבון הבנק שלהם. גם כאן החיסכון הכספי יכול להיות אדיר. אולי לא עשרות אלפי שקלים בשנה, אבל בהחלט מאות או אלפי שקלים בשנה, שמצטברים לסכומים גדולים מאוד לאורך זמן.

איך עושים סקר שוק? מתקשרים לשניים־שלושה בנקים אחרים, או קובעים פגישות. מגיעים לפגישות האלה מוכנים – עם תעודת הזהות הבנקאית שלכם, עם תלושי משכורת אחרונים ותדפיסי חשבון הבנק שלכם, ולוחצים על הבנק שאתם בודקים. אומרים שאתם לקוחות טובים ושאתם עושים סקר שוק ומתעניינים, ורוצים לדעת אם תקבלו פטור מוחלט מהעמלות שחשובות לכם אם תצטרפו (ועל הדרך, מתמקחים על הריבית של מסגרת האשראי – המינוס – שהבנק מציע לכם. מייד ארחיב על זה). אחרי שיש לכם שתיים־שלוש הצעות ביד, זה הזמן לקבל החלטה: האם אתם עוברים לאחד הבנקים האלה, או שחוזרים לבנק שלכם ומראים לו שאתם רציניים. ברוב המוחלט של המקרים, אם תחזרו לבנק שלכם, הוא יתיישר על המקום ותקבלו בדיוק את מה שרציתם. זו הדרך היחידה שהם ייקחו אתכם ברצינות. ואם לא – אתם לגמרי יכולים לעבור לאחד הבנקים האחרים שקיבלתם מהם הצעה טובה.

המינוס

מינוס הוא משהו שישראלים מאוד אוהבים. המינוס, או מסגרת האשראי, הם בעצם הלוואה שהבנק נותן לנו כל חודש, בשביל שנוכל להוציא יותר מהמשכורת שלנו. אימא שלי הייתה קוראת לזה – לחיות מעל הפופיק. להלוואה הזו, המינוס, יש מחיר, והוא גבוה במיוחד. הריבית על המינוס יכולה לנוע בין 8% ל־14%, תלוי בעומק המינוס, תלוי בתנאים הספציפיים שהבנק הגדיר לכם. בחלק ג׳ של תעודת הזהות הבנקאית המורחבת שלכם תוכלו לראות בדיוק מה הריבית שאתם משלמים לבנק על המינוס, וכמה הוא עולה לכם כל שנה בשקלים. אם אתם במינוס קבוע, אתם עלולים לגלות שאתם משלמים לבנק מאות שקלים בשנה, לפחות, על המינוס הזה. זה עניין שלכם איך אתם מנהלים את ההוצאות וההכנסות שלכם והאם אתם במינוס או לא. אבל אם אתם כן – וחלק גדול מהציבור נמצא במינוס, לפחות חלק מהחודש – היו מודעים למחיר הזה.

אתם יכולים להתמקח מול הבנק גם על הריבית על המינוס. לנסות להקטין אותה ככל האפשר. תתפלאו לשמוע, אבל אם אתם במינוס, מבחינת הבנק אתם דווקא לקוחות מעולים. כל עוד אתם במינוס נשלט, למשל בגובה המשכורת החודשית, הבנק ישמח שתישארו אצלו כי הוא עושה עליכם אחלה כסף. סביר מאוד להניח שאתם משלמים לבנק על המינוס יותר ממה שאתם משלמים לו בעמלות, אבל זה גם כוח המיקוח שלכם. אם הבנק לא מגמיש לכם את תנאי המינוס, אתם יכולים לאיים לעבור לבנק אחר. כן, יחד עם המינוס שלכם – בנק אחר ישמח לקלוט אתכם, כל עוד המינוס שלכם לא יוצא משליטה. לכן תרגישו בנוח להתמקח עם הבנק ולעשות סקר שוק גם על העניין הזה.

ואם אתם מחפשים דרך לצאת מהמינוס, יש דרכים לעשות גם את זה. יש אפליקציות שיכולות לעזור לכם לנהל את התזרים החודשי שלכם, לעקוב אחרי ההוצאות וההכנסות ולנסות לעבור לפלוס. אתם יכולים לשקול לקחת הלוואה לסגור את המינוס, רק שימו לב שאין טעם לקחת הלוואה כזו אם לא תשנו את ההרגלים שלכם. אחרת, תוך זמן קצר תחזרו למינוס, רק שהפעם גם תהיה לכם הלוואה נוספת להחזיר, שרק תעמיק לכם את המינוס עוד יותר.

מעבר בנק

אם הבנק שלכם לא הולך לקראתכם, לא משפר את התנאים שלכם ולא מוכן לזוז מילימטר, גם אחרי שעשיתם סקר שוק והבאתם הצעות מבנקים מתחרים, זה הזמן לחשוב אם מתאים לכם להישאר בבנק שלא לוקח אתכם ברצינות. המעבר בין בנקים הוא פשוט יותר היום מאי־פעם. בסוף 2021 בנק ישראל השיק מערכת אוטומטית למעבר בין בנקים שהופכת את הסיפור לנגיש יותר. עד אותו רגע, אם רציתם לעבור מבנק לבנק, הייתם צריכים לכתת רגליים לבנק החדש, לפתוח שם חשבון, ואז ללכת לבנק הישן, לסגור את החשבון הקודם, להעביר בעצמכם את כל הוראות הקבע, לאסוף צ׳קים שפיזרתם ולחלק חדשים, לעדכן את הביטוח הלאומי ואת המעסיק ואת חברת חשמל ואת מי לא – כאב ראש בירוקרטי שגרם להרבה לקוחות לא לנסות אפילו. הבנקים ידעו היטב שמיעוט שבמיעוט מהלקוחות יהיה מוכן לעבור את כל התהליך המפרך הזה ולעזוב אותם באמת, ולכן ידם הייתה קפוצה. כעת זה נראה אחרת. אם אתם רוצים לעבור בנק, כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לפתוח חשבון בבנק חדש, ואז, דרך אתר האינטרנט, לבצע ניוד. מאוד דומה לניוד בין חברות סלולר. רוב הדברים מהחשבון שלכם יעברו אוטומטית לחשבון החדש. אתם בפלוס? הפלוס הזה יעבור. הוראות קבע? יעברו אוטומטית. כנ״ל צ׳קים, כנ״ל הוראות לחיוב חשבון, כנ״ל החיובים בכרטיסי האשראי. גם אם יש לכם תיק ניירות ערך בבנק, הוא יעבור לבנק החדש. מה שלא יעבור אוטומטית הוא המינוס שלכם, או אם יש לכם הלוואות אחרות, וכנ״ל לגבי פיקדונות. אבל גם אלה לא מסובכים להעברה. אתם יכולים לבקש מהבנק הלוואה חדשה בשביל לסגור את הקודמת ולהתחיל להחזיר לבנק החדש, או שתמשיכו לשלם את ההלוואה, פשוט מהחשבון החדש שלכם. בדיוק כמו לשלם משכנתה שלקחתם מבנק אחר – זו הוראת קבע. הסיפור הזה אמור לקחת עשרה ימים, ובכל מקרה, גם אם משהו משתבש, הבנקים מחויבים לעשות עקוב אחריי לכל ההוראות שלכם למשך שנתיים, כך שתוכלו להסדיר הוראה סוררת שהלכה לאיבוד מסיבה כלשהי, מבלי שיקרה אסון. היכולת לעבור בין בנקים בקלות היא נשק בידיים שלנו, הצרכנים. אתם לא בהכרח חייבים באמת לעבור, אבל עצם היכולת לקום וללכת לבנק אחר מגדילה את כוח המיקוח שלכם. בסוף, הבנקים די דומים זה לזה בשירותים שהם נותנים לנו. ואם בנק חדש נותן לכם הצעה טובה יותר, ונותן לכם שירות שמתאים לכם, מה בעצם כובל אתכם לבנק הקודם? כשם שלא תישארו עם אותה חברת סלולר עד יומכם האחרון, גם הבנק הוא לא חתונה קתולית. ככל שיותר ויותר מאיתנו ינהגו כך, הבנקים ישפרו את התנאים שהם נותנים לנו ויתחילו באמת להתחרות עלינו.

יד על הדופק

בין שבסופו של דבר עברתם בנק וקיבלתם תנאים טובים יותר ובין שנשארתם בבנק שלכם אבל שיפרתם את התנאים, כל הכבוד. עשיתם את הצעד הראשון בלקיחת בעלות על הכסף שלכם. מעכשיו הבנק שלכם יתייחס אליכם יותר ברצינות. מה שאומר שאתם צריכים להמשיך ולתחזק את האיום הזה. זה לא יצריך מכם הרבה אנרגיה. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא לשים לעצמכם תזכורת ביומן לעוד שנה פחות שבועיים, או מתי שזה לא יהיה בסמוך לתום תקופת ההטבה שהבנק הגדיר לכם. כשהתזכורת תקפוץ, זה יהיה הזמן להתקשר לבנק או לשלוח מייל ולהגיד – ההטבות שלי אוטוטו נגמרות, אני מבקש להאריך אותן. כמעט בכל המקרים הבנק יעשה את זה בלי שום בעיה ובלי ויכוחים. אחרי הכול, הבנק כבר יודע שאתם רציניים. אבל אם לא תזכירו לו, הוא יפעיל את שיטת מצליח בלי למצמץ ויעלה את העמלות והריביות. אני יודע כי זה כבר קרה לי פעם. פספסתי את מועד תום תקופת ההטבות ויצרתי קשר עם הבנק רק אחרי חודש. הם זיכו אותי בדיעבד. אבל האחריות הזו להיות עם היד על הדופק ולהמשיך לדרוש – האחריות הזו היא עלינו.

5. גם על כרטיסי אשראי לא צריך לשלם

אחד השירותים הבסיסיים שכל הבנקים מציעים הוא כרטיסי אשראי. בשנים האחרונות נכנסה תחרות לתחום הזה, וכיום שתיים מתוך שלוש חברות כרטיסי האשראי – ישראכרט ומקס – הן עצמאיות ומתחרות ישירות בבנקים. או במילים אחרות – היום אתם יכולים לבחור הרבה יותר בקלות אם להוציא כרטיס אשראי בנקאי דרך הבנק שלכם, או להוציא כרטיס אשראי חוץ־בנקאי מחברה אחרת.

והאמת? הרבה מהישראלים אוהבים לעשות גם וגם – להחזיק יותר מכרטיס אשראי אחד, כמעט תמיד את זה של הבנק ועוד אחד שהונפק מחוץ לו, למשל כרטיס שהציעו לכם בסופרמרקט או בחנות אחרת. בסוף 2021 היו בישראל יותר מ־13 מיליון כרטיסים.

באופן אישי, אני חושב שבישראל אין באמת צורך ביותר מכרטיס אשראי אחד, אבל זה עניין של טעם אישי ושל יכולת לשלוט בהוצאות שלכם. כל כרטיס אשראי מגיע עם מסגרת אשראי נפרדת, כך שבאופן תיאורטי אם תוציאו כרטיס של הבנק ועוד כרטיס חוץ־בנקאי ועוד אחד, פתאום תוכלו להוציא הרבה יותר כסף כל חודש. לדבר הזה יש מחיר, שהוא העמקת המינוס שלכם במידה ניכרת, בריביות גבוהות מאוד. זו הסיבה שבגללה אני לא מחבב ריבוי כרטיסי אשראי, אלא אם יש לכך סיבה ממש ממש טובה. למשל – אם אתם תמיד עושים את כל הקניות שלכם ברשת שיווק מסוימת, אולי יש היגיון בלהוציא כרטיס אשראי נוסף של אותה רשת אם הוא נותן לכם הטבות והנחות כשאתם עושים את הקנייה השבועית שלכם. אבל אני מודה שבכל מקרה אחר, בעיניי ריבוי כרטיסי אשראי הוא פתח לאובדן שליטה על ההוצאות.

בין שיש לכם כרטיס אחד או יותר, הנה הדברים שאתם צריכים להשתדל להקפיד עליהם: דבר ראשון, עברו כל חודש על כל ההוצאות. מדי פעם תאתרו איזה חיוב כפול או חיוב שלא ידעתם עליו ותוכלו לתקן בהתאם. חוץ מזה, ודאו שאתם לא משלמים דמי כרטיס על הכרטיס שלכם. זה לא כסף קטן, זה יכול להיות כמה מאות שקלים בשנה, ואם יש לכם יותר מכרטיס אחד – אז כמה מאות רבות של שקלים בשנה. חבל, אין בזה צורך. כל חברות האשראי יהיו מוכנות לתת לכם פטור מדמי כרטיס לתקופה מסוימת, וכל מה שתצטרכו לעשות הוא לבקש להאריך את הפטור בתום התקופה לתקופה נוספת. חברת כרטיסי האשראי לא מוכנה? לא צריך – יש עוד מיליון אפשרויות אחרות להוציא כרטיס אשראי, לפחות באחת מהן תוכלו לקבל פטור מדמי כרטיס. המעבר בין כרטיסי אשראי הוא קליל ביותר ולא מצריך מכם שום פעולה מיוחדת – כל הוראות הקבע יעברו אוטומטית לכרטיס החדש. כרטיסי האשראי הם תחליפיים כמעט לחלוטין, אל תתביישו לעבור ביניהם אם לא משפרים לכם את התנאים.

בניגוד למה שנהוג אולי לחשוב – חברות כרטיסי האשראי לא עושות את עיקר הכסף שלהן ממסגרת האשראי שהן נותנות לנו, אלא משלושה אפיקים אחרים – הלוואות שהן מחלקות, תשלומים במסלול של קרדיט ואשראי מתגלגל, כלומר תוכנית שבה אתם משלמים סכום קבוע מראש בכרטיס האשראי כל חודש (נאמר, 10,000 שקל), וכל הוצאה נוספת מעל אותו סכום מתגלגלת לחודש הבא. לטעמי אתם צריכים להיזהר מכל אחד ואחד מהאפיקים הללו. אסביר למה.

הלוואות מכרטיסי אשראי לרוב יהיו הלוואות בריביות גבוהות מאוד, שיכולות להיות איפשהו בין 8% ל־10% בממוצע, ולעיתים אפילו יותר. גם תשלומים בקרדיט צוברים ריבית גבוהה להפליא. אשראי מתגלגל הוא מסלול מאוד רווחי לחברות כרטיסי האשראי, אבל עבורכם הוא פתח לאובדן שליטה מוחלט על ההוצאות. ומלבד זה, גם האשראי המתגלגל גורר תשלומי ריבית גבוהים. נסו להימנע משלושת אלו ככל שאתם יכולים.

6. העתיד של שוק הבנקאות ייראה אחרת

שוק הבנקאות הישראלי צפוי להשתנות בשנים הבאות. לא שינוי מקצה לקצה, אבל שינוי מספיק גדול בשביל שנרגיש אותו. הבנק הדיגיטלי החדש One Zero יוצא לדרך ויציע שירותים חדשניים ומתקדמים, שהבנקים הגדולים האחרים ימהרו לחקות או להציע אחרים משלהם. חברות כרטיסי האשראי יוצרות מועדוני לקוחות גדולים, למשל שיתוף פעולה של כאל עם שופרסל, או ביט עם וולט או מה שזה לא יהיה. בהמשך יצוצו גם שירותים דיגיטליים שנוכל לתת להם את המידע הבנקאי שלנו, והם כבר יציעו לנו כל מיני דברים מתקדמים. למשל, ריביות טובות יותר על פיקדונות או הלוואות בריביות זולות יותר. צפויים גם שירותים שיעזרו לנו להגיע לאופטימיזציה אוטומטית בבנק, כך שהאפליקציה תשמור כל הזמן במקומנו את האצבע על הדופק, ואם הבנק שלנו ייקר לנו משהו, האפליקציה כבר תעשה בשבילנו סקר שוק ותציע לנו שירות של בנק אחר, או חברת כרטיסי אשראי אחרת. זה לא יקרה מחר, אבל זה יקרה בעתיד הנראה לעין. וכשזה יקרה, אני מקווה שיקרו שני דברים נוספים: שהבנקים יתחילו לקחת אותנו יותר ברצינות, וחשוב מזה – שאנחנו נתחיל לקחת את עצמנו יותר ברצינות בתור לקוחות.

מאז שפתחתי את החשבון ההוא בסניף בנק לאומי בפתח תקווה, עברתי שלושה בנקים עד שהגעתי לאן שאני עכשיו. ואני די בטוח שזה לא יהיה הבנק האחרון שלי. כשעברתי מפתח תקווה לירושלים ועברתי לגור עם מי שהיום היא אשתי, פתחנו חשבון בנק משותף בבנק שבו התנהל החשבון שלה – בנק מסד. מתישהו סגרתי את החשבון שלי בלאומי כי הבנתי שאין לי עוד צורך בו. כשסיימנו את הלימודים והתחלנו לעבוד בעבודות נורמליות לקחנו את החשבון המשותף שלנו ממסד ועברנו לבנק דיסקונט, פשוט כי הוא הציע לנו עמלות ותנאים טובים יותר. כמה שנים אחר כך, כשדיסקונט הפסיק את כל ההטבות שנתן לנו – ביקשנו שיחדש אותן. בסניף אמרו לנו לא, אז יצאנו לסקר שוק בין שלושה בנקים שונים, עד שמצאנו בנק שנתן לנו הצעה שהתאימה לנו. הצעה זולה מאוד. אני לא מציין את שם הבנק כי אני לא רוצה שתחשבו שזה הבנק האולטימטיבי שמתאים לכולם – ממש לא, כל אחד והצרכים שלו. אבל דעו שכשחזרנו לדיסקונט בשביל לסגור את החשבון, מנהל הסניף התפלא. "רגע, למה אתם הולכים?" הוא שאל. הסברנו לו שהוא לא הסכים לחדש את ההטבות שלנו אז פתחנו חשבון בבנק אחר שדווקא הסכים. באותו רגע הוא הציע לנו להתיישר בדיוק לאותם תנאים שהבנק החדש הציע, העיקר שלא נעזוב. זה כבר היה מאוחר מדי. עזבנו על הפרינציפ. מאז אנחנו בבנק שלנו, ובכל פעם שתקופת ההטבות מסתיימת, אנחנו מרימים טלפון. בינתיים, הבנק מוכן להאריך אותה כל פעם בשנה נוספת. ביום שזה לא יהיה המצב – נעזוב.

מבחינתי, הבנק שלי הוא כמו כל ספק שירות אחר. לא התחתנתי איתו, ואני לא מחויב לו באיזה קשר שאי אפשר לשבור. כמו שהחלפתי ספקי סלולר, כמו שמדי פעם אני קונה רכב מיצרן אחר, כמו שלפעמים אני מחליף נעליים, כך אני מתייחס גם לבנק שלי. היום אני פה, מחר אני יכול להיות שם. והבנק שלי יודע – הוא זקוק לי כשם שאני זקוק לו. וכשמערכת היחסים בינינו היא כזו –דו־סטרית – שנינו מרוויחים מזה. אני חוסך כסף, והבנק שלי מקבל לקוח לזמן ארוך יותר, שמדי פעם הוא ירוויח עליו, אבל לפחות באופן הגון.