לאה גולדברג: השירים הגנוזים

עִם הספר

 

בספר זה כונסו לראשונה כל שיריה של לאה גולדברג שטרם ראו אור.

בין אלפי העמודים בעזבונה הספרותי, כשמונה־עשר אלף בערך, אותרו מאות רבות של כתבי יד לשירים, הן כאלה שפורסמו והן כאלה שלא ראו אור מעולם. השירים הופיעו בחלקם במחברות, ברצף, ואחרים נמצאו בדפים פזורים או במחברות שעיקרן אחר - למשל במחברות של הרצאותיה או של יצירותיה בפרוזה. לאחר ניפוי כתבי היד של השירים המוכּרים, וכן של השירים הרבים שתירגמה, התגבש גוף גדול למדי של שירים שלא נודעו כלל עד היום ובו כשלוש מאות שירים. לשם השוואה, בחייה פירסמה לאה גולדברג כשבע מאות וחמישים שירים, ולצידם כמאתיים וחמישים שירים לילדים (ובספר זה המדובר אך רק בשירתה שאינה לילדים).

גוף יצירה זה של השירים הגנוזים חוּלק כאן, לנוחות הקריאה, לשערים אחדים, רובם כרונולוגיים; אמנם לאה גולדברג לא נהגה לציין תאריכים בשולי כתבי ידה, אולם השירים תוארכו כאן תיארוך כללי על פי כמה מאפיינים, הן תוכניים והן צורניים, בהם התמטיקה, אופיו של כתב היד (בהוראתו כ־handwrite), סוג הנייר והדיו וכיוצא באלה מאפיינים אֶפּיגרפיים. בתוך כל אחד מן השערים סודרו השירים על פי הכרונולוגיה המשוערת של כתיבתם, כל כמה שעלה בידי לשחזרה, אם פחות ואם יותר. לשם כך נדרשה עבודת מחקר מקיפה ומעמיקה: הטקסטים בעיזבון הספרותי, השמור במסירוּת במכון גנזים מיסודה של אגודת הסופרים העברים, סודרו על פי קטגוריות הזרות ל"עֶקרון המוצא" (principle of provenance). עיקרון זה נהוג בתורת הארכיונים ומשַמר את הסדר שהחומר נמצא בו; ואילו הטקסטים בעיזבון מוינו בשעתם על פי ז'אנרים ספרותיים, ובתוכם - על פי סדר אלפביתי של כותרות היצירות. עבודת המחקר שנלוותה לעריכת הספר חתרה אפוא תחת הסדר הקיים במכון גנזים וביקשה לשחזר קשרים אבודים בין טקסטים שהופרדו זה מזה אי אז. פשוטה יותר היתה העבודה עם שש מחברות שבהן כתבה לאה גולדברג רבים משיריה. השירים הגנוזים שאותרו בהן ניתנו בדרך כלל על פי סדר הופעתם בהן.

השערים הראשון והשני בספר מפגישים את הקוראים עם שירים פרי עטה של לאה גולדברג מתקופת לימודיה בגרמניה (1933-1930) ומן השנים הראשונות לאחר עלייתה ארצה בשנת 1935. זוהי "התקופה המעצבת" של שירתה, שהצטיינה בנועזות יצירתית, וניכר בה רושם מפגשיה עם הכרך האירופי מכאן ועם המציאות הארץ־ישראלית מכאן. כך, למשל, מופיעות בשער זה פואמות, הנדירות למדי ביצירת לאה גולדברג (היא בחרה לפרסם רק פואמה אחת פרי עטה, אף היא מתקופה זו, "אביב אחד"), וכן נכלל כאן שיר שהוא מונולוג מדומיין של אישה שנהרגה בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (שיר ללא שם המופיע בספר תחת הכותרת: מתוך מחברת השירים "פעמון החולות", ראו בעמ' 65); ייתכן שנגיעתו הברורה בענייני השעה, בשונה מנטייתה הברורה של לאה גולדברג להסמלה, היא שהובילה בדיעבד לגניזתו. התיחום בין שני השערים נדמה יציב, אולם לאור הקושי בתיארוך מדויק של רוב היצירות, ייתכן שישנם שירים ש"גנבו את הגבול", משני עבריו (ואך טבעי להניח שלאה גולדברג המשיכה ללטש בשנותיה הראשונות בארץ שירים שהורתם באירופה).

בשער השלישי ניתנו שירים שנכתבו בשנות הארבעים והחמישים, הנחשבות לשנים הפוריות והבשלות ביותר ביצירתה של לאה גולדברג. זוהי התקופה התיכונה ביצירתה ("התקופה הטקטונית", כהגדרתו של טוביה ריבּנר), עם התייצבות קולה השירי וגיבושו במבנים שיריים סדורים.

בשער העוקב מופיעים שירים שנועדו מלכתחילה להיכלל במחזורי שירים מוכּרים אך נשמטו בהמשך. כך מתגלים שירים משלימים למחזורים ידועים, המאירים אותם באור חדש. שירים משלימים אלה, שאבדו עד כה, שבים ומתדפקים כעת על מפתנם של מחזורי השירים המקוריים שלהם, ומחכים להתקבל מחדש.

השער האחרון שב אל העיקרון הכרונולוגי ונכללו בו שיריה המאוחרים של לאה גולדברג, המצטיינים במבע חשוף יותר, אשר מתרחק מן הצוּרניות הסדורה של עיקר שירתה.

זהו המקום להזכיר את הספר 'שארית החיים: שירים ורישומים מן העיזבון' שערך טוביה ריבּנר ושראה אור בתחילת שנת 1971, ביום השנה הראשון לפטירתה של לאה גולדברג. ריבּנר אסף בספר זה חמישים ותשעה שירים ופרגמנטים (כמספר שנות חיי לאה גולדברג, ועוד אחת) ויצר ספר מופתי, המזקק את כתיבתה המאוחרת. בעריכת הספר הנוכחי התלבטתי אם לכלול במסגרתו את 'שארית החיים' כנתינתו, ולבסוף בחרתי שלא לעשות כן, מכיוון שעשרים וארבעה שירים מן הספר נדפסו בעיתונות בחיי לאה גולדברג - מן הבחינה הזאת, כותרת המשנה של הספר, "מן העיזבון", מעט מטעה - והם כונסו לימים גם במדור החותם את מהדורת שלושת כרכי שירתה, אף היא בעריכת ריבּנר. כן כללתי כאן אותם שלושים וחמישה שירים ופרגמנטים מן העיזבון שראו אור לראשונה ב'שארית החיים' (בניכוי שניים שאינם מאת המחַברת), גם אם בשינויי נוסח ביחס לספר ההוא (ריבּנר ערך את חלקם עריכה של ממש, בהחלטה שהיתה נכונה בהחלט לשעתה). אמנם אין כאן הגיבוש האופייני ל'שארית החיים', ומנגד ניתן לקרוא כך לראשונה את השירים שהופיעו בספר ההוא בהקשרם המקורי. יוצא אפוא שכל שירי 'שארית החיים' זמינים כעת מחדש עבור הקוראים והקוראות, שנים רבות לאחר שעותקי הספר אזלו: כמחציתם בסיום כרך ג במהדורת כל השירים וכמחציתם כאן.

שבעה מן השירים כאן פורסמו לראשונה בספר 'שיר | עיר', שראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2012. סיפורם הייחודי מובא בנספח ב, בעמ' 345. תודתי לרפי ויזר, מנהל מחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בשעתו, שאיתר אותם; לספרייה הלאומית, שם הם מופקדים; לעֻזי אגסי, מייסד הוצאת אבן חושן ועורכהּ הראשי, על שפירסם אותם בצירוף חיתוכי העץ המרשימים של האמן הבלגי פרנץ מָזָרֶל, שבהשראתם נכתבו; ולאמן הספר עידו אגסי, שהעמיד מהדורה מיוחדת של 'שיר | עיר' בהדפסה ידנית בדפוס בֶּלֶט.

בנספח לספר הנוכחי ניתנו ביכורי יצירתה של לאה גולדברג, ברוסית ובעברית, שנכתבו בשנות העשרים המוקדמות בליטא. מעבר לעניין הרב שמעוררים צעדיה הראשונים בכתיבה אמנותית, שירים אלה מאפשרים לשחזר את עולמה התרבותי והלשוני של הנערה לאה גולדברג מקובנה, טרם שהיתה למשוררת בעלת שם. מקור רבים מן השירים הללו ביומניה. בנספח נוסף רוכזו מראי המקום לשירים, חילופי נוסח והערות, המאירים כולם את מוצא הטקסטים עד כמה שניתן. נמנעתי בכוונה מציון מועדי החיבור (המשוערים או הידועים) של השירים ממש לצידם מתוך שמירה על הדרך שלאה גולדברג נקטה בהגשת שיריה. סטיתי מכלל זה רק במקרים הנדירים שהיא עצמה ציינה זאת בשולי היצירות וכן בנספח א, להמחשת צמיחתה של הילדה והנערה המשוררת.

*

אל השירים הגנוזים של לאה גולדברג הגעתי בדרך מקרה. בשנת 2005 שקדה פרופ' עפרה יֶגלין על כינוס כל הסונֶטים של לאה גולדברג בספר 'שירי אהב"ה וזה"ב', שראה אור כעבור שנתיים בעריכתה בספרית פועלים. בביקוריה במכון גנזים הבחינה יגלין שישנם חילופי נוסח למחזור הסונטים השלם ביותר של לאה גולדברג "אהבתה של תֶרֶזָה דִי מוֹן". היא ביקשה לבחון אם ישנם בעִזבון המשוררת סונטים גנוזים, והטילה עלי, סטודנט בראשית דרכו, את מלאכת החיפוש; ואמנם בעבודתי במכון גנזים איתרתי סונטים גנוזים אחדים, שמצאו את דרכם לספר ההוא (ומופיעים כאן שנית); אך יתרה מזאת, הבחנתי שישנם עוד עשרות שירים של לאה גולדברג שלא הכרתי, והתחלתי במלאכת מיפוי העיזבון כולו.

עבודתי שָלמָה כעת, בין השאר הודות למלגה ולאכסניה הנדיבות שזכיתי בהן במרכז מַנדל סכוליון למחקר רב־תחומי במדעי הרוח והיהדות באוניברסיטה העברית בירושלים. זכייתו של כתב היד בפרס משרד התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית להוצאה לאור של ספרות מופת, לשנת תשע"ה (2015), והתמיכות הנדיבות של מועצת הפיס לתרבות ולאמנות ושל מרכז הספר והספריות, איפשרו להוציא לאור את הספר שבידיכם; תודתי העמוקה למוסדות אלה.

עוד תודה מקרב לב לאנשי מכון גנזים, בייחוד למנהלת המכון אדיבה גפן ולקודמהּ בתפקיד משה מוסק, ולארכיונאים הנאמנים הילה צור ויצחק בר־יוסף; תודה רבה לפרופ' עפרה יֶגלין, שבזכותה התחלתי מסע זה; למשורר חתן פרס ישראל פרופ' טוביה ריבּנר, על סיועו הנדיב בהכנת המהדורה; לפרופ' חמוטל בר־יוסף, שתירגמה מרוסית את שירי הילדוּת והנערוּת של לאה גולדברג וסייעה כתמיד בעצה טובה, ולמשוררת ריטה קוגן, על עזרתה בהגהת התרגומים; לעו"ד יאיר לנדאו, יושב ראש העמותה להנצחת לאה גולדברג ויצירותיה, ומנהל עזבונה, על תמיכתו המתמדת במפעל כינוס כתביה של לאה גולדברג; לד"ר חזי עמיאור, אוצֵר אוסף ישראל בספרייה הלאומית, שאיפשר לי בטובו לעיין בעותק דיגיטלי של העיזבון; לאברם קנטור ולפרופ' עוזי שביט, שעמדו עד לאחרונה בראשות הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים, המלווים זה שנים את מפעל הכינוס של כתבי לאה גולדברג ומאפשרים אותו; לשותפַי בהוצאה וחברַי נגה אלבלך, העומדת בראשה, ויואב רוזן, על עצותיהם המועילות ועל עזרתם; למשורר יקיר בן־משה, עורך הספרות של בית ביאליק, שדירבן אותי להשלים את המלאכה; למיכאל גורדון, שבהשראת עיצובו לספרו של אבות ישורון 'מלבדאתה' עוצב פנים הספר, ולדוד בן הראש, מעצב העטיפה; ואחרונים חביבים, ליועץ הלשון ואיש הסְּדר עמית בן יהודה על העבודה המופתית כתמיד, ולקָרֶנה גולד, שלא חסכה מאמץ בהביאה את הספר אל קו הגמר. יבואו כולם על הברכה.

ינואר 2019

גדעון טיקוצקי

 

שי לטוביה ריבּנר ביום הולדתו התשעים וחמישה

לקראת שנת היובל לפטירתה של לאה גולדברג