מסע הציפור השחורה

זיוה שכבה על רצפת החדר של אחיה התאום ובהתה בתקרה. היא הקשיבה בתשומת לב, ניסתה לשמוע את הנשימות הרטובות והכבדות של פסח ששכב במיטתו מעליה, ופלטה אנחת רווחה משלה כששמעה אותו נושם. אף שהנשימה של אחיה נשמעה נורא, והיא היתה כזאת כבר שבועות. היא לא רצתה לקום, אבל היה עליה לעשות זאת לפני שמישהו ייכנס לחדרה לבדוק מה איתה.

היא קמה בשקט ככל האפשר, כדי שלא תעיר אותו, קיפלה את הסדין ותחבה אותו מתחת למיטה של פסח יחד עם מזרן הקש הדק, וחשבה על דברים. על כך שמלאו לה בדיוק שתים-עשרה שנים. המשמעות היתה שמעכשיו היא אחראית למעשיה. אם זיוה תפר חוק או כלל, הוריה כבר לא יהיו אלה שיישאו באחריות לכך.

כמו הכלל שאסר עליה לישון עם פסח בחדר שלו. אח של בָּאבָּא, הדוד סַבְּרִיאֵל, היה רופא בסַמְקַרְשׁ, וכשפסח חלה, היה הדוד סבריאל מגיע אל איטיל מדי כמה חודשים כדי לבדוק אותו. באביב הקודם הוא המליץ להעביר את פסח מהחדר שחלק עם זיוה לחדר משלו. המחלה של פסח עלולה להתפשט, אמר הדוד סבריאל. אבל זיוה ופסח גרו באותו חדר במשך שנתיים בזמן שפסח היה חולה, וזיוה לא פיתחה אף אחד מהנגעים או מהכתמים הלבנים שכיסו את גופו של אחיה. אף על פי שציינה זאת באוזני כולם, העבירו את פסח לחדר הסמוך לשלה. האחים גרו בחדרים נפרדים, אבל עדיין ישנו בצמוד לקיר משותף, והם היו מקישים זה לזה על הקיר כששכבו לישון.

ואז באביב הזה, דוד סבריאל אמר שצריך להעביר את פסח למבנה נפרד משלו. לכן אחד מהגנים ניטע מחדש במקום אחר והקרקע שימשה למבנה חדש שפסח יוכל לגור בו. זה היה יותר מדי. רחוק מדי. לא משנה כמה זיוה הקישה על הקיר, פסח לא היה יכול להקיש בחזרה. אז היא התחילה להתגנב לבית שלו אחרי רדת החשיכה, וסידרה לעצמה מיטה מאולתרת על הרצפה.

אם תיתפס עכשיו, אף שהיתה בטוחה שהיא חסינה מפני מה שגורם לפסח לחלות, האם תסתבך עוד יותר?

טוב, היא גם היתה ממונה על הסרת התחבושות העדינות של פסח וראתה איך המחלה שלו אוכלת אותו אט-אט. והיא נשאה באחריות על אצבעותיו ועל בהונותיו כשאלה נכנעו למחלה. משרתים היו אמורים לטפל בו, אבל הם לא עשו זאת כראוי. לכן זיוה היא שהיתה אחראית לכך. ואם כך הדבר, הרי שהיא ראויה להקלות כלשהן. נכון?

לפני שיצאה, לקחה זיוה את הסיכה האהובה עליה מהשולחן שליד המיטה של פסח, שם הניחה אותה אמש. אמא שלה קנתה לה אותה, אף שזיוה היתה בטוחה שאמה קנתה את הסיכה רק מפני שחשבה שהיא יפה, ולא מפני שזיהתה את החשיבות הרבה שטמונה בה. סיכת עץ דקל מברזל שארבע אבני חן סגולות משובצות בה במקום שבו צומחים תמרים על עץ אמיתי. מרגע שקיבלה אותה לא הלכה לשום מקום בלעדיה.

עם סיכת הנוי ביד אחת פתחה זיוה את דלת החדר של פסח והציצה החוצה אל הבוקר האפרורי שאפף את הגן, נזהרת שלא להיתפס יוצאת מביתו של פסח. איש לא היה בסביבה, ולכן היא חמקה החוצה ומיהרה אל הבית הראשי ובחזרה אל חדרה. בפנים הבחינה בסדינים הסתורים מהלילה הקודם לפני שחמקה החוצה, ואז סידרה את המיטה כלאחר יד. ילדת בת מצווה אחראית לסדר את המיטה שלה, נכון?

כן. ברגע שהוריה ימצאו אותה תהיה עבורה רשימה של תחומי אחריות חדשים. גרוע מכך, עכשיו נערים בכפר צפויים לחזר אחריה, נערים כמו ראובן בן כהן. היא חרצה לשון אל הסדינים המקומטים שעל המיטה. איכס.

לפסח היתה עוד שנה. אף על פי שגם הוא היה בן שתים-עשרה. נערים צריכים עוד זמן לפני שיתבגרו, שיערה זיוה.

הדלת נפתחה והיא הסתובבה לעברה. סַטארָה, המשרתת של אמה, הציצה פנימה ושרה חרישית, "טַבָּלוֹדֵט מוֹבּוֹרֵק!"

סטארה היתה מפָּרָס, מדרום לים הכּוּזָרִי, וזיוה ידעה פרסית מספיק כדי להבין מה סטארה אומרת: יום הולדת שמח!

"תודה, סטארה." זיוה אמרה זאת בלב פועם. אילו חזרה חמש דקות מאוחר יותר, היתה סטארה תופסת אותה מתגנבת חזרה פנימה.

"תתלבשי מהר," אמרה סטארה. "לאמא שלך יש מתנה נפלאה בשבילך."

זיוה היססה. אמא שלה. "יש לה מתנה נפלאה גם בשביל פסח?"

סטארה נאנחה, וזאת היתה תשובה מספקת.

סטארה יצאה, וזיוה מיהרה אל ארון הבגדים שלה. היא החליפה את כתונת הלילה בכַּפְתָן האהוב עליה, בצבע אדום ושמנת עם כפתורי ברונזה שמגולפים כמו פרחים, והיא נעצה את סיכת עץ הדקל שלה באזור החזה. אחר כך סירקה את שערה הכהה, קלעה בו צמה ארוכה וקשרה אותה בסרט אדום. אמה קנתה לה בבִּיזַנְטְיוֹן את קישוטי השיער החדישים ביותר - סיכות שיער משובצות אבני חן ופסלוני שנהב מגולפים שהוצמדו לחלקן העליון - אבל זיוה שמה אותם במגירה ומעולם לא השתמשה בהם. היא לא היתה ילדה ביזנטית. היא היתה כוזרית, ובכָּזָרִיה ילדות לא הצמידו לשערן סיכות מהודרות.

כשבחנה שוב את דמותה בראי הירהרה בכך שבכזריה ילדות גם לא כרתו לאחיהן את האצבעות.

טוב, היא לא תעשה זאת עוד זמן רב. בקרוב מאוד היא ופסח ימצאו תרופה. אחיה המבריק ימציא תרופה למחלתו, ירפא את עצמו ואז ירפא בעזרתה גם את כל החולים האחרים. היא הרגישה בעצמותיה שזה עומד לקרות.