מונטסורי בבית

פרק

מבוא לחינוך מונטסורי

ברוכים הבאים לעולם המונטסורי. בפרק זה תמצאו את מושגי היסוד של השיטה המונטסורית, שמספקת מענה לצורכי התפתחות הילד בהיבטים הפיזיים, החברתיים, הרגשיים, הקוגניטיביים והמוסריים. חיוני להכיר את המושגים האלה ואת הקשרם כדי להפיק את המרב מהעצות המעשיות המפורטות בספר.

מדוע דווקא חינוך מונטסורי?

בין אם תכננתם לשלוח את ילדכם למסגרת מונטסורית ובין אם למסגרת רגילה – ישנן דרכים רבות לשלב את התפיסה המונטסורית בחיי היום־יום שלכם. החל מינקות ילדכם סופג את כל שמתרחש בעולם סביבו באמצעות כל חושיו. מייסדת השיטה מריה מונטסורי קראה לתופעה “המוח הסופג”. היא הדגישה את חשיבותה של התאמת סביבת החיים לילד מתוך מודעות לכל מה שהוא יכול לספוג ממנה, ואת הצורך לכבד אותו ולתת לו חופש פעולה, אך גם לדעת להציב גבולות. באמצעות תצפית אובייקטיבית על ילדכם תוכלו ללכת בעקבותיו ולעשות בביתכם התאמות שיאפשרו לו לפתח את הפוטנציאל הטמון בו.

תחושה של עצמאות. השיטה המונטסורית מאפשרת לילד לקבל החלטות, ללמוד הלכה למעשה איך לטפל בעצמו ובסביבתו ולטפח את נכונותו לחקור ואת להיטותו ללמוד.

נימוסים והליכות. השיטה המונטסורית מלמדת ילדים כיצד ראוי להתייחס ולהתנהג זה לזה. השיטה מעודדת את הילדים להיות מודעים לרגשות הזולת, לפתח אמפתיה וללמוד מילים שבהן ראוי להשתמש כשמדברים עם ילדים אחרים או עם מבוגרים.

אהבה ללמידה. בשיטה המונטסורית כל יום הוא הרפתקה של רכישת ידע, והאהבה ללמידה מוטמעת כבר מגיל צעיר.

ביטחון עצמי. כאשר ילדים נמצאים בסביבה שמאפשרת להם לקבל החלטות בעצמם, מספקת להם כלים שאיתם הם יכולים לעבוד בהצלחה, ומקיפה אותם במבוגרים שמכבדים אותם – אך טבעי שהם יגדלו עם ביטחון עצמי רב יותר כבר מגיל צעיר.

הערכה עצמית גבוהה. ההערכה העצמית של הילד מתהווה כבר בעת הלידה. היא גדלה ומתפתחת באמצעות קשרים חברתיים מוצלחים, ומונטסורי היתה מודעת לכך. כשאתם מפגינים כבוד כלפי הילד כבר מרגע לידתו, המוח הסופג הלא מודע שלו מפנים זאת, וכך נזרעים בו זרעי הערכה עצמית.

יכולת לפתור מחלוקות. מריה מונטסורי חוותה בחייה שתי מלחמות עולם והיתה מודעת מאוד לצורך בשלום ובצדק חברתי. בשיטה המונטסורית הילדים מתבקשים לקבוע קווים מנחים לאופן שבו הם רוצים שיתייחסו אליהם, ולהגיע להסכמה עם כל חבריהם לכיתה שינהגו על פי אותם כללים. כאשר הילדים אינם מסכימים ביניהם, מעודדים אותם לגשת אל “שולחן השלום” כדי לדון במחלוקות ביניהם ולפתור אותן. כך הם לומדים שחילוקי דעות הם טבעיים.

שאיפה להיות מסודר. השיטה המונטסורית מסייעת לנטייתו הטבעית של הילד לסֵדֶר (ראו עמוד 26), כך שיהיה לו נעים כשיסדר את חפציו ויחוש יותר שליטה על סביבתו. ניתן להפיק מכך תועלת רבה, במיוחד בבית.

תחושת פליאה. תנו לילד שלכם להיות המדריך שלכם כשהוא מגלה חוויות, פעילויות וחפצים חדשים. קחו חלק בפליאה שלו: עצרו והביטו בחיים דרך עיניו. שאלו אותו שאלות רבות: למה הכלב מכשכש בזנבו? לדעתך הסבון ישקע באמבטיה או יצוף? למה? איך מכינים עוגיות? ככל שתרבו לתמוך בתחושת הפליאה של ילדכם, כך תיהנו יותר מחוויית ההורות שלכם.

איך לפתור בעיות בדרכה של מריה

כיום ישנם ברחבי העולם אלפי מוסדות חינוך מונטסוריים, שמיועדים לתת שירות למיליוני ילדים. אף אחד מהמוסדות האלה לא היה מתקיים אלמלא נחישותה ותושייתה המופלאה של מריה מונטסורי עצמה.

מונטסורי נולדה בשנת 1870 למשפחה ממעמד הפועלים בעיירה קיארָוואלֶה שבאיטליה. בניגוד לרוב הנשים ברחבי העולם אז, לנשות קיארוואלה ניתנה אפשרות לצבור עושר וכוח. הן הקימו כוח עבודה שיתופי שהביא לשיפור בחיי הפועלות ומשפחותיהן. כמובן, כל זה עשה רושם עז על מריה הצעירה.

כשמלאו למריה שש, עברה משפחתה להתגורר ברומא. כשהיתה בת 13 שכנעה את הוריה לאפשר לה ללמוד בבית ספר שמיועד לבנים, ואפילו מרשים מכך – בגיל 20 היא החלה ללמוד רפואה באוניברסיטה של רומא. בעת לימודיה ביקרה תכופות בבית מחסה לילדים שאובחנו כפגועי נפש או כמאותגרים התפתחותית. העניין שגילתה בפועלם של הרופאים הצרפתים ז’אן מארק גַספָּר איטאר (Jean Marc Gaspard Itard), שנודע בעיקר בשל עבודתו עם תלמידים חירשים, ואדואר סֶגֶה (Edouard Séguin), שטיפל בילדים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית, הוביל אותה להתמקד בשאלה כיצד ילדים מתפתחים (או לא מתפתחים) מבחינה קוגניטיבית, חברתית ורגשית.

כשהיתה בת 29, מריה הרחיקה לכת עוד יותר בניתוץ מוסכמות התקופה כשילדה את בנה מריו מחוץ לנישואים. לנוכח מצוקתה היא הפכה לתומכת מוצהרת במתן השכלה לנשים ובשכר שווה לנשים וגברים. היא מונתה כמנהלת בית ספר אוניברסיטאי ברומא שהכשיר מורים וגננות לעבודה עם ילדים פגועי נפש או מאותגרים התפתחותית.

ב־1907 התבקשה לפקח על גן חדש שיועד לילדים טעוני טיפוח בני שלוש עד שש משכונת מצוקה ברומא, שנקרא “קאסה דֵי בַּמבּיני” (Casa dei Bambini – “בית הילדים”). זה היה המקום שבו הנהיגה מריה את השיטות הפדגוגיות המיוחדות שלה, שנהוגות עד היום במוסדות החינוך הקרויים על שמה. בגן עוּדדו הילדים ללמוד דרך חושיהם, להתקדם בקצב שלהם, לחקור בחופשיות סביבה שהותאמה בעבורם מראש, לפתח תחושת עצמאות חזקה ועוד. ב־1909 פרסמה את הספר “השיטה המונטסורית” שתורגם לעשר שפות.

היא פתחה עוד שני “קאסה די במביני”, ובהמשך הרחיבה את טווח הגילים כך שיכלול גם ילדים בגיל בית הספר היסודי. עד 1920 חקרה מריה גם מתבגרים והכשירה מורים, שכונו “מדריכים”, לעבודה עם הילדים.

מריה נסעה לארגנטינה, לאירלנד, לגרמניה, להודו, לפקיסטן, לשוודיה, לסרי לנקה ולמדינות נוספות כדי להרצות, לכתוב ולבנות תוכניות הכשרה למוסדות חינוך מונטסוריים שנפתחו בכל רחבי העולם. המסגרת החינוכית הראשונה בארצות הברית בשיטת מונטסורי נפתחה ב־1911, בסקֶרבּוֹרוֹ שבניו יורק. עד לשנת 1916 נפתחו יותר ממאה מוסדות חינוך מונטסוריים בארצות הברית.

ההתעניינות בשיטה המונטסורית החלה לדעוך בזמן מלחמת העולם הראשונה, אולם מריה נשארה מגויסת לרעיון. בשנת 1929 ייסדו מריה ובנה את הארגון המונטסורי העולמי (Association Montessori Internationale). היא המשיכה לכתוב אין־ספור ספרים והיתה מועמדת לפרס נובל לשלום בשנים 1949, 1950 ו־1951. מריה מתה בשנת 1952 אך המורשת שלה חיה ובועטת. בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת החלה התעניינות מחודשת במוסדות החינוך המונטסורי וב־1960 נוסדה האגודה המונטסורית האמריקאית. כיום פועלים בארצות הברית כחמשת אלפים מוסדות חינוך מונטסוריים.

מושגי היסוד של השיטה המונטסורית

הפילוסופיה המונטסורית מבוססת על שבעה מושגי יסוד. מושגים אלה הם הבסיס לעצות ספציפיות יותר בתחום הפדגוגיה וההדרכה שמפורטות בחלק השני של הספר.

המוח הסופג

“הדברים שהוא רואה לא רק נצרבים בזיכרונו –

הם מעצבים חלק מנשמתו”

מתוך הספר “המוח הסופג” (The Absorbent Mind)

מונטסורי האמינה שמרגע לידתם ועד גיל שלוש יש לילדים מוח סופג לא מודע. באמצעות חושיהם – הכלים הראשונים שבהם ילדים יודעים להשתמש – הם קולטים שפע של מידע על העולם, ומגבשים על סביבתם מושגים בסיסיים שיסתמכו עליהם בהמשך חייהם. החל מגיל שלוש, כך האמינה מונטסורי, לילדים יש מוח סופג מודע, ובשלב זה הם מחפשים במכוון אחר מידע חדש. תינוק סופג באופן לא מודע את השפה המדוברת בביתו; בן ארבע רוצה, באופן מודע, להיות מסוגל ללמוד לקרוא.

במהלך שנים ראשונות אלה חשוב ביותר לספק לילדיכם הזדמנויות לחוות ולחדד את חושיהם: מישוש, טעם, ריח, ראייה ושמיעה. דברו איתם עוד לפני שהם יכולים לדבר בעצמם, חלקו עמם את תשוקותיכם. הם יקלטו את ההתרגשות שבקולכם וייקחו חלק בתחביבים שלכם. טיול בטבע עם ילדיכם יכול לעזור לגרות את סקרנותם לגבי עולם הטבע. ביקור במוזיאון יכול להקנות להם בסיס להערכה של יצירות האמנות השונות שמוצגות בו. תינוקות ופעוטות סופגים לא רק את הדברים שהם שומעים, רואים או יכולים לגעת בהם, אלא גם את ההתלהבות שלכם.

תצפית

“הדרך שבה ילד עושה דברים היתה בשבילנו

מעיין בלתי נדלה של תגליות”

מתוך “המוח הסופג”

באמצעות צפייה בילד הצליחה מונטסורי להבין את סוג המידע והחוויות שהוא סופג באופן בלתי מודע מסביבתו, וכן את הסיבות ואת ההשפעות של גורמים שונים בחייו.

כהורים יש לכם קשר אישי להפליא עם הילד שלכם. למען התפתחותו, חיוני שתלמדו להקפיד על התבוננות אובייקטיבית יותר בו. אם תיקחו צעד אחורה ותצפו בילדכם, תוכלו ללכת בעקבותיו ולהתאים את הסביבה לצרכיו.

סביבה מותאמת

“המטרה הראשונית של סביבה מותאמת היא לעזור

לילד הגדל להפחית ככל האפשר את תלותו במבוגר”

מתוך הספר “סוד הילדות” (The Secret of Childhood)

באמצעות תצפיות הבינה מונטסורי את היקף יכולתם של ילדים לקלוט מידע על עולמם ולאחסן אותו במאגרי הזיכרון שלהם, ובאופן טבעי היא עיצבה את סביבתם כך שתגביר את היכולת הזאת. יש שלושה מרכיבים עיקריים בסביבה המונטסורית: החדר וארגון הרהיטים שבו, החומרים שנמצאים בו, והמדריך (או ההורה), כלומר המבוגר שמתבונן בילד ומנחה אותו לקראת הפעילויות שהוכנו מראש.

על הכיתה, או במקרה שלכם על הבית, לספק לילד חופש תנועה, חופש ליצור קשרים וחופש לקבל החלטות פשוטות. הכול צריך להיות בטווח ראייתו ובהישג ידו של הילד. ביתכם צריך להיות נקי, מסודר ומלא בחומרים טבעיים ובצמחייה כדי שיהווה סביבה בריאה שבה תוכלו אתם וילדכם לעבוד בשלווה. (בפרק הבא נסביר איך להבטיח שביתכם ייתן מענה למאפיינים המונטסוריים הללו.)

חופש בתוך גבולות

“פעוטות, מהרגע שהם נגמלים,

עושים את דרכם לעבר עצמאות”

מתוך “המקראה של מונטסורי” (The Montessori Reader)

מונטסורי האמינה שילדים זקוקים לחופש לחקור את סביבתם מרגע לידתם. אולם עם החופש הזה מגיעים כמה גבולות הכרחיים. ההורה או המדריך אחראים להכין את הסביבה בשביל הילד, לא רק למען בטיחותו אלא גם כדי שיחוש את תחושת הביטחון שהגבולות מעניקים.

כפי שתגלו בחלקו השני של הספר, תנועה במרחב חשובה במיוחד. תינוקות צריכים להימצא בסביבה עשירה במרקמים כדי שהם יוכלו לגעת בהם ולחקור אותם. כשילדים לומדים ללכת, כדאי להניח בסביבתם יותר צעצועים ופעילויות שיעסיקו אותם. ככל שהילדים יגדלו, כך כדאי לתת להם יותר חופש לבחור ולקבל החלטות בעצמם, במסגרת הגבולות שהצבתם להם. חופש כזה יעצים מאוד את ההערכה העצמית שלהם ואת עצמאותם.

תנו לילד להוביל

“האדם הבוגר יכול לסייע בעיצוב הסביבה, אבל הילד הוא זה שישכלל לידי שלמות את מי שהוא”

מתוך “סוד הילדות”

הורה שמאמץ את שיטת מונטסורי יגלה שאי אפשר להכריח ילד לראות את הפלא שבדברים. לִמדו לקבל ולכבד את ההחלטות של ילדיכם. יכול להיות שבנכם או בתכם יגלו העדפה למספרים, לחרקים, למוזיקה, לסיפורים או לריקוד. הם יעסקו שוב ושוב בפעילויות אלה, ובכל פעם ישכללו אותן עוד יותר.

שימו לב לכל מה שמעניין את ילדיכם ועשו כמיטב יכולתכם לטפח את תחומי העניין הללו באמצעות חוויות וחומרים חדשים. התחילו ליהנות מלראות את העולם דרך עיניהם.

עצמאות

“על הסביבה להיות עשירה במוטיבים מעניינים שיניעו את הילד לפעול ויזמינו אותו להתנסות בחוויות משלו”

מתוך “ספר ההדרכה של ד”ר מונטסורי” (Dr. Montessori’s Own Handbook)

חופש בסביבה מותאמת מעניק לתינוקות ולפעוטות את העצמאות הדרושה להם כדי לנוע ולהסתובב, להחליט החלטות ולדאוג לעצמם. כאשר הם גדלים, החופש גם מגביר את הנכונות שלהם לחפש מידע וידע. בלי תחושת עצמאות, ילדים לא יפתחו נטייה לחקור ולגלות בני אדם, תרבויות, חוויות, מקומות וכלים חדשים, ולא יהיה להם ביטחון לבטא את עצמם ביצירתיות.

כבוד הילד

“ילדים הם בני אדם ויש לכבד אותם ככאלה. הם נעלים מאיתנו בשל תמימותם ובשל המרחב הגדול יותר של האפשרויות הטמונות בעתידם”