0
0 הצבעות
1

לולי וילוז

סילביה טאונסנד וורנר

 42.00

תקציר

מה קורה כשאישה צעירה באנגליה בתחילת המאה העשרים מתחמקת מכל חתן שמציעים לה ומסרבת בקביעות ליישר קו עם בנות גילה, כלומר להתמסד ולהפוך לאם ולרעיה על פי כללי הספר? במקרה של לורה וילוז, כלום לא קורה והיא חיה בשלווה בבית אביה האהוב, יתומה מאם. אך בגיל עשרים ושמונה, כשאביה מת, לורה נאלצת לעבור ללונדון ולחיות בבית אחיה ומשפחתו: לורה הופכת ל”דודה לולי” ומופקדת על הטיפול באחייניה כחלק ממשק הבית.

קוראים כותבים (1)

  1. yaelhar

    לולי וילוז

    לולי וילוז גדלה בהרגשה שהיא חופשייה. היא גדלה בכפר עם אביה האוהב שאיפשר לה “לגדול פרא”. לא פיקחו על הליכותיה, לא לימדו אותה כלום על אופנה ומטבח, לא בחנו את חומרי הקריאה שלה. היא טיילה בטבע וקראה את כל הספרים בספרייה הגדולה בבית (שערוריה בפני עצמה שגרמה, כפי שאמרה אחת הנשים הביקורתיות, לנערה להיות דוחה-מינית ולא בורה וצחקקנית המתאימה לנישואים…) גן העדן הזה הפך לאבוד כשאביה של לולי בת ה-28 מת, ויחד איתו מתה חירותה המדומה. מהיותה לא חברותית, לא מתעניינת בגברים צעירים/בחתונה/ילדים, נגזר גורלה להפוך ל”דודה לולי” – לחיות בבית אחיה, להשגיח על הילדים, לתקן גרביים, לסרוג מפיות קרושה ולרקום פסוקים מחכימים מהברית החדשה. היא חיה ללא שום פרטיות: כל בן משפחה הזקוק ל”דודה לולי” יכול לפרוץ למרחב שלה ולדרוש ממנה תשומת לב.

    זה ספר ביכורים של טאונסנד-ורנר שפורסם ב 1926. הוא מתאר את התפר שבין המאה ה -19 על מסורותיה המחניקות, על ההכרח לעשות דברים חסרי ערך וחסרי עניין “כי ככה עשו זאת תמיד”, וחוסר האפשרות של הפרט – ודאי אם הוא ממין נקבה – להתקומם ולעשות משהו מחייו’ לבין המאה ה-20 על שלל תובנותיה.

    למרות קטעים מעניינים – במיוחד “נאומה” של לולי באמצעותו מבטארת הסופרת את התקוממותה נגד החיים העלובים שנגזרו על נשים – הספר אינו מתעלה מעבר לדרגת “בסדר”. אין זו דרגה גרועה אבל מצד שני הוא לא הצליח להלהיב אותי ולגרום לי לחשוב וזה, לדעתי, ממש גרוע.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=101775