כשאברח לאמריקה

1

נו, בעט כבר, יא מיואש!

התכוונתי לבעוט. הרגל שלי כבר התכווננה על הכדור, מוכנה להטיס אותו לשער מעל לידיים המתוחות של אבנר ומעבר לפרצוף הלגלגני של בן. אבל ה"יא מיואש!" הזה הוציא אותי מריכוז, והרגל שלי שבאה מהזווית הנכונה רעדה לרגע, מהכעס או מהעלבון, ונגעה בכדור מין נגיעה עלובה כזאת, יותר נשיקה מבעיטה. תמיד אומרים לי שאני צריך להיות פחות רגיש ונעלב, וגם אני יודע שספורטאי לא יכול להיות מצטיין ממש אם הוא לא קר רוח. מצד שני, אני הרבה פעמים חושב שלהיות קר רוח זה לא כזה ביג דיל כשקוראים לך דייוויד בקהאם או לֶבּרוֹן ג'יימס. שמעתם פעם מישהו קורא לדייוויד בקהאם "יא מיואש"? או כמו שקוראים לי הרבה פעמים, "יואש מטושטש"? או בשיעורי ספורט, שמשחקים בהם משהו אחר — לא כדורגל — אז סתם "יואש החלש"? אז זהו זה. נראה את לברון ג'יימס קר רוח עם שם כמו שלי. כי מי שההורים שלו קראו לו — כשהוא היה בן שמונה ימים — יואש, החיים שלו נקבעו מראש להיות חיים של לוּזר.

לפעמים אני חושב איך זה יכול להיות שהם בחרו לי את השם הזה כל כך מוקדם, מבלי שהכירו אותי אפילו. ולפעמים אני חושב שאולי הם בחרו לי את השם הזה דווקא כי הם הכירו אותי, וזה רק מעציב אותי יותר שהם קלטו מי אני כל כך מהר.

איך הורים יכולים לבחור לילד שלהם שם כזה? שאלתי אותם יותר מפעם אחת, והם נראו מופתעים.

"מה זאת אומרת," אמר אבא. "יואש זה שם נהדר. זה השם שאני הכי אוהב בעולם."

(זה נכון. הסיבה שהם שמרו את השם הזה לילד השני היא, שאת השם "יורם" אמא שלי בחרה בשביל אחי הגדול. היא אמרה שזה שם נהדר שהגיע הזמן לעשות לו קַמְבֶּק, שזה אומר להחזיר אותו לאופנה. אמא שלי עובדת במשרד פרסום, אז קַמבֶּקים זה חלק מהעבודה שלה. לפעמים, כשאני לא נרדם בלילה מרוב שאני דואג מכל מיני דברים וחושב מחשבות, אני דואג גם מהעבודה של אמא. כי אם כל הקמבקים שלה מצליחים כמו הקמבק של השם יורם, שהיא נתנה לבן הבכור שלה, אז המצב הוא די עגום, ונראה לי שבקרוב יפטרו אותה.)

"יואש זה באמת שם יפה," מסכימה גם אמא. "ואתה יודע איך בחרנו אותו? כשנולדת, לא הצלחנו להחליט על שם. ואז לאבא היה רעיון נהדר..."

אני: "אני יודע, אמא. כבר סיפרת לי אלף פעמים."

אמא: "הוא הציע שנפתח את ספר התנ"ך במקום אקראי ונשים את האצבע, ועל מה שנשים, זה יהיה השם שנבחר."

אני: "אמא..."

אמא: "ובאמת עשינו את זה ויצא לנו המשפט 'יואש מלך יהודה'!"

(אבא ואמא מביטים אחד בשני ומחייכים.)

אמא: "וזהו — ברגע שראינו את השם הזה אבא נזכר שהוא תמיד אהב את השם יואש, ובחרנו בו מיד!"

בפעם הראשונה שסיפרו לי את הסיפור הזה שאלתי למה לא קראו לי יהודה. אפילו מלך כבר היה עדיף.

אבל ההורים המשונים שלי רק הביטו בי בתימהון ואמרו לי, "יואש, יש לך שם נהדר. שם עברי, תנ"כי יפהפה, שתי הברות, נוח לביטוי, שם מקסים. אתה באמת לא אוהב אותו?"

על שאלה כזאת אפשר להגיד רק דבר אחד: דהההה.

אבל לא אמרתי. פשוט ניפנפתי ביד והלכתי לחדר שלי לשמוע מוזיקה באם־פי 3 שלי, שקיבלתי ליום הולדת לפני שנתיים, ביום כיפור.

להיוולד ביום כיפור זה לא משהו, אבל אם הייתי נולד בפורים הם עוד היו יכולים לקרוא לי ויזתא או אחשוורוש, ואז באמת כבר היה עדיף לא להיוולד.

כי בדבר אחד אבא שלי צודק: תמיד יכול להיות הרבה יותר גרוע.