לחיות. יותר או פחות

1.1

בן, יקירי

אני יודעת שזה מוזר לכתוב עכשיו מכתב. אבל אחרי מה שהיה אתמול בא לי לחזור קצת לעבר. יש משהו רומנטי־ספרותי בכתיבת מכתב, וככה אני מרגישה שהיחסים שלנו הולכים להיות.

נכון, מוזר לדבר על היחסים שלנו עכשיו, כשפתאום כל העולם השתנה, ומי אנחנו בכל זה? אבל יותר ממה ששימחה אותי תחיית המתים - על כל מה שבא איתה, החזרה של אלו שאבדו לנו, היעלמות כל רוע, שנאה ובורות - שימחו אותי מימוש אהבתנו, הגוף שלך, הנשימות ואפילו הצחוק.

אז נכון, אי אפשר להתעלם ממה שהיה, מהציניות שלנו כלפי האדם שטוען בפנינו שהוא משיח, כשכולם משוכנעים שהוא צודק וכשכל אחד חושב שהוא משיח, מעין אופנה כזאת. אז היינו היחידים שלא האמינו להם, היינו בטוחים שאנחנו יודעים הכול, שאנחנו היחידים שלמדו מההיסטוריה ונידונו לראות את האחרים חוזרים על טעויות העבר. אבל זהו, ההיסטוריה נגמרה ואנחנו טעינו.

אבל גם אני טעיתי. חשבתי שדי, נגמר לי הסוס, לא אמצא אהבה, לא אמצא מישהו שארצה לחיות איתו, לא אמצא מישהו שייגע בי, שיידע מה אני אוהבת ושיהיה אכפת לו ממני. אני לא יודעת, אולי הדברים קשורים זה בזה, נהיָה לנו טוב כשלכולם נהיה טוב. קירות החשדנות שלנו נפלו כשמצאנו אהבה ותשוקה וכך גם קירות העולם הזה והעולם הבא וכל העולמות.

לא יכולתי להגיד לך בזמן אמת, אבל אני גם חוששת מעט. לא חשבתי שאני יכולה לטעות, לא כך, טעות מושלמת, ההפך מכל מה שחשבתי. אבל אני יודעת ומאמינה שאתה לא טעות. זהו, נגמרו הטעויות, אבל עזוב אותי. מה אתה חושב? הדברים קשורים? בסך הכול אנחנו מתחילים מחדש, עם העולם. כנראה יש קשר...

לא חושבת שאוהבת, אוהבת.

לילך

1.1

ללילך

אוהב אותך יותר מכל דבר.

ממש תודה על המכתב. אני חושב שזו שיטה טובה והיא מוצאת חן בעיניי. מה זאת אומרת אם אני חושב שיש משמעות? בוודאי יש משמעות לכך שאהבתנו מתממשת ביום שהמתים חוזרים, נגמרו המלחמות, נגמר המוות ונגמר הכאב. איך אפשר לחשוב אחרת?

את זוכרת מה אמר המשיח מהים, אותו משיח שחשבנו שהוא עוד מניפולטור שמוכר לנו תעמולה דתית־רומנטית. הוא אמר: "כל מה שאתה צריך זה אהבה". כן, זה מצחיק, סיסמאות של היפים, של להקות שהחזון שלהן התחרבש. אבל זה בדיוק מה שקרה.

לא הייתה לי שום אהבה לפנייך, לא כזו שתרצה להיות איתי בכל מובן, כזו שתיהנה ממני, שבאמת נמשכת אליי ואני אליה.

ואז הוקוס פוקוס? ברור שיש לזה משמעות, לכול יש משמעות. לטיימינג, לרגע. אז הייתי סקפטי, אבל החלק העיקרי בסקפטיות הוא לדעת לסגת כשאתה רואה הוכחות. מעמד הר סיני קטן עלינו. ראינו את הנס המשמעותי בתולדות האנושות, גם ההיסטוריה וגם המיתוסים, ואנחנו ראינו את זה.

וגם אַת הנס שלי. היו לי חברים שחשבו שאני מקרה אבוד. חשבו שהחיים זה בייסבול, לא הצלחת שלוש פעמים, אז אתה נפסל. אבל זה לא ככה. דרושה הצלחה אחת למחוק את כל הכישלונות הקודמים.

חוויתי הארה, במובן השכלי, הרגשי והגופני, ואת היית חלק מזה. את מבינה את האושר שאני חש עכשיו?

את מבינה כמה אני אוהב אותך? כמה אני רוצה להתעורר לידך כל היום כשהגוף שלנו זה ליד זה?

אוהב ומאושר יותר מתמיד,

בן

1.1

לבן

☺

לילך