ליופי בצללי הקיום

שַׁבְתָּ אֵלַי, אֲהוּבִי, מִדֶּרֶךְ הָאֶתְמוֹל

וְנָשָׂאתָ אוֹתִי מִתְּהוֹם קִפְאוֹנִי.

רוּחַ קַלִּילָה וַחֲמִימָה נָשְׁבָה

מִמְּךָ אֵלַי וּפָרְצָה מַחְסוֹמַי,

סִלְּקָה סְפֵקוֹתַי:

אַתָּה כָּאן וְלֹא עוֹד בַּחֲלוֹמוֹתַי.

בָּאוֹר הַבּוֹהֵק שֶׁבְּעֵינֵיךָ

רָאִיתִי חִיּוּךְ אָשְׁרִי

מִתְרַחֵב וּמַעֲמִיק גּוּמוֹת לְחָיַי:

אַתָּה שׁוּב אִתִּי.