מוות על הנילוס – מהדורה מחודשת

"לינֵט רידְגְ'וֵויי!"

"זאת היא!" אמר מר ברנבי, בעל פונדק "שלושת הכתרים".

הוא דחק בבן שיחו במרפק.

שני הגברים לטשו עיני עגל עגולות, ופיותיהם נפערו קמעה.

רולס־רויס גדולה ואדומה נעצרה זה עתה לפני סניף הדואר.

מהמכונית קפצה בחורה, צעירה שראשה גלוי ושמלתה פשוטה למראית עין (אבל רק למראית עין). צעירה זהובת שיער שתווי פניה בהירים ומלכותיים - צעירה יפת גזרה - צעירה שכמותה לא נראתה במוֹלטוֹן־אַנדֶר־ווֹד.

בצעד זריז ואדנותי נכנסה הצעירה לסניף הדואר.

"זאת היא!" שב ואמר מר ברנבי. ובקול מהוסה ומלא התפעלות הוסיף: "מיליונים יש לה... היא תוציא אלפים על הבית. בריכות שחייה יהיו שם וגנים איטלקיים ואולם ריקודים וחצי מהבית ייהרס וייבנה מחדש..."

"היא תכניס לעיירה כסף", אמר ידידו.

זה היה גבר כחוש ומרופט. בקולו נמסכו קנאה וצרות עין.

מר ברנבי הסכים איתו.

"כן, זה יהיה מצוין לעיירה. מצוין".

מר ברנבי היה מרוצה.

"זה יעיר את כולנו כמו שצריך", הוסיף.

"לא כמו סר ג'ורג'", אמר בן שיחו.

"אה, הסוסים גמרו אותו", אמר מר ברנבי בסלחנות. "לא היה לו מזל".

"בכמה הוא מכר?"

"שישים אלף עגול, שמעתי".

הרזה שרק.

מר ברנבי המשיך בתרועת ניצחון:

"ואומרים שהיא מתכוונת להוציא עוד שישים אלף!"

"נורא ואיום!" אמר הרזה. "מניין לה בכלל סכומים כאלה?"

"מאמריקה, כך שמעתי. אימה הייתה בתו היחידה של אחד המיליונרים שם. ממש כמו בקולנוע, לא?"

הצעירה יצאה מסניף הדואר וחזרה למכונית.

הרזה עקב במבטו אחר דמותה המתרחקת.

הוא רטן:

"בעיניי זה לא בסדר שהיא נראית ככה. גם כסף וגם יופי - זה יותר מדי! לבחורה עשירה כזאת אין שום זכות להיות גם יפהפייה. והיא בהחלט יפהפייה... יש לה הכול, לזאת. זה לא הוגן..."