מסע מצמרר 6: נשאבים לאייפון

צלצול השעון הַמעורר שבאַייפון הֵעיר אותי בדיוק בשבע וחצי. יופי, כל הכבוד לאייפון שלי. הוא לא מאַכזב אף פעם. תמיד מֵעיר אותי בזמן. אני חולֶה על גַאדגֶ'טים, בכל פעם שיוצא אייפון חדש, אַייפֵּד, אַייפּוֹד או לא יודע מה, אני ישר קופץ על ההורים שלי וחופר להם במוח עד שהם קונים לי.

אני כּפיר, ואני לומד בכיתה ה'. נעים להכיר אֶתכם, אתם ילדים כמוני ובֶטח מבינים אותי. יודעים את מי אני לא מבין? את המבוגרים. אני לא מבין איך הם חיו פעם בלי טלפון ניָיד ובלי מחשב. איך הם הֶעבירו את הזמן בלי המִשחקים המַטריפים שיֵש במחשב ובנייד, ובלי האינטֶרנט והג'י-פי-אֶס? איך הם יָדעו מתי מגיעה הרכֶּבת? איזו מסעדה פתוחה? איפה רחוב קַרליבך? איך הם חיו? איך הם צילמו? מה, הם כל הזמן סחבו מצלמות כבֵדות לכל מקום? לא יכול להיות. הם בטח הסתובבו להם ככה בלי מצלמה, ולא היתה להם האפשרות שיש לי לצלֵם כל חילזון או צב או חתול שעובֵר. אני כל כך אוהב חיות... יש לי 561 תמונות של בעלי-חיים באייפון.

"כפיר! האוטובוס - הוא נָסע!" שמעתי לפֶתע את הקול של אמי. היא הצביעה על החלון, ואני ראיתי את האוטובוס של ההסעה לבית-הספר עובֵר חולף.

"אמא, אני לא מאמין, פיספסתי!" ראיתם מה זה, קוראים יקרים? התיישבתי לכתוב לכם קצת מהמחשבות שלי, ואוּפְּס! הזמן ברח לי.

"כן, ממש הפתעה, הא?" שָׁאלה אמא בקול ציני.

"זה בגלל שכתבתי כמה דברים בַּבּלוֹג. אַת יודעת, ילדים אוהבים לקרוא את הבלוג שלי."

"זה תמיד הבלוג או המשחָק. תמיד זה מסך כלשהו שגונב לך את הזמן, נכון?" שָׁאלה אמא בקול מחנֵך ומעצבֵּן.

"אַת תַקפיצי אותי?" שיניתי נושא.

"כפיר, אתה יודע שיש לי עבודה מכאן ועד הקוטב הדרומי, נכון? קדימה, תתאַרגן. אתה הולך ברגל," אמרה אמא בקול קשוח.

מאָז שהיא לומדת במְכון אדלר היא השתַנתה. נֶעשתה אמא קשוחה כזו. כל דבר שקורה לי היא אומרת: תיקח אחריות! תהיה עצמאי! ולא אכפת לה שהמורָה רושמת לי העָרות ומינוּסים, היא אומרת שזו בעיה שלי. שאני כבר בן אחת-עשרה. שאתמודד.

אוף, קשֶה לגדול. כשהייתי קטן פינקו אותי וקנו לי כל דבר שרציתי. ההורים שלי קראו לי כפיר (שזה גוּר אריות), כי רצו שאֶגדל להיות ילד חזק כמו אריה. גדלתי ואני באמת חזק. אבל רק כשאני מול מסך. אני חזק במשחקי רֶשת, משחקי טלוויזיה, משחקים בטלפון הנייד. בשאַר התחומים אני חלשלוּש. אז אם ההורים שלי רוצים שאמשיך להיות חזק, הם חייבים לקנות לי עוד מסכים. קוֹנסוּלוֹת של 360 משחָקים ואת האייפון מהַדור החדש... היותר חדש, היותר חדש.

לבשתי טרֶנינג כחול. אני רזֶה וגבוה, לכן גם עם טרנינג אני נראה קוּל. סֵירקתי את השיער שלי, שמגיע כמעט עד הכתפַיים, וחייכתי אל העיניים הירוקות שלי. לא פלא שכל הבנות בכיתה דלוקות עלַי. אני יפֶה שחבָל על הזמן של כולם. ציחצחתי שיניים ומיהרתי לבית-הספר. האייפון שלי ליוָוה אותי כל הדרך ולכן לא השתעממתי.

"אני יפה," אמרתי לאַפליקַציה של החתול שחוזר אחרַי באייפון.

"אני יפה," אמר החתול.

זה לא נשמע לי טוב. אז אמרתי, "אתה יפה."

ואז החתול חזר אחרַי ואמר, "אתה יפה." וזה נשמע לי מעולֶה ושיפֵּר לי קצת את מצב הרוח.

אחר כך נכנסתי לפֵייסבוק. בדקתי מה מצבי במשחקים:

Happy Pets, City Ville, FarmVille, Restaurant City.

מגניב. תוצאות מעוּלות. אני אדיר, אני מוצלח.

והנה, הגעתי. נכנסתי דרך השַׁער. החצר היתה ריקה. כולם היו כבר בכיתות, אבל לפתע הגיעה מכונית וממֶנה ירדו שלושה ילדים. בת ושני בנים. הם התקרבו וזיהיתי אותם. זו היתה רוֹנִי מהכיתה שלי, ושני הבנים - כנראה האחים שלה.

רוני ילדה קצת מוזרה. היא לא מתעניינת באייפון שלי. כולם בַּכיתה מתעניינים ורוצים לשחֵק בו, ומבקשים "רק פעם אחת... בבקשה..." ורק רוני מסתכלת מרָחוק ובכלל לא מבקשת, היא כל הזמן עסוקה. עושָׂה חזרות, שָׁרה, רוקדת, מנגנת בכינור, עוזרת לחברוֹת. אפילו בשיעור מחשב היא מסתובבת בין כולם ועוזרת להם, במקום לתפוס לה מחשב ולהיצָמד אליו מיָיד. כמוני.

"הַיי רוני!" אני קורא לעֶברה.

"היי כפיר," מחייכת רוני.

"גם אַת איחַרת?" אני שואל.

"כן, זה בגלל אחי עומֶר. הוא לא הצליח להיפָּרד מהמחשב."

"לא נכון! זה לא בגללי, זה בגלל אוֹר," מצביע אחיה הגדול על האח הקטן יותר. "הוא ביקש לשחֵק במשחק החדש ונתתי לו. ואז המחשב נתקע."

"מה? לא נכון!" אמר אור ועיוָוה את פרצופו המתוק. "אני עברתי לךָ שלב."

"נו די, אין זמן להתווכח, אנחנו ממש מאַחרים! תֵלכו כבר לכיתות," הֵאיצה בהם רוני. ואני נשארתי נטוּע במָקום. איזה נדיר, האח של רוני אוהב מחשב בדיוק כמוני ויש לו משחק חדש! אולי אלך אליהם הביתה? אני בטוח שיש לו משחָקים שאני לא מכיר, זה יכול להיות מגניב. אבל איך אסחַט מרוני הַזמנה אליה? היא לא אחת מהבָּנות שדלוקות עלַי ומכַרכרוֹת סביבי ורק מחַכות שאֶפנה אליהן. לא נראה לי שרוני בכלל מסתכלת לכיווּן שלי.