מועדון החמש בבוקר

2 פילוסופיה לחיי היומיום: כך תהפכו לאגדה

״אל תיתנו לזיקים חסרי התחליף של האש שלכם לדעוך בזה אחר זה, בביצות חסרות התוחלת של הבערך, של הלא־בדיוק, של העדיין־לא, של הבכלל־לא. אל תיתנו לגיבור שבנפשותיכם להיכחד, בודד ומתוסכל, בגלל החיים שמגיעים לכם, אך אף פעם לא הצלחתם להשיג. בדקו את הדרך שלכם ואת טיב מאבקכם. העולם שאתם משתוקקים אליו זמין, הוא קיים, הוא אמיתי, הוא אפשרי, הוא שלכם.״1 - איין ראנד

הוא היה דובר מהזן המשובח. כשף־המילים.

כמעט בן שמונים, כשמאחוריו קריירה אגדית שקנתה לו את שמו כרב־אמן של השראה, כאגדת מנהיגות וכפוליטיקאי הגון שעזר לאנשים מן השורה לממש את כישוריהם הנפלאים ביותר.

בתקופה זו של שינויים תדירים, אי ודאות וחוסר ביטחון, מילא כשף־המילים אצטדיונים באנשים שבאו לשמוע את הרצאותיו, לא רק בתקווה ללמוד איך לחיות חיים מצוינים ופוריים, מלאי יצירתיות ושגשוג, אלא גם איך לחיות באופן שירומם בלהט את הקיום האנושי כולו. כדי שבסופו של דבר, הם ירגישו בטוחים שהשאירו מורשת נפלאה והותירו חותם למען הדורות הבאים.

הגותו של האיש הזה הייתה מיוחדת במינה. היא שילבה תובנות המחזקות את הלוחם שבתוכנו עם רעיונות שנותנים מקום של כבוד למשורר המהורהר ששוכן בליבו של כל אדם. מסריו הסבירו לאנשים פשוטים איך להצליח ברמות הגבוהות ביותר של עולם העסקים ובד בבד לשמר את קסמם של חיים שנחווים במלואם, כך שנחזיר לעצמנו את תחושת ההתפעלות שידענו פעם, טרם הימים שבהם עולם קר ומנוכר שִעבד את גאונותנו הטבעית במין אורגיה של מורכבות, צביעות והסחות דעת טכנולוגיות.

כשף־המילים היה גבה קומה, אם כי גילו המתקדם כפף את גבו. הוא פסע על הבמה בזהירות אך בהדר. חליפה אפורה כהה עם פסים דקיקים לבנים, תפורה בדיוק למידותיו, שיוותה לו מראה אלגנטי. משקפי ראייה בגוון כחלחל הוסיפו מידה מדויקת של מגניבות להופעתו.

״החיים קצרים מכדי לממש בקטן את הכישרונות שלכם,״ אמר כשף־המילים לאולם מלא באלפי אנשים. ״נולדתם כדי לקבל את ההזדמנות, וגם את האחריות, להפוך לאגדה. נועדתם להשיג פרויקטים ברמת רב־אמן, נוצרתם כדי לממש שאיפות חשובות במיוחד, ואתם בנויים להיות כוח של טוּב בעולם הקטנטן הזה שלנו. יש לכם היכולת לקחת שליטה על הגדוּלה המולדת שלכם, בתוך תרבות שנעשתה די לא־תרבותית. לשקם את אצילות הנפש שלכם בקהילה עולמית שבה רוב בני האדם קונים נעליים יפות ורוכשים חפצים יקרים, אך רק לעיתים נדירות משקיעים בשיפור העצמי שלהם. המנהיגות האישית שלכם מצריכה - סליחה, דורשת - שתפסיקו להיות סייבר־זומבים שנמשכים ללא הרף למכשירים אלקטרוניים, שתבנו מחדש את חייכם כמופת של מצוינות והגינות ושתזנחו את האנוכיות, שמגבילה אנשים טובים. הנשים והגברים הדגולים של העולם היו כולם אנשים שנותנים, ולא כאלה שלוקחים. ותרו על האשליה הנפוצה שמי שצבר הכי הרבה רכוש הוא המנצח. במקום זאת, עשו את עבודתכם בגבורה - הדהימו את שוק הלקוחות שלכם ברמת המקוריות ובתועלת שתביאו להם. ובד בבד, אני ממליץ לכם ליצור חיים אישיים בעלי בסיס מוסרי חזק, מלאים ביופי מרהיב ובלתי מתפשר בכל מה שקשור לשמירה על שלוותכם הפנימית. כך, ידידיי, תמריאו עם המלאכים, ותלכו לצד האלים.״

כשף־המילים השתתק לרגע. הוא לקח נשימה, עמוקה כים. הוא שאף ונשימתו נעשתה מאומצת ושורקנית. הוא השפיל את מבטו אל נעליו האופנתיות השחורות שצוחצחו לרמת הברקה של מסדר צבאי.

יושבי השורה הראשונה ראו דמעה יחידה זולגת במורד פניו, שהיו פעם נאות, אך השנים הטביעו בהן את חותמן.

מבטו נותר מושפל. שתיקתו הייתה רועמת. כשף־המילים נראה לא יציב כשעמד על הבמה.

כעבור כמה רגעים מלחיצים שגרמו לכמה אנשים בקהל לנוע בכיסאותיהם, הוא הניח את המיקרופון שהחזיק בידו השמאלית ושלח את ידו הפנויה בעדינות לכיס מכנסיו, הוציא מטפחת בד מקופלת ומעומלנת וניגב את לחיו.

״לכל אחד מכם יש שליחות בחיים. כל אחד מכם ניחן בדחף למצוינות שקיים בנשמתכם. אף אחד באולם הזה לא צריך להישאר מקובע בתוך הממוצע ולהיכנע לשאיפה ההמונית לבינוניות שרואים בחברה של ימינו, וגם לא לירידה הניכרת כל כך ברמתן המקצועית של חברות בתעשייה. מגבלות אינן אלא הלך רוח שרבים וטובים מדי פועלים לפיו כל יום, עד שהם מאמינים שהן מציאותיות. ליבי נשבר כשאני רואה כל כך הרבה בני אדם עם פוטנציאל עצום תקועים בסיפור שלפיו הם לא יכולים להיות יוצאים מן הכלל, מבחינה מקצועית ואישית. עליכם לזכור שהתירוצים נועדו להסיט אתכם מן המסלול, שהפחד הוא שקרן והספֵק הוא גנב.״

רבים בקהל הנהנו בהסכמה. חלק מחאו כפיים. ואז רבים עוד יותר הריעו.

״אני מבין אתכם. באמת,״ המשיך כשף־המילים.

״אני יודע שהיו לכם תקופות קשות בחיים. לכולנו יש. אני מבין שאולי אתם מרגישים שהדברים לא הסתדרו כמו שציפיתם כשהייתם צעירים להוטים ומלאי תשוקה ופליאה. לא חשבתם שכל יום ייראה כמו קודמו, מה? לא חשבתם שתעבדו בעבודה שאולי חונקת את נשמתכם. שתתמודדו עם דאגות מלחיצות ואינסוף מחויבויות שמדכאות את המקוריות וגוזלות את כוחותיכם. לא שיערתם שתעסקו ברדיפה אחר שאיפות לא חשובות ותהיו רעבים לסיפוק רגעי של תשוקות שטחיות, כאלה שלרוב נובעות מאמצעים טכנולוגיים משעבדים, במקום שיאפשרו לנו חופש. אתם חיים את אותו שבוע אלפי פעמים שוב ושוב, וקוראים לזה חיים. אני מוכרח לומר לכם שרבים מדי בינינו מתים בגיל שלושים ונקברים בגיל שמונים. ולכן, אני באמת מבין אתכם. קיוויתם שזה יהיה אחרת. שזה יהיה מעניין יותר. מרגש יותר. מספק יותר, מיוחד וקסום.״

קולו של כשף־המילים רעד כשאמר את המילים האחרונות הללו. לרגע, התאמץ למצוא אוויר לנשימה. מבט של דאגה קימט את גביניו. הוא התיישב על כורסה בצבע גלידה שהונחה בזהירות בצד הבמה על ידי אחד מעוזריו.

״וכן, אני מודע לכך שיש גם רבים באולם הזה שנהנים מחייהם. אתם בשיא הצלחתכם בעולם, לגמרי שולטים במצב ומעשירים את המשפחות שלכם ואת הקהילה באנרגיה כמעט לא מהעולם הזה. כל הכבוד. בראבו. ובכל זאת, גם אתם חוויתם תקופות שבהן הייתם אבודים בגיא צלמוות קפוא ומסוכן. גם אתם חוויתם את קריסתה של גדולתכם היצירתית ושל שליטתכם בעולם היצרני, עד שהצטמצמתם לתוך מעגל זעיר של נוחות, פחד וקיפאון, שקמו נגד המצוינות השוכנת בכם ומאגרי האומץ שנותרו בליבכם. גם אתם התאכזבתם מחורפים עקרים של חיים שחייתם בקטן. גם מכם נמנעו רבים מחלומות הילדות מעוררי ההשראה ביותר. גם אתם נפגעתם מאנשים שבהם בטחתם. גם אתם ראיתם את האידיאלים שלהם מתפרקים. ליבכם התמים אף הוא נשבר, והותיר רק שאריות מחייכם, כמו ארץ חרבה אחרי שפולש זר שאפתני חדר אליה.״

דממה נפלה בחלל אולם הכנסים האפלולי.

״לא משנה היכן אתם במסלול חייכם, אנא, אל תניחו לכאב העבר הפגום למנוע מכם את תהילת העתיד הנפלא. אתם כל כך הרבה יותר חזקים משאתם מבינים כרגע. וניצחונות מפוארים - ואפילו ברכות של ממש - צפויים לכם. אתם נמצאים בדיוק היכן שאתם צריכים להיות, מוכנים לצמיחה שתעניק לכם חיים פוריים להפליא, גדולים ביותר ומלאי השפעה, שאותם הרווחתם בזכות רגעי המבחן הקשים ביותר שלכם. דבר אינו לא־כשורה כרגע, גם אם לתחושתכם הכול מתפרק. אם אתם מרגישים שחייכם הרוסים כרגע, זה רק משום שפחדיכם מעט חזקים יותר מאמונתכם. בעזרת אימון, תצליחו להחליש את עוצמתו של הקול המפוחד שבכם ולהגביר את קולו של הצד המנצח ביותר בתוככם. האמת היא שכל חוויה קשה שחוויתם, כל אדם רעיל שבו נתקלתם וכל הניסיונות שבהם עמדתם - כולם היו הכנה מצוינת לקראת הפיכתכם לאדם שהינכם היום. הייתם זקוקים לשיעורים האלה כדי לעורר לחיים את האוצרות, הכישרונות והכוחות שמתגלים בתוככם עכשיו. שום דבר לא היה מקרי. כלום לא היה לשווא. אתם בהחלט בדיוק במקום שבו עליכם להיות כדי להתחיל את החיים שראיתם בשאיפותיכם הכבירות ביותר. חיים שיכולים להפוך אתכם למקימי־אימפריות וגם למשני־עולם. ואולי אפילו למכתיבי־היסטוריה.״

״כל מה שאמרת נשמע קל לביצוע, אבל זה הרבה יותר קשה בחיים האמיתיים,״ צעק איש עם כובע בייסבול אדום מהשורה החמישית באולם. הוא לבש חולצת טריקו אפורה וג׳ינס־קרעים, מהסוג שקונים בקניון השכונתי. ההתפרצות הזאת עלולה הייתה להיחשב כחוסר נימוס, אך טון דיבורו ושפת גופו הקרינו הערצה אמיתית לכשף־המילים.

״אני מסכים איתך, אדם נפלא,״ כשף־המילים הזדקף וענה בקול מעט רם יותר ובטון חומל שנגע בכל המשתתפים. ״רעיונות לא שווים כלום אם אין מאחוריהם יישום. הצעד היישומי הכי זעיר תמיד שווה יותר מהגדוֹלה שבכוונות. ואם היה כל כך קל לפתח חיים אגדיים ולהיות מדהימים, אזי כולם היו עושים זאת. אתה מבין למה אני מתכוון?״

״בטח, גבר,״ השיב האיש בכובע המצחייה האדום וחיכך את שפתו התחתונה באצבעו.

״החברה שבה אנו חיים מכרה לנו שורה של תפיסות מוטעות,״ המשיך כשף־המילים. ״שעדיף ליהנות מאשר להתייצב מול העובדה המפחידה והקסומה: כל מה שאפשרי מצריך עבודה קשה, דורש ממך להמציא את עצמך מחדש כל הזמן, להתחייב ללא גבול, ולצאת מנמל הבית של אזור הנוחות מדי יום ביומו. אני מאמין שבסופו של דבר, הפיתוי הזה לשקוע בשאננות ובחיים קלים הוא אכזרי פי מאה מחיים שבהם אתה נותן את כל מה שיש לך ונלחם ללא לאות להגשים את החלומות הכי ורודים שלך. הישגים ברמה עולמית מתחילים במקום שבו אזור הנוחות נגמר - זה אחד הכללים שהאנשים המצליחנים, המשפיעים והמאושרים ביותר זוכרים תמיד.״

האיש הנהן. כמה אנשים בקהל עשו כמותו.

״מגיל צעיר אנו מתוכנתים לחשוב שחיים שמתנהלים לאור ערכים של מצוינות, של חשיבה יצירתית והגינות הם נטולי מאמץ. ולכן כשהשביל נעשה קשה ודורש מעט סבלנות, אנו סבורים מייד שטעינו בדרך,״ כשף־המילים אחז במשענת כורסת העץ, וגוו הדק התכנס בתוך המושב.

״עודדנו תרבות של בני אדם רכרוכיים, חלשים ועדינים, שלא מסוגלים לעמוד בהבטחות, שבורחים מאחריות ומוותרים על השאיפות שלהם ברגע שהם נתקלים במכשול הקטן ביותר.״

הנואם נאנח בקול רם.

״קשה זה טוב. גדוּלה אמיתית ומימוש הגאונות המולדת שלכם אמורים להיות ספורט תובעני. רק מי שנחוש דיו להגיע לקצוות הלוהטים של קצה גבול היכולת שלו, יצליח להרחיב אותו. והסבל שכרוך במסע למימוש כוחותיכם המיוחדים, מיטב יכולותיכם ושאיפותיכם הנעלות ביותר הוא אחד המקורות הגדולים ביותר לסיפוק אנושי. עֶקרון־מפתח חשוב להשגת האושר - ושלווה פנימית - הוא לדעת שעשיתם כל מה שדרוש כדי להרוויח את שלכם ביושר ושנתתם את כל־כולכם והעזתם, כדי להיות הכי טובים שאתם יכולים להיות. אגדת הג׳אז מיילס דיוויס מתח את גבולותיו במלוא העוצמה, הרבה מעבר למה שהיה מקובל בתחומו, עד שמיצה עד תום את הפוטנציאל הנהדר שלו. מיכלאנג׳לו הקריב קורבן ענקי מבחינה נפשית, רגשית, גופנית ורוחנית כשיצר את האמנות הנפלאה שלו. רוזה פַּארְקס, תופרת פשוטה בעלת אומץ יוצא מן הכלל, הייתה קורבן להשפלה בוטה כשנעצרה מפני שלא הסכימה לוותר על המושב שלה באוטובוס בתקופת ההפרדה הגזעית, מעשה שהיה הזרז להתעוררותה של התנועה לזכויות אדם. צ׳רלס דרווין הפגין נחישות של גאון כשחקר בלוטי־ים - כן, בלוטי־ים - במשך שמונה שנים ארוכות, עד שניסח את תורת האבולוציה הידועה שלו. רוב האנשים בעולמנו כיום, אלה שמבלים פרקי זמן אדירים מתוך חייהם החד־פעמיים בבהייה בתמונות סלפי או בארוחת הבוקר של חברים וירטואליים או במשחקי וידיאו אלימים, יגדירו סוג כזה של מחויבות לשכלול המומחיות כ׳שיגעון׳,״ אמר כשף־המילים והעביר את מבטו על הקהל, משל היה נחוש בדעתו להישיר מבט לכל אחד ואחד מהמשתתפים.

״סטיבן קינג עבד במכבסה תעשייתית וכמורה לכתיבה בתיכון לפני שמכר את ׳קארי׳, הרומן שפרסם אותו,״ המשיך המנחה המזדקן. ״ותבינו שקינג היה כל כך מיואש מדחיות ומסירובים חוזרים ונשנים, עד שוויתר וזרק לפח את התחלת כתב־היד שכתב בקרוואן הרעוע שלו. אבל אשתו טביתה גילתה את היצירה כשהוא יצא מהבית. היא ניגבה מהדפים את אפר הסיגריות וקראה אותם, ואמרה לסופר שהם גאוניים, ורק אז השתכנע קינג לסיים את הספר. וגם אז, התמורה שקיבל בעבור זכויות הפרסום בכריכה קשה הסתכמה באלפיים וחמש־מאות דולר עלובים.״

״אתה רציני?״ מלמלה אישה שישבה קרוב לבמה. היא חבשה כובע ירוק הדור שנוצה אדומה גדולה מזדקרת ממנו, ונראתה לגמרי שבעת רצון מכך שאינה הטיפוס שנכנע לתכתיבים.

״בהחלט,״ אמר כשף־המילים. ״ואף על פי שווינסנט ואן גוך צייר תשע־מאות ציורים ויותר מאלף רישומים בחייו, פרסומו בא לו רק אחרי מותו. הדחף שלו ליצור לא היה מונע מדלק־האגו של תשואות ההמון, אלא מאינסטינקט חכם יותר, שדחק בו לבחון עד כמה יוכל לבטא ולשחרר את אנרגיית היצירה שלו, למרות התקופות הקשות שעבר. לא קל להפוך לאגדה. אבל אני מעדיף את המסע הזה על פני התקיעוּת בתוך הרגיל והמוכר, שמכאיבה לכה רבים מאיתנו שניחנו בפוטנציאל כביר,״ אמר כשף־המילים בשכנוע.

״בכל אופן, הרשו לי לומר בפשטות שהמקום שבו נמצא חוסר הנוחות הכי גדול, הוא גם הנקודה שבה טמונה ההזדמנות הגדולה ביותר שלכם. האמונות המעכבות, הרגשות המאיימים, הפרויקטים שמלחיצים אתכם וגילוי הכישרונות שלכם - כל הדברים הללו, שהחלק חסר הביטחון בכם מתנגד להם - הם בדיוק המקום שאליו אתם צריכים ללכת. פתחו בכל כובד משקלכם את הדלתות הללו, שיובילו אתכם לגדולה כיצרנים מקוריים, כמבקשי חירות אישית וכמממשי הזדמנויות. ואז אמצו את האמונות, הרגשות והפרויקטים הללו במהירות במקום להבנות את חייכם באופן שמאפשר ויתור עליהם. היכנסו דווקא לאותם דברים שמפחידים אתכם - רק כך תחזירו לעצמכם שליטה על עוצמתכם הנשכחת. ואת התמימות והפליאה שאיבדתם עם קץ הילדות.״

כשף־המילים התחיל להשתעל לפתע. בתחילה חלושות. ואחר בפראות, כאילו כפאו שד שגמר אומר לנקום בו.

בקצה האולם נראה איש בחליפה שחורה ובתספורת צבאית קצוצה לוחש לתוך מיקרופון חבוי בחפת חולצתו. האורות התחילו להבהב, ואחר התעמעמו. כמה אנשים בקהל שישבו ליד הבמה קמו על רגליהם, ולא ידעו מה לעשות.

אישה יפה במיוחד בשמלה שחורה צמודה עם צווארון רקום בלבן, שיער אסוף לפקעת הדוקה וחיוך מאופק, חשה אליו במדרגות הברזל שבהן עלה כשף־המילים בתחילת ההרצאה. היא החזיקה טלפון ביד אחת ופנקס מרופט באחרת. נעלי העקב האדומות הגבוהות שלה נקשו קליק־קלאק, קליק־קלאק כשמיהרה לעבר המעסיק שלה.

אולם היא איחרה את המועד.

כשף־המילים התמוטט אל הרצפה כמתאגרף הלום־חבטות בעל לב רחב אך מיומנויות מוגבלות, בקרב האחרון בקריירה מפוארת־לשעבר שהייתה צריכה להסתיים הרבה שנים קודם. המרצה הזקן שכב ללא ניע. נהר דם קטן קלח מחתך בראשו שנגרם מהנפילה. משקפיו נפלו לידו. הוא עדיין החזיק את המטפחת. עיניו, שפעם היו בורקות, נותרו עצומות.

1 ׳מרד הנפילים׳, איין ראנד. תרגום: יעל סלע־שפירו, כנרת זמורה־ביתן דביר, 2012.