מי פה המבוגר האחראי

איך התבלבלנו? האם איבדנו את תחושת המסוגלות שלנו להיות הורים? איך זה קרה? איפה היינו? ממה אנחנו מפחדים? למה הופכת החוויה המשמעותית, המדהימה, העוצמתית שההורות אמורה להיות, למאבק מייגע עד מייאש, מאבק עם היצורים האהובים עלינו ביותר, הקרובים לנו ביותר עלי אדמות?

לא, לא הטכנולוגיות המתקדמות, לא הרשתות החברתיות או העולם הווירטואלי הם הסיבות לכך שאנחנו ההורים מרגישים שאיבדנו את סמכותנו, כי לא איבדנו אותה - אנחנו מנסים לאחוז בסמכות של פעם, אבל היא איבדה את מעמדה כדרך בלעדית, וייתכן שוויתרנו עליה מרצון לצד החזק לכאורה - לילדינו.

האם הפכנו מבוהלים מהתפקיד שמחכה לנו לכל החיים, תפקיד שלא הוכנו לו, בעולם המשתנה ללא היכר במהירות מטורפת? האם איבדנו ביטחון, אמונה ביכולותינו, באינסטינקטים שלנו?

רצה הגורל ונחשפתי בחיי לתחומים רבים שריתקו וריגשו אותי ואני עוסקת בהם באהבה ובהצלחה. אבל החוויה המשמעותית והמרגשת ביותר הייתה ונשארה - גידול ילדינו. החומר הזה הקשור בגידול ילדים, חי וקיים בי ומבקש לצאת.

גידול ילדים הוא לא מדע מדויק. אין "איך צריך", "איך נכון" באופן מוחלט. אין מרשמים בדוקים עם תוצאות מובטחות. אין הוראות שימוש "כך תעשה", אין עשרת דברות. יש ניסיון מצטבר, עצות טובות, כללים שהוכיחו את עצמם וכדאי להכיר אותם, עלינו להפעיל אינסטינקטים ויצירתיות. אך העיקר בעיניי הוא הדבר הנפלא הזה, הרצון האדיר, השאיפה עד תשוקה לגדל ילדים בדרך הטובה ביותר - להיות ההורים הטובים ביותר.

אנחנו - הורים לתינוקות, הורים למתבגרים, הורים בכלל - מחפשים דרך לחוות עם ילדינו חוויית חיים מרגשת, עצובה, שמחה, מרוממת, מתסכלת ומענגת לסירוגין, של הורות שפויה עם פחות כאב ויותר שמחה ואושר.

את הספר הזה אני כותבת מתוכי, מלבי, מניסיוני האישי וכן גם המקצועי, מתוך אמונה ביצר המולד וביכולת הטבעית שטמונים בנו להיות הורים.

בספר הזה אני רוצה לעודד כל אחד מהקוראים להאמין בעצמו, ביכולתו להיות הורה טוב, בדרך האישית שלו עם הילד הפרטי שלו וגם ליהנות בדרך.

אני רוצה לעודד אתכם להאמין שגם אם לעתים אתם עסוקים, עייפים, כועסים וטועים אתם עדיין שואפים ומסוגלים להיות הורים טובים, כי האמונה ביכולתכם היא הכלי החשוב ביותר שניתן לטפחו, לתרגלו, לחזקו.

חשבו על תחומים אחרים בחייכם שבהם אתם רוצים להצליח ותגלו שכאשר אתם מאמינים בעצמכם וביכולתכם להצליח, אתם בדרך להצלחה.

כאשר אתם מאמינים ביכולתכם כהורים, הסיכוי להצלחה בגידול ילדיכם שאותם אתם אוהבים כל כך רק גדל.

הספר מתכוון להיות דיאלוג ביני לבינכם ההורים. הדיאלוג הוא בעצם לבו של הספר. בחרתי להדגים אותו בצורת הכתיבה כי אני מאמינה שהוא גם לב הקשר שלכם עם ילדיכם.

"איזה דיאלוג?" אתם ודאי שואלים.

"היא כותבת מה שהיא רוצה ואנו איפה אנחנו?"

אני מבטיחה שבהמשך תיחשפו לרעיונות מעוררי מחשבה ורגש ותיווכחו שבזמן הקריאה תהיו נוכחים בספר ותיעשו חלק מהכתוב.

הרעיונות שאני מציעה כאן אינם טיפוליים. הם עשויים לסייע לכם ההורים כשאתם לא בטוחים, מהססים וגם כאשר אתם מבוהלים, כואבים, מרגישים חסרי אונים לאור הדרישות המוטלות עליכם. ניתן להשתמש בהם כאשר עולים סימני שאלה במצבי יום יום פשוטים ותדירים. תקוותי היא שהם יוכלו לצמצם את הצורך בטיפולים מכל סוג שהוא.

הספר שלפניכם אינו ספר הדרכה מקובל. הוא אינו מחולק לפי גיל הילדים ולא לפי שלבי ההורות. המילים תהליך, משמעותי, מאתגר, מורכב, חינוכי, לא מופיעות בספר אפילו פעם אחת, בדקו.

אני מציעה בו כיוונים, מחשבות ודרכים שגיליתי וזיהיתי מתוך ידע וניסיון, אך החשוב ביותר - אני מאמינה בהם. אני גם חושבת, משוכנעת שהם מועילים, ואתם תבחרו במה שמתאים לכם ותשתמשו בו לפי דעתכם ורגשותיכם.

זו תקוותי.

כהורים אנו מגלים שלסמכות ברוב התרבויות כבר אין אותו כוח כמו בעבר. השימוש בה מוגבל, היעילות שלה פחתה.

אולי מפני שהיא ממשיכה להיות סמכות אובייקטיבית, הנובעת מעליונות ומושתתת על כללים נוקשים ועל עונשים. נראה שרק סמכות הבנויה על סובייקטיביות, על אותנטיות, על דיאלוג, מאפשרת לנו ההורים להיות אנו עצמנו, לגלות רגשות כלפי ילדינו ועדיין לקבל אחריות ולשמור על מעמדנו כמנהיגי המשפחה.

יותר מתמיד עלינו ההורים לשמור על מעמדנו ועל יכולתנו לקיים עם הילדים שלנו מערכת מיטיבה שיש בה גבולות וכללים, כבוד הדדי, אינטימיות ואהבה. עלינו למצוא דרכים נוספות, שונות, יצירתיות כדי שנרגיש ונאמין ביכולת שלנו להיות הורים.

הרעיונות שאני עוסקת בהם אינם חדשים כולם, אך נראה לי ששכחנו אותם, חשבנו שאולי יצאו מהאופנה. אולי נדמה לנו שהם לא מתאימים יותר לאורך החיים העמוס שלנו, כי אנחנו עובדים יותר, צורכים יותר, שואפים ליותר, עסוקים יותר בעצמנו. אך כן, הם תקפים ועשויים בהחלט לעזור במצב שעדיין לא עבר את הגבולות למקום של אלימות, סמים וערעור הקשר. כשעדיין אף צד לא סובל ממושכות. כי האהבה, שהיא הבסיס לרעיונות שלי, לא יצאה מהאופנה ולא תצא לעולם.