לילה פראי

אישה דחויה היתה צריכה לפתוח דף חדש, וזו הסיבה שג'ייד טסה מסידני לוונקובר.

שום דבר ושום אדם לא יעמדו בדרכה.

רק נראה אותם מנסים.

היא סידרה את חליפתה, יישרה את חצאיתה וניגשה לשולחן הקבלה: חצי עיגול משיש שחור שבחזיתו הכיתוב "הרפתקה פראית" באותיות כסופות גדולות.

"שלום, שמי ג'ייד ביצ'ם. באתי לפגוש את מר קרטרייט."

פקידת הקבלה, בלונדינית מהממת שכאילו נשלפה ממגזין אופנה, הצביעה על הכיסא הסמוך. "שבי בבקשה, אודיע למר קרטרייט שהגעת."

היא התעלמה מהעצבים המשתוללים בבטנה כעכברים שהולעטו בסוכר והתיישבה על קצה הכיסא, מתוך חשש שיווצרו קמטים בחצאיתה. למזלה, לפני שברחה מחייה הקודמים היא זכרה לקחת עמה כמה חליפות מעצבים. לבישת חליפת הפרווה המפוספסת שלה, המוכרת לה היטב מהבית, הקנתה לה תחושת יציבות בעולם שלפני מספר שבועות התערערו יסודותיו.

לחלקיק שניה מחשבותיה נדדו... הייתכן שחלפו רק שלושה שבועות מאז שגילתה שכל מי שבטחה בו שיקר לה? שהאנשים שהעריצה יותר מכל, אהוביה היקרים, חיו חיי שקר וכזב?

אחרי שהבינה ששרירי אצבעותיה התכווצו כתוצאה מאחיזתה בתיק, היא ריפתה אותן תוך כדי תיוג זיכרונות חייה כמקום שאליו אינה רוצה לשוב; במיוחד לא עכשיו, כשעליה להצליח בראיון.

כל עתידה היה תלוי בראיון הזה.

כדאי שתערוך חזרה מנטלית על הנאום שהכינה, שתשנן כל פרט שלמדה על "הרפתקה פראית", החברה הבינלאומית הידועה בטיולי היוקרה שלה במרחבים הפתוחים של אלסקה.

הודות לקאלום קרטרייט, המנהל הבכיר שראיין אותה בבית כחלק מתהליך מורכב של סינון עובדים, היה לה סיכוי להצליח בעבודה הזאת.

הוא הבהיר לה שבחברה של אחיו, "הרפתקה פראית", מקבלים מועמדים ספורים מהם הם מצפים לטוב ביותר; בהתחשב בכך שהגיעה עד כאן.

אז קבלו אותה, מוכנה להרשים את המנכ"ל, להתקבל לעבודתה הראשונה ולהתקדם בצעדי ענק להגשמת החלום שלה.

החלום שלה. לא של הוריה. לא של ארוסה לשעבר. שלה.

"מר קרטרייט יקבל אותך עכשיו. בבקשה, הכנסי מכאן."

פקידת הקבלה הצביעה מעבר לכתף השמאלית שלה וג'ייד נעמדה, חייכה בתודה וזייפה שוויון נפש לפני נקיטת צעדה הראשון בדרך לשיקום חייה.

ג'ייד דחפה את דלת הזכוכית הכבדה, נכנסה לחדר המתנה נוסף וניצבה מול מסדרון אינסופי. במשך מספר דקות היא עמדה, מכה בכף רגלה ברצפה, הדממה מאיימת עליה יותר משהיתה מוכנה להודות. היא לא טסה חצי עולם בשביל להיעצר בשלב הזה, בשום פנים ואופן. המשרה הזאת שלה ויהי מה.

ככל שהדקות חלפו, היא הלכה ונעשתה חסרת סבלנות. אפשר לומר שזה היה סיפור חייה.

מאז ומתמיד היא היתה חסרת סבלנות: בהמתנה להגעת חמישים המוזמנים ליום הולדתה השישי בלונה פארק שהוריה שכרו לרגל האירוע; בהמתנה לסוס הפוני הראשון שלה, לפסנתר הראשון, לנסיעה הראשונה לדיסנילנד – כל אלה לפני גיל עשר; ובגיל ההתבגרות בהמתנה לחדר בידור אישי משלה, כולל כל החידושים הטכנולוגיים האחרונים.

אחר כך בהמתנה לפורשה הראשונה שלה, לכלב הגזעי הראשון שלה ולאחרונה, בהמתנה לגבר חלומותיה שיישא אותה לאישה, רק כדי לגלות שהוא הפך לסיוט הגדול ביותר שלה.

שטויות, המתנה נועדה למפסידנים. עכשיו סוף סוף היתה לה הזדמנות לשפר את חייה, לפעול בצורה שונה, ללכת בעקבות חלומותיה. לעזאזל עם ההמתנה. הגיע הזמן להזיז עניינים ועכשיו.

ג'ייד הידקה את שפתיה בזעם וצעדה לאורך המסדרון, מציצה לתוך המשרדים הריקים, עם כל צעד סבלנותה הולכת ופוקעת.

"אפשר לעזור לך?"

היא הסתובבה, לבה הולם בחוזקה. היא היתה יכולה לייחל להתחלה טובה יותר מאשר להיתפס מרחרחת במקום עבודתה החדש. בתקווה להחלץ בערמומיות מהצרה שאליה נקלעה, היא העלתה חיוך על שפתיה והרימה מבטה.

במקום שקצב לבה יאט, מראה הבחור שלפניה רק הגביר את מהירותו.

לוהט. ל-ו-ה-ט. המילה הבזיקה במוחה באותיות ענק, כמו השלט בכניסה להוליווד שראתה כילדה במהלך ביקורה הקצר בלוס אנג'לס, כאשר חייה היו קלים, נטולי דאגות ומשורטטים עבורה. כמה חבל על קיצור הדרך שבחרה.

הוא לא היה חתיך במובן הקלסי של המילה. המישורים והזוויות בפניו היו חדים מדי: עצמות לחיים חדות, לסת בולטת. הוא הקרין עוצמה כמעט בלתי מרוסנת, כאילו שהוא יצא מפרסומת למנהלים חתיכים.

לפני שפניו שוב לכדו את תשומת לבה, היא הצליחה להבחין בחטף בשיער שחור, בעיניים כהות מבריקות, בחזה רחב ובחליפה כחולה.

אך היא באמת התקשתה להסיר את מבטה מהחזה הזה; הוא היה יכול להוות יריב שקול לסופרמן. האם במציאות גברים באמת חיטבו חזה כזה? עד כה היא הניחה שהם היו פרי הדמיון של מאיירות קומיקס; מאיירות קומיקס עם דמיון פורה ויצירתי במיוחד.

העכברים אחוזי התזזית המשיכו לקפץ ברחבי בטנה והחריפו את הרעד המוזר שהיא ייחסה למתח שלפני הריאיון. לא ייתכן שמדובר בתגובה הורמונלית, בהתחשב בכך שמדובר בבחור שבקריצת עיניו הכחולות היה מפיל נשים לרגל נעליו המעוצבות. מי כמוה צריך לדעת את זה?

אך ככל שגיבור העל הוסיף לבהות בה, היא הבינה שלפעימות לבה הנמרצות ולבטנה המתהפכת יש קשר קלוש לראיון הקרב וקשר הדוק למודעות מינית.

מפני שלמראה הבחור הזה, זו היתה המילה הראשונה שעלתה בדעתה: מין. מין לוהט, מלא תאווה וחסר מעצורים.

בזמן שהוא הוסיף לבהות בה בסקרנות גלויה, לפתע היא הבינה כיצד לויס ליין בוודאי הרגישה. כולה נבוכה ונרגשת מהאפשרות שתימחץ על ידי קיר שרירים רחב המכוסה ב-S גדולה.

היא ניגבה בחשאי את כפות ידיה הלחות בחצאיתה, בתקווה שהחום המפתיע המציף את גופה לא משתקף בלחייה.

"אני בסך הכול –"

"משוטטת במסדרונות ומרחרחת את הסביבה?"

גל החום המעצבן היכה בלחייה וצבע אותן בסומק מפליל.

"לא רחרחתי. שמי ג'ייד ביצ'ם, נקבע לי ראיון לפני עשרים וחמש דקות ואמרו לי להמתין כאן."

מלמוליה לא הותירו רושם טוב, ובשילוב עם הסומק שלה, היא הוצגה באור מטופש.

שעשוע קל הבזיק בעיניים האלה, שהיו כה כחולות, שצריך להוציא אותן מחוץ לחוק.

"אני בטוח שהכוונה היתה שתשבי בעודך ממתינה."

מטון דיבורו השתמע שהיא גנבת שהתכוונה לגנוב סודות מקצועיים. הוא הצביע על שורת כסאות וכתוצאה מתנועת ידו חולצת המשי הזהובה נצמדה לחזה שלו.

אלוהים אדירים, החזה הזה...

"אתה צודק, אני מצטערת. סבלנות מעולם לא היתה הצד החזק שלי."

לעזאזל, מאיפה זה הגיע? יש דרכים מוצלחות יותר ליצור רושם ראשוני. היא הצטמקה במבוכה ובעודה חוסמת בידה את פיה, חיפשה את המילים הנכונות. אך היא נכשלה בניסיונה והוא הוסיף לבהות בה.

בביטחון שמספר נשימות עמוקות יקלו עליה להתרכז, היא נשמה נשימה עדינה, ולאחריה נשימה נוספת. תכף ומיד היא הוכתה בתערובת משכרת של בושם יוקרתי, קרני שמש חמימות ולילות ארוכים ומושחתים. ניחוחו עורר במחשבתה דימויים שהיו מרשימים כמו האיש בכבודו ובעצמו.

לא טוב. היא באה בשביל להצליח בראיון, לא כדי להידלק על איזה ברנש בחליפה. חוץ מזה, היא כבר לא נדלקת על אף אחד, שכחתם?

"תקשיבי להצעתי. יש לי קצת זמן פנוי, ונראה שצריך להשגיח עלייך. האם תרצי לדעת פרטים נוספים על הבוס שלך?"

הצעתו היתה מפתיעה יותר מהאפטר שייב הקטלני שלו. לא ייתכן שהוא רציני. כמה לא מקצועי מצדו. ועוד לרמוז שהיא זקוקה לשמרטף! איך הוא מעז?

היא הנידה בראשה ונעצה בו מבט יהיר. "אינני מעוניינת ברכילות. באתי בשביל ראיון עבודה, לא בשביל שתלכלך בפני על הבוס שלך."

הוא השיב לה במבט עז, בלי למצמץ, והיא חשה אי נוחות. לעזאזל, למה הוא לא יכול להידמות יותר לקלארק קנט עדין ומנומס? כך הוא לא היה בוהה בה כאילו שהוא רוצה לקרוע ממנה את הקליפה החיצונית ולצלול לעמקי נשמתה.

עיניו קדחו לתוך עיניה. בזמן שניסתה לשמור על קור רוח תחת מבטו הבוחן, היא הבחינה בהבעה חידתית במעמקי עיניו והצטערה על כך שהחליטה לשוטט בסביבה. גם ככה היא היתה מספיק לחוצה, והיא בהחלט לא היתה צריכה צרות נוספות עם איזה דוגמן סוג ב' מירחון לגברים.

לאחר פרק זמן שהרגיש כמו הנצח, הוא הצביע לעבר המשרד הריק.

"למה שלא תחכי שם?"

קולו העמוק בשילוב מבטו המהורהר השפיעו עליה כמו האפטר שייב החריף שלו. אפילו המילה "וואו" לא מספיקה כדי לתאר את הבחור הזה. והוא אפילו לא לבש גלימה!

להוטה להתחיל את הראיון, היא בדקה את השם שהופיע על לוחית הנחושת על הדלת: ריס קרטרייט – מנכ"ל.

בסדר, אז החתיך בכל זאת הביא תועלת, אבל האם זה מוסרי להמתין לבוס במשרדו? אלא אם כן... מחשבה מוזרה הטרידה את מנוחתה, בשעה שהיא הסיטה את מבטה מלוחית השם לבחור. הייתכן שסופרמן הוא הבוס שלה? אם כך, מדוע הוא משחק איתה במשחקים?

היא קיבלה החלטת בזק להצטרף למשחק ולגלות מה הוא זומם. היא הצליחה להגיע עד כה; היא לא עברה תהליכי סינון קפדניים והשיגה אישורי עבודה וביטוח כדי להיעצר על ידי איזה בחור מטורף, אפילו אם הוא חתיך.

היא הצביעה על לוחית השם. "אתה בטוח שזה בסדר שאמתין במשרדו? זה לא יומרני מדי?"

הוא חייך וריפה את תווי פניו הנוקשים. "תירגעי, את בידיים טובות."

אוי לא. לא רק שהוא דומה באישיותו לסופרמן, יש לו גם חיוך תואם. לא הוגן בכלל.

היא הביטה בכפות ידיו והתרשמה מכוחן. לפתע היא ראתה בעיני רוחה את כפות הידיים האלה מלטפות את עורה, והיא תהתה אם הבדלי השעות מתחילים להשפיע עליה.

"אני בטוחה שתוכל להתמודד עם הכול, מר...?"

אולי דברי חנופה יקדמו אותה? היא תנסה הכול כדי למנוע ממנו לטרוף אותה בתאוות עיניו.

הוא הגיב בסגירת הדלת בקול חבטה, והיא הצטערה שלא ניתן לסגור את הפתח לדמיונה בצורה כה נחרצת. בעודה מתבוננת בו חוצה את החדר, חמימות קלה הציפה את גופה בחשאי. הוא הוא לא סתם הלך, רגליו הארוכות פסעו בגאווה. מחזה משעשע, בהתחשב בכך שהיא דמיינה אותן עטופות בלייקרה כחולה ולא הולכות, אלא עפות.

היא יכולה לשכוח מעצירת דמיונה המשתולל; הוא המשיך לעבוד שעות נוספות.

"למרות שאני נהנית משיחתנו השנונה, הבה ניגש לעניינים. במה לדעתך כדאי לנו להתחיל?"

מה לגבי להתיר את כפתורי מעילי, לפתוח את רוכסן חצאיתי ולשחק מלוכלך?

מבטו המשועשע מאחורי השולחן עורר בה את החשש שהיא חשבה בקול רם. זה היה בדיוק כמו אחד מחלומותיה, בהם היא נכנסת ערומה לחדר מלא בגברים וכולם נועצים בה מבטים. כן, הבחור הזה הביט בה באותו אופן, רק שבמקום להרגיש מבוכה זה הדליק אותה.

בעודה נאבקת בהורמונים שלה, הוא פשוט ישב וחיכה לתגובתה, נראה כמו מתת האל לנשים. הוא לא התייחס לשאלה שלה בנוגע לזהותו, לכן היא החליטה לקחת את המשחק המעוות שלו לשלב הבא.

"ספר לי על הבוס שלך."

הנה. היא הסירה את הכפפות. שום בוס לא היה משלים עם מועמד לעבודה המנסה להתקבל בעזרת טקטיקות ערמומיות כאלה. אולי עכשיו הוא יחשוף את זהותו וידבר לעניין, לא?

"לפעמים הוא מתנהג כעריץ – תובעני, רעוע בנפשו, בלתי מתפשר. עבודתו היא חייו, והוא מצפה מעובדיו לגישה דומה." הוא דיבר כאילו שדקלם את הצהרת המשימה של החברה.

מבחן. המשחק המוזר הזה הוא בוודאי מבחן מסוג מסוים. אם כך, היא תביס אותו במשחק שתכנן במו ידיו.

"נשמע כמו שובה לבבות," היא מלמלה. "דרך אגב, מה פשר ההתנהגות החשאית? מה שמך?"

הוא נשען קדימה ובו במקום נוצרה ביניהם קרבה אינטימית. "איזו חשיבות יש לשמות?"

לבה הבוגדני פעם במקצב מקוטע; היא לא הבינה לאן הוא חותר ורצתה פשוט לומר לו ללכת לכל הרוחות, אבל היא נזקקה לעבודה הזאת נואשות. אך אין פירוש הדבר שעליה להתרפס בפניו.

"אתה מאוד בטוח בעצמך."

"זה חלק בלתי נפרד מהעבודה שלי," הוא אמר. מבטו, שנצנץ בהנאה מהמשחק שלהם, עמד בניגוד לידיו השלובות שנחו על חזהו. כאילו שהוא ידע משהו שהיא לא ידעה ולכן כל הכוח בידיו.

היא העריצה את אומץ לבו, את האופן שבו הוא אתגר אותה בעיניו. אך לא היה לה מושג מה ציפיותיו ממנה או מדוע הוא משחק איתה במשחק מעוות שחוקיו ידועים לו בלבד.

"גם התיידדות עם צוות העובדים."

התיידדות? למה הוא התכוון, לכל הרוחות? אם הוא חשב שהיא תשכב איתו בשביל להתקבל לעבודה, כדאי שהוא יחשוב פעם נוספת.

"אינני בטוחה שהבוס יראה בעין יפה יחסי קרבה בין עובדיו," היא אמרה, בולעת את הרוק בניסיון לרכך את גרונה הנוקשה.

אם העבודה לא היתה כה חשובה, היא בשמחה היתה אומרת לסופרמן מה לעשות עם הצעת הידידות שלו.

"מה לגבי התיידדות עם הבוס בכבודו ובעצמו?"

הוא לכד אותה במבטו והיא ידעה בדיוק כיצד הרגיש הפינגווין, אך מיד הבינה שהיא בלבלה בין הדמויות. הוא לא היה דמות בבאטמן? היא תמיד העדיפה את סופרמן, והבחור הזה לא הניח לה לשכוח זאת.

"ג'ייד, שאלתי אותך שאלה."

הוא נשען קדימה וחזהו השרירי שוב מתח את גבולות חולצתו, מאיים לפרוץ לכל עבר. היא ריסנה אנחה וחשבה שחלפו שנים ארוכות מאז שחזתה בחולצה שכמעט נקרעת מרוב שרירים. בערך מאז אף פעם.

"שאלתך מיותרת. באתי בשביל לעבוד, לא להתיידד. וחוץ מזה, גברים שחצנים יכולים להתיש, ומר קרטרייט בהחלט נשמע כאחד מהמתישים. הוא יהיה הבוס שלי ואני אכבד אותו, אבל לא יותר מזה." הנה, אולי נאום הנזירה המתחסדת יעורר תגובה מצדו?

למרבה תדהמתה הוא צחק בקול עשיר ונמרץ, ששיגר במורד גבה רעידות הערכה ופוגג את כוונותיה להתעלם ממנו.

"אני אוהב נשים דעתניות. התקבלת לעבודה."

"סליחה?"

הוא נשען לאחור ושילב את כפות ידיו מאחורי ראשו. הוא היה בטוח, שתלטן ומרשים – והכול במידה מופרזת.

"שמעת אותי. ברוכה הבאה לחברה."

ג'ייד ניסתה להתעלם מלבה המשתולל בתגובה להתפשטות חיוכו השחצני. בסדר, סופרמן הוא הבוס החדש שלה. אז מה אם הוא הפיל אותה מרגלייה?

היא התיישרה בכיסאה, מעוצבנת מתגובת גופה. למרות שהיא אמורה להתלהב שהתקבלה לעבודה, חלק ממנה הרגיש מרומה. היא ציפתה לראיון אמיתי, להזדמנות להרשים בהתלהבותה, לא למשחק מוזר של חתול ועכבר.

"אין ספק שאתה נוקט שיטת ראיון מעניינת. איפה למדת אותה? בבית ספר למנהלים מתחילים?"

הוא התעלם מעקיצתה, למרות שחיוכו השחצני אמר את הכול. "תקראי לי ריס. כאן אנחנו מתנהגים בחופשיות."

טון דיבורו הבטוח כרסם בלבה ממש כמו הבעת פניו היהירה.

"האם התנהגות חופשית כוללת גם הטרדת מועמדים לעבודה?"

הוא קימט את מצחו, נשען קדימה והניח את כפות ידיו על השולחן, כמצהיר על הכוח שברשותו.

"בחנתי אותך. זה היה מבחן לא מקובל, אולי אפילו לא הוגן, אבל אני הבוס ואני קובע."

היא הנידה בראשה ונאבקה בדחף לנעוץ עט בכף ידו. "אני לא איזו בובה שאפשר לערוך עליה ניסויים."

הוא זקף גבה, רמז לחיוך ניכר בפינות פיו. "נכון, אני מניח שלא."

שתיקה מביכה התארכה ולפתע היא אמרה, "תראה, אני להוטה להתחיל. אתה רוצה לשאול אותי שאלות? לבדוק את נתוני קורות החיים שלי?"

היא כמעט נשכה את לשונה בשעה שמבטו ננעץ בה ובחן נתונים מסוג אחר לגמרי.

לרגע קט היא רצתה להסתלק משם, ולעזאזל עם העבודה. אבל היא לא הצליחה. הזיכרונות של העימות האחרון עם הוריה ובגידתו של ג'וליאן סירבו לדעוך ולהיעלם. אם כבר, האמת אודות משפחתה וארוסה הניעה אותה להחזיק מעמד, אפילו אם הבוס החדש שלה משחק איתה במשחק מעוות.

לאחר שתיקה ארוכה נוספת, הוא הנהן קלות בחוסר עניין, בעודו מחווה בידו אל קורות החיים המונחים על שולחנו.

"סימנת את כל האפשרויות – הרפתקנית, חובבת טבע, מצטיינת בשירות לקוחות ובעלת הכשרה מתקדמת בעזרה ראשונה. נראה שאת עונה על הדרישות שלנו."

היא הנהנה, שמחה ששעת המשחקים הסתיימה.

"לא הייתי טסה עד הנה לולא חשבתי שאהווה נכס לחברה שלך."

"מלבד תעודת עזרה ראשונה, לא ציינת תעודה רשמית נוספת. אך קאלום התרשם ממך כהוגן במהלך הריאיון הראשוני."

הוא לקח את קורות החיים שלה מראש ערימת המסמכים והחל לעיין בהם. "לפחות מספיק כדי להביא אותך עד הלום."

היא הסמיקה וחום מפליל התגנב אל פניה ובמעלה צווארה. כיצד היא יכולה לציין הכשרה רשמית אם אין ברשותה כזאת? כמה חבל שהשתתפות בערבי השקה של תיאטראות ומועדוני לילה, התאמת צבעים בין בגדי יוקרה אופנתיים ועריכת קניות למחייתה אינן נחשבות ככישורי עבודה חיוניים.

"כפי שאתה רואה, אחד מיעדי הקריירה שהצבתי הוא להיות ביולוגית. העבודה הזאת מושלמת עבורי, מפני שהיא תאפשר לי לצבור ניסיון מעשי ונקודות נוספות כשאגיש לאוניברסיטה את מועמדותי כסטודנטית בוגרת."

היא נשמה נשימה ארוכה, והתפללה בשקט שהוא יאמין לסיפורה. למרות הדיוק בפרטים – חלומה להיות ביולוגית, הצורך שלה בצבירת ניסיון מעשי, כוונתה להירשם לאוניברסיטה – כל ההתלהבות שבעולם לא יכולה לכפר על היעדר כישורים רשמיים.

"ובנוגע לתעודות רשמיות, אני מאמינה שניסיון חיים חשוב יותר מפיסת נייר. תמיד הייתי טיפוס חברותי, ואני בטוחה שאתמודד בהצלחה עם הובלת קבוצות תיירים."

היא לא הוסיפה "אם אני מתמודדת עם הראיון המוזר הזה, אתגבר בקלות על כל מכשול באלסקה."

היא חשה הקלה בשעה שהוא סגר את קורות החיים והשליך אותם על השולחן.

"למרות שנשמע שמדובר בעבודה הרפתקנית, תפקידך העיקרי הוא שירות לקוחות. האם זה יספיק כדי לעורר בך עניין?"

האופן שבו הוא אמר "לעורר" נשמע כמעט גס. מה הבעיה שלה? ככל שהיא תקדים לנסוע לאלסקה, ותהיה מוקפת בכל הקרח הזה, כך ייטב לה.

סופרמן החלקלק ערער את בטחונה והחריב את מגניה לפני שהיא הצליחה לשקם אותם. וכאשר הרוחות סערו, בדרך כלל ההיגיון הבריא שלה נאבד בגל גואה של רגשות מיותרים, כמו אמון והאמונה שלא כל הגברים הם נבלים שקרנים ובוגדניים.

עכשיו, שהתפוגג זעמה על שיטות הראיון המוזרות שלו, עליה להימלט משם. מפני שככל שהוא הוסיף לבהות בה בעיניו המבחינות בכל, הכחולות יתר על המידה, כך גברו הסיכויים שהיא תפשל והוא יבין עד כמה שהיא לא מתאימה או מוכנה להתמודדות עם משרה בסדר גודל כזה.

"אני מצפה בכיליון עיניים לכל היבטי העבודה."

היא קיבלה החלטה מיד לאחר שחייה בסידני קרסו.

היא היתה יכולה לשקוע ביגון, למצוא פורקן בפסיכולוגיה להמונים ולנצל עד תום את כרטיס הפלטינום של אבא בנקמנות קטנונית. במקום זאת, לאחר מסיבה פרטית של רחמים עצמיים בספא האהוב עליה, היא הבינה מה עליה לעשות.

לגדל עמוד שדרה. להשליך את משקפיה הוורודים. ולעשות את מה שהיה עליה לעשות לפני זמן רב.

ללכת בעקבות חלומה.

"ידוע לך שאנו פונים לקהל אנין טעם ומתמקדים בטיולי יוקרה?"

היא הנהנה, בטוחה לגבי היבט זה בעבודתה. היא גדלה בחוגי העשירים והתחככה עם האליטה של העולם, כך שהתחברות עמם בסביבה זו תהיה החלק הקל ביותר בעבודתה החדשה.

"קאלום סיפר לי הכול על החברה. אני מצפה לאתגר בקוצר רוח."

שתיקתו הדאיגה אותה. מבטו היה חקרני מדי, ספקני מדי, עוצמתי מדי.

היא הקפידה על טון דיבור ישיר ועסקי וזייפה חיוך. "תודה על ההזדמנות, אני לא אאכזב אותך."

היא קמה והושיטה את ידה. אצבעותיו נכרכו סביב אצבעותיה, והלם המגע הגופני זינק במעלה זרועה וחשמל אותה במקומות מהם היא השתדלה להתעלם מאז שגילתה את האמת על ג'וליאן.

"ברוכה הבאה לצוות. אני מצפה בקוצר רוח לעבוד אתך."

היא הנהנה, הסתובבה והחלה לפסוע ברחבי המשרד, להוטה להגיע לפתח הדלת. מוחה העלה מגוון של דרכים אינטימיות בהן היא תוכל לעבוד בשיתוף פעולה עם הבוס החדש והעסיסי שלה.

"תקפצי מחר לביקור. שרי תכין עבורך את הסדרי הנסיעה ואת לו"ז ההתלמדות שלך. בהצלחה, ג'ייד. היה לי לעונג להכיר אותך."

דיבורו נשמע כן בשעה שהוא פתח עבורה את הדלת, ולרגע היא תהתה שמא היא דמיינה את כל התרחיש המשונה הזה.

"תודה. נתראה בעוד שישה חודשים."

נהדר, היא התקבלה לעבודה. פחות נהדר, הבוס החדש שלה כבש אותה בקסמיו והיא חשבה שהוא חתיך, למרות שנשבעה להתעלם מגברים למשך... אלף השנים הבאות, פחות או יותר.

למרבה המזל, מרחק רב הפריד בין אלסקה לוונקובר. היא תשוטט סביב קרחונים בזמן שהוא יישב מאחורי שולחן במרחק אלפי קילומטרים. פשוט מושלם.

אין כמו מנה הגונה של היפותרמיה לצינון הורמונים משתוללים.