מבנגזי לברגן בלזן וחזרה

לוב, שוכנת על חופו הדרומי של הים התיכון ומשתרעת על שטח של 1,800,000 קמ"ר ובה שלושה מחוזות עיקריים. מחוז 'טריפוליטניה' במערב לוב הגובל עם תוניסיה, בו שוכנת העיר טריפולי ('טרבלס', בערבית) בירתה של לוב; מחוז 'קירנאיקה' במזרח לוב הגובל עם מצרים, בו שוכנת העיר בנגזי, העיר השנייה בגודלה בלוב הנחשבת לבירת המחוז; מחוז 'פזאן' בלב המדבר הלובי, שם חיו היהודים בתנאים פרימיטיביים, וחלקם אף התגוררו במערות חצובות בסלע.

היהודים שחיו בספרד גורשו משם בשנת 1492, גירוש שלימים נודע כ'גירוש ספרד' עת נפוצו היהודים למדינות רבות, בעיקר למדינות אירופה וצפון אפריקה. המגורשים בחלקם הגיעו לאנגליה, מלטה וגיברלטר, שם חיו שנים ספורות וקיבלו אזרחות בריטית. אחרים גורשו למדינות אחרות באירופה, הגיעו לאחר מכן לטריפולי ובנגזי וקיבלו אזרחות במדינות שאליהן גורשו, למשל אזרחות צרפתית.

היהודים, שמאז ומתמיד שמרו בקפדנות על דתם, לא הכירו את מנהגי המדינות החדשות אליהן עברו ולא את שפת המקום, ועם השנים מאסו מהחיים שם. בעיקר נחרדו מהמתירנות המערבית ששררה שם ומהאוכל הלא כשר, תופעות שיהודי ספרד אינם מכירים ולא היו רגילים אליהן בארץ מוצאם. המשפחות היהודיות ברוכות הילדים ומנהגיהם השונים גרמו לתושבי המקום לראות בהם חריגים ושונים. יותר מכול, חששו היהודים מהתבוללות בניהם ובנותיהן עם תושבי המקום, לכן לא הסכימו להשתקע שם לתמיד. לאחר שנים החליטו רובם המכריע לעזוב את המדינות שאליהן הגיעו והמשיכו בנדודיהם. הם עלו על אונייה שעמדה בקושי במים הסוערים שפקדו את האוקיאנוס האטלנטי ואת הים התיכון בעונה שבה עזבו. הם שטו לעבר חופי צפון אפריקה, ולאחר תלאות רבות עגנה האונייה בנמל מוגדיר שבמרוקו. משם המשיכו מזרחה למרקש שבמרוקו. חלקם נשארו במרקש, בקזבלנקה ובערים אחרות במרוקו. היהודים שלא נשארו במרוקו המשיכו לנוע מזרחה לעבר תוניס. שוב, חלקם נשארו בתוניס והשאר המשיכו לנוע מזרחה עד הגיעם ללוב. חלקם התנחלו בטריפולי הבירה, וחלקם, ביניהם משפחתי וקרובים אחרים, המשיכו במסעם מזרחה למחוז קירינאיקה והתנחלו בבנגזי.

התפתחות הקהילה בבנגזי הייתה שונה מהתפתחות הקהילה בטריפולי, לא רק במרחק הגיאוגרפי ביניהם (1020 ק"מ, כ-9 שעות נסיעה) אלא גם שוני מנהלי ותרבותי. לבנגזי שמור מקום של כבוד בהיותה נושאת המסורת וממשיכתה של 'קריני', הקהילה העתיקה ביותר בלוב. בנגזי הייתה מרכז כלכלי ותרבותי של הערים 'דֵרְנָה', 'טוברוק' והכפרים מסביב להם. בעיר יש מספנה גדולה, שדה תעופה ומפעלי תעשייה רבים שניזוקו קשות מהפצצות של הכוחות שפלשו אליה חמש פעמים במהלך מלחמת העולם השנייה.

במשך דורות חיו היהודים בלוב תחת השלטון העות'מני בשלום ובשכנות טובה עם המוסלמים, סחרו עימם ללא מורא והחיים התנהלו על מי מנוחות. העות'מנים הכירו ב'סעיד מוחמד אידריס', צאצאו של מוחמד אל סנוסי, שהיה מייסד מסדר הסנוסים, לראש המסדר בקרינאיקה, והוא הוכתר בתואר 'אמיר קרינאיקה'.

בשנת 1911 תקפו האיטלקים את לוב, לרבות מחוז קרינאיקה ובנגזי במטרה לגרש משם את העות'מנים. היהודים שתמכו באיטלקים עוררו את חמת המוסלמים, ומאז לא שכחו להם את תמיכתם. בשנת 1912, בעקבות המלחמה, מסר הסולטן העות'מני את לוב לידי האיטלקים כחלק מהסכם לוזאן. בעקבות ההסכם, העניקו האיטלקים ליהודים אזרחות מוגבלת שקבעה מי רשאי לבחור ולהיבחר לוועדי הקהילות. לימים, כשהבריטים כבשו את קרינאיקה מידי האיטלקים בפעם הראשונה, הכירו אף הם במוחמד אידריס כאמיר קרינאיקה. בשנת 1951 החל האמיר לקרוא לעצמו מלך. בבנגזי היהודים קראו לו "סידי אידריס" ('אדון אידריס', בערבית). הוא שלט עד ההפיכה שביצע מועמאר קדאפי בשנת 1969. סעיד מוחמד אידריס נדון למוות, ברח לגלות במצרים שם מת ונקבר.

עד דצמבר 1940 ובמהלך מלחמת העולם השנייה שלטו האיטלקים בקירנאיקה והטילו על היהודים את חוקי הגזע. האיסור שהטילו על היהודים לנהוג במנהגי היהדות היה החלק הקשה ביותר, מאחר שיהודי קירנאיקה שמרו על יהדותם מאז ומעולם, סבלם היה קשה מנשוא. בעקבות כך, איבדו היהודים את אמונם בשלטון האיטלקי. באותה שנה, ב־9 בדצמבר כבשו הבריטים את קירנאיקה ושחררו את היהודים מחוקי הגזע.

בשנת 1942 נחתו מדינות 'כוחות הציר' (גרמנים ואיטלקים) בצפון אפריקה בפיקודו של הגנרל ארווין רומל, הדפו את הכוחות הבריטים מקרינאיקה ושעטו לעבר טוברוק בגבולה המזרחי של לוב, כשכוונתם להגיע למצרים ומשם לארץ ישראל. מ־1 עד 27 ביולי 1942 מאה קילומטר מערבית מתעלת סואץ, התנהל במצרים קרב עקוב מדם, אל-עלמיין הראשון, שהסתיים ללא הכרעה, תוך אבדות כבדות לשני הצדדים. זמן מה לאחר מכן התנהל קרב אל-עלמיין השני, שוב בין כוחות הציר לבין הכוחות הבריטים שהסתיים אף הוא באבדות כבדות לשני הצדדים, ובסופו נבלמו כוחות הציר על ידי הבריטים ושמו קץ לשלטונם בלוב ולניסיונם להמשיך את כיבושיהם מזרחה לעבר מצרים וארץ ישראל. לא עברו כמה חודשים ובסוף אותה שנה כבשו שוב כוחות הציר את לוב.

המצב הכלכלי ששרר בלוב היה כבד מנשוא עבור כוחות הציר, וכדי להקל על המצב הורה מוסוליני בשנת 1942 להגלות את נתיני מדינות האויב מלוב. בעלי אזרחות צרפתית הוגלו לתוניסיה ובעלי אזרחות בריטית, רובם מבנגזי, הוגלו לאיטליה, ומשם בדרך לא דרך ממחנה מעבר אחד למשנהו לאורכה ולרוחבה של איטליה, עד למחנה ההשמדה 'ברגן בלזן' בגרמניה. היהודים בחלקם נשלחו למחנה 'ג'אדו', הידוע לשמצה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, החל משנת 1939 עד סוף שנת 1943 עברו מחוז קירנאיקה בכלל, ובנגזי בפרט, מ'יד ליד', חמש פעמים, בין כוחות הציר לכוחות הבריטים, עד שגרמניה הנאצית חתמה על הסכם הכניעה.

דצמבר 1940 הכוחות האיטלקים שועטים לעבר מצרים במטרה להדוף את הצבא הבריטי ממצרים. בדרכם כבשו את קרינאיקה ובנגזי בירתה, אך נהדפו על ידי הבריטים תוך אבדות כבדות.

פברואר 1941 הקורפוס האפריקני־גרמני התכנס מערבית לבנגזי, הודף את הצבא הבריטי עד טוברוק וכובש את בנגזי.

נובמבר 1941 לאחר קרב עז בטוברוק, הבריטים הודפים שוב את הגרמנים וכובשים את בנגזי.

פברואר 1942 לאחר שאיטליה הצטרפה באופן רשמי לגרמניה בשנת 1941, חזרו האיטלקים והגרמנים (כוחות הציר) וכבשו את בנגזי.

בשנת 1942 סילקו הבריטים סופית את כוחות הציר מלוב, לרבות מקרינאיקה ובנגזי.

עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, עת שלטו האיטלקים בלוב, חיו היהודים והערבים בהרמוניה מלאה לשביעות רצון שני הצדדים. יהודי בנגזי היו מיעוט חשוב מאוד בתוך אוכלוסיית לוב, הן ביחס למספרם והן בשל מעמדם החברתי והכלכלי הגבוה. הם נחשבו עשירים יותר וסוחרים טובים יותר מהאוכלוסייה הערבית. פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 והמאורעות שבאו בעקבותיה, שינו באופן קיצוני את חיי היהודים בלוב בכלל ויהודי קרינאיקה בפרט.