מינוח רפואי למזכירה רפואית

יצחק לוזיה ז"ל

פרק זה מוקדש לזכרו של מר לוזיה יצחק ז"ל כאות הוקרה על מורשתו ותרומתו בעיצוב המקצוע. לוזיה הדגיש והעמיק את היבט החשיבה המקצועית מתוך תפיסה שהבנה וידע מעצימים את העובד, ומכוונים אותו לפעול לטובת האחר, לתת שירות איכותי לפונים, פנים וחוץ.

הספר הוכן בהשראת המורשת של יצחק לוזיה ז"ל, מורי ומלמדי, שהעשיר אותי במידע בעת רכישת מקצוע "המזכירות הרפואית", במכללה למינהל, בבית ברל, בשנת 1988. לוזיה ריכז את הקורס ושימש גם כמרצה בנושא "רישום ומינוח רפואי". תפיסתו המקצועית ויחסו לתפקיד חידדו בי את הצורך לשמר את המורשת הלימודית שהיא המסד באמצעותו רוכשים מקצוע, כלים ותכנים, המפגש המקצועי עימו התניע את המהלך של יצירת ספרות מקצועית, בו דיאנה ואני עוסקות מזה שנים.

עובדים ותיקים שהתבקשו לספר על לוזיה ועל פועלו בתחום, העלו זיכרונות חיוביים שהעידו על מקצועיותו, על אופיו ואישיותו יוצאות הדופן. עמיתיו לעבודה ציינו כי היה יסודי ומקצוען בתחומו, התברך בחמלה וברגישות והיה אמפאטי ומסור לעובדיו. תפיסתו זו באה לידי ביטוי גם בעיצוב הארכיון הרפואי לתועלת העובדים בו ולתועלת הפונים והמטופלים. על האדם ותפיסתו ניתן ללמוד גם מהמאמר שפרסם בעלון "הרשם הרפואי". בת זוגו לחיים (שמה שמור) ציינה כי מיעט בדיבור, וכל חייו היו נתונים לעבודתו, כמשקיען עבד עד לשעות הלילה המאוחרות. מזכירה בכירה בבית חולים מאיר הדגישה כי היה יסודי, קפדן ובעל מעוף, תמיד רצה לחדש, יזם את הכנסת המחשב ככלי עבודה כאשר בארץ עדיין לא חשבו על כך. מזכירה רפואית שעבדה עמו כתבה: "לוזיה היה מורי ורבי,... הוא קרא למד והתקדם והבין שנושא הרשום הרפואי חייב להתפתח בצמוד להתקדמות הרפואה,... הוא ידע מיד ותמיד כיצד להשתלב בכל המערכת החדשה והממוחשבת והוא עשה זאת בלי פשרות. מהיותו קפדן ואדוק למקצוע הוא לא הפסיק ללמוד ולשאול ולחקור עד שהוא הבין דברים לדיוקם... נהג לומר: "החוכמה היא לא לקבל דבר מושלם ולהמשיך בו,  החוכמה היא לבנות דבר ולהפוך אותו למושלם". דרכו של לוזיה להגיע תמיד למושלמות לא בהכרח הייתה קלה. כאשר עמדתי בפני בעיה בעבודה ולא ידעתי איך להתגבר עליה חשבתי מה לוזיה היה אומר על כך… "

יצחק לוזיה נולד בסוריה ב- 1.1.1924 ונפטר ב- 20.5.1990 בכפר סבא. היה בעל תואר ראשון מטעם אוניברסיטת בר אילן ובעל תעודת הסמכה בתחום ניהול הרישום הרפואי "רשם רפואי". לוזיה, שימש בתפקיד מנהל הארכיון הרפואי של בית חולים מאיר בכפר סבא, מיום הסבתו לבית חולים כללי בשנת 1956 ועד לפרישתו לגמלאות. משנת 1952 ניהל ב"קרן נכות" את מערך התיעוד הרפואי של המרכז לטיפול במחלות כרוניות, שחפת ומחלות נפש, הקרן ניהלה שלושה סניפים: בהוד השרון – "שלוותה", ברמות השבים – "פיינסוד", וברעננה – "בית לוינשטיין". עם ירידת מספר מקרי השחפת בארץ, בית חולים מאיר הפך, בהדרגה, למרכז לרפואה כללית. כבעל ניסיון בתחום ניהול רשומות רפואיות, לוזיה ריכז במשרד אחד את הפעולות שבאחריות "משרד הרשומות הרפואיות" ואת הפעולות שבאחריות "משרד קבלת חולים". פעולות הרישום בוצעו באופן ידני, הנתונים רוכזו על גבי כרטיסיות אישיות, לכל פונה לאשפוז נפתח כרטיס אישי בו רוכזו פרטיו הדמוגרפיים, ציינו את תאריך האשפוז, שם המחלקה בה אושפז, בשחרור הוסיפו את תאריך השחרור ומאוחר יותר הוסיפו גם את האבחנות. מלכתחילה, הנתונים נאספו לדרישת המכון לסטטיסטיקה ממשלתית שנעזרה במאגר של כל מוסד ציבורי במגמה לאסוף נתונים דמוגרפיים אודות התושבים, שם בית אב, מספר הילדים, וכתובות כדי למפות את מערך התושבים. בהמשך הכרטיסיות הפכו כלי עבודה רפואי, ונשאו גם תמצית פרטים החשובים מהיבט אפידמיולוגי-רפואי.

לוזיה, כחלוץ בתחום ניהול הרשומות הרפואיות, מייצג אבן יסוד וחדשנות בתפיסה, יזם ויישם שיטות תיוק אפקטיביות בעלות משמעות גם לטווח הארוך, תרם ידע ותובנות לניהול ארכיון רפואי. כאדם מקצועי לוזיה הטמיע את המונחים "רשומה רפואית", "מסמל רפואי", היה קשוב לנעשה בתחום, התעניין וקרא מאמרים וספרות מקצועית, והיה שותף פעיל בצוות חשיבה בנושא "הארכיון הרפואי ושיטות גניזה". לוזיה תפס את עבודתו כיעוד, אוזנו הייתה קרויה הן לרחשי הלב של עובדי הארכיון והן לצרכים של הרופאים. עשייתו בתחום הפכה למפעל חייו, לוזיה הדריך והכשיר מזכירות רפואיות רבות, שימש כמרצה בכיר בבית ספר למזכירות רפואיות, תרומתו המקצועית זכתה להכרה, כאשר קיבל את "פרס קפלן", אות המופת לעובד המצטיין. אודות לאופיו האישי והמקצועי זכה בחייו להערכה רבה ולשיתוף פעולה מצד כל הגורמים. טרם יציאתו לגמלאות, מתוך שאיפה למצוינות ורצון לפצות את עובדיו המסורים, השאיר בבית חולים מאיר קרן למתן מלגות לעובדים בתחום הרשומה הרפואית.

לוזיה ביחד עם עמיתיו למקצוע, אמה שילון ז"ל וצבי כוכבי ז"ל, יצרו תבנית חשיבה מקצועית המותאמת לניהול ארכיון רפואי בארץ שהייתה בתחילת דרכה, הגדירו את התיקים הרפואיים במונח "רשומות רפואיות", עצבו את כריכת התיק הרפואי ויישמו שיטות תיוק מעשיות, הם יזמו ויישמו שימוש בתיקים ידידותיים, המסייעים לאיתור מהיר של תיקים מבוקשים, ומקילים על עבודתם של עובדי הארכיון הרפואי, דבר שהשפיע לטובה גם על הישגי המוסד הרפואי. מתוך הכרה בחשיבות מקצוע "הרשם הרפואי" שאפו להגדיר ולמצב אותו לצד המקצועות בבית החולים. לוזיה היה בין יוזמי החוק בכנסת "לקידוד אבחנות רפואיות אחיד בבתי חולים בארץ". לוזיה, אמה וכוכבי כחברים פעילים ב"איגוד הרשמים הרפואיים", הקימו את "הועדה לרשומות רפואיות", מתוך תפיסה מקצועית שיש לשפר את איכות הרישום הרפואי וניהול המידע הרפואי. כאשר המחשב היה בתחילת פיתוחו הטכנולוגי, הם תמכו בהכנסת מחשב למחלקת הרשומות הרפואיות ככלי עבודה, לניהול מעקב שוטף אחר תיקים רפואיים ובמטרה לייעל את איסוף וריכוז הנתונים הקליניים.

לוזיה פרסם מאמר בעלון "הרשם הרפואי" של איגוד רשמים רפואיים בישראל, מס' 2, מספטמבר 1968, (אלול תשכ"ח): "סדרי גניזה במחלקת רשומות רפואיות", פתח את המאמר: "הטיפול בחומר ארכיוני, מיונו, סידורו ואופן גניזתו שמשו מאז ומתמיד נושא שהעסיק את עובדי הגנזכים. משום כך תהליך זה נתון כל הזמן לשינויים ולשיפורים ואנו עדים לכך גם בארצנו. מסופקני, אפוא, אם הגענו לשיטה הטובה והיעילה, ביותר והעתיד יוכיח אם אנו לא נצטרך לפתח שיטות חדשות, שתהלומנה יותר את הצרכים שלנו ותהיינה נוחות ויעילות כאחת". המאמר מעיד על אדם בעל חזון, אשר הקדיש מחשבה לטובת התחום אותו ראה כייעוד, מכוון לשפר את תהליך הגניזה ולהקל באיתור התיקים הרפואיים בזמן אמת, מהיבט העובדים והעוסקים בתחום ומהיבט הפונים, תוך דגש על הישגי המוסד. כאשר יישם את החידושים עדיין נקרה בו המחשבה: אולי זו לא השיטה הטובה ביותר ויהיה צורך לשנותה כדי שתתאים לצרכים, שתהיה נוחה ויעילה כאחת. אמה הציעה להשתמש ב"מספר הזיהוי" במקום ה"מספר השוטף" שהיה בשימוש לפתיחת תיק רפואי לאיתור מהיר בארכיון, לוזיה הציע שימוש בתיקים צבעוניים, כאשר הספרה השלישית מימין במספר הזיהוי תהא מודגשת ותשמש קוד לצבע התיק, דבר שיבליט את התיקים על המדפים, הצבעוניות תקל על העיניים ותסייע באיתור מהיר של התיקים המבוקשים. במאמר, הרחיב לוזיה על יתרונות הצבע: "גיוון הצבעים חשוב לעיניים, כדי שלא יראו קיר תיקים בעל גוון אחיד, כדי שהעיניים לא תתעייפנה מהר. הדבר יקל גם על חלוקת העבודה, כאשר שני עובדים או יותר יוכלו לעבוד בו זמנית בטורים נפרדים, בלי להפריע אחד לשני". לוזיה שם דגש על הנדסת אנוש גם מהיבט גובה המדפים בארכיון הרפואי, את התא התחתון ביקש שיתקינו בגובה שלא יחייב את העובד להתכופף יתר על מידה, ואת התא העליון בגובה שהעובד לא יצטרך להשתמש בסולם.

במאמרו, לוזיה סקר בקצרה את שיטות הגניזה שהיו נהוגות במחלקתו עד להכנסת שיטת התיוק החדשה, תוך שהוא מציין, בענווה, כי הוא מציג את הצד המעשי של ניהול הארכיון ולא מתייחס להיבט הערכי של התיעוד המצטבר בארכיון הרפואי. בדרכו הצנועה, לוזיה, משבח ומודה לכל השותפים הסמויים והגלויים שתמכו וסייעו ביישום השינויים, ציין את תרומת המחלקה לארגון ושיטות, את ייעוצה המפרה של אמה שילון ז"ל, שיבח את הנהלת בית החולים על התמיכה החיובית ומימוש התוכנית בפועל, ואת עובדיו המסורים העומדים לצדו ומיישמים את השינויים באהבה.

בשנת 1979 התקבלה החלטה בהנהלה המרכזית של קופת חולים להכניס מחשבים לביצוע עבודת הסימול, את הפיילוט בקליטת אבחנות ממוחשבת הוחלט לבצע במחלקת הרשומות הרפואיות של בית חולים מאיר. לוזיה, בראייתו המקצועית, לקח על עצמו גם להדריך את עובדיו ועובדים נוספים כיצד להשתמש במחשב ולבצע את עבודת הסימול. בסגנונו הייחודי הטמיע את מקצוע הסמלן בלקסיקון הרפואי. מכאן ואילך המשיך ליזום מפגשים מקצועיים לצורכי הדרכה והכשרה של מסמלים רפואיים, את הפגישות ערך אחת לחודש כל פעם בבית חולים אחר, הדריך בסבלנות רבה, הרחיב את אופקיהם של המשתתפים גם בנושאים שונים, אפשר להציף בעיות, שתוך כדי ההדרכה, בצוותא, המשתתפים הגיעו לפתרונות ולהחלטות משותפות אשר יושמו בכל בתי החולים. לוזיה אהב את עבודתו וייחס לה חשיבות גבוהה, הדריך ועסק בהוראת המקצוע והעברתו לדור המשך לאורך חייו המקצועיים, אהב את הצוות הכפוף לו וטיפח אותו, התייחס לכל עובד כאדם וכיבדו על מה שמסוגל לתת, לא פגע באיש והשתדל להשליט אוירה נעימה ותומכת. כל מי שעבד במחיצתו זוכר אותו כאדם נעים, כעובד ענייני שניתן לסמוך עליו, כחבר שאפשר לשתף אותו בכל בעיה.

לוזיה, איש אשכולות, גילה עניין בתחומים נוספים בנוסף לעיסוקו הרחב כרשם רפואי, ואלו מדגישים את אישיותו המיוחדת ומעלותיו כאיש מחשבה. הוא התנסה בציור רישומים, היה ברשותו אוסף בולים נדיר אותו תרם למוזיאון ישראל, כאדם שהתעניין בנושאים מגוונים היו ברשותו ספרים רבים שהיוו ספרייה מכובדת, את הספרים השונים תרם לספריית עולים, ואת הספרים המקצועיים תרם לבי"ס לאחיות של בי"ח מאיר.

יהי זכרו ברוך!