כפיות

אני רוצה את הגבר אני רוצה את הגבר הפשוט. כזה שיאהב את עצמו ויהיה שלם עם מי שהוא, ושבאותה מידה יהיה שלם עם זה שהוא איתי. אני רוצה את הבחור שיידע להחמיא, גם אם הוא לא ממש מרוצה מבחירת הלבוש שלי, הוא יידע להעיר על זה עם טאקט. אני רוצה אחד כזה שיכעס ויתרגז ויעמוד על שלו, גם כשלפעמים זה יגיע למצב קיצוני של טריקת הדלת. הבחור שלי יירגע ויחזור, יבין שלא כל כך בקלות מפרקים את מה שבנינו, שעצבים וריבים יש בכל מערכת יחסים. הוא יפתח את הדלת וידבר על הדברים שמפריעים לו. הוא ייתן לי פתח לבקש סליחה אמתית וכנה, ואני אקבל את האפשרות לקבל את הסליחה שלי עמוק מהלב שלו. אני רוצה את הגבר שלא מכור לכל הרשתות החברתיות. כזה שלא יישב שעות מול האינסטגרם ויחפש לעשות לייקים לבנות שהתמונה שלהן בבגד ים נראית לו ״טוב בעין״. כזה שלא ייצא למסיבות ויחפש להתחיל עם כל מה שזז, כי הוא מעריך את מה שיש לו בבית. בחור כזה שלא ישחק משחקים, שיהיה כנה, אמתי ושיעמוד על העקרונות שלו. כזה שיחדל מלחפש אופציות אחרות בחוץ, כי יש אותי, וזה יהיה מספיק. אפילו יותר ממספיק. זה יהיה מושלם. אני רוצה את הגבר שילמד להתפשר בשבילי, כמו שאני אדע להתפשר בשבילו. אחד כזה שאתן לו יד כששנינו נלך על חבל הזוגיות הגבוה, הדק והמתנדנד, שברגע אחד, בלי ששמים לב, אפשר ליפול ממנו לתהום עמוקה של כאב. אני רוצה את הגבר שיבוא להורים, שיקרא ספר טוב, שלא יהיה מכור לפורנו. שיהיה חבר טוב ותומך, שיידע להקשיב, שיאהב את הטבע, שישאף גבוה, שיתכנן את העתיד, שיטרוף את ההווה, שייקח אותי להרטיב את כפות הרגליים בחוף. אחד כזה שתהיה בינינו הבנה, אבל גם משיכה מינית מטורפת. אחד כזה שאחרי כל פעם שבה נשכב הוא יחבק אותי חזק, כי הוא לא רוצה אותי רחוקה. אני רוצה ורוצה ורוצה, וזה אולי הרבה, וזה אולי מוגזם. אבל זאת אני, וזה הבחור שאני מחפשת, ואני לא מוכנה להתפשר. אני רוצה את הבחור שלא אבכה בגללו. זה שלא ישבור לי את הלב. ואם הוא כן, אז שיידע שאני מספיק חזקה בשביל להתמודד פעם נוספת עם לב שבור.