מאה משאלות

אפילוג

—צליל, שנה לאחר מכן—

אחרי שהתאוששתי מהניתוח, רן ואני דיברנו הרבה.

הרגשתי אשמה על כך שהוא תרם לי איבר, ופחדתי שהחיים שהוא עבד קשה כל כך לבנות ייעצרו שוב בגללי.

שנינו היינו צריכים זמן התאוששות מהניתוח, אבל אני נזקקתי לזמן ארוך יותר, כמובן. הבנו גם שהיינו צריכים לתת זה לזה זמן לעכל את החודשיים האינטנסיביים שעברנו.

כך קרה שרן המשיך בחייו ואני למדתי לחיות מחדש.

בזמן ההחלמה התחלתי לצלם ולוג כדי לעודד אנשים במצבי שתמיד קיים סיכוי, גם במצבים הקשים ביותר, ובו סיפרתי על התהליך הלא ייאמן שעברתי.

הסיפור שלי הגיע אפילו לאליל נעוריי, מרטין גריקס, וכשהוא חזר להופיע בארץ, הוא פרגן לי בסלפי ואפילו בסיור מאחורי הקלעים.

פיתחתי תחומי עניין חדשים, ונתתי לעצמי להיעזר במשפחה ובחברות.

ברגע שהצלחתי להיפתח אליה ולשתף אותה בחיי, גלי התגלתה כחברה תומכת. אחרי שהרגשתי שאני מסוגלת לצאת מהבית, היא לקחה אותי לצוק מעל הים, ושם צעקנו וקיללנו והשתוללנו כמו שתי מכשפות. אחר כך היא הפתיעה אותי כשהוציאה מתא המטען של הרכב שני בלוני הליום ושני טושים. כתבנו את כל החלומות הכי כמוסים שלנו על הבלונים ושחררנו אותם לאוויר. הרוח סחפה אותם דווקא לכיוון העיר ולא ללב הים, והתפללנו שהם לא יגיעו בסופו של דבר לחצר של גן ילדים או לחצר בית כנסת כי הדברים שכתבנו לא היו צנועים במיוחד.

גם אור וצוק, חברי הילדות שלי, דאגו להיות לצידי במשך כמה שבועות עד שהתחזקתי, וכן... חידשתי את הקשר עם איתן. עברו שש שנים מאז הפעם האחרונה ש... התראינו. התברר שהוא הרגיש נבוך מאוד ממה שעשינו. הוא חשש שהוא פגע בי, ולכן החליט להתנתק. יצאנו כמה פעמים, ובאמת שניסיתי לתת לו הזדמנות, אבל הבנתי שעשיתי לשנינו עוול.

לבסוף ברחתי לשוודיה. לא החלטתי מתי אחזור, אבל היה לי ברור שכשאחזור, אתחיל את לימודי המחשבים שחלמתי עליהם. הייתי חייבת לסמן וי. לסגור מעגל. התירוץ שלי היה שרציתי לראות את הזוהר הצפוני ולטייל לפני התואר, אבל אני בעצמי לא האמנתי שזו הסיבה שלשמה טסתי לשם.

במשך הטיסה בהיתי בקעקוע הקטן והחדש על שורש כף ידי. המילה הלטינית 'Sentio', הייתה שם אלבום הבכורה באורך מלא של מרטין גריקס ומשמעותה הייתה 'אני מרגישה'.

ליטפתי אותו וחייכתי.

למרות שהגעתי לשוודיה בחודשי הקיץ, מזג האוויר של המדינה הצפונית לא ריחם עליי, ובהתאם לעונה השמש סירבה לשקוע. משהו בארץ הזו היה פראי וזר, כאילו ביקש שיחקרו אותו. רן בילה פה תקופות ארוכות מחייו, ולכן לא פלא שהוא הרגיש געגועים למקום, אבל אני התקשיתי להרגיש את החום ואת השמחה שהוא תיאר. תהיתי מה הוא עשה באותו הזמן ולאן החיים הובילו אותו. חלק ממנו יישאר בי לנצח... ולא, לא התכוונתי רק לכליה שהוא תרם לי כשלא יכולתי להתנגד והצילה את חיי, אלא לחלק מהלב שלי שתמיד יהיה שלו.

הסתובבתי ברחוב הראשי בשטוקהולם הבירה והבטתי בשלטים בשפה הלא מוכרת. פרט לסניפי 'איקאה' שום דבר שם לא הזכיר לי את הבית. פרצופים לא מוכרים עם שיער בלונדיני היו מרוחים על מודעות ועל עלוני מידע, והודות לחג אמצע הקיץ שהתקרב ולא ממש ידעתי עליו לפני שהגעתי לשטוקהולם, הרחובות קושטו בפרסומות לאירועים, לשווקים ולמסיבות.

רציתי להודיע לרן שהגעתי לשוודיה, אבל לא הצלחתי לאזור את האומץ הנדרש לעשות את זה. פחדתי שאפגע בו שוב. אולי בעצם פחדתי שאגלה שהוא המשיך את חייו בלעדיי ומצא לעצמו בת זוג חדשה. פחדתי לגלות שהוא התחרט על התרומה או על כך שבכלל הכרנו.

המשכתי ללכת מהורהרת ברחוב. המזוודה נגררה מאחוריי ותיק הגב הכביד על כתפי כשלפתע, על אחד השלטים זיהיתי פרצוף מוכר. נעמדתי מול השלט ובהיתי בעיניים הירוקות שהכרתי כל כך מקרוב.

הוא לא השתנה. החיוך שלו נשאר מושלם עם הצלקת הקטנה על הסנטר, ולגופו הוא לבש חליפה שחורה ממותג שלא הכרתי. מתחת לשלט נכתב התאריך של אותו יום, אז שלפתי את הנייד כדי לתרגם את שאר המלל.

"תצוגת אופנה!" נכתב בעברית גרועה ואופיינית לאפליקציה. "לכבוד חג אמצע הקיץ. כניסה חינם!"

צילמתי את הפרסום, עצרתי מונית והראיתי לנהג את התמונה עם הכתובת. לאחר עשר דקות של נסיעה הגעתי אל תצוגת האופנה של חג אמצע הקיץ.

המקום היה מלא באנשים חוגגים. מרחוק ראיתי שטיח אדום מוקף גדרות שנפרש במרכז ההיכל המפואר, ומצידי הגדר הוצבו כיסאות. מיהרתי אל הכניסה הראשונה שראיתי תוך כדי התעלמות מהחוצפה הישראלית שלי. השומר הגבוה שבו נתקלתי כמעט בלי לשים לב מלמל משהו בשוודית.

ביקשתי ממנו לדבר באנגלית.

"כניסת דוגמנים. מהצד השני, בבקשה," הוא פסק, כמעט המום, ויצא מהעמדה כדי לסלק אותי מהמקום במהירות האפשרית וללוות אותי למקום הנכון לאורך המדרכה.

לפתע הבחנתי בגבר ובאישה זהובי שיער חולפים על פנינו מעבר לגדר, וקול בלתי נשכח קרא למאבטח שעצר במקומו.

הייתי המומה כשהבטתי בעיניו לראשונה זה שנה. הייתי בטוחה שהזיתי, אך השלט ברחוב שהוביל אותי למקום ההוא אישש את מראה עיניי.

בחורה בלונדינית בשמלה אדומה קצרצרה עם עיני אזמרגד אחזה בידו.

הוא הסתובב אליה כדי ללחוש לה משהו באוזן והתחיל להתקדם לעברנו. הבחורה השתרכה מאחוריו על נעלי עקב גבוהות, והמאבטח חזר לעמדתו.

"צליל," הוא מלמל כמחפש את המילים הנכונות. "מה את עושה פה?"

"רציתי לסמן עוד וי ברשימה..." נשכתי את שפתיי והסטתי את מבטי אל הבחורה שהניחה את ידה על כתפו.

"זו אודרי," הוא הציג אותה.

חייכתי במבוכה.

"נעים מאוד, אני בת דודה של רן," היא אמרה באנגלית ושלחה יד ללחיצה. לחצתי את ידה והחנקתי אנחת רווחה.

"החלטתי ללכת אחרי החלומות שלי, ולהמשיך גם את דרכה של אימא שלי." לראשונה שמעתי אותו מדבר עליה כעל זיכרון מספיק רחוק שכבר לא הכאיב יותר מדי. "סוף־סוף פגשתי את כל המשפחה. לא ראיתי את אודרי מאז בר־המצווה שלי," הוא חייך. "עכשיו אני גר פה בשטוקהולם."

אודרי מלמלה משהו בשוודית והמשיכה להתקדם לעבר תצוגת האופנה.

"קרה משהו?" שאלתי. הוא התקרב אליי מעט. הגדר עדיין חצצה בינינו, אבל הרגשתי כאילו מעולם לא נפרדנו.

"היא אמרה שהיא מעדיפה לתת לנו להיות לבד," הוא לחש.

"היא יודעת עליי?" שאלתי.

"היא יודעת הכול," הוא התוודה. "הגעתי לכאן בלי אף אחד, ובחודש הראשון גרתי איתה ועם דודה שלי."

"ומה בדיוק היא יודעת?" תחקרתי, הציניות הידועה שרן תמיד העריץ בי הרימה את ראשה.

"דברים שאת אולי לא יודעת," הוא קרץ, "בעיקר שלעולם לא אשכח אותך, גם אם ארצה."

"ורצית?"

"רציתי וגם ניסיתי. אבל לא הכול עובד לפי מה שאנחנו רוצים, ולעזאזל איתך, השארת אותי עם כליה אחת פחות," הוא גיחך. "באמת ניסיתי למצוא את הדרך לשכוח אותך עם כל אישה אפשרית, אבל אין פה ג'ינג'יות, ובכל אישה חיפשתי רק אותך. אני עדיין לא מאמין שאת באמת פה וזו לא סתם הולוגרמה."

"באתי לכאן כי יש לי עוד כמה משאלות להגשים," הצמדתי לשפתיו נשיקה חטופה. "אבל עכשיו תן בראש, חתיך. לך לתצוגה. עכשיו הזמן שלך לזרוח."

להרים מסיבה ענקית — מסיבת סוף החיים כמו שהכרתי אותם.

ללכת להופעה של מרטין גריקס. — אפילו פעמיים!

צניחה חופשית.

בנג'י.

לצלול עם כרישים.

גם עם דולפינים.

לצלם ולוג.

לעשות עגיל בפופיק.

ללכת למסעדת אכול כפי יכולתך.

ללמוד שפה זרה. — יפנית. רק התחלתי אבל... בזמן ההתאוששות מהניתוח הייתי חייבת להעביר את הזמן והורדתי אפליקציה לנייד.

לצאת לשיִט.

להתקעקע.

לעשן ירוק.

לנסוע בלי לדעת לאן.

לרקוד על שולחן. — המסיבה של גלי לפני שהכול התפרק.

להצליח לשחק "כן—לא—שחור—לבן" למשך יום שלם.

לטעום משהו שאין לי אומץ לטעום — מרק פירות ים בנמל בשוודיה.

לנאום מול קהל.

לעשות סקס במקום ציבורי

לפגוש אישיות מפורסמת. — רן אחרי הפרסום... נחשב... לא? ומרטין גריקס האחד והיחיד!!!

לאזור אומץ ולהתקשר למישהו מהעבר — איתן.

לרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל — מסיבת סוף החיים.

לעמוד על צוק ולצעוק את כל מה שאני מרגישה.

לכתוב את כל המשאלות שלי על בלון ולהעיף אותו לשמיים.

לעצב דירה לבד, ממש כמו ב"סימס", רק במציאות.

להתנשק בגשם. ממש כמו בסרטים.

וגם בסילבסטר, כמו בסרטים כבר אמרנו?

להשתכר לחלוטין.

לנסוע מקריית שמונה עד אילת.

לא להשתמש בטלפון יום שלם. — בגלל הניתוח אבל זה נחשב...

לראות את הזוהר הצפוני.

ללכת להפגנה.

לצאת למסיבת טבע.

לצאת לדייט מהטינדר.

להתחיל לדבר עם מישהו זר במסיבה.

לנסוע בלימוזינה.

לעשות בוק.

להגיע ל — 40.

לסיים טיפול עם חיוך על הפנים.

לשרוד, לעזאזל. 😊

 

To Be Continued —