מעולמה של ציידת הלילה 2: נשיקת האפלה הנצחית

 1

מנצ'רז הריח את הדם עוד לפני שעלה באפו ניחוח האדמה, שהדיפו הג'ולים אשר הצטופפו על רצפת קומת הקרקע במחסן הסחורות המט לנפול. הם לא גילו סימני דאגה כלשהם, כשצעד פנימה. שאיפת אוויר נוספת גילתה לו כי הצחנה שנדפה משניים מהם היתה צחנת דם ערפדים. הארומה הנחושתית, אמנם, לא דבקה בארבעת האחרים, אך על פי המבטים הטורפניים שכיוונו לעבר מנצ'רז היתה להם כוונה לתקן את העוול.

"ערפד צעיר נעלם מהאזור הזה לאחרונה," אמר מנצ'רז במקום לברך אותם לשלום, תוך כדי התעלמותו מהאופן שבו החלו הג'ולים להקיף אותו. למראית עין הם היו בשלהי שנות העשרה לחייהם, והאנרגיה שקרנה מההילות שלהם העידה על כך שהם בני־עשרה גם בשנות אל־מתים. "שיער בלונדיני קצר, קעקועים שבטיים על הזרועות, עגיל כסוף באחת הגבות. עונה לשם טְרִיק," המשיך. "ראיתם אותו?"

"לא חכם מצדך להסתובב בחוץ קרוב כל כך לזריחה, ערפד," אמר בניגון דרומי הג'ול שהדיף את ריח הדם הכבד ביותר, בלי שיענה על שאלתו של מנצ'רז. מיד לאחר מכן הג'ול חייך, חושף שיניים שחידד עד כדי קצוות משוננים.

במקום שינסוך בו פחד, הרגיז המחזה את מנצ'רז. הג'ולים האלה חשבו, כי השחר הקרב מעניק להם יתרון עליו, אך השחר לא מנקז אלא את כוחו של ערפד חדש. אילו היו הג'ולים חכמים, היו תוהים לגבי חוסר ההיסוס שמנצ'רז הפגין בהתעמתו איתם — גם אם הסווה את דרגת כוחו עד כדי כך שהם לא חשבו אותו אלא לערפד צעיר.

אבל אילו הם היו חכמים, לא היו הורגים את טריק באותו אזור שבו התגוררו. מנצ'רז לא נזקק ליותר משעה כדי לאתר אותם. טיפשות שכזו לא רק שהיתה זלזול בוטה בחוקי הערפדים והג'ולים, אלא גם סיכנה את סוד קיומם של שני הגזעים. אילו היה שרוי במצב רוח אחר, ייתכן שמנצ'רז היה הורג את הג'ול בעל שיני הכריש ללא כל מילה נוספת ומכנס את החמישה הנותרים כדי שייענשו באופן פומבי מאוחר יותר. ככלות הכול, למנצ'רז לא היה כל צורך בווידוי שלהם כדי לדעת שהם הרגו את טריק. לא כל עוד ריח של דם ערפדים אפף אותם.

הג'ולים היו בני מזל, מפני שהיום הוא לא הגיע כדי להכריח אותם לשלם על הרצח של טריק. אולי העובדה, שהוא איבד את חזיונותיו על העתיד, היתה דבר טוב, הרהר מנצ'רז. שכן אילו היה חוזה שכך יסתיים הסכסוך בן העידנים שלו עם מגן החוק המושחת, רַגֵ'דֶף, הוא היה מפקפק בשפיותו שלו.

לעומת זאת אילו לא היה מאבד את החזיונות שלו, לא היה דבר מכל זה הכרחי. זעם הבזיק בתוכו. העובדה, שחזיונותיו נעלמו כך פתאום ולאחר ארבעת אלפים שנה של מבטים חטופים אל העתיד, היתה משתקת ופתאומית כאחת. מזה זמן רב הוא קונן על התסכול שהתלווה לחזיונות שזכו להתעלמות מצד אנשים רבים. אך כעת, משנעלמו, לא עלה בידו להגן על יקירי לבו על אף כל כוחותיו האחרים. מילותיו המאשימות של ידידו, שנאמרו לא מזמן, הדהדו במוחו של מנצ'רז. למה עכשיו, כשאני זקוק לך יותר מתמיד, אתה לא מביא לי כל תועלת?

רג'דף אולי שנא את מנצ'רז מזה אלפי שנים, אך הוא היה נבון מכדי שיתקוף אויב המסוגל לחסום את רוב המהלכים העוינים שלו לפני שבכלל ביצע אותם. עתה, משחזיונותיו של מנצ'רז נעלמו, ניתנה לרג'דף הזדמנות פז. שני הגברים ידעו שרג'דף לא יהסס להשתמש בכוחו הניכר כמגן חוק כדי לבדות האשמות נגד מנצ'רז בגין פשעים שלא היו ולא נבראו. רג'דף ידע היטב כיצד לכופף את החוק כך שיתאים למטרותיו. היה זה משהו שעשה עוד לפני שהפך לחבר במועצה רבת העוצמה שמשלה בערפדים.

ייתכן שאויבו הוותיק מתענג על העימות הקרב, על מרחץ הדמים ועל הנזק המשני, שילוו אותו ללא ספק עד שידו של אחד מהם תהיה על העליונה; אך מנצ'רז התכוון לשים לזה סוף מן ההתחלה. הוא חש סיפוק מסוים כשדמיין את התסכול שרג'דף ירגיש, כשההזדמנות להוציא לפועל את תוכניות הנקמה המדוקדקות שלו תישלל ממנו.

לכן כשששת הג'ולים שלפו את סכיני הכסף שלהם וחייכו במין אכזריות מלאת ציפייה, נותר מנצ'רז לעמוד במקומו. הקרב יהיה עקוב מדם, אך דם היה מוכר לו היטב כמו גם כאב. השניים היו בני לווייתו במשך זמן רב יותר משהג'ולים האלה יכלו לשער לעצמם.

הוא העיף מבט אחד לעבר השמיים שקידמו את פני השחר, ותהה לשנייה אם השמש זורחת גם בעולם הבא. לפני שהשמש תגיע למרכז השמיים יגלו הוא או הג'ולים את התשובה לשאלה.

קירה צעדה לאורך שדרת אַשְלֶנְד, שני רחובות מהרחוב שבו התגוררה. משב רוח פתאומי העיף את שיערה אל תוך עיניה. לא בכדי נקראה שיקגו עיר הרוחות. היא תחבה קווצות שיער סוררות מאחורי אוזניה והעבירה את תיק הגב הכבד שלה לכתף השנייה. לאור כל הפעמים שבהן נשאה את התיק אל מקום עבודתה וממנו, סברה קירה שהוא כבר לא יכביד עליה כל כך. בכל זאת היה לה מזל, שהבוס שלה אפשר לה להשתמש במכונית החברה לשם מארבים, מה גם שלאנשים רבים שחיו ועבדו בשכונת וֵוסְט לוּפּ לא היתה מכונית. אלא שהם לא היו חייבים לסחוב עליהם את מבחר המצלמות, מכשירי ההקלטה, המשקפות ושאר ציוד המעקב ההכרחי שהיא נאלצה לסחוב.

לפחות היה לה לילה פורה. המעקב על אשתו הבוגדנית של הלקוח שלה השתלם סוף סוף בדמות מספר תמונות מפלילות, שקירה הקפיצה למשרדה לפני שעלתה על קו הרכבת, שהחזיר אותה אל השכונה שלה. היום תוכל לישון עד שעה מאוחרת ככל שתרצה, ואפילו לבוס הקפדן שלה לא יהיה דבר לומר על כך.

כחוקרת פרטית היה עליה להיות מודעת לסביבתה, ותכונה זו באה לקירה בטבעיות. אך המיקוד שלה התחדד אף יותר כשפנתה בפינה הבאה. לא היתה לה כל בעיה לצעוד בקטע דרך זה לאור יום, אבל בשעה זו הוא גרם לה להרגיש לא בנוח. היא שמחה כשהשמש החלה להנץ ולזרוח. שורת המחסנים הרעועים כבר לא אמורה להיות שם, אך המיתון המתמשך האט את תהליך הריסתם ובנייתם מחדש. שורת הבניינים המכוערים הורידה את מחירי השכירות בבניין שלה, שניצב במעלה הרחוב, הרבה מתחת למחיר שיידרש ברגע שדירות חדשות ומצוחצחות יחליפו את היחידות הנטושות ומעוטרות הגרפיטי. בינתיים היה עליה לעמוד על המשמר. מקרי שוד לא היו אירוע נדיר באזור זה.

היא כמעט עברה את אחרון המבנים, כשצחוק קולני גרם לה להפנות ראש בפתאומיות. הוא בקע מתוך אחד המחסנים ונשמע מכוער יותר מאשר משועשע. תמשיכי ללכת, אמרה קירה לעצמה, טופחת על כיס תיק הגב שלה שם החזיקה אקדח. את כמעט בבית.

הצחוק האכזרי הדהד שנית, הפעם בעקבות צליל שנדמה כזעקת כאב. קירה עצרה והקשיבה בדריכות. אילו היתה השעה מאוחרת יותר, היו הצלילים שבקעו מהמחסן נבלעים ברעש המכוניות והולכי הרגל, אך בשל העובדה שרוב האנשים עוד ישנו, התגנב לאוזניה צליל שנשמע כאנחה קולנית. האדם שהשמיע את הצליל היה פצוע, ומאחר שקול נוסף של צחוק מכוער הדהד מיד אחריה, ידעה קירה כי השניים קשורים זה לזה.

היא הסירה את תיק הגב שלה בתנועה חלקה, שלפה את המכשיר הנייד שלה וצעדה במהירות לעבר ההגנה שסיפק בניין הדירות שלה.

"מוקד המשטרה, מה מקרה החירום שלך?" דקלם קול לאחר שקירה חייגה את המספר.

"אני רוצה לדווח על קוד 37," אמרה קירה.

"תחזרי על זה שוב?"

"תקיפה בנסיבות חמורות," תיקנה קירה, מופתעת מכך שמוקדנית המשטרה לא הבינה את הקוד. היא מסרה לה את כתובת המחסן. "נשמע כמו הקומה התחתונה," הוסיפה כדי שהפרטים יהיו מדויקים אף יותר.

"בבקשה המתיני על הקו ואני אעביר אותך לתחנה הזו," השיבה המוקדנית. דקות מספר לאחר מכן שאל קול נוסף מה מקרה החירום שלה.

"אני רוצה לדווח על תקיפה בנסיבות חמורות," אמרה קירה, הפעם בלי לטרוח ולומר את הקוד. היא מסרה שוב את הכתובת ואת המידע, חורקת שיניים בתסכול מאחר שהיה עליה לחזור פעמיים על מה ששמעה.

"אז בעצם לא ראית כלל את התקיפה?" שאל מוקדן המשטרה.

"לא, לא נכנסתי לשם," אמרה קירה בנוקשות. היא כבר היתה קרובה לבניין הדירות שלה ועצרה מלכת.

"הבנתי," השיב הקול שנשמע עתה משועמם. "מה שמך?"

"אני מעדיפה להישאר אנונימית," אמרה קירה לאחר שתיקה קצרה. ההיסטוריה שלה עם המשטרה לא היתה בהכרח נעימה.

"נשלח ניידת לאזור," דקלם המוקדן.

"תודה," רטנה קירה וניתקה. היא עשתה כל שביכולתה לעשות. היא קיוותה שיהיה בכך די בשביל מי שהשמיע אותו קול נוראי.

אבל כשהחלה לצעוד לעבר הבניין שלה נהיו צעדיה הססניים. האינסטינקטים שלה הורו לה להסתובב ולשוב אל המחסן. עד שתגיע ניידת יחלפו בין חמש לעשר דקות. מה יקרה אם הפצוע האנונימי כבר לא יהיה בחיים?

אף פעם אל תנסי להיות גיבורה, ילדה. תשאירי את זה למי שמחזיק תג משטרה.

תוכחתו של הבוס שלה הדהדה במוחה, אך במקום שהרגשתה תשתפר, עלה בה זעם. אלמלא בעלה לשעבר היה לה תג משלה. היא סיימה את הכשרת השוטרים בהצטיינות, השיגה את תעודת ההסמכה שלה באכיפת חוק והיתה במרחק שני בניינים בלבד מהצעקה ההיא. לא כמה דקות, כמו ניידת המשטרה.

מיד לאחר מכן חלף במחשבותיה קולו העמוק והצרוד של מַאק: הצילי נפש אחת. היה זה ה"אני מאמין" של המנטור שלה. אילו היה מאק דומה יותר לבוס שלה, ייתכן שקירה כבר היתה בין המתים, במקום שתעמוד על המדרכה ותשקול אם לעזור למישהו בצרה או לא.

מאק לא היה מהסס עם תג או בלעדיו. למי היא רצתה להידמות? למאק, ידידהּ משכבר, או לבוס השחוק שלה, פרנק?

קירה סבה על עקבותיה ופנתה לשוב אל המחסנים ואל מקור הצעקה.

מנצ'רז פלט אנחה ארוכה, כשסכין הכסף שיסעה את אזור עצם החזה שלו. כשהג'ולים רק החלו לחתוך אותו הוא לא השמיע קול, לכן הם העבירו את להבי סכיניהם על עורו לאט יותר — הם ראו בשתיקתו קריאת תיגר. אז הוא גנח, נאנח ואפילו צעק. זה עזר, הם הלכו והתרגשו, חותכים בגופו עמוק יותר.

לא יחלוף זמן רב, עד שייאלץ לבחור בין שימוש באנרגיה שלו כדי להסוות את עובדת היותו מאסטר ערפד לבין שימוש בכוחו כדי להגן על עצמו מפני הגרוע שבכאבים. הוא איבד דם רב מכדי שיוכל לעשות את שניהם. אם לתוקפיו יש טיפת שכל, ייתכן שיברחו אם יחשוף את היקף העוצמה שהסתחררה בתוכו; לא, הוא לא יכול היה לקחת את הסיכון. בחירתו, אם כך, תהיה בכאב.

מנצ'רז שמט את המחסום הפנימי, שהקים בינו לבין הסכינים חסרות רחמים שביקשו לפגוע בו. בן רגע הרגיש כי גופו עולה באש בהשפעתו העזה והמייסרת של הכסף שפילח אותו.

ללא המחסום שהגן עליו מפני הכאב התעוררה בעיה נוספת — כל חתך או דקירה חדשים עוררו את האנרגיה המסתחררת שבו, והיא היתה צמאה לנקמה. מנצ'רז עצר בעדה והתרכז בריסון ההילה שלו תוך שהוא נאבק בדחף להרוג את הג'ולים, בעוד כוחו דורש לצאת לחופשי.

"סְטֵיְיקְס," אמר מנצ'רז, מכנה אותו בשם שבו השתמשו האחרים. "האם אתה חסר ניסיון או שזה כל מה שאתה מסוגל לעשות?"

הג'ול נהם למשמע העלבון ובתגובה חתך קו עמוק בירכו של מנצ'רז. ג'ול נוסף לפת את שיערו השחור של מנצ'רז, שהגיע עד מותניו, וניסר נתח ממנו עד לכתף.

זעמו של מנצ'רז ניעור שוב, אפל וקטלני, מבקש להתאחד עם כוחו וללבוש צורה. מנצ'רז הדחיק אותו בידיעה, שאם ישחרר את שליטתו ולו ולשנייה, כל הג'ולים ימותו. והם עדיין לא מילאו את ייעודם.

"תורידו את הסכינים ותתרחקו ממנו," קראה מישהי.

מבטו של מנצ'רז נדד לעבר הקול, ותדהמה דומה לזו שניכרה בג'ולים אחזה בו. האם מחשבותיו הסיחו את דעתו — והעינוי הוא שבלבל את דעתם של הג'ולים — עד כדי כך שבת אנוש הצליחה, למעשה, להתקרב אליהם בלי שישימו לב?

ההוכחה לכך ניצבה מעברו השני של החדר במנח ירייה קלאסי, אקדחהּ מכוון אל הג'ולים שהצטופפו סביבו. עיני האישה היו קרועות לרווחה ופניה היו חיוורים, אך היא החזיקה את נשקהּ באחיזה איתנה.

הוא ממש לא נזקק לסיבוך הזה.

"עזבי עכשיו," הורה מנצ'רז. הגוף החם והאנושי שלה יהווה פיתוי גדול מדיי לקניבלים, אלא אם כן תברח משם מיד.

"ובכן," אמר סטייקס באיטיות, משאיר את סכינו נעוצה בירכו של מנצ'רז. "תראו מה יש לנו כאן, חבר'ה. קינוח."

קול נקישה העיד על כך שהאישה דרכה את האקדח באגודלה. "אני אירה," הזהירה. "כולכם, הניחו את הסכינים ותתרחקו ממנו. המשטרה כבר בדרך..."

קולה נסדק, כשסטייקס התרחק ממנצ'רז. גופו של הג'ול הסתיר מעיניה את רוב הדברים שהם עוללו לו, אך כשמנצ'רז נחשף לעיני האישה במלואו היא נעצה בו את מבטה.

הג'ולים תקפו.

מנצ'רז ידע כי מוטב שלא יעשה דבר. עדיף יהיה אם יישאר כבול ברצועה לקורה התומכת של הבניין, יעמיד פנים של חסר ישע ויניח לג'ולים להרוג אותה. ככלות הכול הוא הגיע למקום הזה עם מטרה ברורה, והצלת חייה של בת אנוש פזיזה לא היתה חלק מהתוכנית.

אך בשנייה הבודדת, שנדרשה לג'ולים כדי להגיע אל האישה, עלתה במוחו של מנצ'רז מחשבה נוספת, והיא גברה על המעשיוּת שלו — היא ניסתה להציל אותו. הוא לא היה מסוגל להניח לה למות בגלל זה.

עוצמתו התפרצה מתוכו והוטחה בג'ולים. החבלים מכוסי הדם שהקיפו את מנצ'רז החלו להתיר את עצמם, נשלפים ממקומם בתנועות צליפה, כנחשים, בעוד מנצ'רז הולם בששת הג'ולים במכת כוח נוספת. מכותיו היו חלשות מהרגיל בגלל הדם שאיבד, אך הצעקות הרמות שהגיעו מכיוון הקניבלים הסתיימו באותה פתאומיות שבה הסתיימה מתקפתם עליה. כשכל החבלים נפלו לרצפה ומנצ'רז צעד לעבר האישה, אף לא אחד מהג'ולים היה מסוגל לזוז.

מנצ'רז הזיז את סטייקס מדרכו בבעיטה וגילה את האישה שתחתיו. היא התנשמה בכבדות, זרזיף דם ניגר מפיה ודם נוסף זורם מתוך הפצע הפעור בבטנה. להיסוס שלו היה מחיר גבוה. הג'ול הצליח לפצוע אותה אנושות, לפני שהוא עצר בעדו. האישה תדמם למוות תוך דקות ספורות.

היא הביטה מעלה, לעברו, הייסורים שניבטו מפניה משתנים להבנה ולזעזוע לאחר שהביטה מטה לעבר בטנה.

"טינה," לחשה האישה. ואז התגלגלו עיניה הירקרקות והיא איבדה את הכרתה.

הפעם מנצ'רז לא השתהה. הוא חתך את פרק ידו באמצעות ניביו והצמיד את הפצע אל פיה. דמו לא זרם. כמובן — הג'ולים ניקזו את כולו. הוא אסף מיד את האישה בזרועותיו ונשא אותה אל העמוד שאליו היה קשור רגעים ספורים קודם לכן. לאחר מכן גרף מנצ'רז מלוא היד מן הדם שנקווה על הרצפה ודחף אותו לתוך פיה. הדופק שלה היה עתה לא יציב ונשימתה כמעט נעלמה, אך הוא התעלם מכך והכריח אותה לבלוע.

הוא שמע סירנות מתקרבות. המשטרה כבר כמעט הגיעה, בדיוק כפי שהיא אמרה. מנצ'רז גרף עוד מהדם בידו ומרח אותו על הפרצה שבבטנה. דמה החם של האישה התערבב בדמו, אך רק לרגע. ואז היא הפסיקה לדמם, קצות בשרה התקרבו זה לזה, בעת שהחלה להחלים מבפנים ומבחוץ תחת השפעתו המחדשת של דמו. שתי דלתות רכב נטרקו. מנצ'רז השאיר אותה על הרצפה המוכתמת אדום וניגש אל הג'ולים. עיניהם היו הדבר היחיד שהם יכלו להזיז, כשהביט מטה לעברם.

"אילו הייתם הורגים אותי מיד, ייתכן שהייתם חיים עוד כמה ימים," אמר מנצ'רז בקרירות. ואז הטיל את כוחו בפרץ קצרצר ומבוקר. רגע לאחר מכן נשמע קול נפץ, וששת ראשיהם של הג'ולים התגלגלו ונתלשו מגופותיהם.

קול צעדים התקרב למחסן. מנצ'רז השתהה והעיף מבט לעבר האישה. הכרתה שבה אליה והיא בהתה בו, מבטה החיוור מרותק אליו בהלם ובאימה.

היא ראתה את הניבים שלו. צפתה בו הורג את הג'ולים. היא ידעה יותר מכדי שיוכל להשאיר אותה שם.

"משטרה," קרא קול. "יש כאן פצועים...?"

מנצ'רז חטף את האישה בזרועותיו ועף מבעד לחלון שבור עוד לפני שנשמעה קריאת ההפתעה של השוטרים למראה הטבח, שנתגלה לעיניהם.