"דָּן!״ אִמָּא קוֹרֵאת לִי, "יֵשׁ לְךָ אוֹרַחַת!״
אֲנִי עוֹזֵב אֶת הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תִּתְפַּלְּאוּ אִם אֲסַפֵּר לָכֶם שֶׁהָיִיתִי שָׁקוּעַ בַּ׳וִיקִיפֶּדְיָה׳, בְּקֶטַע שֶׁמְּתָאֵר קְרָבוֹת שֶׁהָיוּ בְּמִלְחֶמֶת־הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה. הִתְפַּלֵּאתִי לִרְאוֹת שֶׁבַּקְּרָבוֹת הָאֵלֶּה הִשְׁתַּתְּפוּ יְהוּדִים בִּשְׁנֵי הַצְּדָדִים, וּלְמַעֲשֶׂה הֵם נִלְחֲמוּ אֵלֶּה בְּאֵלֶּה. קֶטַע קְצָת מוּזָר, לֹא? מִצַּד אֶחָד יְהוּדִים בַּצָּבָא הַגֶּרְמָנִי וּמִצַּד שֵׁנִי יְהוּדִים בַּצָּבָא הָרוּסִי, וּבְדִיּוּק בְּאֶמְצַע אַחַד הַקְּרָבוֹת הָאֵלֶּה אֲנִי חַיָּב לַעֲזוֹב אֶת הַמַּעֲרָכָה, כִּי אִמָּא מוֹדִיעָה שֶׁיֵּשׁ לִי אוֹרַחַת. אֵיזוֹ אוֹרַחַת יְכוֹלָה לָבוֹא אֵלַי בְּלִי לְהוֹדִיעַ? כְּבָר אֵין טֶלֶפוֹנִים בָּעוֹלָם?
"שָׁרוֹן!״ אֲנִי קוֹרֵא כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ מִתְקַדֶּמֶת לְעֵבֶר הַחֶדֶר שֶׁלִּי, "מָה אַתְּ עוֹשָׂה כָּאן?״
"בָּאתִי,״ הִיא אוֹמֶרֶת וְקוֹרֶצֶת לִי, וַאֲנִי לֹא מֵבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת. הֲרֵי בָּרוּר שֶׁהִיא בָּאָה. אֲבָל לָמָּה הִיא בָּאָה? זֶה מָה שֶׁהִתְכַּוַנְתִּי לִשְׁאוֹל. לָמָּה? כְּלוֹמַר, מָה קָרָה?
שָׁרוֹן נִכְנֶסֶת לַחֶדֶר שֶׁלִּי, מְחַכָּה שֶׁאֶכָּנֵס אַחֲרֶיהָ וְסוֹגֶרֶת אֶת הַדֶּלֶת.
"קֶטַע הָזוּי...״ הִיא לוֹחֶשֶׁת.
"מָה?״ אֲנִי שׁוֹאֵל.
"חָשַׁבְתָּ פַּעַם עַל מְכוֹנָה מְיֻחֶדֶת שֶׁיְּכוֹלָה לְהַקְפִּיץ אֲנָשִׁים בַּזְּמַן?״ הִיא נִשְׁמַעַת מְאוֹד נִרְגֶּשֶׁת.
"לְהַקְפִּיץ אֲנָשִׁים בַּזְּמַן???״ אֲנִי לֹא מֵבִין.
"כֵּן,״ הִיא עוֹנָה לִי. "נַגִּיד שֶׁאַתָּה נִמְצָא בִּשְׁנַת 1948, בְּיוֹם הַכְרָזַת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. וְאָז אַתָּה עוֹלֶה עַל הַמְּכוֹנָה עִם שְׁתֵּי הָרַגְלַיִם, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה עוֹלֶה עַל מִשְׁקָל, מְכַוֵן אוֹתָהּ חָמֵשׁ שָׁנִים קָדִימָה וְלוֹחֵץ. עַכְשָׁיו הַמְּכוֹנָה מַקְפִּיצָה אוֹתְךָ חָמֵשׁ שָׁנִים קָדִימָה, וְתוֹךְ שְׁנִיָּה אַתָּה מַגִּיעַ לִשְׁנַת 1953.״
אֲנִי מְנַסֶּה לִרְאוֹת בְּדִמְיוֹנִי אֶת הַמְּכוֹנָה הַזֹּאת, אֲבָל לֹא כָּל כָּךְ מַצְלִיחַ.
"הַמְּכוֹנָה מַמָּשׁ מַקְפִּיצָה אוֹתְךָ?״ אֲנִי רוֹצֶה לְהָבִין, "כְּלוֹמַר, אַתָּה מַרְגִּישׁ אֶת הַקְּפִיצָה?״
"לֹא בָּרוּר,״ שָׁרוֹן עוֹנֶה.
"מָה זְ׳תוֹמֶרֶת לֹא בָּרוּר?״
"כְּדֵי לָדַעַת אֵיךְ הַמְּכוֹנָה הַזֹּאת פּוֹעֶלֶת, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִבְחוֹן אוֹתָהּ,״ הִיא מַסְבִּירָה לִי.
"וְאֵיךְ נִבְחַן אוֹתָהּ?״ אֲנִי שׁוֹאֵל.
"נִצְטָרֵךְ לְהַזְמִין אֵלֵינוּ אֶת הַמַּמְצִיא, וְלָקַחַת אוֹתוֹ אִתָּנוּ אֶל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן,״ הִיא אוֹמֶרֶת.
אֲנִי מִתְקָרֵב אֵלֶיהָ.
"אֲנִי לֹא מֵבִין מָה הַקֶּשֶׁר לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן,״ אֲנִי לוֹחֵשׁ לְשָׁרוֹן, כְּדֵי שֶׁאִם בְּמִקְרֶה עֵרָן אָחִי עוֹבֵר בְּדִיּוּק לְיַד הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה שֶׁל הַחֶדֶר שֶׁלִּי, הוּא לֹא יִשְׁמַע אוֹתִי, "לָמָּה אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לָקַחַת אֶת הַמְּכוֹנָה לְאֵיזֶשֶׁהוּ שָׂדֶה, וּפָשׁוּט לָתֵת לָהּ לְהַקְפִּיץ אוֹתָנוּ?״
שָׁרוֹן נִשְׁעֶנֶת עַל קִיר הַחֶדֶר שֶׁלִּי.
"כִּי הַמְּכוֹנָה מַקְפִּיצָה רַק קָדִימָה,״ הִיא אוֹמֶרֶת.
"אוֹקֵיי, אָז?״ אֲנִי שׁוֹאֵל.
"וְהִיא לֹא מַקְפִּיצָה לֶעָתִיד,״ הִיא מַבְהִירָה.
אֲנִי עוֹצֵם עֵינַיִם וּמְנַסֶּה לַחְזוֹר וּלְדַמְיֵן אֶת הַמְּכוֹנָה הַזֹּאת, אֲבָל מָה שֶׁעוֹלֶה לִי בָּרֹאשׁ זוֹ רַק הַמַּקְפֵּצָה שֶׁל הַבְּרֵכָה. מְכוֹנָה שֶׁמַּקְפִּיצָה רַק קָדִימָה? בְּסֵדֶר, אֲנִי מֵבִין אֶת זֶה. מִצַּד שֵׁנִי, הִיא לֹא מַקְפִּיצָה אֶל הֶעָתִיד? אֶת זֶה קְצָת קָשֶׁה לִי לְהָבִין, כִּי קָדִימָה זֶה תָּמִיד הֶעָתִיד, לֹא?
שָׁרוֹן מִתְרַחֶקֶת מֵהַקִּיר.
"תָּבִיא דַּף,״ הִיא אוֹמֶרֶת.
אֲנִי קָם, נִגָּשׁ לַשֻּׁלְחָן שֶׁלִּי, פּוֹתֵחַ אֶת הַמְּגֵרָה וּמוֹצִיא מִמֶּנָּה גִּלְיוֹן נְיָר. וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁשָּׁרוֹן מְבַקֶּשֶׁת לְהָבִיא לָהּ עֵט, אֲנִי שׁוֹלֵף עֵט מֵהַקַּלְמָר שֶׁלִּי.
שָׁרוֹן מוֹתַחַת קַו אֲנָכִי עַל הַדַּף. בַּקָּצֶה הַכִּמְעַט עֶלְיוֹן שֶׁל הַקַּו הִיא מְצַיֶּרֶת נְקֻדָּה. מֵעֵבֶר לַנְּקֻדָּה הִיא מְצַיֶּרֶת חֵץ. לְצַד הַנְּקֻדָּה הִיא כּוֹתֶבֶת: "הַהוֹוֶה שֶׁלָּנוּ", לְצַד הַחֵץ הִיא כּוֹתֶבֶת: "הֶעָתִיד".
"אַתָּה קוֹלֵט?״ הִיא שׁוֹאֶלֶת.
"אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא מֵבִין מָה אֲנִי אָמוּר לִקְלוֹט,״ אֲנִי עוֹנֶה לָהּ.
"הַמְּכוֹנָה יְכוֹלָה לְהַקְפִּיץ אוֹתָנוּ קָדִימָה מִשְּׁנַת 1948 אוֹ מִשְּׁנַת 1456, אוֹ מִשְּׁנַת אֶפֶס,״ הִיא מַסְבִּירָה. "כָּל זְמַן שֶׁאֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּתוֹךְ הֶעָבָר, הִיא יְכוֹלָה לְהַקְפִּיץ אוֹתָנוּ קָדִימָה. רַק דָּבָר אֶחָד הִיא לֹא מְסֻגֶּלֶת לַעֲשׂוֹת, לְהַקְפִּיץ אוֹתָנוּ קָדִימָה אֶל הֶעָתִיד שֶׁלָּנוּ, לְמָשָׁל לַמֵּאָה הָ-22. מָה לֹא בָּרוּר בְּזֶה?״ הִיא מַדְגִּישָׁה אֶת הַקַּו שֶׁשִּׂרְטְטָה עַל הַדַּף, אֲבָל רַק עַד הַנְּקֻדָּה שֶׁהִיא הַהוֹוֶה שֶׁלָּנוּ.
מָה לֹא בָּרוּר בְּזֶה?
הָאֱמֶת, פִּתְאוֹם הַכֹּל בָּרוּר, וַאֲנִי קְצָת מִתְבַּיֵּשׁ שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי קֹדֶם אֶת מָה שֶׁאֲנִי מֵבִין אַחֲרֵי שֶׁשָּׁרוֹן שִׂרְטְטָה לִי אֶת הַקַּו עַל הַדַּף.
"הַכֹּל בָּרוּר,״ אֲנִי אוֹמֵר, "חוּץ מִדָּבָר אֶחָד.״
"מָה?״ הִיא שׁוֹאֶלֶת.
"מִי הִמְצִיא אֶת הַמְּכוֹנָה הַזֹּאת?״ אֲנִי עוֹנֶה.
חִיּוּךְ רָחָב נִפְרָשׂ עַל פָּנֶיהָ שֶׁל שָׁרוֹן.
"צוּר גֶרְטְנֶר,״ הִיא עוֹנָה לִי.
ענה –
מלאכים עולים ויורדים
ספר נוסף מסדרת מנהרת הזמן של גלילה רון פדר. כתיבתה של גלילה סוחפת את הקורא אל תוך עולם הרפתקאות מרתק. הפעם הרפתקאות מסעירות בירושלים. ספר קריא מאוד ומהנה.