להבות תואמות 3: בשטח האש

פרק 1

הווה

דפיקות בלתי פוסקות על דלת הכניסה העירו אותי. גנחתי בתסכול, יום החופשה הראשון שלי אחרי חודשים ואני אפילו לא יכולה להישאר במיטה עד מאוחר. מה עשיתי שזה מגיע לי?

העפתי מעליי את השמיכה וגררתי את עצמי מהמיטה, קיללתי בקול כשהתנגשתי בדלת.

"אני באה!" צעקתי כשהדפיקות לא פסקו. שפשפתי את עיניי העייפות. "שוב שכחת את המפתחות שלך, הופ?" פתחתי את הדלת לרווחה וקפאתי.

מי שעמד מולי בהחלט לא היה אחותי הגדולה.

מעולם לא ראיתי את הגבר הזה. כתפיו הרחבות חסמו את המעבר, הוא היה לפחות מטר ותשעים ונאלצתי להרים את ראשי כדי שאוכל להביט בפניו. שערו השחור הגיע לכתפיו וזקן עבה ומסודר עיטר את לסתו המסותתת, אבל זו הייתה הצלקת על פניו שגרמה לנשימתי להיעתק. היא התחילה מעל הגבה השמאלית שלו והמשיכה מטה, חצתה את גבתו ונעצרה מעל פיו. הוא חייך אליי, אבל כל אינסטינקט שהיה לי צעק 'סכנה'. הגבר הזה היה גדול כל כך, הוא אפילו לא יתאמץ אם ירצה לגבור עליי.

"בוקר ט —" טרקתי את הדלת בפניו לפני שהוא סיים לומר את המילה ונעלתי במהירות. ליבי הגביר את קצבו ופי נהיה יבש, הצצתי דרך עינית הדלת. הגבר העצום עדיין עמד שם, הבעת תדהמה על פניו.

"למה, לעזאזל, הענק הירוק נמצא מחוץ לדירה שלי?!"

דפיקה עדינה על הדלת הקפיצה אותי. "את קראת לי הענק הירוק?" פניי בערו במבוכה כשהבנתי מבעד לערפל השינה מה עשיתי. "את בטח אן, נכון?" נדרכתי. מאיפה הוא הכיר אותי? "הופ נמצאת?" ברגע ששמעתי את שמה של אחותי פתחתי את הדלת במהירות.

"למה אתה מחפש את אחותי?" בחנתי אותו בחשד. אחרי שהאשימו אותה בהדלפת מידע רגיש של החברה שבה היא עובדת, הצורך להגן עליה היה בעדיפות הראשונה שלי.

הוא לא זז מהמקום, אבל הפעם כשבחן אותי הוא נעצר על ידיי שרעדו מעט, על פניי, שהייתי בטוחה שהיו חיוורות מהרגיל, ולבסוף מבטו פגש בשלי ונשאר שם.

הוא הלך שלושה צעדים אחורה וחייך אליי. "היי."

כחכחתי בגרוני היבש ואמרתי, "מה אתה רוצה מאחותי?"

"אני לא רוצה ממנה כלום, אני פה כי פיטר ביקש ממני עזרה."

בקושי הצלחתי לבלוע רוק מבעד לגוש בגרוני. "איזה פיטר?"

"פיטר וסט."

"הבוס של הופ?"

"בוס לשעבר ממה שהבנתי," הוא תיקן אותי. "ניסיתי להשיג את שניהם בטלפון, אבל לא הצלחתי, דיברתי עם המזכירה של פיטר והיא אמרה שהוא לא במשרד. קיוויתי למצוא אותם כאן, אפילו שלחתי להם הודעות. יש לי מידע חשוב עבורם."

"למה שאאמין לך?"

"תתקשרי אליהם, תגידי שלוק סמית' מחפש אותם. אני אחכה כאן בחוץ." היססתי והוא הלך צעד נוסף אחורה. לא מצא חן בעיניי שהוא יכול היה לראות את הפחד שלי. בדרך כלל הייתי טובה יותר בהסתרה. אבל, לעזאזל, בדיוק קמתי משינה. "תסגרי את הדלת, קטנטונת. אני אחכה כאן. זה בסדר."

"אני לא צריכה אישור ממך בשביל לסגור את הדלת."

הוא גיחך. "אני יודע."

"אל תלך." סגרתי את הדלת ואחרי רגע של היסוס נעלתי אותה. מיהרתי לחדר שלי וחייגתי להופ.

היא ענתה בצלצול השני. "הלו?" וכמו תמיד ברגע ששמעתי את קולה, חלק מהחששות שלי התנדפו.

"הופ."

"מה קרה, אן?" קיללתי את עצמי כששמעתי את הדאגה בקולה. היא תמיד הצליחה לזהות שמשהו לא בסדר איתי.

"יש פה מישהו שבא לדבר איתך. הוא אמר שניסה להשיג את פיטר ואותך, אבל לא עניתם."

"מי זה?"

"מישהו בשם לוק סמית'."

"אתה מכיר מישהו בשם לוק סמית'?" היא פנתה לפיטר ומצאתי את עצמי עוצרת את נשימתי בהמתנה לתשובה שלו. בבקשה שהוא דובר אמת ואין איזה פסיכופת שקרן מחוץ לדלת שלי.

"זה בסדר, מתוקה. זוכרת שסיפרתי לך שפיטר העסיק מישהו כדי לעזור לנקות את שמי? זה הוא."

נשמתי לרווחה. "אז הוא דובר אמת."

"כן, הוא באמת התקשר אליי. אני לא יודעת איך הצלצול לא העיר אותי."

למרות הפחד לא יכולתי שלא לגחך. "כנראה היית ממש עייפה." הדגשתי את ה'ממש' ויכולתי לדמיין אותה מסמיקה.

"אנחנו לא מדברות על זה בטלפון," היא הזהירה אותי. "הוא עדיין שם?"

"כן, הוא אמר שהוא צריך לדבר איתך ועם פיטר."

"אני יוצאת לכיוון הבית, אן. אגיע בקרוב."

"אוקיי, תמהרי." ניתקתי את השיחה ונשמתי נשימה עמוקה. ידעתי שהדבר המנומס לעשות יהיה לפתוח את הדלת ולהזמין אותו להיכנס, אבל הסתכלתי על עצמי במבוכה. קודם פתחתי לו את הדלת בגופייה דקיקה ובתחתונים.

מיהרתי להתלבש וחזרתי לדלת.

לוק נשאר במקומו, בדיוק כפי שהבטיח. הוא התכתב עם מישהו בנייד שלו וכששמע את הדלת הוא הכניס את המכשיר לכיס והתמקד בי.

החיוך העדין שב לפניו. "אני מבין שהשגת אותם?"

"כן, הם בדרך." נשכתי את שפתי בהיסוס. "תיכנס."

פיניתי לו את המעבר. לרגע תהיתי אם כתפיו הרחבות יצליחו לעבור בפתח הצר, אך גופו נע באופן כמעט חינני והוא נכנס בקלות.

התמהמהתי לפני שסגרתי את הדלת. לוק נשאר לעמוד בכניסה ואני כמעט נצמדתי לחלון בצד השני. ניסיתי להשתלט על עצמי, אבל זה היה קשה. מעולם לא הייתי טובה לבד עם אנשים שאני לא מכירה, וחוץ מזה מבנה גופו השרירי היה מפחיד כל אחד.

"אז פיטר והופ זוג?" קולו העמוק הפר את הדממה והרמתי גבה בהפתעה. איזו שאלה מוזרה.

"תלוי את מי אתה שואל."

"ואם אני שואל אותך?"

"אז כן, אפילו שאחותי מתכחשת לזה."

"הבנתי, זה מתאים למה שנואה סיפר לי." לא פגשתי את האח הצעיר למשפחת וסט, אבל כן זיהיתי את השם שלו.

"אתה מכיר טוב את המשפחה של פיטר?"

"את אחיו הגדול. שירתנו יחד בצבא."

תהיתי אם משם הצלקת.

"פיטר אמר שהוא שכר את שירותיך כדי שתעזור לו. אתה חוקר פרטי?"

זווית פיו התעגלה לחיוך. "בין השאר."

"בין השאר?"

"אני בעל חברת אבטחה, קטנטונת. אני כל מה שהלקוחות שלי צריכים שאהיה. חוקר פרטי, שומר אישי, סוכן סמוי, מה שצריך כדי לוודא שהם מוגנים ומרוצים."

"ובעל החברה בדרך כלל מעורב בתיקים באופן אישי?"

"כשזה חשוב לי מספיק." משהו בטון שלו סקרן אותי.

ברור היה שאקסל, אחיו הגדול של פיטר, והמשפחה שלו חשובים לו. השאלה למה? איזו היסטוריה הייתה שם?

אחרי זה שתקנו ומצאתי את עצמי בוחנת את שעון הקיר כל כמה דקות. המתיחות סירבה לעזוב את גופי ותהיתי אם זה בסדר שאבקש לפתוח את דלת הכניסה, אולי ככה לא ארגיש כלואה.

"אני אחכה בחוץ."

קפצתי בבהלה כשהוא דיבר לפתע וכיווצתי את גבותיי בבלבול. "אתה לא חייב לחכות בחוץ."

"זה בסדר, קטנטונת. אני רואה שלא נוח לך והם מתעכבים. אין לי בעיה לחכות להם בחוץ."

"אתה אורח," מחיתי במהירות והוא גיחך בצליל עמוק ומחוספס.

"איפה היו הנימוסים האלה כשטרקת לי את הדלת בפנים וצעקת שהענק הירוק נמצא מחוץ לבית שלך."

אפילו קצות האוזניים שלי בערו ממבוכה. "דפקת על הדלת שלי באמצע הלילה!"

"זה היה בשמונה בבוקר, קטנטונת."

"עדיין לא שתיתי קפה!" מיהרתי להתגונן, המבוכה גברה על החשש והמילים התגלגלו החוצה בקלות.

"את תמיד עצבנית כל כך בבקרים?"

"אני לא עצבנית." לפני שהייתה לו הזדמנות לענות אחותי נכנסה. עיניה היו פעורות ומבטה עבר ממני אל לוק. ברגע שראיתי אותה כתפיי התרככו בהקלה. הופ כאן.

"אז את הופ המפורסמת." הוא חייך והתיישר.

"מפורסמת?" הופ שאלה.

"שמעתי עלייך הרבה." עיניו הכחולות סקרו אותה בזהירות. נאבקתי בדחף להשפיל מבט כשהבנתי למה. הוא רצה לראות אם הוא ימצא בפניה את אותו חשש שראה אצלי. כשזה לא קרה הוא הלך לקראתה והיא לחצה את ידו המושטת.

"אני מפחדת לשאול אילו דברים שמעת."

"רק דברים טובים ומצחיקים, אני מבטיח."

"תפסיק לפלרטט." החנקתי צחקוק כשפיטר משך את אחותי לאחור והעמיד את גופו לפניה. כתפיו היו מתוחות ויכולתי להישבע שהחיוך של לוק גדל.

"אני רואה שנואה צדק," הענק אמר.

"הייתי צריך לדעת שהמניאק הקטן מאחורי זה."

"נואה צדק?" אחותי הגדולה, המתוקה וחסרת המושג שאלה. כמעט פרצתי בצחוק. כמה עיוורת היא יכולה להיות.

"זה לא משנה עכשיו, צרות," פיטר פנה אליה, פניו זעופות. "אל תפלרטטי איתו."

"אני לא פלרטטתי, הייתי מנומסת. היית מעדיף שאהיה גסת רוח?"

"כן." הוא אפילו לא היסס.

צחקתי. "זה כנראה היה חתיכת לילה."

"אן..."

"זה באמת היה," פיטר התפרץ לדבריה.

"אתה לא מדבר על חיי המין שלי עם אחותי הקטנה!"

"לפחות סוף סוף יש לך חיי מין," מלמלתי.

"אן!"

"מה? אני הייתי בבית שלך כשליאם התעקש לחגוג את הלקוח הראשון שלכם. זה נשמע משעמם."

הפנים שלה האדימו. "לא שמעת כלום."

"זו בדיוק הבעיה, לא שמעתי כלום."

"אלוהים אדירים, זה חייב להיות סיוט."

"תרחמי על אחותך, קטנטונת," לוק גער בי בחיוך.

"אל תקרא לי קטנטונת." נעצתי בו מבט רושף.

"אבל זה מה שאת."

"לא, אני לא. אתה פשוט עצום."

"טוב, אני חושב שסטינו מהנושא. לוק, אתה כאן בגלל ההדלפה, נכון?" פיטר התערב.

הענק הרצין. "אני רוצה להראות לכם כמה תמונות."

ישבתי ליד הופ ובחנו את התמונות. זיהיתי את אחד הגברים.

כיילב עבד איתי במכון הקעקועים. התברר שהוא הפסיכופת שהפליל את אחותי בגנבת המסמכים, ואני הכנסתי אותו לבית שלנו.

מעולם לא רציתי להכאיב לאדם אחר כמו שרציתי להכאיב לו, ולפני שלוק יצא לחפש אותו הוא הבטיח לי שזה יקרה.