כתוב בכוכבים

ניקולס ג'ורדן נולד לא תחת שמיים זרועי כוכבים, אלא בבית החולים אידנוֵוייל - בניין לבנים אדומות צנוע בפרברי עיר שיש בה ארבעה פאבים, אף לא בנק אחד, בריכת שחייה אחת, שישה ארגוני צדקה, ותקנות מים מאוד מרגיזות בכל קיץ. בית החולים היה מוקף במשטחי בוגנוויליה בצבע ורוד בהיר ובמלבנֵי דשא צמאים, וברגע הולדתו של ניק הקטן, השמיים מעל גג הפח הלוהט שלו נחרכו בכחול של צהרי חודש פברואר בחצי הכדור הדרומי.

ויחד עם זאת, הכוכבים היו שם. הרחק מעבר לחום הטְרוֹפוֹספֶרה הבהירה, מעבר לשמיכת האוזון של הסטרָטוֹספרה, מעבר למֶזוספרה ולתֶרמוספרה, ליוֹנוֹספֶרה, לאֶקסוספרה ולמַגנטוספרה, היו כוכבים. מיליונים כאלה, מעצבים תבניות באפלה ונעים במסלול אל תצורות מדויקות, שלנצח ימפו את נשמתו של ניקולס ג'ורדן.

ג'ואנה ג'ורדן - מזל טלה, הבעלים והסַפָּרית של אָפֶּר קאט, המספרה של אידנווייל, שחקנית התקפה מדויקת באופן מפלצתי בקבוצת הכדורשת אידנווייל סטארז, זוכת התואר מיס אידן ואלי, פעמיים - לא חשבה על הכוכבים בשעות שלאחר הולדת בנה. מאושרת וסתורת שיער בסוויטת הלידה היחידה של בית החולים, היא רק הביטה בפניו של ניק הקטן ומיפתה השפעות שמקורן ארצי יותר.

"הוא קיבל את האף שלך," מלמלה לעבר בעלה.

והיא צדקה למדי. לתינוק שלה היה העתק מיניאטורי מושלם של האף שהכירה ואהבה בפניו של מארק ג'ורדן - מזל שור, שחקן הגנה מרובע כתפיים בפוטבול אוסטרלי, שהפך ליועץ פיננסי בחולצת פולו, חובב עוגות גבינה אפויות ומעריץ חסר תקנה של נשים בעלות רגליים ארוכות.

"אבל את האוזניים שלך," מארק אמר, וחש לפתע שידיו נעשו ענקיות בכל קנה מידה, כשליטף את השיער השחור שריפד את ראשו של ניק שזה עתה נולד.

וכך הביטו ג'ואנה ומארק בבנם ואיתרו את המקורות השונים של לחייו, מצחו, אצבעותיו ובהונותיו. ההורים הטריים גילו הד לאחיו של מארק בעיניים הרחבות של תינוקם, ורמז לאימה של ג'ואנה בשפתיו המלאות עזות ההבעה.

ובכל זאת, בשום מקום הם לא מצאו, או אפילו העלו בדעתם לחפש, את טביעת האצבעות של סָאדאַלסוּד, כוכב־על צהוב ובהיר שנמצא במרחק 537 שנות אור מכדור הארץ, או את מגעו המפעפע יותר של כוכב ערפילית הסליל, או בעצם כל גרם שמֵימי אחר המשפיע על התפרשות קבוצת הכוכבים של מזל דלי, שתחת חסותה שכנה השמש בזמן הולדתו של בנם.

ייתכן שאסטרולוג שהיה מביט על סימני הדקירה הקלים של הגורל, כפי שנפרשו במפת הלידה של ניק הקטן ביום הולדתו, היה אומר שהילד הזה יגדל להיות מקורי עד כדי אקסצנטריות קלה, יצירתי ואכפתי, אך בעל נטייה כה רבה לתחרותיות, שאחיו ואחיותיו יעדיפו לאכול כרוב ניצנים מאשר לשחק איתו מונופול. הוא יאהב מסיבות תחפושות ויביא הביתה כל כלב תועה או חתול מוכה פרעושים שנקרים בדרכו.

אותו אסטרולוג אולי היה מרשה לעצמו לחייך בחיבה כשהיה חוזה שמאמצע שנות נעוריו ואילך, ניק יהיה מאמין אדוק בכל הקשור לכוכבים. ניק יאהב את העובדה שהוא בן מזל דלי - מזל שיקשֵר עם חשיבה חדשנית ומקורית - כשם שיאהב את הקיץ ופסטיבלי מוזיקה והִיפִּים לוהטים שמדיפים ריח של פצ'ולי וסקס.

אך ביום שבו ניק נולד לא היה אסטרולוג בסביבה, והיחידה שחזתה תחזית אסטרולוגית לניק התינוק באותו זמן הייתה חברתה של ג'ואנה ג'ורדן, מנדי קרמייקל. מנדי - החזאית מנומשת הלחיים ויקירת רשת הטלוויזיה האזורית, נשואה טרייה וקורנת, מעריצה שרופה של להקת אבבא - הופיעה בבית החולים כמו פֵיה טובה, מייד אחרי העבודה. פניה היו מכוסות שכבת מייק־אפ עבה, והיא הידסה על עקביה הגבוהים, מאזנת על זרועותיה דובון כחול וזר חרציות שקנתה בסופרמרקט. עד מהרה היה הדובון שכוב על הכיסא, החרציות נחו בצנצנת, ומנדי ישבה ברגליים יחפות ליד המיטה וערסלה את בכורה של חברתה בזהירות רבה.

"דלי קטן?" אמרה בעיניים מצועפות. "אל תצַפי שהוא יהיה כמוך וכמו מארק, טוב, ג'וֹג'וֹ? הדליים שונים. נכון, קטנצ'יק?"

"כדאי מאוד שיאהב ספורט," אמרה ג'ו בקלילות. "מארק כבר קנה לו מחבט טניס."

"ולכן הוא ודאי יהיה אמן. או רקדן. נכון, אוצרון?"

מנדי החליקה את אצבעה אל תוך ידו הנקפצת של ניק הקטן, ולרגע אחד הייתה חסרת מילים, תכונה מאוד לא אופיינית לה. אחר כך אמרה, "ג'ו, הוא יפהפה. פשוט יפהפה."

כשמנדי יצאה מבית החולים השמש כבר שקעה, ואיתה הגיעה רוח קלילה קרה מעט, כמו מצב הרוח העגמומי שנח עליה כשחצתה את הדשא הדוקרני - אוחזת בנעליה - אל מגרש החניה. שמֵי מערב בצבע כחול מעושן היו שזורים סחף של ענן ורדרד נמוך, אבל במזרח כמה כוכבים נלהבים כבר החלו להתפרץ מבעד לחשכה המעמיקה. מנדי התיישבה מאחורי ההגה במכוניתה והביטה בכוכבים במשך לא מעט זמן. ריח תינוק עמד בנחיריה.

ביום שישי שלאחר מכן, בקרליו קורט, דרך ללא מוצא בחלק החדש שנבנה באידנווייל, שבה מדרכות בטון ובתים בני קומה אחת בעלי גגות מצופים פלדה, מדשאות גזומות ועצי אקליפטוס צעירים בתוך מגיני גזע מפלסטיק - דרו קרמייקל צנח על גבו ואמר, "וואו."

לצידו, על הטרמפולינה של השכנים בבית הסמוך, היו בקבוק ריק של ליקר אייריש קרים, שתי כוסיות מוכתמות ואשתו המזיעה, המחייכת והלבושה למחצה. דרו - מזל מאזניים, יועץ חקלאי, חובב אווירונאוטיקה נלהב, מעריץ מושבע של פינק פלויד ונגן אייר גיטאר אימתני מול המראה בחדר השינה - חזר הביתה פחות משעה קודם לכן לאחר מסע בן שבועיים, וחש קצת כאילו נוצל מינית. נשחט, אפילו. למרבה המזל, השכנים היו בחופשה בגולד קואוסט.

"מממ," אמרה מנדי וחייכה אל שמיים מלאֵי כוכבים. הוא ראה צל על לחייה הימנית במקום שבו הייתה גומה, וניחוח של שובבות על עורה הלח.

"מה זה היה?" שאל והניח יד על החיוורון הרך של בטנה החשופה. "מה?"

"סליחה," היא אמרה וסטרה על ידו כדי לגרש אותה, אבל חייכה חיוך רחב, "אבל אני אישה נשואה. אל תיגע במה שאתה לא יכול להרשות לעצמך."

הוא דגדג אותה, והיא צחקקה.

"מה את זוממת?"

"זוממת?" היא אמרה. "זוממת? אני... אני מסתכלת על הכוכבים."

שתוי מעט ושמח מאוד הניח דרו את ידיו תחת ראשו ועקב אחר מבטה, הרחק אל החלל.

באותו לילה בחודש פברואר יצרו בני הזוג קרמייקל תינוקת, שתיוולד בשעות הבוקר המוקדמות של חודש נובמבר, במזל קשת. היא תגיע, קטנה ומושלמת בצורתה, ראשה עטור גרסה עדינה יותר של השיער החום הבהיר שבסופו של דבר יסתלסל סביב קווי פניה המחודדים. עיניה יהיו חומות כשקד, סנטרה מחודד, ושפתיה - כשל אימה - ייצרו תבנית מובלטת של הקשת של קופידון. גבותיה השחורות - כשל אביה - יהיו ישרות וכמעט חמורות.

אסטרולוג היה אולי חוזה שהתינוקת הזאת תגדל להיות אישה ישרה. טובת לב ועם זאת שואפת לשלמות. היא תאהב מילים, בגיל תשע תשתתף בתחרות איות בתוכנית ילדים בטלוויזיה (ותנצח), ולרוב יהיה עט תחוב מאחורי אוזנה. שידת הלילה שלה תגנח תמיד תחת עומס ספרים (נקראו, נקראו למחצה, ייקראו), ויש סיכוי טוב למצוא, מוסתר בערימת הספרים הזאת, קטלוג של הווארד סטורג' וורלד או איקאה, מאחר שבמשך כל חייה, פורנו של סידור ארונות יהיה בשביל הבחורה הזאת תענוג אסור. זיכרונה יהיה מושלם כמו ארונית פלדה מבריקה ומצוחצחת, ואפילו המסרונים שלה יעוצבו וינוקדו באופן מושלם.

ייתכן שהאסטרולוג היה גם חוזה במדויק - ובניד ראש מלא צער - שכאשר הילדה הזו תגדל, יחסה לכוכבים יהיה מוגבל. למען האמת, היא תתייחס לתחזית ההורוסקופ כאל קשקוש של זיבולי שכל בלתי סבירים.

"ג'סטין," מנדי מלמלה, בעיקר לעצמה.

"מה?" אמר דרו.

"ג'ס־טין," אמרה מנדי באופן ברור יותר. "מוצא חן בעיניך?"

"מי זאת ג'סטין?" שאל דרו, מבולבל.

חכה ותראה, מנדי חשבה. חכה ותראה.