לזייף

הנה הוא.

אתם מכירים את הטיפוס. האידיוט שנדחף למעלית צפופה ומזיז את כולם, כך שאת מוצאת את עצמך דבוקה לקיר מאחור. זה שמדבר חזק מדי בטלפון, כדי שכולם ידעו שהוא שם, למרות שדי בלתי אפשרי שלא, כי הוא האדם העשרים וחמישה במעלית שיכולה להכיל מקסימום עשרים וארבעה אנשים.

“אז שיחקת אותה,“ קולו רועם בחלל הצפוף, וכולנו זזים כשהוא מניף את זרועו כדי להחוות משהו. “אבל, אחי, היא פשוט לא התאימה. ברור שאנחנו... אתה יודע, אבל בשלב מסוים צריך גם לקחת בחשבון אם יש ראש על הכתפיים.“ צחוק בָּרִיטוֹן. “אין לך מושג, אבל כן... הכול שטויות. אף אחד לא מאמין שמישהי שפוגשת אותך ככה באינטרנט רוצה יותר מסקס... כל משמעות מתאדָה באוויר ברגע שאתה מעביר את האצבע על המסך לכיוון שמתאים לך.“

אני מגלגלת עיניים כשהאנשים סביבי זעים באי־נוחות. אני בוהה בעורפו. קולטת ריסים כהים וזיפים קלים כשהוא מפנה את ראשו לכמה שניות.

המבטא האוסטרלי שלו גורם לי לרצות להקשיב לו כל היום, אבל תוכן דבריו גורם לי לרצות לאטום את אוזניי.

סיימתי עם שמוקים. כלומר, לא בדיוק עם שמוקים – להם בהחלט יש מטרה – אבל שמוקים מטומטמים. הגברים האלה שחושבים שהם מגניבים יותר מכולם. שחושבים שאת חייבת להם דייט כשהם מחזיקים בשבילך את הדלת... טוב, לא משנה, זה כבר לא קורה. האצילות מתה.

הבחור הזה חולש על החלל. לא אכפת לו שיש עוד אנשים במעלית. ואם כן, אז הוא רוצה שכולנו נדע איזה מדהים הוא, אם כי סביר להניח שהוא עדיין גר בבית עם אימא שלו.

נראה שיותר מדי אנשים גרים כיום בבית עם האימהות שלהם.

אוי. היי, קוראים לי הארלו ניקס... דוגמנית שרק מנסה לפלס את דרכה בעולם הגדול והרע הזה.

אז כאן הסיפור שלי מתחיל... אתן לכם לקרוא אותו בעצמכם.