מהלך מוטעה

1 30 באוגוסט

מיירון קימר את כתפיו ובלע את מילותיו. "אני לא בייביסיטר," אמר. "אני סוכן ספורטאים."

נורמן צוקרמן נראה סובל. "זה אמור להיות חיקוי של דרקולה?"

"איש הפיל," תיקן מיירון.

"אלוהים ישמור," אמר נורמן, "זה מזעזע. ומי דיבר על בייביסיטר? מי הזכיר בכלל דבר כזה או דומה לזה או..."

"בסדר, בסדר," רטן מיירון.

הם ישבו באחד מיציעי המכובדים באצטדיון מדיסון סקוור גרדן, מורמים מעם. במגרש התנהלו צילומי דוגמנות עם כל ההמולה הרגילה - פנסי התאורה, החצובות, החטובות וכל השאר. מיירון ציפה לשווא שמישהו יחשוב בטעות שהוא אחד הדוגמנים.

"יכול מאוד להיות שנשקפת סכנה לחייה של אישה צעירה," אמר נורמן. "אני זקוק לעזרתך."

נורמן צוקרמן התקרב לגיל שבעים, וכבעליו של תאגיד ענקי לייצור מוצרי ספורט היה לו יותר כסף מאשר לדונלד טראמפ. למרות הכול, הוא נראה כמו היפי שנלכד בטריפ רע של אל-אס-די. הוא טען כי העולם חוזר לשנות השישים, והתלבש בהתאם - שכמייה זרחנית, מכנסי צבא, שרשראות חרוזים ועגיל עם סמל השלום. בזקנו המאפיר שצימח פרא היו יכולים לקנן שבטים שלמים של חיפושיות. התלתלים בשערו הזכירו את הימים שברברה סטרייסנד היתה מעדיפה לשכוח.

צ'ה גווארה חי ועושה סלסול במספרה.

"אתה לא זקוק לעזרתי," מחה מיירון. "אתה זקוק לשומר ראש."

נורמן דחה את ההצעה בתנועת יד מזלזלת. "זה שקוף מדי."

"מה?"

"היא בחיים לא תסכים לזה. תגיד לי, מיירון, מה אתה יודע על ברנדה סלוטר?"

"לא הרבה," הודה מיירון.

נורמן נראה מופתע. "מה זאת אומרת לא הרבה?"

"מה קשה לך להבין ב'לא הרבה', נורמן?"

"תעשה לי טובה, אתה הרי היית כדורסלן."

"אז מה?"

"אז ברנדה סלוטר היא אולי הכדורסלנית הגדולה ביותר בכל הזמנים. היא היתה חלוצה בתחומה, והיא גם נערת הפוסטר של הליגה החדשה שלי."

"את זה אני יודע."

"אז תדע לך שאני דואג לה מאוד. אם יקרה משהו לברנדה סלוטר, ליגת הכדורסל נשים תיזרק לפח יחד עם ההשקעה הנכבדה שלי."

"המניעים ההומניטריים שלך נוגעים ללבי."

"נכון, אני חזיר קפיטליסטי אנוכי ורודף בצע. מעולם לא הכחשתי את זה. אבל אתה, ידידי, סוכן ספורטאים. וזה פחות או יותר האוורסט של החזירות הקפיטליסטית לדורותיה."

"תמשיך להתחנף," אמר מיירון. "זה מאוד יעזור לך."

"אתה לא נותן לי לסיים משפט. כן, אתה סוכן ספורטאים, אבל סוכן ספורטאים מעולה שבמעולים. הכי טוב שיש, למען האמת. אתה והשיקסע הספרדייה שלך עושים עבודה מדהימה בשביל הלקוחות שלכם, ומשיגים להם את החוזים הכי טובים. יותר טובים ממה שמגיע לרובם. ראיתי אותך בפעולה, התמקחתי מולך והרגשתי כמו אחרי אונס, נשבע לך באלוהים, עד כדי כך אתה טוב. אתה נכנס למשרד שלי, מוריד לי את המכנסיים ועושה בי מעשים מגונים."

מיירון העווה את פניו. "נורמן, תחסוך ממני את הדימויים הפורנוגרפיים בבקשה."

"ואני יודע על הרקע הסודי שלך באף-בי-איי."

ממש סודי. אין ילד שלא יודע על עברו המסוים של מיירון בוליטר בשירות האף-בי-איי.

"תקשיב לי שנייה, מיירון. בסדר? שמע אותי עד הסוף. ברנדה היא בחורה מקסימה, כדורסלנית נהדרת - וקוץ בתוחעס. אני לא מאשים אותה. אם היה לי אבא כמו שלה, גם אני הייתי קוץ בתוחעס."

"אז אבא שלה הוא הבעיה?"

נורמן סימן בידו תשובת "כן ולא". "סביר להניח."

"אז תוציאו לו צו הרחקה ממנה."

"הוצאנו."

"אז מה הבעיה? קח בלש פרטי. אם אבא שלה מתקרב אליה, תתקשר למשטרה."

"זה לא כל כך פשוט." נורמן הציץ לעבר המגרש. הנפשות הפועלות ביום הצילום התרוצצו לכל עבר כמו חלקיקים בגל חום פתאומי. מיירון לגם מהקפה שלו. קפה משובח. עד לפני שנה הוא התנזר משתיית קפה. ואז הוא התחיל לבקר באחד ממקדשי הקפאין. הכוונה לבתי הקפה האיכותיים שצצו לפתע בעיר כפטריות אחרי הגשם. עכשיו הוא מכור ללא תקנה.

קו דק בלבד מפריד בין הפסקת קפה תמימה לבין הזרקת הרואין ישר לווריד.

"אנחנו לא יודעים איפה הוא," אמר נורמן.

"סליחה?"

"אבא שלה," הסביר נורמן, "נעלם כלא היה. ברנדה מסתכלת לכל הצדדים כל הזמן. היא פוחדת פחד מוות."

"ואתה חושב שאבא שלה מהווה סכנה עבורה?"

"האיש מטורף. הוא שיחק כדורסל בעצמו. שמו -"

"הוראס סלוטר," אמר מיירון.

"אתה מכיר אותו?"

מיירון הנהן בראשו באטיות מדאיגה. "כן," אמר לבסוף. "אני מכיר אותו."

נורמן בחן את פניו. "לא יכול להיות ששיחקת איתו. אתה צעיר מדי."

מיירון שתק. נורמן כהרגלו לא הבין את הרמז.

"אז איך אתה מכיר את הוראס סלוטר?"

"עזוב, זה לא משנה," אמר מיירון. "תסביר לי למה אתה חושב שברנדה סלוטר נמצאת בסכנה."

"היא קיבלה איומים."

"איזה מין איומים?"

"איומי מוות."

"אתה מוכן לפרט קצת יותר, אם לא קשה לך?"

מהומת הצילומים במגרש שלמרגלותיהם המשיכה לתסוס ולבעבע. דוגמניות עטויות במיטב אופנת "זום" - התאגיד שבבעלות נורמן צוקרמן - חמושות בהתנהגות קלוקלת של נסיכות מפונקות. הן שרבבו שפתיים וקפאו בשלל תנוחות מגוחכות. מישהו קרא שוב ושוב למישהי שמיאנה להופיע. כנראה עוד דוגמנית סוררת. הייאוש בקולו של נורמן כמעט קרע את הלב.

"היא מקבלת איומים טלפוניים," אמר. "או שפתאום עוקבים אחריה במכונית. דברים כאלה."

"ומה בדיוק אתה רוצה שאעשה?"

"אני רוצה שתשגיח עליה, שתשים עין עליה."

מיירון נענע בראשו לשלילה. "אפילו אם הייתי מסכים, ואני לא מסכים, אתה בעצמך אמרת שהיא נגד שומרי ראש."

נורמן חייך וטפח על ברכו של מיירון. "זה השלב שבו אני מגיש לך את הפיתיון ולוכד אותך כמו דג ברשת, יקירי."

"אני מקשיב."

"לברנדה סלוטר אין סוכן כרגע."

מיירון לא הגיב.

"בלעת את הלשון, יפיוף?"

"חשבתי שהיא חתומה על חוזה פרסום גדול בחברה שלך."

"היא עמדה על סף חתימה, אבל אז אבא שלה התאייד במפתיע. הוא היה הסוכן שלה, אבל היא העיפה אותו. עכשיו היא לבד. היא סומכת עלי ומכבדת את ההחלטות שלי, אם כי רק עד גבול מסוים. הבחורה לא טיפשה ולא פראיירית, תאמין לי. אז זאת התוכנית שלי: ברנדה תגיע לכאן בעוד כמה דקות. אני אמליץ לה עליך. היא תגיד שלום. אתה תגיד שלום. ואז תתקוף אותה בקסם האישי המהולל שלך ששום אישה שפויה לא יכולה לעמוד בפניו."

מיירון הרים גבה אחת. "ממש לתקוף, בכל הכוח? להפעיל את הקסם במלואו?"

"חס וחלילה! אני לא רוצה שהילדה המסכנה תתחשמל לי."

"נדרתי נדר להשתמש בקסם האישי שלי רק למטרות טובות."

"זאת מטרה טובה, מיירון. תאמין לי שזאת מטרה טובה."

מיירון לא נראה משוכנע. "ונניח שאני אסכים לשתף פעולה עם התוכנית הדפוקה והמטורללת שלך, מה נעשה בלילות? אתה הרי לא מצפה שאני אשגיח עליה עשרים וארבע שעות ביממה."

"ושוב אני אומר: חס וחלילה! וין יעזור לך."

"לווין יש דברים יותר טובים לעשות בזמן הפנוי שלו."

"תגיד לחבר הגוי החמוד שלך שזה בשבילי," אמר נורמן. "וין מת עלי."

צלם נרעש עם שיער בלונדיני קוצני וזקן תיש מדובלל מיהר לעברם. הוא נאנח בתיאטרליות ודאג לוודא שכל העולם יֵדע שהוא גם חשוב וגם מעוצבן. "איפה ברנדה?" יילל.

"אני כאן."

קולה היה כמו עוגת דבש חמה. הליכתה היתה תכליתית ונמרצת - לא ביישנית ומתנצלת כשל נערות גבוהות מדי, ולא פתיינית ומתגרה כשל דוגמנית מקצועית. ברנדה סלוטר פרצה לאולם כמו סופת אנרגיה.

היא היתה גבוהה מאוד. עורה היה בצבע משקה המוקה של מיירון, עם נגיעה של חלב דל שומן. מכנסי ג'ינס דהויים נצמדו לרגליה באופן מעורר תיאבון, אך לא בוטה מדי, והסוודר שלה העלה מחשבות זימה מתוקות על מעשים שאפשר וכדאי לעשות בבקתת סקי סודית.

מיירון הצליח רק בקושי להימנע מלצעוק "וואו".

ברנדה סלוטר היתה מחשמלת יותר מאשר יפה. האוויר סביבה זמזם מרוב חשמל. היא היתה גדולת ממדים ורחבת כתפיים מכדי להיחשב דוגמנית קלאסית. מיירון הכיר דוגמניות מקצועיות. הן השליכו את עצמן לרגליו - טוב, לא בדיוק - ותמיד היו רזות ושרוכיות עד כדי גיחוך. ברנדה לא היתה מצליחה להשתחל לשום בגד של דוגמניות מקצועיות. היא שידרה כוח, עוצמה ותוכן שלא הפחיתו במאומה מנשיותה אלא רק עשו אותה יותר מושכת.

נורמן רכן לעבר מיירון ולחש באוזנו, "עכשיו אתה מבין למה היא נערת הפוסטר שלנו?"

מיירון הנהן לאישור.

נורמן זינק מכיסאו. "ברנדה, מתוקה שלי, בואי הנה. אני רוצה שתפגשי מישהו."

עיניה החומות הגדולות איתרו את מיירון, אבל הקרינו היסוס. היא חייכה קלות ופסעה לעברם. מיירון קם על רגליו בג'נטלמניות אופיינית. ברנדה ניגשה אליו, והשניים לחצו ידיים. מיירון התפעל מלחיצת היד האיתנה של ברנדה. הוא שם לב שהוא גבוה ממנה בסנטימטרים ספורים בלבד, כלומר גובהה הוא בערך 1.87 מטר.

"מיירון בוליטר בכבודו ובעצמו," אמרה ברנדה.

נורמן החווה בידו כאילו הוא מקרב בין השניים. "אתם מכירים?"

"אני בטוחה שמר בוליטר לא יזכור אותי," אמרה ברנדה. "זה היה ממש ממש מזמן."

למיירון נדרשו שניות ספורות בלבד כדי להיזכר. הוא ידע שאישה כזאת לא שוכחים. אם הם אכן נפגשו בעבר, אין סיכוי שהיא תימחק מזיכרונו. אם הוא לא נזכר מיד, זה אומר רק שפגישתם הקודמת התקיימה בנסיבות שונות לגמרי. "הסתובבת הרבה במגרשי כדורסל," אמר מיירון. "עם אבא שלך. היית בת חמש או שש, משהו כזה."

"ואתה רק התחלת תיכון," היא הוסיפה. "היית הלבן היחיד שהופיע בכל המשחקים. היית כוכב-על, עד ש -"

קולה דעך. מיירון רגיל לסיומת הזאת וכבר לא מתרגש. "זה מחמיא לי שזכרת אותי," אמר. התקפת הקסם הבוליטרי, שלב ראשון.

"אני גדלתי על המשחקים שלך," המשיכה ברנדה. "אבא שלי עקב אחרי הקריירה שלך כאילו היית הבן שלו. כשנפצעת…" היא שוב נאלמה ושפתיה התכווצו.

מיירון חייך אליה בחיוך של הבנה והערכה.

נורמן ניצל את פרצת השקט שנוצרה. "מיירון הוא סוכן ספורטאים היום. סוכן מעולה. הכי טוב שיש, לפי דעתי. הגון, ישר, נאמן... סוכן ספורטאים הגון, ישר ונאמן?! יש חיה כזאת? מי היה מאמין?"

הצלם חסר השקט התפרץ לדבריו במבטא צרפתי מזויף למשעי. "מסיֵה צוקרמן?"

"וּוִי," ענה נורמן.

"אני זקוק לעזרתך, סיל ווּ פּלֵה."

"וּוִי," חזר נורמן.

האם יש מתורגמן בסביבה?

"שבו פה רגע בבקשה," אמר נורמן. "אני חייב לרוץ רגע לפתור משברים." הוא טפח על המושבים הריקים כדי להדגיש את כוונתו. "מיירון יעזור לי לארגן את הליגה. הוא יהיה מין יועץ מיוחד שכזה. דברי איתו, ברנדה. על הקריירה שלך, העתיד שלך, על כל מה שבא לך לדבר. מיירון יהיה סוכן מצוין בשבילך." הוא קרץ למיירון. מעודן, מרומז ודיסקרטי כתמיד.

"זה נכון מה שהוא אומר?" שאלה ברנדה ברגע שנורמן נעלם מהשטח.

"חלק מזה."

"איזה חלק?"

"החלק שאני רוצה להיות הסוכן שלך. אבל זאת לא הסיבה האמיתית שאני כאן."

"סליחה?"

"נורמן דואג. מודאג, ליתר דיוק. הוא רוצה שאני אשגיח עלייך."

"תשגיח עלי?"

מיירון הנהן בראשו. "הוא חושב שאת בסכנה."

ברנדה הזעיפה פנים. "אמרתי לו שאני לא רוצה שישגיחו עלי. אני לא ילדה קטנה."

"אני יודע," אמר מיירון, "אבל אני אמור להיות שומר חשאי. ששש."

"אם אתה אמור להיות חשאי, למה אתה מגלה לי?"

"אני לא טוב בלשמור סודות."

"ומה עוד?"

"אם אני אהיה הסוכן שלך, אני לא בטוח שישתלם לנו להתחיל את הקשר המקצועי בשקר."

היא נשענה לאחור ושילבה את רגליה, הארוכות יותר מתור במשרד הרישוי בשעות הלחץ. "מה עוד נורמן אמר לך לעשות?"

"להקסים אותך."

היא מצמצה בעיניה.

"אל תדאגי," הרגיע מיירון. "נדרתי נדר להשתמש בקסם שלי אך ורק למטרות טובות."

"איזה מזל." ברנדה טפחה על סנטרה באצבע ארוכה.

"אז נורמן חושב שאני צריכה בייביסיטר."

מיירון חיקה את נורמן כמיטב יכולתו. "מי דיבר על בייביסיטר?"

זה היה חיקוי מוצלח יותר מזה של איש הפיל, ועדיין לא יצירת מופת.

ברנדה חייכה. "בסדר," אמרה והנהנה בראשה. "אני אשתף פעולה."

"איזו הפתעה נעימה."

"אין לך מה להיות מופתע. אם אתה לא תעשה את זה, נורמן ייקח מישהו אחר פחות ישר ממך. ככה לפחות אני יודעת מה קורה ומי נגד מי. אני בשליטה על המצב."

"נכון," הסכים מיירון.

"אבל יש לי תנאים."

"חשבתי שיהיו לך."

"אני עושה מה שאני רוצה מתי שאני רוצה. אין לך אישור אוטומטי לפלוש לפרטיות שלי."

"ברור."

"אם אני אגיד לך לעוף לי מהעיניים, אתה תעוף לי מהעיניים."

"בסדר."

"ובשום אופן לא לרגל אחרי ללא ידיעתי," המשיכה ברנדה.

"מאה אחוז."

"אתה לא תדחוף את האף שלך לעניינים שלי."

"מקובל עלי."

"אם אני לא באה הביתה לילה שלם, אתה לא אומר מילה."

"אף מילה."

"אם אני בוחרת להשתתף באורגיה עם גמדים אפריקאים, אתה לא אומר מילה."

"אבל אני יכול לפחות להסתכל?" שאל מיירון.

ברנדה חייכה. "אני לא רוצה להישמע בעייתית, אבל יש לי מספיק דמויות אב בחיים שלי, תודה רבה. אני רוצה שיהיה לך ברור שאנחנו לא הולכים לבלות עשרים וארבע שעות ביממה זה עם זה או משהו דומה. אני לא וויטני יוסטון ואתה לא קווין קוסטנר."

"יש כאלה שאומרים שאני דומה לקווין קוסטנר."

"שכח מזה," התיזה ברנדה.

זה כאב, אבל מיירון השתדל להבליג.

"אז אנחנו מבינים אחד את השני?" היא שאלה.

"מבינים לגמרי," אמר מיירון ונע בכיסאו. "ועכשיו, את מוכנה לספר לי מה קורה?"

דוגמן עם שרירי בטן מסותתים כשיש, בתי שחי מגולחים וחשיבות עצמית בכמויות מסחריות, הגיח לפתע למגרש.

"טווס מענטז," נחרה ברנדה בבוז.

"לא יפה להשמיץ," נזף בה מיירון. "אולי הוא מדען אטום או פילוסוף מחונן?"

"עבדתי איתו פעם. תאי המוח שלו גוססים מבדידות."

היא הפנתה את מבטה אל מיירון. "אני לא מבינה משהו."

"מה?"

"למה אתה? אתה סוכן ספורטאים. למה נורמן ביקש דווקא ממך להיות שומר הראש שלי?"

"כי בעברי עבדתי... בשביל הממשלה."

"לא ידעתי."

"זה עוד סוד. ששש."

"אני רואה שסודות לא מאריכים ימים אצלך, מיירון."

"את יכולה לסמוך עלי, אם לזה את מתכוונת."

"אתה גבר לבן ששיחק כדורסל כמו גבר שחור. כן, אני מניחה שאפשר לסמוך עליך בתור סוכן ספורטאים."

מיירון צחק, ואז שניהם שקעו בשתיקה מביכה. הוא ניסה שנית. "רוצה לספר לי על האיומים שקיבלת?"

"אין הרבה מה לספר."

"הכול בראש של נורמן?"

ברנדה לא ענתה. אחד מעוזרי ההפקה מרח שמן על חזהו החלק של הטווס המענטז (או מדען האטום הדגול). הדוגמן ניסה לעטות הבעה קשוחה. הוא ראה יותר מדי סרטים של קלינט איסטווד. הוא נופף בקוביות הבטן המושלמות שלו, ומיירון החליט סופית שהגיע הזמן לשנוא אותו ודי.

ברנדה המשיכה בשתיקתה. מיירון החליט לנסות זווית אחרת. "איפה את גרה עכשיו?" שאל.

"במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת רסטון."

"את סטודנטית?"

"לרפואה, שנה רביעית. קיבלתי אישור דחיית לימודים מיוחד כדי לשחק כדורסל מקצועני."

מיירון הנהן בראשו. "את יודעת באיזה תחום תרצי להתמחות?"

"רפואת ילדים."

הוא הנהן שוב והחליט להעביר הילוך. "אבא שלך בטח מאוד גאה בך."

היה נדמה לו שפניה נרעדו קלות. "כן, אני מתארת לעצמי." היא קמה ממקומה. "אני צריכה להתחיל להתארגן לצילומים."

"את לא רוצה לספר לי מה קורה לפני שתלכי?"

היא התיישבה בחזרה. "אבא נעדר."

"כמה זמן?"

"שבוע."

"ואת האיומים התחלת לקבל סמוך להיעלמות שלו?"

ברנדה התעלמה מהשאלה. "אתה רוצה לעזור? תמצא את אבא שלי."

"זה הוא שמאיים עלייך?"

"האיומים לא צריכים לעניין אותך. אבא שלי אוהב שליטה, מיירון. הפחדות ואיומים הם רק עוד אמצעי שלו."

"אני לא מבין."

"אתה לא צריך להבין. הוא חבר שלך, נכון?"

"אבא שלך? לא ראיתי את הוראס יותר מעשר שנים."

"באשמתו של מי?" היא שאלה.

הניסוח, כמו הטון המריר, הפתיע את מיירון. "מה זה אמור להביע?"

"עדיין אכפת לך ממנו?" היא שאלה.

מיירון ענה בלי היסוס. "את יודעת שכן."

היא הנהנה בראשה וזינקה מכיסאה. "הוא בצרות. תמצא אותו."