להיוולד מתוך מגלשה ירוקה

מילים טובות

איזו מתנה הן המילים, אני חושבת לעצמי במילים. כל עוד יש לנו סימנים, אותות, שמאפשרים לנו לספר למישהו אחר מי אנחנו, מה כואב לנו, למה אנחנו זקוקים, אנחנו לא לבד. כשאנחנו בוחרים מילים אנחנו מדייקים רעיון, מחשבה, רגש, נותנים חתיכה מעצמנו לעולם, משליכים חכה, מתפללים להבנה, לקשב, לחיבור.

איזו קללה הן המילים, אני חושבת לעצמי במילים. באיזו קלות אנחנו משתמשים בהן נגד עצמנו ונגד האהובים עלינו, כמה כאב הן גורמות, יכולות לפצוע יותר מכל חפץ חד, להותיר צלקות עמוקות, וכולנו מסתובבים עם כלי הנשק המסוכן הזה.

אם יש חכה אחת שאני רוצה לתת לילדים שלי, היא מילים טובות. אני רוצה לגדל ילדים שידעו להשתמש במילים בזהירות המתבקשת, שידעו לדייק את הסיפור שהם כותבים לעצמם, שיהפכו להיות אנשים טובים לעצמם, לאחרים.

אז יצאתי לדייק את המילים של עצמי, לכתוב מחשבות — עליי, עליהם, עלינו. הסיפורים שסיפרתי לעצמי לפני שהפכתי לאימא לקוחים מעולם אחר. המילים שנהגתי להשתמש בהן לא תמיד היו מדויקות, הן לא היו צריכות להיות, הן פשוט היו מילים. ואז הם הגיעו. הילדים. המילים הישנות נמחקו ביחד איתי ולאט לאט, במסע ארוך שעדיין נמשך, התחילו להתעורר מחשבות שהפכו למילים חדשות, שהבשילו למשפטים, שהתגבשו לסיפורים שמאחוריהם תובנות: מטרידות ומכאיבות, נעימות וסלחניות, משעשעות וצורבות, וגם קסומות.

אלו המילים שלי, מילים של אימא, והלוואי שיימצאו בהן גם המילים, הזיכרונות, המחשבות שלך.