מיקה מתאהבת

הנהג עצר את מכונית הרולס רויס ברחוב בֶּרְנֶרְס מספר 50 אל מול מלון סנדרסון. בחורה גבוהה ודקה בשיער ארוך כהה יצאה ממנה. הרחוב היה עדיין ריק מאדם ולא היה מי שיביט בה בהתרגשות מלבד שוער המלון, בחור נמרץ כבן עשרים. רגע לפני שנכנסה, עצרה ונשמה עמוקות. השוער קיבל את פניה בחיוך רחב וליווה אותה למעלית סגולה שהובילה לסוויטה היוקרתית ביותר במלון. במעלית נשמעה מוזיקת האוס משובחת, שמעטים ידעו שנבחרה על ידי השוער עצמו, שבימים עבד כשוער ובלילות תקלט בבר הלבן של המלון.

המעלית פילסה את דרכה לקומה האחרונה, וכשהדלת נפתחה נגלתה לעיניה הסוויטה במלוא הדרה: רהיטים לבנים משובצים בפריטי ריהוט עתיק בגוני ירוק שיוו למקום מראה אלגנטי ומהודר במיוחד. בחדר השינה ניצבה מיטת ענק, ושתי כורסאות בצדי החלונות הזמינו לישיבה מול הנוף הלונדוני הערפילי שנשקף בשעת בוקר מוקדמת זו. העיצוב, המעט יהיר לטעמה של הבחורה, שיווה לחדר השינה חזות מתוחכמת של אצילות ויוקרה שמתחתיה מפעפעת אווירה של סקס וחושניות. אילו יכלו הקירות לספר מה התחולל כאן, חשבה בהנאה, ונזכרה מה היא עצמה חוותה על המיטה הזאת ממש.

אף על פי שהשעה היתה ארבע ושלושים לפנות בוקר, צוות שלם חיכה רק לה, והיא מיהרה ונכנסה לחדר הסמוך. המאפרת קיבלה אותה בקוצר רוח, "מיקה? יופי, בדיוק בזמן, בואי נתחיל."

מיקה התפשטה במהירות וזרקה על הרצפה את מכנסי הג'ינס ואת הסריג העבה שלבשה כי ידעה שמישהו כבר יאסוף את הבגדים אחריה ויסדר אותם על המתלה, ואז נעמדה אל מול המאפרת שהיתה נמוכה ממנה בהרבה. המאפרת ביקשה למרוח אותה בשמן כדי להבריק את גופה ולשוות לו מראה שזוף ובריא, אלא שאז קפאה לרגע והביטה בגופה של מיקה בהתפעלות. מיקה חייכה אליה. היא היתה מודעת היטב לגוף שלה, תוצאה של שנים של לימודי בלט וריצות בוקר. על הבלט נאלצה לוותר עם הזמן, אבל על ריצות הבוקר לא ויתרה בשום מחיר, גם כשהיתה בקצה העולם.

צליל תזכורת מהטלפון הנייד הודיע לה שהשעה חמש ושפטריק מצפה לה. המאפרת הושיטה לה חלוק, אבל מיקה פחדה שהוא יקלקל את עבודת האיפור ולכן ויתרה עליו, ולהפתעת כל הצוות יצאה עירומה לגמרי וצעדה באצילות האופיינית לה היישר לזרועותיו של הצלם. פטריק נחשב לאחד מצלמי האופנה הגדולים, ויש שיאמרו הטוב מכולם. עבודתו היתה יוצאת דופן, צילומיו — יצירת מופת, ובמקצוע שלה היתה חשיבות מכרעת לזהות הצלם. זו היתה הפעם השנייה שפטריק עמד לצלם אותה, והיא החשיבה זאת כמחמאה גדולה.

היא נזכרה בפעם הראשונה שעבדה עם צלם־על — הקמפיין של ראלף לורן ל"וִויש" האמריקני שצילם הלמוט. אז הבינה שהיא על המפה של האופנה העילית וידעה שהיא עושה עבודה טובה. היא ראתה בזה אמנות.

פטריק צחק כשראה אותה. "אותה מיקה שלי, מה שלומך, יקירתי?" שאל ונשק לה על לחייה בעדינות כדי לא לקלקל את האיפור שהמאפרת טרחה עליו בקפידה יתרה.

"אני בסדר, פטריק. איך אתה רוצה אותי היום, חסודה או חסרת מעצורים כמו שאתה אוהב אותי?" שאלה בחיוך, אם כי לרגע לא הפסיקה להיות מודעת לאופיו של הצלם הנודע. פטריק ביקש שהדוגמניות שלו תהיינה מקצועיות, לא אהב לנהל איתן שיחות חולין והבהיר להן היטב שהוא בשום פנים ואופן לא חבר שלהן — הוא כאן כדי לעבוד.

"התמונות הן תמונות עירום מלא, אבל תעשי לי טובה ואל תהיי זנותית. אני לא מצלם צילומי פורנו, יקירתי, אני צריך שתהיי העירומה הכי נזירית שיש, הבנת את הראש שלי?" נימת אזהרה התלוותה לדבריו אף על פי שנאמרו בחיוך.

המקום היה כבר מוכן לצילומים עם פנסי התאורה והמצלמות וכולם רק ציפו לדוגמנית שתבוא ותחיה את החזון של הצלם. לפטריק היו כמה עוזרים שהחליפו לו מצלמות, כיוונו את התאורה או כל דבר אחר שביקש. כשעבד היה מרוכז רק בה ובצילום האיכותי שביקש להוציא תחת ידיו. מיקה הסתכלה אל המצלמה שכוונה אליה כעת. פטריק דיבר אליה, החמיא לה ובין לבין גם הנחה אותה, והיא הגיבה בהתאם. היא עשתה בדיוק את מה שציפו ממנה, אבל לעולם לא התאפקה מלהוסיף את הנגיעה האישית שלה לצילום. היא אהבה לפלרטט עם המצלמה, ידעה בדיוק באיזו תנוחה לעמוד ואיך להישיר מבט כדי שהצילום יֵצא מושלם. גם הפעם ביצעה את עבודתה היטב. שערה השחור הארוך היה הכיסוי היחיד לגופה העירום שנראה תמיר ודק, ועיניה התכולות, כמעט־שקופות, הביטו כעת אל העדשה.

"מעולם לא ראיתי כזה צבע עיניים, ובניגוד לאחרות, עינייך מלאות משמעות, ולא ריקניות על סף הטמטום או מצועפות משימוש יתר בהרואין. המצלמה קולטת הכול, יקירתי. אין ספק, מיקה נבון, אני אוהב לצלם אותך," אמר לה.

זה בדיוק מה שרצתה לשמוע.

לא היתה למיקה שום בעיה להצטלם בעירום, בטח לא עבור ה"אֵף" הבריטי, עיתון האופנה העילית המוביל בעולם זה שלושה עשורים, אם כי לאחרונה נקלע העיתון לקשיים בשל שערוריות מין של העורכת. זו הפעם השנייה שהיא מצטלמת לעיתון, והפעם בעירום. סוזן, העורכת הראשית האימתנית, הדגישה בפניה שיש לה מזל גדול שהיא זו שנבחרה לקמפיין נגד פרוות. היא גם הוסיפה שאינה מבינה על שום מה מתחוללת כזו מהומה סביב הריגת חיות קטנות ולא מועילות עבור יצירת מופת מבית כריסטיאן דיור, למשל, בדיוק כמו בימים הטובים, אבל דעת הקהל המחורבנת, נהמה, לא מותירה בידיה שום ברירה, והיא חייבת לעשות את הקמפיין הזה ויהי מה. מיקה לא העלתה בדעתה להתווכח עם המפלצת ששלטה בעיתון. ויכוח עמה הוא מן הסתם בזבוז זמן, והיא גם לא רצתה להרוס לעצמה את הקריירה, לכן חייכה בהסכמה מזויפת. למיקה היה ברור שהשער שלה בעירום מלא יצליח — היא היתה בשיא הקריירה שלה, ואהבו אותה, כולם אהבו אותה, הצלמים והקהל. היא גם ידעה שסוזן צריכה אותה עכשיו ולכן העזה לדרוש סכום עתק עבור התמונות האלה, כמובן בגיבויה של אדריאן, הסוכנת הוותיקה שלה. היא תצחק כל הדרך אל הבנק, ותמונותיה יצליחו להוציא את העיתון המדשדש מהשיממון שהוא מצוי בו בעת האחרונה.

אחד העוזרים של פטריק הכריז על הפסקה של עשר דקות. מיד ניגשה אליה בזריזות העוזרת הנלהבת ובידיה חלוק משי כדי לעטוף בו את גופה, והשתיים פנו לחדר ההלבשה.

אדריאן ציפתה לה שם, ומיקה שיערה שתהיה עצבנית היום, ובינה לבין עצמה הודתה שבצדק. היא ידעה שאסור לה להגיע ליום צילומים אחרי לילה מטורף בַּסִימוֹן. הסימוֹן היה המקום הכי טרנדי בעיר, כל המי ומי של לונדון היו שם וגם היא בילתה שם אמש. אדריאן, שהיו לה הקשרים הנכונים וגם הכירה את מיקה טוב מכולם, בטח כבר שמעה שבילתה במקום, חיסלה כמה בקבוקי שמפניה וקינחה שוב באיזה סלב מזדמן.

מיקה, שידעה שהעיקר ברגע כזה הוא להקרין ביטחון, נשמה נשימה עמוקה ונכנסה לחדר. "היי, אדריאן, בוקר טוב, איך ישנת הלילה?"

"אל תשחקי איתי משחקים, מיקה, את יודעת שאסור לך להגיע לצילומים כמו שאת..."

"מה קרה, אדריאן?"

"די, שמעתי שבילית כל הלילה. אני רק מזכירה לך שאת חתומה על חוזה מאוד ברור בעניין הזה, ואני לא מוכנה להפרות האלה מצדך. המאפרת הסכימה לספר לי שהיה די קשה לאפר אותך כי העור שלך היה נורא שמנוני הבוקר, אולי ממנת הרואין מיותרת, תרשי לי לנחש."

"תפסיקי להטיף לי, אדריאן, אני הדוגמנית הכי טובה שלך, אולי תעריכי את זה ותרדי ממני, מה דעתך?"

"אני ארד ממך כשתתנהגי במקצועיות," נזפה בה הסוכנת. "ואגב, אמא שלך התקשרה וביקשה שתחזרי אליה בדחיפות," אמרה ויצאה מהחדר בטריקת דלת.

אמה אף פעם לא משאירה לה הודעות דחופות. למיקה היה ברור שמשהו קרה.