אפילוג
סאלי — כעבור שלוש שנים
אני מתעוררת ומסתכלת על השעה, כבר שתיים בלילה ואני צריכה ללכת ולהאכיל את שקד לפני שהיא תתעורר בבכי ותעיר גם את ליאם.
שקד רק בת שבועיים וליאם עוד חצי שנה יחגוג יום הולדת שלוש.
אני הולכת אל החדר המשותף שלהם. דין התעקש שהם יהיו יחד, כמו שהוא היה יחד עם אחיו הגדול באותו החדר בילדותו. קראנו לבן הבכור שלנו על שם אחיו הגדול ואני שמחה על שהצעתי את זה לדין כי זה עשה אותו מאושר. החדר מואר במעומעם באורהּ של מנורת הלילה, ויש צללים עדינים על הקירות.
אני עושה את דרכי אל העריסה שלה ומתכוונת להרים אותה כדי לקחת אותה אל כורסת ההנקה, אבל כשאני מגיעה אליה, הלב שלי מחסיר פעימה. העריסה ריקה.
פאניקה גוברת בי כשאני מרימה את השמיכות וממששת כדי לוודא שאני לא טועה. אני סורקת בטירוף את החדר ורואה רק את ליאם ישן במיטה שלו.
איפה היא יכולה להיות? אני ממהרת חזרה לעריסה, ידיי רועדות כשאני מרימה את השמיכה הקרה שלה ואני רצה חזרה לחדר השינה.
"דין!" אני רצה אל המיטה ומרימה את השמיכה שהוא מכוסה בה. ואז אני רואה אותה. מכורבלת אל גופו והקלה מציפה אותי. היא נמצאת בטוחה בזרועותיו של אביה והוא מנשק את ראשה בעדינות ומערסל אותה.
"דיברנו על ז־זה!" אני נוזפת בלחישה רמה כדי לא להעיר את שקד, אבל אני לא יכולה שלא לחייך בזמן שאני מתבוננת בהם, הלב שלי מתמלא מאהבה.
"היא לא אוהבת את העריסה שלה. היא רוצה לישון איתי," הוא אומר את זה בכל פעם שהוא מגניב אותה החוצה מהעריסה.
"היא לא יכולה לישון איתנו, יש לה מיטה."
אני מטפסת בעדינות חזרה למיטה, נזהרת לא להזיז אותה יותר מדי.
"היא יכולה לישון איתי. אני אבא שלה. אני מחליט."
"אתה מפנק אותה." אני לוקחת אותה מידיו, מרימה את חולצתי ונותנת לה לינוק.
"את סתם קנאית כי יש בחורה חדשה בחיים שלי." הוא מחייך חיוך מושלם ורוכן לנשק אותי על שפתיי לפני שהוא קם למלא לי בקבוק מים כי ההנקה תמיד מצמיאה אותי.
כשהוא חוזר, הוא מושיט לי את הבקבוק ומנשק אותי על מצחי. אני מסיימת להניק את שקד ומתכוונת להחזיר אותה למיטה, אבל דין גונב אותה ממני ומכרבל אותה שוב לצידו. אני מתכוונת לנזוף בו ולקחת אותה חזרה לעריסה שלה, כשליאם נכנס לחדר. הוא משפשף את עיניו וקורא, "אימא?" הוא מתקרב לצד שלי במיטה.
"כן, מתוק?"
"חלמתי חלום רע." הוא נעמד לצד המיטה.
"אוי, מ־מתוק שלי. על מה חלמת?" אני מרימה אותו כדי שישב לצידי על המיטה שלנו.
"חלמתי שאבא מבשל את דונלד," הוא משיב ואני רוצה להכות את דין על זה שהוא מאיים כל הזמן לבשל את הברווז.
"אבא לא מתכוון לזה," אני מלטפת את שערו ומנסה להרגיע אותו בזמן שאני מסתכלת על דין בנזיפה, "הוא לא יבשל את דונלד..."
דין מנשק את שקד. "אני לא הייתי ממהר לפזר מילים בלי כיסוי," הוא לוחש כדי שליאם לא ישמע, אבל אני שמעתי ואני מסתכלת עליו באיום.
הוא צוחק. "סתם... צוחקים. איזה חוסר בהומור," הוא מתגונן.
"למה שקד יושנת כאן?" ליאם שואל כשהוא רואה את אחותו מכורבלת עם אביה בזמן שאנחנו אוסרים עליו לישון איתנו.
"אומרים ישנה, וא־בא שלךָ חטף אותה."
"אני רוצה גם לישון איתך אימא."
"אתה לא יכול נסיך. אתה ילד גדול."
"בסדר תישן איתי רק הלילה," דין ואני מדברים בו־זמנית. ליאם מעקם את פניו החמודות בבלבול ודין מסתכל עליי בחיוך ערמומי. כמו שלו יש חולשה לשינה עם שקד, לי יש חולשה לשינה עם ליאם.
"מה קרה ל'הם צריכים לישון במיטות שלהם'? עאלק." הוא מחקה אותי ואני צוחקת בזמן שאני מכרבלת את ליאם אל גופי ומסתכלת על דין.
"אתה סתם קנאי כי יש לי גבר חדש בחיים שלי," אני משיבה לו את המילים שלו בחיוך מנצח.
הוא שולח את היד הארוכה שלו ותופס את העורף שלי כשהוא מתקרב אליי תוך כדי שהוא נזהר על הקטנים שלנו באמצע.
"את שלי. אני זמנית נותן לבן שלי להשאיל אותך עד שהוא יגדל, אבל אל תשכחי לרגע שאת שייכת לי." בעלי הרכושני והשתלטן. וכולו שלי ושל הילדים שלנו.
אני צוחקת, "אני שלך בתור אשתך ואני שלו בתור אימא שלו." אני משחררת את ידו מאחיזתה בעורפי ומנשקת אותה לפני שהוא מושך אותה חזרה לחיקו.
הוא מחייך, "שקד, שתדעי שיש לך את האימא הטובה ביותר בעולם," הוא אומר לתינוקת שלנו.
ליאם מתרומם ואז רוכן לכיוון אחותו הקטנה. "וגם את האבא הטוב ביותר בעולם!" הוא מוסיף וכולנו צוחקים.
אני מכרבלת את ליאם, משלבת את אצבעות ידי באצבעותיו של דין ומסתכלת על שקד ישנה בשלווה לצידו. אני מרגישה תחושת שלווה כשאני רואה את המשפחה הקטנה שלי מוגנת ומאושרת.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.