לכתוב ולגנוב
ענת שביט-פנחסי
₪ 32.00
תקציר
דריה היא תסריטאית, רן מפיק טלוויזיה, ושניהם הורים לילדים ונשואים באושר יחסי, אם כי לא זה לזה. רן מחליט להעסיק את דריה כעוזרת הפקה, והיא מאמצת אותו כעורך התסריט שהיא מנסה לכתוב. עולמם מתמלא בכמיהה עוצרת נשימה, אך גם נסדק ומאיים להתפרק. ההתאהבות הפתאומית שמשתלטת על חייהם מבהילה את שניהם בעוצמתה המפתה וההרסנית.
“לכתוב ולגנוב” הוא רומן שעוסק בכמיהה לאהבה גואלת ואמיתית, גם כשהיא בדויה. זה גם מה שעומד במרכז התסריט שדריה מנסה לכתוב, תסריט שהיא נסחפת לתוכו ומממשת בחייה שלה. מכותבת התסריט היא הופכת לגיבורה שלו, אך עד מהרה מגלה שלתנועה הזאת בין בדיון למציאות יש מחיר.
איך יוצרים אהבה? איך רוקמים אותה באמצעות מילים ותמונות, זיכרונות ותשוקות? ואחרי שהיא נוצרת, האם אפשר לתקן אותה, להעניק לה חיים, או שאין ברירה אלא למחוק את המילים ולפוגג את האשליה? ענת שביט-פנחסי נעה בווירטואוזיות בין נקודות המבט המתערבלות של גיבוריה: יוצרת את אהבתם באמצעות מילים מכושפות אך מפוכחות, ואז מניחה לאהבה הזאת להבין את עצמה ולקבוע את גורלה.
ענת שביט-פנחסי למדה פסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית. מילדותה חיה לסירוגין בישראל ובארצות-הברית. בקליפורניה עבדה כמורה ליוגה וכעורכת תוכן בהפקת הסדרה התיעודית Roadtrip Nation. בישראל יצרה וביימה את הסדרה התיעודית “צומת דרכים” ששודרה בערוץ 8. “לכתוב ולגנוב” הוא ספרה הראשון.
אביגייל –
לכתוב ולגנוב
לכתוב ולגנוב הוא ספר שיש בו מן המציאות שידועה לרבים מאיתנו ונכתבו על המציאות הזו לא מעט ספרים. בכלזאת יש משהו שונה בסיטואציה בספר הזה.
דריה היא תסריטאית. למעשה היא רוצה להיות כזו, להוציא את הכישרון שבה, הפוטנציאל שטמון בה. שעות היא מול המחשב על חשבוןחייה האישיים אבל תסריט לא יוצא מזה. היא נשואה לנחומי ולהם ילדה בת חמש וחצי.
רן, מפיק טלויזיה מוכשר אף הוא אך לא מוצא את דרכו. רן נשוי לורדי, אב לבת ומצפה עם אשתו לילד שני.
כשדריה מתחילה לעבוד אצל רן ומספרת עליו לבעלה לרגע לא עלה בדעתה לאן תוביל העבודה הזו אבל מהר מכפי שנדמה החצי משרה בה החלה לעבוד אצל רן הופכת למשרה מלאה והעובדה שרן אינו הטעם שלה כלל גם הוא בטל והם מוצאים עצמם בסוג של מערכת יחסים. למה סוג של? משום שאין זו מערכת יחסים אמיתית. ספק אם יש בה אהבה. יש בה תשוקה ולהט, יש בה הרבה האשמות, יש בה הרס עצום אך רגש לא ראיתי שם.
הם עסוקים להיות כל הזמן בקשר. טלפוני, SMS , מיילים ופגישות. יש בהם דחף להיות ביחד, הם עסוקים כ”כ בקשר הזה ביניהם עד שאפילו יובל, בתה בת החמש וחצי של דריה נפגעת מכך.
לא קל לקרוא את הספר. טכנית, יש בו מעט יותר מדי פירוט של דברים קטנים ולכאורה לא משמעותיים שלעיתים מעיקים, המעברים בין הדמויות לפעמים אינם ברורים ויחד עם זאת יש משיכה להמשיך ולקרוא.
אין בספר אופטימיות אבל יש בו מציאות כואבת שדי בכך כדי לקרוא את הספר ולהפנים את המסר. אין בספר דמויות עם עומק אבל כל דמות היא אנחנו, השכנים שלנו, המשפחה שלנו.
דריה רצתה לכתוב תסריט אבל המציאות גנבה את ההצגה.