מדריך מטרופוליס: פורטו ועמק הדורו

הגעתי אל פורטו בערב. עד שפרקתי את חפציי ויצאתי מהמלון, כבר ירד חושך על העיר. את הערב הראשון שלי בעיר למעשה כלל לא ביליתי בעיר, אלא בעיר שמעבר לנהר, וילה נובה דה גאיה. לא אהיה הראשונה שתאמר כי דווקא מהעיר שממול ניתן לראות את פורטו בכל תפארתה. מהמרפסת של המסעדה בה ביקרתי התגלתה מולי העיר ההיסטורית, כולה מוארת, ניצבת על גדת הנהר בגאון. אור צהבהב קישט את כל מבניה העתיקים, שהשתקפו במי נהר הדורו. קשה היה שלא להתאהב באופן מיידי.
למחרת, באור האפרפר של שעות הבוקר, גיליתי פורטו אחרת. פחות דרמתית ויותר יומיומית, אם כי יש לציין, לא פחות יפה. האריחים הצבעוניים שמקשטים את בנייני העיר מאירים את סלעי הגרניט של הגבעה עליה היא יושבת. באופן מפתיע, פורטו של היום היא אף יותר מיסתורית מפורטו של הלילה.
למרות שזכתה לתכניות תכנון ושיפוץ בעשורים האחרונים, ועל אף זכייתה בתואר ‘בירת התרבות של אירופה’ בשנת 2001, גם היום פורטו היא עיר מוגמרת-למחצה. וזהו אולי סוד קסמה. לצד בניינים אלגנטיים שעברו שימור וכנסיות עתיקות ומרשימות, עומדים גם בניינים מתקלפים, מרפסות מטות לנפול ואריחים סדוקים שצבעיהם דהויים. רחובות ישרים וכיכרות מסודרות מתמזגים עם סמטאות עקלקלות ופינות חמד נסתרות ומושכות.
פורטו אינה עיר מושלמת; היא עיר בה שלובים חספוס ועדינות גם יחד. עיר צפונית שקטה ומעוצבת, אך בה בעת גם עיר סוערת ומשתנה. כך הדבר בבנייניה וברחובותיה, אך כך אפשר לומר גם על האוכל שתאכלו בה, היין שתשתו בה, והמוזיקה שתשמעו בה. ויש אומרים שכך גם אפשר לתאר את אנשיה של פורטו ואת מזגם.
ההיסטוריה הארוכה והעשירה של פורטו נוכחת בה עד היום, ולאחרונה נדמה כי העיר צרפה אליה אף פרק נוסף. שינויים משמעותיים בעיר — שניכרים במוסדות התרבות (כמו קאסה דה מוסיקה), בתחבורה (כמו ברכבת הקלה החדשנית שנבנתה בה) ובאמנות הרחוב שהחלה לצבוע את רחובותיה בשנים האחרונות — מלמדים על הצעדים שפורטו צועדת אל עבר עתידה.
פורטו היא עיר מיודעת. בפי הפורטוגלים פורטו נקראת O’porto, כאשר האות O היא ה’ הידיעה. היא אינה סתם עיר, היא ה-עיר שהובילה את צפון פורטוגל ושיחקה תפקיד מפתח בהיסטוריה של פורטוגל כולה. היא ה-עיר שהולידה לעולם את יין הפורט שזכה ועודנו זוכה לאוהדים בכל העולם. היא ה-עיר בה התרחשו כמה מהאירועים הפוליטיים החשובים ביותר באזור. אך באותה העת פורטו היא גם רק פורטו. עיר נמל ישנה, ולא גדולה, ספוגה באווירה מקומית ובריח דגים, אי שם בקצהה של יבשת אירופה.