לא נסיך

1 זפ

וֶלמָה'ס היה הבר המקומי היחיד בדייטון שלא היו בו דמי כניסה ובחורות עירומות רוקדות על עמודים. נורות חג מולד האירו את החלונות לאורך כל השנה, והערב הם הבהבו כמעט במקצב של מוזיקת הקאנטרי המאנפפת שהסתננה החוצה מהחלונות הפתוחים.

וולף החנה את הטנדר שלו במגרש מאחורה, כיבה את הפנסים אבל השאיר את המנוע דולק. "אני אחכה כאן עד שתיתנו לי סימן," הוא אמר כשבלאמי ואני יצאנו מהרכב.

המקום היה מלא בגרוטאות הרגילות, מכוניות עם שמשות מנופצות וגגות חלודים. אבל גם את חתיכות החרא האלה עדיין אפשר למכור תמורת סכום כסף נחמד.

בֵּלאמי זרק את תיק המשטרה של אבא שלו ליד הגלגל של אולדסמוביל הרסט חלודה וכרע ברך כדי לפשפש בו ולחפש את הפצירה. "חתיכת גרוטאה."

המכונית הייתה גמורה, אבל כל אידיוט ידע שאפשר להשיג על הגרוטאות האלה חמישים אלף בקלות, אחרי קצת עבודת צבע והחלפת ריפודים — מה שאומר שהכוונה שלנו למכור אותה תמורת ארבעת אלפים הפכה אותה למציאה אמיתית. "כל אחד מאיתנו יקבל אלפייה."

"כן." בלאמי שיחק עם המנעול ואני פקחתי עין על הכניסה לבר. השניות חלפו וה"קליק" של מנעול שנפתח לא הגיע. "שיט," התנשף בלאמי. "זה לא נתפס. זה תקוע או משהו."

אני משכתי את הדלת בזמן שהוא דחף את הפצירה עמוק יותר לתוך גומיית האיטום. "מה קור —"

טריקה של דלת רשת קטעה את מקצב הבנג'ו והגיטרות. הזדקפתי כדי לתצפת מעל לגג העקום של ההרסט, ואז דחפתי את בלאמי. "תזדרז, אחי."

צמצמתי עיניים כשצללית התגנבה בין המכוניות החונות. משהו בענטוז הירכיים נראה לי מוכר. הג'ינג'ית עתירת הקימורים עברה מתחת לאור שהטיל שלט הנאון של ולמה'ס ואני גנחתי. מונרו ג'יימס למדה בתיכון שלי, היא גרה במרחק שני קרוונים מהחבר הכי טוב שלי, והדבר האחרון שהיינו צריכים היא עדה אפשרית שתדע למסור את השמות שלנו כשהבחור ידווח שהרכב שלו נגנב.

"שיט, אחי, אתה תמשיך. אני אלך להסיח את דעתה של הבחורה הזאת." התרחקתי מהמכונית וחציתי את מגרש החצץ לכיוון מונרו.

הצעדים שלה נהיו איטיים יותר. בחושך הצלחתי לראות אותה מצמצמת עיניים לכיווני.

הסתכלתי על הרגליים הארוכות שלה בהפגנתיות בלתי מוסתרת. ו... אלוהים, החצאית שלה הייתה קצרה. "חצאית יפה," אמרתי.

"תאכל חרא." היא הלכה מסביבי בלי למצמץ.

היססתי לרגע. לא ככה זה עובד. ממש לא ככה. הסדר הרגיל היה שאני החמאתי לבחורה — והבחורה התעלפה. הסתובבתי. רצית להגיד לה שהיא כלבה, אבל היא המשיכה בקו ישר לכיוון בלאמי. אז הבלגתי על הכבוד שלי לרגע ומיהרתי ללכת אחריה. "את צריכה ללמוד לקבל מחמאה, את יודעת?"

"אתה צריך ללמוד להזדיין לי מהפרצוף."

חשקתי לסת. היא הייתה במרחק של שורת מכוניות אחת מהאולדסמוביל המזדיינת. אלוהים, זה ממש לא היה חסר לי כרגע.

"את לא צריכה לשחק אותה קשה להשגה. שמעתי שאת זורמת, מונרו."

"ואני שמעתי שיש לך הרפס. אני עסוקה, אז אני אומרת לך שוב, תזדיין לי מהפרצוף."

לא היה לי זמן לזה. הלכתי מהר יותר ועקפתי אותה. שתסגיר אותנו אם בא לה. גם ככה נמכור את הרכב עוד לפני שהשוטרים יגיעו אליי הביתה. איזה אדיר זה היעדר ראיות. "בל!" צעקתי מעל המכוניות החונות. "תמהר כבר!"

שמעתי את הצעדים שלה מהירים יותר בחצץ עד שהיא הדביקה אותי והתחילה ללכת לצידי. "אתם גונבים את המכונית הזאת?"

"ואם כן?" עצרתי במרחק כמה צעדים מהאולדסמוביל.

והכרתי את המבט הזה, הדרך שבה העיניים שלה סרקו אותי כשהיא נשכה את השפה. עד הערב הזה לא החלפתי עם מונרו מילה, אבל זה לא אומר שלא שמתי לב לקיומה. קימורים. ציצים גדולים. מותניים צרים. ג'ינג'ית. היא הייתה לוהטת בסגנון של אם־תסתכל־עליי־אני־רוצחת־אותך, ככה שאי אפשר היה שלא להבחין בה. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שחשבתי על להכניס את הזין שלי לתוכה.

"אם כן, זה יכול לשנות את המצב." היא החליקה אצבע במורד החזה שלי. "כי אני דווקא אוהבת ילדים רעים." רוב הבנות ככה. זה הקריפטונייט שלהן.

"כן?" תפסתי אותה והצמדתי למכונית. "את רוצה שהילד הרע ילכלך אותך, מונרו, זה העניין?"

"אתה רציני איתי, זפ?" נהם בלאמי. "באמת?"

מונרו השחילה אצבעות בלולאות של החגורה שלי ומשכה אותי אליה. דמיינתי איך אני מחזיק אותה במותניים, מצמיד לה את הפרצוף למכסה המנוע של המכונית ומזיין אותה עד שיכאב לי הזין.

השפתיים שלה נגעו ברפרוף בלסת שלי. "אתה רוצה לזיין אותי, זפ?"

"אני רוצה להרוס אותך."

בלאמי נהם ברקע. "נפלא. אני הולך לטנדר. תודיע לי כשתהיה מוכן לעבוד, חתיכת זין."

ועכשיו כבר לגמרי התכוונתי לזיין אותה על המכונית. "את מאלה שצורחות, מונרו?"

היא ליטפה לי את העורף ומשכה אותי אליה. ציפיתי שהיא תוריד יד לרוכסן שלי, אבל במקום זה היא הכניסה לי ברכייה במפשעה. התקפלתי וחפנתי את עצמי, נאבק להסדיר את הנשימה, אבל הכאב רק הלך והחמיר. זה היה כאילו הביצים עלו לי לגרון. הרגליים שלי קרסו והברכיים פגעו בחצץ.

שמעתי קרקוש מפתחות ואז דלת המכונית נפתחה ונסגרה בטריקה. תוך פחות משתי שניות המנוע נהם והתעורר לחיים, מרעיד את האדמה.

"מה נהיה, אחי?" צעק בלאמי שרץ מאחוריי כשאורות הרוורס נדלקו. הצמיגים הסתובבו, מעיפים חצץ לכל עבר, ואז היא נסעה והשאירה מאחוריה רק ענן של אבק מואר באלומות של פנסים אחוריים.

"היא לקחה את המכונית?" בלאמי הרים את התיק מטלאי הדשא הקטן שעליו הוא הניח אותו קודם.

בלי לעזוב את הביצים, קמתי ונעמדתי על רגליים כושלות. "כמו מה זה נראה לך?"

"זה היה ארבעת אלפים דולר!" בלאמי נעמד מאחורי קאדילק ישנה. שלט הנאון המהבהב של ולמה'ס ריצד על השמשה האחורית שלה. "הזין שלך עלה לנו ארבעת אלפים דולר עכשיו!"

לא רק שמונרו גנבה לנו את המכונית מתחת לאף, היא גם ריסקה לי את האגו.

"תסתום, בלאמי," התחלתי ללכת לכיוון הטנדר של וולף.

וולף קימט את המצח כשפתחתי את הדלת בצד של הנוסע. הוא הפנה מבט אל בלאמי שהתיישב בקבינה מאחורה. "אני מסטול או שמונרו ג'יימס גנבה את הרכב הזה הרגע?" הוא השמיע נחרת צחוק. "כאילו, תגידו לי שעישנתי יותר מדי וויד ואני בהזיות."

שפשפתי את הפנים בכוח ואז נשמטתי אחורה במושב. "פשוט תיסע, אוקיי, וולף?"

"אלוהים אדירים." הוא העביר לרוורס ואני רק בהיתי דרך השמשה הקדמית המלוכלכת. "היא באמת גנבה את המכונית?"

"כי זפ ניסה לזיין אותה."

הסתובבתי במושב שלי ונעצתי בבלאמי מבט. "כאילו אתה לא היית מנסה."

"אני הייתי מנסה," ענה וולף. "תמיד שאלתי את עצמי אם זה נכון מה שאומרים על ג'ינג'יות, אדום למעלה אש למטה." אורות הנאון ריצדו על לוח המחוונים ואז הטנדר קרטע ויצא אל הכביש המהיר.

הגענו עד לצומת ארבעה כיוונים כשבלאמי נשף בקול במושב האחורי. "היא עלתה לנו ארבעת אלפים דולר. ארבעת אלפים."

וולף שלח לעברי חיוך אכזרי. "שנלך להצית לה את הקרוון?"

כל הדרך בחזרה לבית של וולף הבחורים לא הפסיקו לעשות לי את המוות על איך שמונרו עקצה אותי. עד שוולף חנה מול הקרוון שלו, כבר רתחתי מזעם. יצאתי מהטנדר לפני הבחורים וטרקתי את הדלת כל כך חזק שכל הרכב רעד. כבר כמעט הגעתי לאופנוע שלי כשהבחנתי במכונית המכוסה בברזנט בחניה של מונרו.

"ברצינות? את צוחקת עליי." כשהגעתי לאמצע הכביש התפשט לי חיוך על הפרצוף. הייתי בהלם שהבחורה יכולה להיות כזאת סתומה.