מסך אש מתגלגל

שיעור חובה לכל מי שעוסק במלאכת הגנת המדינה

פתח דבר מאת רא"ל (במיל') משה (בוגי) יעלון

הפעם הראשונה שבה הסכמתי עם הסיסמה ״הארטילריה היא מלכת הקרב״ היתה במבצע ״שלום הגליל״. הייתי סגן מפקד סיירת מטכ״ל בדרגת רס״ן, ופיקדתי על כוח שמשימתו היתה לפתוח את ציר ואדי שבעא, הציר המזרחי ביותר בגזרת פעולת כוחותינו. הוא עבר למרגלות החרמון, והיה הדרך הקצרה ביותר אל כביש ביירות־דמשק. אלא שהציר לא היה עביר לרכב או לרק״מ. צריך היה להכשירו באמצעות כלי הנדסה, ובקצהו הצפוני היו מוצבים מאוישים ביחידות קומנדו סורי.

מדרום למוצבים היתה גבעה נטושה ומיוערת, ומכאן השם שניתן לקרב: ״קרב המיוערת״. כדי להבטיח שהגבעה לא תיתפס על ידי הסורים, הוחדר בלילה, בחשאי, צוות של היחידה בפיקודו של אילן.

הכוח המשוריין עם כלי ההנדסה עסק בהכשרת הציר, כאשר בשעת צהריים הודיע אילן שהוא מזהה משאיות סוריות מתקרבות מצפון אל מרגלות הגבעה ופורקות סדר גודל של פלוגת קומנדו, שמטפסת על הגבעה, לקראתו, כדי לתפוס אותה.

ארגנתי כוח של מספר צוותים בפיקודי, ורצנו לכיוון ״המיוערת״, כדי לתגבר את אילן. הגענו אליו מדרום, כאשר הוא כבר פתח באש לעבר חיילי הקומנדו הסורי שהתקרבו אליו. תפסנו עמדות בקו של לוחמי הצוות שלו, והקרב הפך ל״מטווח ברווזים״ לכוח הסורי, מאחר שתפסנו את השטח השולט.

זיהיתי טנק סורי ושני נגמ״שי BMP נעים לעבר ״המיוערת״ מצפון, בכוונה להצטרף לקרב. היו ברשותנו טילי נ״ט מסוג ״דרגון״, שהטווח המרבי שלהם 1,000 מ׳. הטנק והנגמ״שים ניסו לאתר אותנו ללא הצלחה, ועצרו בטווח 1,200 מ׳. היה ברור לי שצריך להשמיד אותם, אך כדי לבצע זאת צריך היה לקדם את צוותי ה״דרגון״ לטווח היעיל ולמדרון קדמי. זה היה חושף אותם לכוח הסורי, והטנק היה יכול לפגוע בנו כשניחשף.

הקש״א, שהיה צמוד אלינו משלב ההכנות למבצע, הציע להפעיל ארטילריה עם חימוש מסוג חדש, שלא נעשה בו שימוש מבצעי קודם לכן: פצצת מצרר המשחררת עשרות פצצונות חודרות שריון. היכולת של הפצצונות לחדור את שריון הטנק והנגמ״שים הסורים, נבע מהעובדה שכלים אלה ממוגנים היטב מכל צידיהם, אך לא מלמעלה.

הפעלת האש הארטילרית המדויקת, הביאה להכרעת הקרב: שני הנגמ״שים נפגעו והושמדו והטנק נמלט. פלוגת הקומנדו הסורית הושמדה, ללא נפגעים לכוחותינו.

ספרו של תא״ל (מיל') אריה מזרחי מתאר את התפתחות חיל התותחנים משפחה חרופה למלכת הקרב בהתבוננות אישית לאחור. מעבר לעדות המהימנה מכלי ראשון ומעבר לסיפורים המרתקים, הספר מלמד על העבר כדי להתכונן טוב יותר לעתיד.

תא״ל מזרחי, שנלחם במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים ובמבצעים בכל הזירות, שירת כמפקד התותחנים הפיקודי של פיקוד הצפון כאשר פיקדתי על סיירת צנחנים, שביצעה מבצעים רבים בלבנון וזכתה לסיוע רב ממנו, והגיע לשיאו כקצין תותחנים ראשי, שהכין את החיל והוביל אותו במלחמת ״שלום הגליל״.

תיאור התפתחותו של החיל בעין ביקורתית כולל פרק נרחב על הזנחתו אחרי מלחמת ששת הימים, מתוך הנחה שחיל האוויר יספק את הסיוע הקרוב לכוחות הקרקע. ההנחה התבדתה במלחמת יום הכיפורים, והביאה להתפתחות משמעותית של החיל, לחיל תותחנים חזק, בעל יכולות מרשימות לתת סיוע קרוב לכוחות.

בראייה היסטורית, ההתפתחות הטכנולוגית בעולם הביאה את המצביאים, המתכוננים למלחמה הבאה, להתמודד עם ״בעיה של עשירים״: אילו טכנולוגיות, מתוך השפע המוצע, לבחור כדי לפתח ולהטמיע בתוך הצבאות. זו תופעה חסרת תקדים בהיסטוריה של שדה הקרב, שאלפי שנים שלטו בו אותם אמצעי לחימה. תחילה החנית, החרב והמגן, עד שהמהפכה התעשייתית הביאה לקפיצת מדרגה.

בעידן המידע והבינה המלאכותית קשה למצביאים לקלוט את היכולות שהטכנולוגים מציעים להם. יכולות מודיעיניות מתקדמות מאפשרות לנו היום לאתר מטרה זעירה, כמו מחבל בתנועה, בזמן אמיתי, ולפגוע בה עם חימוש שדיוקו סנטימטרים בודדים, באמצעות מערכות פיקוד ושליטה יעילות.

האתגר למצביאים הוא לאתר את היכולות הטכנולוגיות המתאימות, להשקיע בפיתוחן ובהפיכתן לאמצעי לחימה יעילים, ולהטמיע אותן בצבא תוך שינוי התפיסה המבצעית, המבנה והארגון אשר התרגלנו אליהם במשך שנים רבות.

כבר במלחמת ״שלום הגליל״ השתתפו התותחנים בקרב באופן שלא הכרנו, לא רק ב״קרב המיוערת״. בעת כיבוש ביירות פיקדתי על כוח של סיירת מטכ״ל, שבחוד שלו היו טנק, תותח נ״מ מסוג ״וולקן״ ותומ״ת 155 מ״מ. מערכת הגבהת הקנה של הטנק לא אִפשרה לו לירות לקומות העליונות של הבניינים הגבוהים, מהן נפתחה עלינו אש. כדי לאפשר לנו לנוע מבית לבית ולטהר את הבניינים, ה"וולקן" היה יורה על המחבלים לקומות הגבוהות, והתומ״ת היה מפיל לפחות חלק מהמבנה בירי בכינון ישיר.

האתגר להתנתק מן הישן והמוכר, ולהתכונן למלחמה הבאה, מחייב להתגבר על הקושי המוכר של ״התכוננות למלחמה הקודמת״. גם היום חיל התותחנים נמצא בתהליך התפתחות, המתחייב משינויים באופי האיומים, לחימה נגד מיליציות טרור חמושות היטב, לחימה בשטח בנוי צפוף, וכמובן — התפתחות טכנולוגית מדהימה.

החיל השכיל לאמץ טכנולוגיות, לפתח ולרכוש אמצעים של אש מדויקת, ולטווחים ארוכים יותר, להשתמש בכלי טיס בלתי מאוישים — אך לא לוותר גם על האש הסטטיסטית, הפחות מדויקת. כמי שחווה את האש הארטילרית הסטטיסטית המצרית במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים — עדיין נועד לה תפקיד בדיכוי ובהשמדת כוחו של הצד השני.

התפתחות חיל התותחנים ושילובו היעיל במלחמת שלום הגליל לעולם ייזקפו לזכות תא״ל (מיל') אריה מזרחי, שפיקד וניצח על החיל כקתמ״ר, והנהיג אותו מ-1980 עד אחרי המבצע.

סיפורו האישי, ובעיקר לקחיו כמפקד כפי שהם מסופרים בספר, הם שיעור חובה לכל מי שעוסק במלאכת הגנת המדינה ובמעשה המלחמה, היום ובעתיד.

רא"ל בדימוס משה בוגי יעלון פיקד על סיירת הצנחנים ועל סיירת מטכ"ל, היה אלוף פיקוד המרכז וראש אמ"ן, כיהן כרמטכ"ל ה־17 של צה"ל ושימש שר הביטחון